האורגזמה של האישה
(מתוך מאמר שהופיע לפני כמה שנים במגזין האמריקאי קוסמופוליטן).

תגידו, האם כל העניין הזה לא היה צריך להיות כיף... האם סקס לא נועד כדי לקרב אנשים, להרחיב אופקים, לתת מבט חטוף של גן עדן עלי אדמות? איך נכנסנו למצב שבו הכל כל כך קשה ומסובך שבו אנחנו בלי סוף במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון? אנחנו כל כך שקועות בציפיות ובסטנדרטים - לאן שאנו צריכות להגיע ומה שאנו אמורות להרגיש, שאיכשהו במהלך הדרך, איבדנו את היכולת לשים לב למה שבאמת קורה לנו ובמקום לאפשר לקצב האישי, לעוצמה, לוויברציות שבתגובה הטבעית שלנו להדריך אותנו, נתנו לאחרים לעצב את הניסיון המיני שלנו. במקום להתייחס לסטנדרטים של תגובה, מה שאנחנו צריכות לעשות,זה לנתב את האנרגיה שלנו לגילוי הפוטנציאל המיני שלנו ולפתח פוטנציאל זה לדרגה וכיוון שנותנים לנו, לא לשותפים שלנו, תענוג, הנאה וסיפוק.

יוצא איפוא שנשים שמדברות על אורגזמה וגינאלית לא מנסות להרשים, הן לא מטורפות והן גם לא קורבנות עלובים של מחשבה מתוך תקווה... שנשים שמעדיפות ויברטור לכל מה שלגוף יש להציע - לא מופרעות והן גם לא נשים ששונאות גברים... לא כולנו חייבות לחוות 'ריבוי-אורגזמות' (מה שזה בכלל) בגלל שיותר זה לא בהכרח טוב יותר. יתרה מכך, נשים שלא איכפת להן אם הן מגיעות לאורגזמה רק לעיתים נדירות (ותמיד יהיו ספקות לגבי המונח הזה) הן לא מבוהלות, פרדג'ידיות או כאלו שעברו שטיפות מוח. כן צריך להיות החופש להגיע לאורגזמה מאיזה סוג שמספק אותך, להגיע למספר רב של אורגזמות או שבכלל לא. מה שלא צריך להיווצר -זה לחץ בעד או נגד משהו.

זה מדהים איך המושג "יכולת ל-" תורגם ל-"מחוייבות ל-". בעוד שמצב עניינים כזה הוא לרוב באשמתנו ונעוץ בוודאי בחוסר-ביטחון מושרש עמוק ורצון למצוא חן, גם הצד הגברי אינו נטול אשמה -  גם אוריינטציית המטרה והאמונה שהשגיות נמדדת על פי המוצר המוגמר שייכים לצד הגברי. הלחץ להגיע, להצליח, להשיג משהו, להצדיק את עצמך במה שאתה עושה יכול להיות נכון לגבי ניהול מפעל או בניית בניין, אבל לא כתמיכה למיניות האישה.

גברים מגיעים לאוריינטצייה הזאת בקלות - זאת הסתגלות ביולוגית של המין הזכר להגיע לאורגזמה (שפיכה) לסיום הגירוי של האיבר -  להעלות את זה ולהוריד את זה ביעילות ובמהירות המירבית על מנת להבטיח מקסימום הפרייה. הנקבה של המין האנושי מתוכננת באופן ביולוגי בדיוק להיפך: אין לה אפשרות להסתגל למדגם של תגובה ע"י קביעת גבול עם סיום (אורגזמה) מפני שככל שהיא תהיה יותר מוכנה להמשיך בגירוי, יהיה יותר ביטחון של הפרייה. קופת השימפנזה, למשל, כשהיא מוכנה לחיזור של הזכר, תקבל בברכה כל מחזר, אחד אחרי השני עד שהיא תעייף כמעט את כל האוכלוסייה הזכרית של השבט שלה. כל אחד יבצע חדירה ל-30 שניות, יגמור ויתנודד מחולשה להתאושש כאשר הוא משאיר אותה עדיין מגורת לה בשמחה! בעוד שאנחנו לא חיות, אנחנו גם לא יכולים להתכחש למוצא שלנו. ניתן אפילו לומר שלכל אורך תולדות הגזע האנושי, נשים נטו להעדיף את התהליך וגברים את המטרה בהיכרויות מיניות.

