שבת שלום 29 ביוני 2002
איה השתמשה במאמרים שאני תרגמתי ועיבדתי ושילבה אותם (בצורה מקסימה, הייתי אומרת) ב- מגזין המרפסת. היא אמרה שאני יכולה להשוויץ על זה בבלוג שלי... אז אני משוויצה.

תשמעו איזה קטע, איך אפילו 'זבל' יכול ליצור קשר בין אנשים מכל העולם - קיבלתי מייל מההוא למטה... מהזבל... שהוא מאוד שמח שהזכרתי את הבלוג שלו כאן ואם אני יכולה להעביר אליו תרגום של מה שכתבתי עליו. במקרה שמתי-לב שיש אצלו בבלוג גם מדור של 'מה אנשים אומרים על הזבל שלו'.

 []   אילנה @ 18:21

לפעמים אני נופלת על איזשהו בלוג ואני מתאהבת בבעל הבלוג ממש מקריאה ראשונה.  boykani - מספר בצורה חמודה ומשעשעת שהוא מאוד תומך בשימוש בתמונות ובגרפיקה בתוך הבלוג, כי כמו שהוא אומר: "הכתיבה שלי לא מספיק מרתקת כדי לעמוד בפני עצמה"  וכדי להימנע מתגובות של גולשים בסגנון: "יאו.. עוד בלוק טקסט גדול במיוחד מלא בשטויות של מישהו עם ריכוז-עצמי גבוה... הלאה". הוא מציע: "אז, כן, אם אתם רוצים לקדם את הבלוג הבינוני שלכם, עשו מה שאני עושה ומלאו אותו עם כל מיני דברים שאפשר להסתכל עליהם. במיוחד אם אתם כמוני ואין לכם משהו חשוב להגיד. זה נפח לתפל!"

 []   אילנה @ 10:45

זה באמת נהדר שיש לנו מערכת תגובות בבלוגים אבל כמו שאתם יודעים, תמיד קם מישהו חכם שיקח פטנט וישכלל אותו לרמה יותר גבוהה. 

קבלו את trackback... הדור הבא של מערכת התגובות... טאדםםם! 

נגיד שעולה נושא ספציפי וכולם מדברים עליו - בעזרת המערכת החדשה יהיה אפשר לחבר למערכת התגובות גם תגובות מבלוגים אחרים... משהו כזה אני חושבת. מה שאני הבנתי מזה - שעכשיו אם רוצים להיות "IN" צריכים להעלות נושאים מעניינים לדיון כך שאפשר יהיה לראות "מה כולם אומרים". אני מבינה שיש עוד הרבה שימושים למערכת החדשה אבל אני ממש לא מתמצאת בדברים הטכניים האלה. בכל זאת הייתי רוצה לשאול - איך אנשים רגילים יצליחו לעמוד בקצב השכלולים האלה והאם זה לא ירתיע אותם מבכלל להיכנס לכל התחום הזה של בלוגים?!

trashlog - יש מישהו שאוסף חתיכות זבל ומציג אותם באינטרנט כל יום. מי אנחנו שנשפוט? הא... דווקא הזבל בתמונה מזכיר לי משהו.

 []   אילנה @ 08:59

יום חמישי 27 ביוני 2002
25 שנה של האחיות בראון - הייתי המומה מסדרת הצילומים הזאת שמצאתי אצל נוי-נוי. זה כמובן אחרי שהתפקעתי מצחוק מסגנון הכתיבה של נוי-נוי - כישרון אמיתי הילדה!

 []   אילנה @ 17:32

אני רואה את המשחק הזה בכל הבלוגים בחו"ל... לא יכולתי יותר להתאפק וגם אני היקשתי את השם שלי בגוגל (באנגלית הייתי אמורה להקיש "ilana is" אבל איך עושים את זה בעברית?) והנה מה שקיבלתי:
אילנה היא מילדת משנת 1974
אילנה עובדת שם 3 שנים
אילנה שתקבל דמי כיס בסך 50 ש"ח
אילנה אמרה למעריב כי הבעיה בשטחים היתה המיגון ולא סירוב לשרת
אילנה שכבר הייתי איתה פעם
אילנה אמרה שאת מזל שור, כמוני
אילנה: איזה שקט פה
אילנה נשארת בביתה לבדה

מה אני אגיד לכם שעשועי בלוגים.

