איזון פנימי

א י ז ו ן פ נ י מ י

יצירת קשר

כיתבו לי: הודעה

עוד באתר

בלוגים של אחרים

מיקרו-קוסמוס
החצר של איה
E-אפשר
רדיקלים חופשיים
העולם על-פי אור
אני לא דג
לוריין בקנדה
שפיות
מתחת לכיפה סרוגה
דילמות של לולה
סייברלייף
קרינה רדיואקטיבית
invisiblestm
מיקה
אורות

מומלצים נוספים

קילר
קונספציה
האמת
ישרא-בלוג
המרפסת
דואר חשמלי
שעת סיפור
הדרך למעלה
חיים ברשת
האייל הקורא
המבזק היומי
ק.שמונה און ליין
pcplus
fishtuna

כתבו על הבלוג שלי

מגזין נענע
Ynet
Ynet
PC Plus
PC Plus

תפוז - פורום בלוגים
אינדקס הבלוגים
«? בלוגים ישראלים #»

עיצוב, אמנות וצילום

Doll outfits - MHD Design Museum

Yuko Shimizu Portfolio

Dirk Hine - Digital Art & Design - אפשר להזיז ולשחק עם החלקים של הקולג'ים

Melissa McCobb Hubbell - גם בנושא הקולג'ים

Rock and
Roll Icon Art

Tim Walker
ועוד אמנים וצלמים מוכשרים

Keith Lobue - A virtual Gallery

Diane Fenster - Photographic Art

Melvin Moten Photography

Cynthia Akorzekwa

The easiest way to change your looks is to stand up straight and smile.

שבת 26 אפריל 2003 [קישור ישיר]
נראה לי נורא מוזר שלא כתבתי כל השבוע, במיוחד החודש כשדווקא היה לי כל כך הרבה זמן פנוי. כנראה שזה בגלל שהזמן שלי לא היה מאורגן והתפזרתי לכל מיני כיוונים ומרוב שהיה לי זמן - לא הצלחתי להספיק לעשות את הדברים שאני עושה כשאין לי זמן.

עזבתי את הקולג'ים בינתיים, למי יש זמן... אבל חשבתי שאולי את שעות הפנויות שיש לי בד"כ בימי רביעי בעבודה, אני אעביר בקריעת מגזינים.

אסירות תודה -
1. אני נהנית מהבלוג שלי ואני נהנית לפגוש כאן אנשים מיוחדים ומקסימים.
2. האימיילים שאני מקבלת מכל מיני אנשים מכל מיני מקומות בעולם ששואלים מה קורה איתי. לפעמים אני שואלת את עצמי - מה איכפת להם? למה הם מתעניינים בי... כי זה כל כך יפה מצידם. אני מאוד מעריכה את זה.
3. זה אולי ישמע לא Business-like אבל התמוגגתי מאושר כשפנתה אלי מישהי כאן ברשת וביקשה שאעצב לה אתר בתשלום.
4. מחר אני חוזרת לעבודה וזו הפעם הראשונה שאני שמחה ללכת לעבודה. היחס החברי שקיבלתי מהבנות בעבודה במשך החודש הזה היה משהו שלא היכרתי במשך כל השנים שאני עובדת בעיתון וזה מה-זה עושה לי טוב בלב.
5. נפגשתי עם החברות מהקבוצה השבוע אחרי נתק בגלל החגים ובגלל הניתוח וכל כך שמחתי לפגוש את כולן. היתה אחלה פגישה Y

למבקרים מ-בלוג 4932
שמגיעים לכאן בפעם הראשונה
בעקבות הרכילות שהתפרסמה על הבלוג שלי
שם בישראבלוג...
ברוכים הבאים!
תמשיכו לבוא - יקרו לכם דברים טובים.

[] אילנה | 11:30

יום ראשון 20 אפריל 2003 [קישור ישיר]
ההתעסקות הזאת עם הקולג'ים זה לא עניין פשוט כמו שחשבתי וכפי הנראה, ייקח לי זמן לללמוד את הנושא ולתכנן לעצמי איזשהו סגנון שארגיש טוב איתו. גם נראה לי שרצוי כבר בהתחלה לבחור נושא ועליו לבנות את הקולג'. בינתיים הלכתי לאיבוד בתוך כל החומרים שהכנתי ועשיתי הרבה בלאגן בסלון.

