"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

אויש, אני כל כך מקווה שאני ארגיש בנוח עם הכתיבה כאן ושהמחשבות והרגשות יזרמו. אני חושבת שכדאי להוסיף נושא לכל קטע כי אני מאמינה שיש במערכת של Blogger אפשרות לקטלג את הקטעים לא רק לפי תאריך אלא גם לפי הנושא וככל שנוסיף התחלקויות על נושא מסויים כמו לדוגמה - צעדים, תהיה אפשרות לעיין במה שנכתב על הצעדים בצורה מסודרת.

בקבוצת הצעדים שבה אני משתתפת, החלטנו שכשנסיים את הצעד השלישי, נצא לחגוג במסעדה. שמענו שככה עשו באחת מקבוצות הצעדים של האנ. איי כאן בחיפה ואימצנו את הרעיון - גם לנו מגיע לחגוג נכון?

ככל שאנחנו יותר מתעמקים בעבודת הצעדים, אני אומרת "אנחנו", כי בכמעט כל דבר שעולה בקבוצה ישנה הזדהות מלאה. נגיד, למשל, שאני מקריאה את התשובות לשאלות שקיבלנו להכין בבית - מישהי מתחילה לכתוב. אני אומרת לה - אבל אלה השיעורים שלי! אז היא אומרת - אבל אצלי זה בדיוק אותו הדבר! ההזדהות, המשותף והשיתוף ביננו מקרבת אותנו אחת לשניה יותר ויותר כל יום. "בלב אחד" ככה הגדרנו את הקבוצה שלנו.
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| אילנה 06:21