 []   אילנה @ 08:25

יום שלישי 25 ביוני 2002
זה כבר כמה ימים שאני ב-down רציני מאוד. לפעמים כשנדמה לי שלא קורה לי שום דבר חדש ושהחיים כל כך שגרתיים, אני כנראה צריכה להיות אסירת תודה על כך, כי ביום שישי תקפה אותי הרגשה כל כך רעה שלא עוזבת אותי וביחד עם זה אני גם לא מרגישה טוב מבחינה פיסית (גיליתי שגם אני צריכה לעבור את הניתוח ביד, הניתוח שאיה דיברה עליו) ואם כבר האצבעות שלי נרדמו.. אז גם התחילה לכאוב לי הרגל והכדורים שהרופא נתן לי, שעלו לי ... שימו לב - 200 ש"ח!!! ויש לי ביטוח משלים!!! רק עושים לי לא טוב בנשמה. ואם כבר שמחתי שלפחות אחרי הניתוח הזה אני אהיה בחופש איזה שבועיים-שלושה מה-8/7 , הרופא התקשר לבשר לי שבגלל הביטוח המשלים - הניתוח יצטרך להידחות עד ספטמבר.   אז כמו שאני בדרך כלל מתלהבת, מתרגשת ושמחה, עכשיו אני בדיכאון ואני שונאת את זה.

קרה  לי משהו אתמול שקצת הטריד אותי וגרם לי לתחושה לא טובה ויחד עם זה שאולי אני מדברת מתוך הדיכאון שלי, אני מרגישה צורך להשתחרר מזה ותשמעו.. יש לי בלוג :-) ואני יכולה להרשות לעצמי לכתוב על זה. אז ככה -
לי באופן אישי ברור שכשאני כותבת באינטרנט, הכל פתוח וכל העולם יכול לקרוא את מה שאני כותבת. במובנים מסויימים זה יכול להגביל אותי אבל מצד שני יש בזה גם משהו משחרר. נוצרים באינטרנט גם קשרים אישיים אבל גם להם יש דינמיקה מיוחדת והאופי שלהם שונה מקשרים אחרים שאנחנו מכירים ואולי באמת צודקים אלה שאומרים שעדיף לא להיפגש עם אנשים שמכירים דרך האינטרנט כי המעבר מהרשת - לטלפון - ולמפגש - פוגם. כנראה שהפתיחות שמתאפשרת כאן ברשת יכולה להתקיים בגלל שהיא נמצאת כאן ואפשר וכדאי להנות ממנה בלי הדחף לרצות למתוח את הגבולות שלה. 
היתה לי שיחת טלפון אתמול עם מישהי שהכרתי כאן ברשת. לא ברור לי איזה ציפיות בדיוק היו לה כשהיא שלחה לי אימייל, ציינה את מספר הטלפון ומאוד ביקשה שאתקשר אליה. אבל כשהתקשרתי, היא כנראה התאכזבה ממני לפי הצורה שהיא חתכה את השיחה די מהר ובפתאומיות והשאירה אותי עם תחושה רעה כאילו... what the f...  אמרתי לעצמי, ומה עוד שאולי נצטרך להיפגש פה ושם באינטרנט וקטע כזה ממש לא תורם לזה.

flashcan - לינק קטנטן וחמוד. אפשר ליצור שם סרטי אנימציה וברכות מה-זה חמודים.

 []   אילנה @ 07:40

מוצ"ש 22 ביוני 2002
אנחנו כבר יודעים ש-malevole הוא באמת אתר משגע מבחינה עיצובית אבל כדאי גם לבקר שם מדי פעם כדי להתעדכן בקישורים מגניבים... למשל:

strong big emails - עשוי טוב ומשעשע וגם -

swingin' chicks of the '60s... אהבתי את האתר הזה כי בכל זאת אני שייכת לדור של שנות השישים :-) ואני רוצה גם להוסיף שבמקרה ג'ניס ג'פלין היתה הזמרת האהובה עלי ביותר אז.

dress up games - לילדות שאוהבות להלביש בובות - ממש פורטל של בובות ותלבושות שמצאתי באתר היפהפה - frenchtoastgirl העוסק באמנות, השראה ולמה החיים הם כמו טוסט צרפתי!

מה הייתם עונים אם היו שואלים אתכם... מי את/ה? 

