tag:blogger.com,1999:blog-62780112008-04-08T08:53:17.920+03:00אילנהBlogger387125tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-2371442922235229822007-08-30T18:01:00.001+03:002007-08-30T18:01:46.743+03:00

עברנו! כתובתנו החדשה היא: www.joomli.net באתר "כל יום ביומו" החדש יש פורום, מערכת לכתיבת בלוג עצמאי כחלק מבלוג קבוצתי ועוד ועוד... מחכים לכם בכתובת החדשה.

אילנהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-88658457946201536362007-07-19T10:00:00.000+03:002007-07-19T10:00:35.147+03:00

בזמן האחרון אני עובדת על אתר חמשך לכל יום ביומו. היוזמה היא שלי בלבד ואני מתלבטת אם אני עושה את הדבר הנכון - אולי הייתי צריכה לפתוח בלוג החלמה אישי וזהו, אבל חשבתי שבכל זאת צריך להיות מקום באינטרנט שמרוכזים בו גם פרטים אודות נר-אנון. נראה במשך הזמן איך הדברים יתפתחו - אולי תהיה היענות מצד חברי תוכנית ליטול חלק פעיל באתר ולהוסיף בו תוכן. הדלת פתוחה, אתם מוזמנים לבקר ולהירשם באתר, התכנון והעיצוב

אילנהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1168092927561822682007-01-06T15:45:00.000+02:002007-01-06T16:15:27.600+02:00

כל כך הרבה זמן שלא ישבתי וכתבתי, ושמחה אני שסוף סוף יש לי את האומץ לשבת ולכתוב. חלפו כבר תשעה חוד פטירתו של בעלי. נכון, מבחינה של תעסוקה ועצמאות אני מסתדרת מאוד טוב. אך, יש רגעים, ודיי הרבה שהגעגועים גוברים עליי. במיוחד בימי שבתות, חגים, ימי הולדת שם אני בנפילה בהרגשה. שאלה אותי חברה לתוכנית:"למה קשה לך, הרי רק סבלת בחייך איתו". כן למרות כל הסבל היו גם דברים יפים שחווינו ביחד. האהבה שהוא אהב אותי

שרהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1167471169189622042006-12-30T11:03:00.000+02:002006-12-30T11:32:49.346+02:00

אני בטוחה שאפשר לפרש את הביטוי "החבר החדש הוא החבר החשוב" בכל מיני דרכים. מבחינתי, הביטוי הורגש השבוע בצורה מאוד מוחשית כשנסעתי למפגש ראשון של קבוצה חדשה שנפתחה בטירת-כרמל. אז דבר ראשון אני רוצה לאחל המון הצלחה והחלמה לקבוצת נר-אנון בטירת-כרמל. נהניתי לפגוש אתכם ולהיות איתכם. קיבלתי מכם המון. אין טעם להסתיר את העובדה שזמן רב לא הגעתי לחדר. לא היה לי כוח ללכת לפגישות. גם מההזמנה לפגישה בטירת-כרמל

אילנהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1158254769346747352006-09-14T20:24:00.000+03:002006-09-14T20:26:09.386+03:00

החיים עם המכורים למדו אותי שהכי טוב לא לקוות לשום דבר, הלקחים שלמדתי גרמו לי ליותר מדי כאב-הציפיות גרמו לי להתרגשות, ובסוף, כל התקוות שלי התנפצו. עם חלוף הזמן התעלמתי מן הרגשות שלי, תקפו אותי אדישות וחוסר תקווה מוחלטים. באמצעות שניים-עשר הצעדים של נר-אנון, אני מגלה רוחניות המאפשרת לי להאמין שיש מקום לתקווה. בעזרתו של הכוח העליון שלי, בלא שים לב לנסיבות שלי, ביכולתי לחוש ברגע נתון את חיי במלואם,

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1158158736081102562006-09-13T17:44:00.000+03:002006-09-14T20:34:47.386+03:00