[] אילנה | 11:50

יום שישי 18 אפריל 2003 [קישור ישיר]
הייתי מאוד רוצה לנצל את חופשת הפסח כדי לעשות משהו יצירתי ומה שנורא בא לי לעשות זה - קולג'ים. כשאני רואה את סגנון האמנות הזה באינטרנט, זה עושה לי מה-זה חשק להתחיל לאסוף ולרכז ירחונים ישנים, בדים, כפתורים ובכלל את כל החפצים שיכולים להתאים שאפשר למצוא בבית - ובאמת שג'אנק לא חסר אצלי ופשוט להתיישב ולהתחיל ליצור. בחיי, אני הולכת לעשות את זה! ואני מקווה שגם יהיה מה להראות בעוד כמה ימים.

אסירות תודה:
1. אני עומדת על הרגליים ואפילו הולכת. זה לא מובן מאליו.
2. עברתי את הניתוח בשלום. אני מחלימה ומרגישה טוב.
3. חופשת הפסח - קצת מנוחה מהעבודה.
4. המשפחה שלי בריאה ושלמה.
5. אני עומדת לקבל עבודה לעצב אתר - ואפילו בתשלום! Y

A hundred times a day I remind myself that my inner and outer life depends on the labors of other men, living and dead, and that I must exert myself in order to give in the full measure I have received and am still receiving. ~ Albert Einstein

שביעות רצון איננה תוצאה של סיפוק רצונותיך אלא ההכרה בכל מה שכבר יש לך (Gratitude quotes).

[] אילנה | 10:06

יום חמישי 17 אפריל 2003 [קישור ישיר]
לא חגגנו את ליל-הסדר השנה. אמנם ישבנו לאכול ביחד כמו שאנחנו נוהגים בדרך-כלל בימי שישי וגם זה היה מאמץ לא קטן בשבילי, אבל השנה לא היו לי כוחות להרים את כל הטקס של ליל-הסדר. אתמול זה היה נראה לי לגמרי בסדר, ישבנו ביחד, פטפטנו והעברנו ערב נעים אבל הבוקר אני מרגישה קצת אשמה כי בתוך תוכי אני יודעת שהילדים שלי התאכזבו. אנחנו אמנם לגמרי חילונים והם לא אמרו שום-דבר אבל אני מאמינה שזה בכל-זאת עורר אצלם הרגשה לא טובה של להיות יוצאי-דופן, שונים. למה אנחנו צריכים להיות שונים מאנשים אחרים? הם מדי פעם מטיחים בי וזה לא רק לגבי עריכת ליל-הסדר, זה גם למה אף אחד לא מזמין אותנו, למה אנחנו לא אוהבים להתארח אצל אנשים אחרים ולמה אנחנו מתעצלים להתמודד עם מחוייבויות וטקסים... האמת שהם כבר מספיק מבוגרים כדי לנהל את החיים שלהם בצורה עצמאית ולעשות מה שבראש שלהם, אבל הם עדיין מרגישים כבולים למוסכמות משפחתיות שאני כביכול קובעת ולכן גם הטענות.
לכולנו יש ציפיות מהמשפחות שלנו ואני בטוחה שבהרבה משפחות יש גם הרבה אכזבות אז אולי אנחנו בכל זאת לא כל כך 'שונים' ממשפחות אחרות.