חינוך מיני... ללכת על בטוח.

[]   אילנה @ 19:24

יום שישי 21 ביוני 2002
הפלשתינאי שביצע את הטבח בבית באיתמר ורצח בדם קר את האם ושלושה מילדיה... אני זוכרת אותו, אמא שלי סיפרה לי עליו כשהייתי קטנה. היא סיפרה לי שכשהתחילו ההתפרעויות של הערבים בחיפה בזמנו ב-1948, היא חשבה שהיא תוכל להרגיש בטוחה אם היא תיקח את אח שלי שהיה אז תינוק ותלך לשבת אצל שכנה ערביה שגרה דלת ליד והיא נכנסה אליה לדירה רק לראות את הבעל הערבי... יושב בפינה ומכתת את חרבו.

זה לא ההתנחלויות, זה לא הכיבוש וזה לא הייאוש... אלא פניהם האמיתיות של שכנינו.

[]   אילנה @ 06:51

יום חמישי 20 ביוני 2002
ראש הממשלה נאם בפני חברי הקונגרס הציוני."ראיתי את כל אימי המלחמה ומוראותיה, אחזתי ביד חברי המדממים למוות, עצמתי את עיני הנופלים - ולא ראיתי זוועה כמו זו שראיתי ביום שלישי בירושלים".

[]   אילנה @ 12:26

שני פיגועים אחד אחרי השני, מה אפשר לכתוב, מה יש להגיד. דווקא כשהמועקה היא כל כך גדולה, כשכל כך מבקשים להתחבר, להתחבק ולהתחזק.. ישנה איזושהי דממה, הכל נעצר ומרגישים את אימת המוות. אני בוהה בטלוויזיה והמראות חוזרות על עצמן כמו 'בסרט'.. ראינו את זה כבר, שמענו את זה כבר וזה מהדהד שוב ושוב.

 ...ואני כל כך רוצה לכתוב על דברים אחרים. 

איזה יופי של אתר. אוהבים אותך איה!

 []   אילנה @ 07:10

שבת שלום 15 ביוני 2002
הכנתי לכם סרט!... וגם אתם יכולים.

לנסות ללמד את האמא להשתמש באינטרנט!

חוויות הלידה ... נשים שילדו בלידה טבעית בבית ללא שום עזרה וגם נשים שילדו עם סיוע, מספרות על הלידה בליווי צילומים. אני מתארת לעצמי שלידה בבית צריכה להיות חווייה מרגשת בצורה יוצאת מן הכלל וגם התחושה בטח הרבה יותר אמיתית... אבל נראה לי שזה קצת מפחיד לקחת אחריות גדולה כזאת ולא ללדת בבית-חולים.

המועמדים ל- People's Choice award בפסטיבל סרטי פלאש שיתקיים בניו-יורק ב-10 ביולי. אפשר להצביע לאחד מבין 60 אתרי פלאש. כדאי לבקר באתרים המומלצים - יש שם גם סרט אחד, אמנם קצת ישן - ממעמד הר-סיני.

אף על פי שזה עלול להראות מפחיד - זה סתם שעשוע נחמד. לוחצים שם על איזשהו כפתור וכביכול מתקינים את ה-windows מחדש. לא לדאוג - זו רק בדיחה ואפילו כיף לשחק עם ההתקנה החדשה.

 []   אילנה @ 19:30

יום שישי 14 ביוני 2002

הדף של אלית. ובכלל, כדאי לבקר באתר של
  אגודת המאיירים בישראל - יש מה לראות.

  []   אילנה @ 21:35

שמתי לב שיש דברים שאנשים לא כל כך אוהבים לדבר עליהם ואחד מהם הוא באמת נושא האפלייה. לא שהייתי מעלה שוב את המחלוקת אבל נתקלתי בכמה בלוגים שבכל זאת מדברים על זה - בבלוג של emale בגירסה החדשה (מברוכ!) - סייברלייף 2.01 בטא למשל, בפרק מ' במסתרי היער הגברי / פרק 67 - הוא מספר שמ' אומרת: "רצתי להתבכיין לחבר הכי טוב שלי שניער אותי טוב טוב והבהיר לי שאני כנראה חיה באיזושהי אשליה שאין דבר כזה יותר גזענות על רקע עדות במדינה הקטנטונת שלנו. מסתבר שיש ובגדול, גם בדור הזה שלנו".