כל רגע ביום הוא יקר, ואני אגרום לכך שהוא יהיה חשוב. אנצל את הזמן הזה כדי להעשיר את חיי ולשפר את יחסיי עם הכוח העליון שלי, עם הזולת, ועם עצמי. כל אחד מ-12 הצעדים יכול לעזור לי במימוש המטרה הזאת בכל נסיבות שתהיינה. פגישות, שיחות טלפון עם חברי נר-אנון, וספרות של נר-אנון, כל אלה עוזרים לי ליישם את הצעדים בכל מה שקורה בחיי כאן ועכשיו. ברגע זה יש לי ביכולתי לגרום לשינוי חיובי. "אנחנו מתחילים עם מענקים

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1158158636150324722006-09-12T21:42:00.000+03:002006-09-14T20:36:16.366+03:00

כשאנו עוסקים בשנוי, בבעיה, או בתגלית, המודעות מלווה בדרך כלל בתקופה של קבלה לפני שאני נוקטים בפעולה. ניתן לקרוא לתהליך הזה: מ.ק.פ.-"מודעות, קבלה, פעולה". התמודדות עם מודעות חדשה עלולה להיות קשה מאוד, ורובינו משתוקקים למנוע מעצמנו כאב ואי-נוחות. אבל, עד שלא נקבל את המציאות שהתמודדנו אתה, קרוב לוודאי שלא נוכל לנקוט בפעולה יעילה עם בטחון עצמי. בכל זאת, אולי נהסס לקבל מציאות לא נעימה מפני שנחשוב

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157985888994479112006-09-11T17:43:00.000+03:002006-09-11T17:44:48.996+03:00

במשך התהליך של עבודתי על צעד ארבע, (ערכתי חשבון נפש נוקב וחסר פחד), הרגשתי חשד מטריד שלא עשיתי זאת כמו שצריך. בעזרת הכוח העליון שלי, אני הבנתי סוף סוף, שהבעיה לא הייתה עבודה לא נכונה של צעד ארבע; העבודה הייתה, שהייתה לי אותה תחושה של אי-התאמה ואי-שלמות לגבי חיי בכלל. אני נוטה להרגיש שאני לא בסדר לגבי כל מה שאני עושה, שמיטב יכולתי לא מספיק טוב. וזה בכלל לא נכון. אני דווקא בסדר. המודעות שפתחתי

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157985798574489192006-09-10T20:41:00.000+03:002006-09-11T17:43:18.606+03:00

כשהגעתי לנר-אנון, ההכחשה שלי הייתה כל-כך חזקה, עד כדי כך שאפילו לא ידעתי שהיו מכורים בחיי. נר-אנון עזרה לי להבין שלא אעמיד את עצמי בסכנה אם אישיר מבט אל האמת. כאשר ההכחשה שלי התחילה להיעלם, אני נדהמתי מן השקרים שספרתי לעצמי ולאחרים. אבל אני עברתי מקיצוניות אחת אל השנייה, ונעשיתי דוברת אמת כפייתית. לקחתי על עצמי את המשימה לספר בדיוק. לכל מי שיטה אוזן, את מה שקורה באמת. קראתי לזה “יושר", אבל למעשה

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157787914241006582006-09-09T10:44:00.000+03:002006-09-09T10:46:54.516+03:00

לפעמים אני יושבת בפגישה ואינני יודעת כיצד לבקש עזרה. אני מסוגלת להילכד במלכודת של הסבל של עצמי. נדמה כאילו משהו בלתי ידוע קורע את הקרניים שלי. אני קופאת במקומי, וחושבת שאם לא אזוז, זה ייעלם. וכך אני לא שואלת, לא מדברת, והכאב גובר. האם רוגע נסוך על פניי? אל תתנו לי לשטות בכם. אני פשוט מפחדת שתראו את האמת. אולי תחשבו שאני טיפשה או חלשה. אולי תדחו אותי. לכן אני לא מדברת, והכאב נשאר. אבל אני מקשיבה.