אני מנסה להתמודד כאן בצורה עדינה עם נושאים טעונים מאוד מבחינה רגשית והדברים התחדדו אצלי עוד יותר וקיבלו משמעות במיוחד כרגע אחרי שצפיתי בטלוויזיה בתוכניתה של אופרה וינפרי על 'איזון פנימי' מהיבט מסויים. אנשים אומרים שהם מאוד אוהבים את הילדים שלהם וזה בהחלט יכול להיות נכון אבל ייתכן שחסרים להם הכישורים להתחבר אל ילדיהם מבחינה אימוציונלית ולדעת מה עובר עליהם מבחינה רגשית. היכולת להזין את ילדינו מבחינה רגשית ולהעמיד להם גבולות בריאים תלוייה ברכישת כישורים ומיומנויות ואלה דברים אפשריים, אבל לא כאשר החיים הפנימיים שלנו אנו יצאו מכלל איזון. מה שעוד לקחתי מהתוכנית זה ההתייחסות לחלק שבמוח ש"מרגיש" לעומת החלק ש"חושב" - שמה שאנחנו יודעים לא כל כך משנה כמו מה שאנחנו מרגישים והרבה פעמים אנחנו פונים לשכל ולהגיון במקום לתת מקום ל"רגשות".

אז איך אתם "מרגישים" הבוקר?

אני מקווה שבהמשך ותוך כדי עבודת הצעדים אני גם אוכל לספר לא רק 'מה קורה' אלא גם להרגיש יותר משוחררת מהפחד להבין 'למה זה קורה' ואולי, מתוך הבנת הדברים, נתינת הרבה מקום להבעת רגשות, סליחה וקבלה העצמית - הרבה דברים בחיים שלי ישתנו לטובה.

[] אילנה | 08:50

יום רביעי 16 אפריל 2003 [קישור ישיר]

גם אני רוצה לאחל לכם
חג שמח
ותודה על כל הברכות - מאוד שמחתי. ו...

אם אתם מחפשים כרטיסי ברכה ראו כאן. אמנם אלה לא כרטיסים 'וירטואלים' אבל כפי שאפשר לראות - הם מתקבלים יפה מאוד גם כששולחים אותם באמצעות האינטרנט.

[] אילנה | 06:50

יום שני 14 אפריל 2003 [קישור ישיר]
החלטתי להתקשר למרפאות חוץ לפני שאני יוצאת לביקורת אצל הרופא שניתח אותי וחשבתי לצאת מוקדם כדי לא לבזבז שם את כל היום, אבל עכשיו התבשרתי שהרופא יגיע רק בסביבות השעה 10:00 ויש לו (תמיד) הרבה פציינטים. אז מה כדאי לעשות? לצאת עכשיו (08:30) או יותר מאוחר. אין לי סבלנות לדברים האלה, הכל כל כך צפוף כי היום גם צריך להגיע אלי טכנאי עם איזשהו מכשיר פיזיותרפי (CPM) בשביל הברך ואני מפחדת שאם אתעכב במרפאות חוץ אני אפספס אותו ומחר כבר ערב חג.... אני מוטרדת. אולי כדאי שאצא כבר עכשיו...

[] אילנה | 08:38

יום ראשון 13 אפריל 2003 [קישור ישיר]
חברות מהקבוצה התקשרו לספר לי שהיתה פגישה מצויינת ביום חמישי ושהבנות באמת מתחילות לקחת את העניינים ברצינות וליישם את ההנחיות שקיבלנו כשביקרנו את הקבוצה בתל-אביב. אני שמחה שמתקשרים לעדכן אותי במה שקורה בקבוצה כי אני מרגישה שאני מנותקת מהכל ועדיין מבובלבת מחוויית בית-החולים. גם משמח אותי שמתקשרים אלי מהעבודה ומשתפים אותי בכל מה שקורה שם, מה שלא היה קורה בזמנים אחרים כשנעדרתי מהעבודה אבל גם שם נראה לי שחל שינוי ביחס כלפי וזה באמת עושה לי טוב בלב. בנות מהעבודה גם התקשרו אלי מדי יום לבית-החולים וזה הפתיע אותי אבל גם שימח אותי מאוד. ביום שישי אפילו שלחו לי קצת עבודה הביתה בגלל הלחץ לקראת החגים וגם זה עשה לי טוב - להיות בעניינים ולא להיות מנותקת מהצוות.