גם משה מ-מילה שלי כותב: "כחבר פעיל באגודה נגד סטריוטיפים מזרחיים, החלטתי שאני חייב לומר כמה מילים לאזרח 'חיים חפר'...". מומלץ לקרוא.

סוג חדש של הימורים בלתי-חוקי בישראל - נו, זה מה שקורה כשהחיים שלנו נהפכים לרולטה רוסית.

 []   אילנה @ 08:30

יום חמישי 13 ביוני 2002
בשקט, בשקט התקיים לו בירושלים מפגש Blogetogether של האנשים 'היותר רציניים' מהבלוגוספירה הישראלית - החבר'ה הטובים שעושים בשבילנו את ההסברה בחו"ל.

South Park Studio - הדמויות כל כך חמודות - לכו גם אתם להשתעשע!

גנבה גם את הכסף לעורך-הדין - היא זייפה חתימה של לקוח על טופס משיכה, בסכום של 70 אלף שקל, עם הכסף הזה היא שילמה לעורך-הדין את שכר הטירחה...
לא כל כך תמימה כמו שחשבנו.

 []   אילנה @ 12:15

יום רביעי 12 ביוני 2002 [קישור ישיר]
סקס... סקס... סקס..  תמיד אפשר ומותר להתייחס לזה גם בסבבה. לדעתי - זה לא כל כך מה שעושים זה יותר איך שאנחנו מרגישים עם עצמנו והאם אנחנו מכבדים את עצמנו במה שאנחנו עושים. 

מתוך קוסמופוליטן:
למפגש מיני חד-פעמי לעתים יותר מדי תכופות מתייחסים כאל הסכם מיני בזוי. תארו לעצמכם אישה אשר פותתה, כשהיא נשארת רק עם כתמי רמל על העיניים ושמלת ערב מקומטת כמזכרת מליל תשוקה אבוד.

שטויות - סקס ספונטני, למי-בכלל-איכפת, הלילה-או-אף פעם עשוי להיות אחד מהפעילויות המרגשות, מספקות, מיסתוריות ורומנטיות שאישה יכולה להרשות לעצמה לשקוע בהן - בתנאי שהיא מודעת לגבולות של העניין ולא נותנת או מצפה מזה יותר מאשר מתאים.

לכאורה, אף אחד מבני שני המינים מוכן לקבל שאישה תתייחס אל מפגש מיני עם אותו תיאבון פשוט שהיא תייחס למשקה קוקטייל - אבל למה לא? סקס, אחרי הכל גם מכיל את אותם אלמנטים משכרים ומתוקים...

סקס מזמן ידוע כמפיג מתחים, משפר את המחזוריות בגוף, מועיל לעור הפנים ומחזק את הדימוי האישי. למה אם כן, כאשר אישה משתמשת בסקס לחידוש האנרגיה - היא צריכה לשייך לזה יותר חשיבות מאשר היא מייחסת למסיבת קוקטייל, שמלה חדשה או משחק מרגש של טניס? לעשות כן זה להפוך מה שהיה צריך להישאר כאמצעי בידור משעשע לטרגדיה אימוציונלית.

האישה שמצליחה למצוא את דרכה בתוך הבלבול הזה מעניקה לעצמה סיפוק מיידי והזדמנות להשתובב בשדה ההתנסויות המיניות. פה את יכולה להרגיש חופשייה לשחק את כל הפנטזיות והטכניקות שהיית מאוד רוצה לנסות אבל התביישת להציע לשותף "רציני" שמא יחשוב אותך כסוטה לצמיתות. 

מפגשי סקס גם מוסיפים זוהר לפרקי חייך - כל התיירים זוכרים את הטיול ללובר והצפייה במונה ליזה אבל האישה שיצאה בחשאי מהקבוצה לפרוזדור צדדי על מנת לתכנן פגישה לאותו ערב עם מורה הדרך הנאה, תשאר עם החלומות הכי עסיסיים כשהרכבת תצא מהתחנה למחרת בבוקר.

למפגש חד-פעמי יש גם את הצד הפרקטי - לעולם לא תצטרכי לדאוג אם הערת הערה פקחית או מתאימה, השתמשת במשחת שיניים מספיק חזקה או בושם חזק מדי. אפילו אם אותו ערב יתארך עד למחרת, גם אז אין סיבה לייחס לזה "משמעות" - האם לא היה זה שקספיר שהזכיר שהזמיר שר באותה מתיקות גם אחרי ששר ערב קודם לכן?