אוריינטציית המטרה עשתה נזק רב ליצירתיות ולפוטנציאל המיני שלנו. בגלל התשוקה לקבל את מה שיש לגברים -  מטרה ברורה שמצריכה כמות וסוג מסויים של גירוי במקום הנכון, הובלנו את עצמנו הישר אל מחוץ לייחודיות שלנו. לא שאנחנו צריכות לדחות את המטרה בעד התהליך, אבל נראה שאיבדנו את הזכות ואת הנכונות לבחור. אנחנו כל כך ממהרות להגיע לאיזשהו מקום, כל כך חרדות בקשר לאיך שאנחנו צריכות להיות במיטה (משוחררות, מגיבות, מאהבות טובות) הלחץ כשלעצמו, להגיע לאורגזמה בא מהשותף ומעצמנו, כאילו סיפוק נאות ומושלם מותנה בפיצוץ של תותח בסוף. לצפות שאישה תגיב באורגזמה, אפילו לגירוי הטוב ביותר -  לא משחרר. מה שכן משחרר זה טווח האופציות והאומץ לבחור ביניהן בצורה רגישה ואינטליגנטית.

אז היכן זה משאיר אותנו? האם אפשר לתאר את מיגוון ההתנסויות המיניות של האישה ואורגזמה באופן ספציפי שמציע במקום לדחות? שמעודד במקום לנזוף? האם אפשר להגיד את הדבר האחרון בקשר לאורגזמה והוא - שזה  מסובך, אבל לא עד כדי כך שלא כל אישה תוכל ללמוד להשיג את מה שהיא בוחרת להשיג ואח"כ להיות חופשייה להחליט אם היא רוצה בזה או לא.

למרות כל ההצהרות והפירושים, העובדה היא שאנחנו עדיין לא יודעים בביטחון מהי אורגזמה, והכוונה כאן היא לא לבטל מדגמים של תגובות אורגזמיות שתוארו בזהירות וביעילות - במיוחד מה שנקרא אורגזמה הנובעת מגירוי הדגדגן. או.קיי זה בסדר שנשים משיגות או רוצות אורגזמה מהסוג הזה אבל, מה עם רבבות הנשים המכנות את מה שקורה להן בעת עשיית אהבה "אורגזמה" ובכל זאת לא מתנסות בסימנים הקליניים שנחקרו ביעילות, דהיינו, התכווצויות קצובות וחוזרות של המישור האורגזמי, תחושה של "שיא חד" וכתוצאה מכך התפרקות? האם עלינו לשער שאם אין התכווצויות אין אורגזמה? שנשים אלו נמצאות במישור שבא לפני אורגזמה? האם עלינו לומר לנשים אלו שאורגזמה וגינאלית ללא גירוי הדגדגן היא לא אורגזמה ושהן סתם שרלטניות כשהן מצהירות שקיבלו סיפוק מושלם, ולאלו שמתנסות בשני הסוגים גם דרך הנרתיק וגם באמצעות הדגדגן ולעיתים מעדיפות חדירה על פני גירוי הדגדגן כי הן מרגישות שזה יותר "מושלם" ו"עמוק"? מה בקשר לנשים שלא בטוחות אם הן הגיעו לאורגזמה או לא?

ישנן שתי דרכים לתאר אורגזמה על ידי נקודות גירוי ומדגמים של תגובה.