עם כל יום שעובר אני מרגישה יותר טוב אבל עדיין מרגישה מסוחררת מכל הסיפור ויחד עם החולשה שאני מרגישה קשה לי לחזור לשיגרה ואני עדיין גוררת את עצמי בכבדות בתוך הבית - יותר מבחינה נפשית מאשר מבחינה פיסית מכיוון שלעמוד וללכת, אני כבר מסוגלת בכוחות עצמי. זה כנראה ייקח לי עוד כמה ימים להתאושש ולאפשר לגוף שלי להתנקות מכל התרופות שדחפו לי בבית-החולים ואין ברירה אלא לתת לזמן לעשות את שלו.

אני גם חשה רגישות-יתר מאז הניתוח ומרגישה הרבה יותר פגיעה מאשר בדרך-כלל וזה בא לידי ביטוי ביחסים שלי עם הילדים שלי. אולי זה בגלל שהם "בנים" אני לא יודעת אבל אני מרגישה שהמוגבלות שלי בימים האלה מכבידה עליהם ושאין להם נכונות מי-יודע-מה לעזור לי. האם זה אמור לשקף לי שיכולת הנתינה שלהם קשורה לחסכים שהם מרגישים? כי זו המחשבה שעולה לי בראש כל הזמן. למה אין להם את הכוחות לעזור לי? כשאני חושבת על זה עכשיו, נראה לי שגם על זה אני צריכה לעשות חשבון-נפש ולדעת שאני לא נהיית יותר צעירה עם הימים שחולפים ושאני חייבת (להתנתק קצת מהאינטרנט) להתחיל לבנות לעצמי מערכות תמיכה חברתיות שיענו על הצרכים הנפשיים והרגשיים שלי ושלא אגיע למצב שאצטרך או אזדקק להישען על הילדים שלי. בדרך-כלל אני חזקה ועצמאית אבל חוסר-הישע שהרגשתי בבית-החולים הפחיד אותי.

[] אילנה | 08:02

יום חמישי 10 אפריל 2003 [קישור ישיר]
ביום ראשון 6 באפריל עידכנתי את הבלוג ויצאתי לי בסבבה לעבודה, אבל רק עכשיו, ממש לפני חצי שעה בערך, חזרתי הביתה! בין לבין הספקתי להיות מאושפזת בבית-חולים ואפילו לעבור ניתוח.

זה הסיפור:
ככה בסביבות הצהרים של יום ראשון, שהתחיל כיום עבודה שגרתי, אני רוצה לקום מהכיסא ולא מצליחה. כל תנועה הכי קטנה שניסיתי לעשות גרמה לי לכאבי תופת, הברך שלי פשוט ננעלה ואני - תקועה בכיסא. מהכיסא לאמבולנס... חדר מיון ומפה לשם היום אני כבר אחרי הניתוח בברך וכפי שהסתבר, זה היה קרע של המיניסקוס. אם אני רוצה להיות כנה עם עצמי הרי שאני חייבת להודות שעניין הברך הוא סימן ברור לכך שהגעתי למצב של תחתית מסויימת ביחס לאורח החיים שאני מקיימת ושממנו מתבקש חשבון-הנפש רציני ביותר שיצטרך להיות מלווה בשינויים מאוד משמעותיים בחיים שלי ובהרגלים שסיגלתי לעצמי. אלה דברים שהם כל כך ברורים לאנשים מסביבי ולי - לי היה צריך להיות קרע במיניסקוס בשביל להמחיש לי עד כמה החיים שלי מתחננים לשינוי. "היית חייבת להגיע עד לזה" מישהי במשרד לחשה לי כשהייתי בדרך לאמבולנס (האמת שזה הרגיז אותי באותו רגע) אבל מה לעשות, היא צודקת.

ייקח לי כמה ימים להתאושש מכל הסיפור ואני לא בטוחה שיהיה לי כוח לשבת ליד המחשב אבל אני מתארת לעצמי שמיום ליום אני ארגיש יותר טוב וגם אתחזק יותר אז.. נראה.