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157787855708649702006-09-08T08:54:00.000+03:002006-09-09T10:48:11.746+03:00

האם יש משהו שמונע בעדי מלהאמין בכוח עליון? איזה מכשולים עוצרים אותי מלמסור את רצוני ואת חיי לאל? במקרה שלי, התשובה ברורה: אני רוצה שיבטיחו לי הבטחות. אני ממשיך בדרכי העיקשת, וחושב שאמצא פתרון לבעיות שלי, למרות שכבר ניסיתי ונכשלתי, פעם ועוד פעם ועוד פעם. נדמה לי שיש באמונה סכנה גדולה. אם אשחרר ואמסור מצב מסויים, לא תהייה לי שליטה. לא אוכל להיות בטוח שאקבל את מה שאני רוצה. יחד עם זאת אני רוצה

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157639607070106492006-09-07T17:32:00.000+03:002006-09-09T10:49:13.826+03:00

מעולם לא חשבתי הרבה על המסורת השביעית, שאומרת:"על כל קבוצה לשאת את עצמה לחלוטין…". חשבתי שזה מתייחס רק לתשלום שכר הדירה. אבל לאחרונה השתתפתי בקבוצה שנשאה את עצמה כלכלית, אבל למרות זאת לא נשאה את עצמה, מפני שאף אחד לא התחייב לעשות עבודת שרות. אני כבר מילאתי מספר תפקידים, וכאשר הקדנציות השונות שלי הגיעו לקיצן, לא היו לי מחליפים. אני הגעתי להחלטה שלפני הרגשתי הייתה הברירה האחראית לגבי עצמי, והתפטרתי

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157560220808563432006-09-06T19:29:00.000+03:002006-09-06T19:30:20.836+03:00

כתב של עיתון מקומי טען לאחרונה שרוב האנשים מקדישים יותר זמן לתכנון חופשות, מאשר למחשבה על מה שבאמת חשוב בחייהם. כמובן שלחופשה יש חשיבות מסויימת בחיינו, אבל כפי שהסיסמה שלנו שואלת:"בעצם, עד כמה זה חשוב?". במקרה שלי, המוקד העיקרי של הפעילות הרוחנית שלי היא, אותה בעיה, תרעומת, או מטרד שמעסיקים אותי ברגע מסויים. אני אומרת לעצמי:"עכשיו אתרכז במה שיש לו חשיבות אמיתית!” אבל :"בעצם, עד כמה זה חשוב?” האם

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157470786188811372006-09-05T18:39:00.000+03:002006-09-05T18:39:46.190+03:00

כשהתחלתי ללמוד את הצעד השביעי, שאומר:"ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מעוונותינו", הרשימה של החסרונות שלי כללה קטלוג נרחב של רגשות. ביקשתי מאלוהים בענווה שישחרר אותי מן הכעס, הפחד, ומן האשמה שלי. חיכיתי בקוצר רוח ליום שממנו והלאה לא אתנסה יותר ברגשות הללו. כמובן שאותו יום לא הגיע מעולם. במקום זה, למדתי להבין שרגשות הן לא חסרונות. טבעה האמיתי של הבעייה שלי הייתה, הסירוב העקשני שלי להכיר ברגשות,

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157470667195009642006-09-04T18:36:00.000+03:002006-09-05T18:37:47.213+03:00

כשאנו משחררים את הכפייה, הדאגה, ואת ההתמקדות בכולם, מלבד עצמנו, רובינו היינו נבוכים מן הרוגע שירד עלינו. לפני כן ידענו לחיות במצב של משברים, אבל לעיתים קרובות נאלצנו להיעזר במעט הסתגלות, כדי להרגיש בנוח עם הדממה החדשה. המחיר עבור השלווה היה הרגעת המצב המתמיד של פטפוט ולהג בראשינו, שבזבז כל כך מזמננו. לפתע עמד המון זמן לרשותנו ולא ידענו כיצד למלא אותו. כאשר היגעתי לשלווה שהלכה וגברה כתוצאה מעבודת

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157304706330154992006-09-03T20:30:00.000+03:002006-09-03T20:48:13.750+03:00