מפגש אקראי נושא את שכרו בעיקר כשיש לך מצב רוח לאהבה אבל לא לקשרים שמשתמעים מאהבה. סקס לא מחייב יכול להיות בדיוק הדבר אחרי יום קשה במשרד, או זיק של התרגשות בסדר יום שהתחיל להיהפך לשגרה. זה רגע לתפוס לכמה זמן שזה מחזיק מעמד - אבל כשזה נגמר, תוודאי שאת נועלת אותו בצד כאילו היה זה צדף יפה שמצאת על חוף הים כשהתהלכת שם בשקיעה. להאחז בחווייה עם תחושת אשמה מכיוון שאת "לא סוג כזה של אדם" מוציא את ההרפתקנות מהעניין - אם את מתכוננת לפחד מהמים - אל תקפצי פנימה.

עוד משהו - מכיוון שלמפגש כזה נחוצים שניים, תהיי זהירה בקשר לרגישות של אותו גבר איתו את מעורבת. להגיד בצורה ביישנית "אף פעם לא עשיתי את זה" אולי יחמיא לו, אבל עדיף שלא תגידי כלום. מה שלא תעשי, תתאפקי מהדחף להרגיע את בן-זוגך עם ההבטחה ש"תתקשרי בקרוב" - נכון, גברים אוהבים לשמוע את זה כזה נגמר - אבל למה לטפח אצלו תקוות כשאת הרי יודעת שזה בסך הכל היה מפגש חד-פעמי. 

הקטע שהבאתי כאן הוא משהו שמצאתי לפני הרבה זמן במגזין קוסמופוליטן, תרגמתי ושמרתי במגירה... כי פעם לא היה בלוג עם לינקים.

 []   אילנה @ 07:30

יום שני 10 ביוני 2002
האנושות היא מקשה אחת שכל בניה כפופים במידה שווה לחוקי המוסר. כל יצורי האנוש שווים לפני האל. קיימים כמובן הבדלים בין גזעים ומעמדות וכיוצא באלה, אולם ככל שמכובד מעמדו של אדם כן גדלה אחריותו -- גאנדי

מה הביאו לנו המרוקאים - "יש אנשים שמזדקנים לא טוב. אני חושב שיכול להיות שזה כל הזמן היה שם ובזקנתו זה יוצא החוצה".

אני כל כך התרגזתי אתמול כשהאזנתי לראיון עם חיים חפר בגל"צ. והטיעון הדיבילי של האם הרוסים נעלבים כשאומרים שהרוסיות זונות כאילו... מה רוצים להגיד בזה?

עד כמה שיגידו שעברו הרבה שנים - מרוקאי בישראל זה כמו שחור בארה"ב. אז נכון, עידן העבדות עבר מזמן אבל בנשמה לא שוכחים - זה נהפך להיות חלק מהאישיות שלך. ואם אמא שלי היתה צריכה לחוות עלבונות והשפלות בגלל שהיא נחשבה "פרנקינית" וכן - זה הכינוי שליווה אותה, אפשר לסלוח אבל לא לשכוח.  מבחינתי זה בכלל לא עניין של קיפוח - הגזענות בישראל זה משהו שורשי. 

 []   אילנה @ 07:43

מוצ"ש 8 ביוני 2002
אני לא יודעת מה בדיוק האיורים הנפלאים האלה מסמלים... זה כנראה קטע של הצעירים, אבל אני רואה אותם מככבים בהמון המון בלוגים.

שיחה טלפון - הצד שלה - גם אני מאוד התרגשתי לקרוא את הקטע הזה של נוי-נוי. בטח כולם, נכון? אבל אם אני מחברת את הדברים אל עצמי - אני דווקא הייתי מרגישה הרבה יותר נוח בשיחת טלפון מאשר בכתיבה...

מה... ככה אמורים להיראות שחקני כדורגל?

אני משתגעת מהחום... הצילו!!