דווקא ביום ראשון כל כך רציתי להגיע הביתה כדי לראות את הידיעה שהופיעה ב-Ynet במדור "עלו ברשת" על האתר קילר שב-"ידיעות אחרונות" אילן יצחייק תיאר אותו כאתר יפהפה ומעוצב היטב. כמובן שגם דאגתי שהבוס שלי יראה את הידיעה בעיתון אבל כשהוא קרא לי וצעק מהחדר שלו "כל הכבוד" זה היה בדיוק כשהייתי "תקועה" בכיסא.

[] אילנה | 15:40

יום ראשון 6 אפריל 2003 [קישור ישיר]
השרב אתמול התיש אותי והשמיים הקודרים התאימו בצורה מדוייקת למצב הרוח שליווה אותי כל היום. החום וההצטננות עשו את שלהם ואפשר להגיד שלא היה לי יום טוב. יכולתי ואולי הייתי צריכה להרים טלפון לחברה ולשתף אותה בבאסה אבל את זה אני יכולה להגיד רק הבוקר כשאני כבר מרגישה הרבה יותר טוב. אתמול נתקעתי עם עצמי ושכחתי שצריכים לעשות "הפוך על הפוך" לפעמים.

אסירות תודה -
1. שכן יש לי חברות טובות ושאני יכולה לשתף אותן במה שקורה לי ובמה שאני מרגישה.
2. שיש לי תוכנית. אני רק צריכה ללמוד אותה ולתרגל אותה.
3. שיש לי את המחוייבות שלי לעדכן את הבלוג. זה אחלה שבעולם.
4. הבוס שלי כל כך לא רצה לשחרר אותי מהעבודה ביום רביעי - צריכים אותי בעבודה.
5. בכלל אני חשובה ויקרה לכמה אנשים חשובים ויקרים ואני באמת צריכה להבחין בכך יותר ולתת לזה יותר מקום. לפתוח את עצמי לאהבה ולהעניק אהבה בחופשיות Y

האם ידעתם - אהבה זה בכלל לא רגש, זה... פעולה.

[] אילנה | 05:10

יום שישי 4 אפריל 2003 [קישור ישיר]
אני מרגישה שאני מתחילה להיות יותר אסרטיבית וזה אפילו מתחיל לקרות אצלי בצורה ספונטנית ולא מאולצת. אני גם פחות חוששת להגיד את האמת. אני חושבת שהפקק שאוטם וחונק אותי מתחיל קצת להשתחרר ויחד עם ההשתחררות אני מרגישה יותר ביטחון עצמי. אני גם מבינה שזהו תהליך ושאני יכולה לבחור את הדרך אבל לא את התוצאה שהיא לא בידי, ויותר ויותר אני מתחילה להרגיש על מה יש לי שליטה ועל מה לא. אני מתקדמת, אני לא דורכת במקום כמו שאני רגילה לעשות וזה עושה לי הרגשה נהדרת. בוקר טוב!

[] אילנה | 09:51

יום חמישי 3 אפריל 2003 [קישור ישיר]
קורים לי לפעמים דברים שאין לי איך לפרש אותם מלבד להאמין בצורה הברורה ביותר שיד אלוהים אוהב מכוונת קשורה לחוויה. אני כל כך מתרגשת שבא לי לעשן סיגריה (אוי ואבוי לי) אל דאגה אני לא אעשה את זה.

"את הרצון לפתוח בלוג קיבלתי כשהגעתי באקראי לבלוג של מישהי שבעצם כתבה יומן...." - כתבתי בבלוג שלי בחודש אוגוסט ו-"שום דבר הוא לא מקרי" ציינתי בבלוג שלי באנגלית כשסיפרתי איך מצאתי את הבלוג שלה שהמימד הרוחני הוא החלק הדומיננטי בו, אבל יחד עם זאת גם התפלאתי שבמשך השנים היא אף פעם לא גילתה שהזכרתי אותה בבלוג שלי ואפילו התאכזבתי קצת שהיא לא יודעת שהיא כל כך הרשימה אותי.

אתמול, אחרי כל כך הרבה זמן ובדיוק עכשיו כשעשיתי הסבה מ"בלוג" ל"יומן" ואני מרגישה מחוברת, יותר מתמיד, לתוכנית רוחנית, קיבלתי ממנה אימייל. היא עשתה חיפוש בגוגל ומצאה את הקטע שכתבתי עליה וכתבה להגיד לי שזה מאוד ריגש אותה (ואותי פי אלף!).