ה"בנג המהיר"
הבנג המהיר הוא מדגם של תגובה שנמדד ונלמד מאוד בזהירות  ע"י מסטרס וג'ונסון והוא תמיד מותנה במה שהוזכר קודם  - התכווצויות קצובות של המישור האורגזמי שכולל את פתח הנרתיק. הוא מתואר כ"מושך", "לוחץ", "דורש". זו אורגזמה שבדרך כלל חושקים בה על מנת להפיג מתח מיני, דרך "להשתחרר" (כאילו היה זה דגדוג שצורך גירוד) וזו אורגזמה שבדרך כלל באה כתוצאה מאוננות.הסימנים הפיסיים הם: נשימה כבדה, תנועות בלתי נשלטות של אגן הירכיים שבדרך כלל דוחפות לנקודת הגירוי שהוא הדגדגן, ותחושה מאוד ברורה של שיא ונפילה.

אי אפשר לפספס את הבנג המהיר, הוא בדרך כלל מתואר כ"חד" ו"עובר את הקצה" אבל לפעמים מתואר גם כ"קליני", "יבש", "לא מעורב", ו"שיטחי". חדירה לנרתיק אינה נחוצה למדגם של הבנג המהיר ואפילו עלולה להפריע. הבנג המהיר נהפך לתגובה אורגזמית מתוך בחירה מכיוון שהוא מאוד... עצמאי ואינו צורך איבר מין זכרי.

ה"המ האיטי"
לביצוע ההמ נחוץ גירוי פנימי (ע"י חדירה לנרתיק) על מנת להגיע לאורגזמה והתחושות שדווחו שונות מהבנג. אישה שמגיעה לאורגזמה באמצעות ההמ עשויה להתעקש שהיא מגיעה לאורגזמה אבל התחושה לא דומה לבנג אלא יותר "פנימית", "עמוקה", "מרגיעה" ו"מעורבת מבחינה רגשית". לא ניתן למדוד את ההמ ע"י התכווצויות קצובות של הנרתיק, הוא גם לא מתואר כ"חד" או כ"שיא" אלא כעלייה איטית עם התפרקות איטית מלווה בתחושה שוטפת של חום. לעלות על גל של הנאה שנגמר באיטיות כפי שהוא התחיל. נשים השתמשו במילים כמו "נמס" או "אוהב" כדי לתאר את מדגם ההמ. פיסית ההמ מאופיין בעצירת נשימה במקום נשימה כבדה, לסגת ממקור הגירוי במקום לדחוף לקראתו (כמעט כמו תחושה של התעלפות). במקום התמקדות בגירוי - בשחרור הגוף ובאיבוד שליטה, בתחושה של פסביות ונמסות במקום מתח, רטט והתכווצות חזקה וקצרה שנלווים לבנג המהיר. ההמ עשוי להתרחש כאשר אין שיתוף פעולה מצד האישה, כאשר היא מתפקדת כמקבלת.

הסכנה האמיתית בדיון על ריבוי הנסיון המיני של האישה היא שתיאור עלול להתפרש כמרשם - ש"מה שאנחנו יודעות" יתורגם ל"מה שאנחנו צריכות לעשות". אסור לשכוח שכל אחת שונה בגוף, בצרכים ובטעמים. תמיד תהינה נשים שימנעו מגירוי הדגדגן ותהינה מעוניינות רק בחדירה ותהינה כאלו שתעדפנה ויברטור או שותף עם לשון או אצבעות מיומנות מאשר להרגיש משהו בתוכן. חלק מאיתנו מעדיפות של "הבנג המהיר" וחלק את ה"המ האיטי" וחלק את שניהם. נשים צריכות לחפש את מה שטוב בשבילן והמשמעות היא -  הבנה שאת אדם מסובך שיכול להרשות לעצמו לא רק הנאה אלא גם מיגוון.

שחרור אמיתי הוא להשכיל ולחקור את הפוטנציאל שלך לפני שאת עושה החלטות. את רק צריכה ללמוד להקשיב לגוף שלך ואז תוכלי לשמוע את הסרנדה הווגינאלית מעל לרוק אנד רול הקליטורי (הדגדגן) ואם יצא ותרקדי לשני הקצבים, תגלי שהרפרטואר המיני שלך מתרחב לאין ספור.

[1 תגובה]  אילנה @  בחזרה לדף הראשי