[]   אילנה @ 19:30

 יום שישי 7 ביוני 2002
המוות שלא היה - הסיפור של קייסי ניקול  במתכונת ישראלית. "חברי פורום 'סרטן – תמיכה מהלב' ב-ynet לא מצליחים להתאושש מהמקרה שקרה להם. בעיקר הם חשים מרומים ונגזלים. הם סיפקו חום ותמיכה לגולשת שסבלה ממחלת הסרטן, הזדהו עם כאביה, ליוו אותה בכל שלב ושלב במאבקה ובכו עליה במותה. בדיעבד, הסתבר להם כי אותה גולשת אינה קיימת במציאות". (הלינק מ-יניב).

הנושא לא מפסיק לעניין אותי אולי בגלל שבזמנו הייתי מבקרת באופן קבוע בבלוג living colors ואני זוכרת בדיוק את השתלשלות העניינים. 

לראשונה מצעד גאווה רשמי גם בירושלים ובאילת - האם זה נדמה לי... שאנשים שמשתייכים לקהילה הזאת הם אנשים מאוד מעניינים ומיוחדים? לידיעתכם - יש את hit-or-miss אינדקס בלוגים של הומואים ולסביות.

[]   אילנה @ 12:42

יום חמישי 6 ביוני 2002
הפיגוע אתמול באטובוס היה מחריד. כמה פעמים אנחנו שומעים את המנטרה הזאת של "ראיתי פיגועים אבל הפיגוע הזה..." וכל פעם זה יותר נכון. אני מקבלת שיתוק אחרי אירועים כאלה ומאוד קשה לי להתחבר בחזרה לשיגרה, לאינטרנט.. וגם לבלוג. אני לא רוצה לחשוב על המוות כל הזמן אבל אני גם לא רוצה להיכנס לתרדמת חושים, אז אני עוקבת ברדיו, בטלוויזיה - אני חייבת.
מתי ייפסק הטירוף הזה?!

מישהו יודע מה קרה לבלוג של אוהד? האם מישהו שמע ממנו?! דווקא הבלוג שלו באנגלית כן פתוח וגם מצאתי שם לינק ל- אתר צילומים חדש ומעניין - כל שבוע מוצגים צילומים של צלם אחר שמתחייב לצלם תמונה אחת כל יום. רעיון נחמד והתוצאה שווה.

את הקישור ל-בלוג מונדיאל מצאתי אצל יניב המגניב. אני לא ממש מתלהבת כמו כולם מהמונדיאל אבל התסרוקות של השחקנים דווקא נראות מעניינות.

[]   אילנה @ 17:14

יום שלישי 4 ביוני 2002
מי שעוקב אחרי הבלוג שלי זמן רב יודע שיש לי קשר 'יותר אישי' לנושא סמים והתמכרויות אבל אני מעדיפה לא כל כך לדבר על הנושא הזה כאן בבלוג. נושא הליגליזציה של סמים קלים בכל זאת עלה בבלוג של איה וגם אצל אמיר אז אני רוצה לצטט כאן חלק מקטע שכתב גראף בפורום סמים והתמכרויות, בו הוא מביע עמדה שאני מאוד מזדהה איתה:

אסון למכורים -
"קשה מאוד לשכנע מי שרוצה להשתמש בסמים שהלגליזציה אינה פותרת שום בעיה אלה מחריפה את מצבם של אלה, המכורים לסמים, כי האפשרות לצאת ממעגל המוות הזה נעשית קשה פי כמה. כמובן לא כולם "מכורים". זה נושא אחר ואני מכיר אנשים ששותים אלכוהול או מעשנים מריחואנה רק בסופי שבוע, מדי פעם ואם אין, הם לא משתגעים. יש גם כאלה. הלא מכורים אינם הבעיה.

אני מתיחס לעשרות אלפי המכורים שמהם אתה מתעלם בגלל רצונך לעשן את הצינגלה שלך. אלה שפעם אחת בשבילם זה יותר מדי ואלף פעם לא מספיק. לאלה אני דואג. אולי גם אתה ביניהם ואתה עוד לא יודע, אולי לא, לך תדע. חבל שאפשר לדעת רק כשזה מאוחר מדי. בשבילי זה כמו לנסות להכנס בקיר עם רכב במהירות של 150 קמ"ש רק כדי לודא שאני אחד מאלה שלא מתו מזה. יש רק דרך אחת לא להתמכר לסמים, וזה לא להתחיל להשתמש בהם. ואם תבוא לגליזציה, כל אחד יוכל לנסות והתוצאות... אתם."