אז אני נכנסת לבלוג שלה.... ומה אני רואה, נו, איך לא... את רשימת אסירויות התודה שלה, תפילה וים של אנרגיה חיובית.

המפגש אתמול בת"א -
ייתכן שמה שהכי מדהים בתוכנית 12 הצעדים זה שמי שחבר בתוכנית או זקוק לה, יכול להיכנס לפגישה שמתקיימת בכל עיר בכל רחבי העולם ולהרגיש שהוא נכנס הביתה. אנחנו משתמשים בביטוי "רוח אלוהים אוהב" כדי לתאר את האווירה שעוטפת אותנו בחדרים.

קבלת הפנים הלבבית, החמימות והאהבה שהבנות העניקו לנו אתמול ריגשו אותנו עד מאוד (ואני חשבתי שרק אני מתלהבת) ובדרך חזרה מהפגישה צחקנו, דיברנו ללא הרף ופשוט צהלנו כל הדרך הביתה... אפילו הנהג שהסיע אותנו נדבק בהתרגשות שלנו. ואני - מה-זה שמחתי לראות אותך רותי, וגם אותך ענת גם בגלל החברותה שאנחנו מגדלות כאן בבלוג שבשבילי זה ממש כיף. אוהבת אותכן.

[] אילנה | 11:00

יום שלישי 1 אפריל 2003 [קישור ישיר]
קראתי הרבה ספרים שעוסקים ברוחניות, והמון כאלה שעוסקים בשיפור עצמי, השתתפתי בכל מיני קבוצות תמיכה כולל קבוצות שדנו ב-12 הצעדים ובדיבורים אני יכולה להתפלסף מכאן ועד להודעה חדשה, אבל להיות נכונה לעשות פעולה - זה משהו שקורה לי רק עכשיו הודות לקבוצת הצעדים הנוכחית שבה אני משתתפת ותודה לאל שהקבוצה קיימת ונמצאת עבורי... רק להיום ולכל החיים.

"תוכנית פשוטה לאנשים מסובכים" - וככה בדיוק המדריכה שלנו מעבירה לנו את הצעדים.

צעד 1 - כלי רוחני - כנות
כנות פיסית (התנהגות), נפשית (רגשות) ורוחנית (מחשבות)

צעד 2 - כלי רוחני - פתיחות
מקורות הכוח שלי הם: קבוצה, צעדים, תפילה

צעד 3 - כלי רוחני - נכונות
"המסירה" - החלטה לפעול דרך התוכנית

1. אני קמה בבוקר בחוסר-אונים מול המחשבות, רגשות, תגובות...
2. פונה להדרכה רוחנית - תפילה, ספרות ו/או ייעוץ רוחני - ספונסרית (אני נמצאת כרגע בסערת-רגשות, לא מסוגלת לחשוב - מה התוכנית מציעה לי לעשות?)...
3. מחליטה מה אני רוצה - למסור את חיי, מחשבותי ותגובותי לתוכנית - להרפות ולשחרר את עצמי מטינות, רעלים דרך המסירה או לפעול דרכם.

צעדים 1-3 קשר עם כוח גדול (פיסי)
צעדים 4-9 - הקשר עם עצמי - הכרה עצמית (נפשי)
צעדים 10-12 - קשר עם אחרים (רוחני)

_____________

כנראה שיש לי שפעת כי המצב שלי הולך ונהיה יותר רע משעה לשעה וגם לא נראה לי שאוכל להגיע עם הבנות מהקבוצה שלי לביקור שתכננו למחר בתל-אביב. אני שוכבת במיטה ומרגישה רע, אני קמה מהמיטה ומרגישה רע - אין הקלה ושום דבר לא עוזר. נו, כנראה שאצטרך לעבור את הכמה הימים הקשים האלה וזהו.

[] אילנה | 19:50

חודש מרץ עבר לארכיון