לפני שהגעתי לנר-אנון, נהנתי לבנות חיים שלמים של חלומות והבטחות שהיו מיועדים לאותו יום מיוחד שנקרא:"יום מן הימים". ב"יום מן הימים” אתחיל-או-אסיים-פרויקט מסויים."ביום מן הימים” אתקשר עם אותו ידיד שנותק עמו הקשר. “ביום מן הימים” אומר להם כיצד אני מרגישה. “ביום מן הימים” אהיה מאושרת, אצא לאותו טיול מסויים, אמצא עבודה, אומר את אשר בלבי…"ביום מן הימים". חכו ותראו. חכו - כפי שאני חיכיתי למכור שיחזור

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157186545287507752006-09-02T11:40:00.000+03:002006-09-02T11:50:06.630+03:00

במשך שנותיי בנר-אנון, עסקתי הרבה במחשבות על הצעד הראשון; בזמן האחרון עסקתי הרבה ברגשות לגבי אותו הצעד. אפשר לתאר את עבודת הרגשות במלה אחת בלבד: יגון. הזיכרונות של ההתקדמות המהירה של המכור של ידיד, ממצב בריאות סבירה ואושר גלוי לעיין, עד לשחמת ומות, גורמים לי להרגשת יגון.אני לא חש שנאה של ממש כלפי המחלה הזו, אבל אני כן מרגיש, בצורה חריפה, את נוכחותה ההרסנית ורבת העוצמה בחיי. יש לי זיכרונות מן הנזק

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1157186674271400422006-09-01T11:42:00.000+03:002006-09-02T11:47:14.103+03:00

אחרי שהקבוצה הקטנה שלנו בחנה את עצמה בקפידה, גילינו שנכנסנו לשיגרה מבלי שהרגשנו בכך. עבר זמן רב מאז היגעו אלינו חברים חדשים, קליטה חדשה, או שהתבססו רק על הספר “כל יום ביומו בנר-אנון". כך יצא כאילו עמדנו על המקום, עם מעט מאוד שינויים. הייתה לנו פגישת מצפון קבוצתית, והחלטנו לנסות, בכמה מן הפגישות, להשתמש בספרות אחרת של נר-אנון. כמו כן התחלנו לנהל פגישות עם דוברים מקבוצות מקומיות אחרות. תוך זמן קצר

רק להיום |tag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1110057210261481472005-03-10T07:58:00.000+02:002005-03-12T18:17:50.400+02:00

שינויי דרך מחשבותיי לכיוון הפוך היה חלק מהחלמתי. נהגתי להימנע מתחושות וממצבים שהכאיבו לי, לא להסתכן, וכך לבחור בדרך הבטוחה. אבל בחיים יש סיכונים רבים, ולא תמיד ניתן להימנע מסבל. נר-אנון עוזרת לי לקבל את מה שיש. במקום לברוח, למדתי להביט ישר אל מקור המצוקה שלי. כתוצאה מכך, גיליתי שהכאב עובר מהר יותר, ובחלקי נופל השחרור מן הפחד. נר-אנון נותנת לי כלים, כמו למשל חשבון הנפש של הצעד הרביעי, שבעזרתו

שרהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1110055493583512912005-03-09T07:33:00.000+02:002005-03-09T08:44:45.896+02:00

לעיתים קרובות אנו מתלבטים לדעת מהו רצוננו ומהו רצון האל. אנו מרגישים שהשלווה חומקת מאיתנו, כשאנו נאבקים בתוכנו, וקולות רמים משדלים אותנו לבחור בדרך זו או אחרת. הספק הוא בן-לוויה בלתי נמנע של החיפושים הרוחניים. אין לנו ספר הוראות, לכן עלינו להמשיך לגשש ולהציב אתגרים לתפיסות ולתחושות שלנו. כשאנו חשים בצורך נואש לפעול, מה שדוחף אותנו הוא רצוננו הנחוש. כשאנו שלווים ורגועים, רצון האל הוא שדוחף אותנו.

שרהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1110054791539065422005-03-08T10:18:00.000+02:002005-03-08T12:23:21.993+02:00

אחד היתרונות הנפלאים שקיבלתי מהשתתפות בפגישות נר-אנון הוא, שמצאתי דרכים חדשות לעבוד את התוכנית שלי. באחד הפגישות, המנחה העבירה סלסילה עם פתקים שעליהם היו רשומים סיסמאות של נר-אנון. היא הציעה שכל אחד מאיתנו ייקח פתק, וינסה ליישם לאותו יום את הסיסמה שנפלה לידיו. היה נפלא לראות כמה מאיתנו קיבלו את הסיסמה המתאימה להם! למחרת היום מצאתי את עצמי במצב מלחיץ, נאבקתי לפתור בעייה קשה; התרגזתי והרגשתי תסכול

שרהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1110053903689324302005-03-07T10:08:00.000+02:002005-03-07T12:31:04.143+02:00

בנר-אנון גיליתי שעליי לשנות את עצמי. אחריי שחייתי את כל חיי עם מחלה של גישות-התמכרות-לא הייתה לי דעה טובה על עצמי, ולכן לא האמנתי שמשהו טוב יצא מכל מאמציי. למדתי משהו דרך הבחנה בתולעי המשי של בני. תולעי משי הן שמנות וזללניות; אבל, הן יוצרות את המהות של עצמן משהו יפיפה. אין להן ברירה; הן נולדו על-מנת לבטא את היופי הזה. גם אני אוכל להפוך משהו שלילי לחיובי; כאשר אשנה את הגישות התבוסתניות שלי,

שרהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1110053308708550392005-03-06T09:55:00.000+02:002005-03-06T00:42:34.900+02:00

נר-אנון עזרה לי להבין שאף אחד לא יכול לדעת מה שבלבי, בראשי או נפשי. אל לי לצפות שצרכיי יתמלאו מבלי שאסביר מה הם.כמו כן, לא אוכל לצפות שאדם אחד ימלא את כל הציפיות שלי, גם אם אבהיר את צרכיי. אם האדם הראשון שאפנה אליו לא יוכל לעזור לי, אוכל לפנות אל מישהו אחר. ככה, הלחץ ירד מכולם. לפני שהתחלתי להחלים בנר-אנון, ציפיתי שהקרובים ביותר, יידעו את הרגשותיי מבלי שאספר להם. כאשר כעסתי, ורציתי להתווכח,

שרהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1110052498988471342005-03-05T21:42:00.000+02:002005-03-05T21:54:58.990+02:00

כשרק התחלתי לעבוד את הצעדים, הטרידה אותי המחשבה שאשוחרר מחסרונותי. חשבתי שאהיה כמו גוש של גבינה צהובה-שהיא מלאה חורים. אבל רציתי להחלים, והבטיחו לי כל הזמן, שהצעדים הם המפתח להחלמתי. לכן המשכתי קדימה למרות החששות שלי. היה עליי לקחת את הסיכון, ולפעול עם אמונה, לפני שאקבל את המתנות שהכוח העליון שלי הציע לי. בשום מקום, בין הצעד הרביעי לצעד השביעי, אין אנו מבקשים מאלוהים שיוסיף לנו משהו: להיפך, שיקח

שרהtag:blogger.com,1999:blog-6278011.post-1109923408574701212005-03-04T09:49:00.000+02:002005-03-04T10:03:28.576+02:00

הסיסמה, "חשוב" הייתה לי תמיד כחידה. האם לא הייתה זו "החשיבה המסלידה" שלי שהכניסה אותי לצרות? הסיסמה הזו לא הייתה מובנת לי עד ששמעתי ילד של שכנים מדקלם חוקים של בטיחות שלמד בבית הספר:"עצור, הסתכל, והקשב." חמיד אוכל לעצור-לפני שאסתבך בצרות, לפני שאפתח את פי כדי להגיב, לפני שאכנס לניתוח היתנהגותו של מישהו אחר. או שלפני שאתחיל לדאוג ביחס לעתיד. כך אתן לעצמי זמן להסתכל ולהבחין במה שקורה מסביבי, ומהו

שרה