"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

0 תגובות | אילנה 20:59

Recovery Jones Cartoons - החלמה ו-12 הצעדים בהומור ובקומיקס.


הצעד השלישי - להתחבר לכוח גדול מאיתנו.
מייקל ג'ונס מאייר וקוון כותב. האחד מכור והשני אלכוהוליסט - שניהם עברו דרך הכאב והסבל, חוסר-האונים והחיים הבלתי מנוהלים שבהתמכרות פעילה. בחסד אלוהים ובעזרת תוכנית ההחלמה שניהם שמחים ומרוצים עם חייהם ועם ימי הניקיון שלהם.  

0 תגובות | אילנה 21:14

ברי מזל אנחנו. קיבלנו תוכנית החלמה ולכן אנחנו אסירי תודה. עכשיו זה תלוי בנו – עלינו לקבל את הבחירות שאנחנו עושים. כאשר אנחנו פוחדים, האם אנחנו בוחרים להיות לבד, או ללכת לפגישה? כשאנחנו לא נוהגים ביושר, האם אנחנו שומרים את זה בסוד או שאנחנו מודים בזה ומנסים לנהוג יותר ביושר? לא משנה מה שאנחנו בוחרים לעשות, אנחנו אחראים לבחירה הזו ובאמצעות מה שאנחנו בוחרים, התוכנית שלנו מתחזקת או נחלשת.

אנחנו יכולים לבחור להיות ברי-מזל או - שלא. הבחירה היא שלנו. ההתמכרות שדדה מאיתנו את היכולת לבחור. היא לימדה אותנו להאשים אחרים אבל היום אנחנו יכולים אחראים לבחירות שאנחנו עושים.

התפילה שלי להיום – אלי, עזור לי לבחור בתבונה. עזור לי לזכור שאני אחראית לבחירות שלי.

הפעולה שלי להיום – היום אתאמן בלהיות אחראית לבחירות שלי ואראה את עצמי כמישהי שהיא ברת-מזל.
 

0 תגובות | אילנה 19:24

מצאתי כמה אתרים שבהם אפשר להאזין להקלטות של דוברים מכל תוכניות 12 הצעדים ואני נוהגת להאזין להקלטות האלו לעתים קרובות רק חבל שהן באנגלית. אולי זה באמת המקום להגיד שאני מאוד מעריכה את העובדה שאני שולטת היטב בשפה האנגלית. היום, בעידן האינטרנט, זו באמת מתנה גדולה. כשהייתי ילדה אבי נשלח לעבוד בניו-יורק ובמשך כל שנות בית-הספר, מהיסודי ועד סוף תיכון, התגוררנו בארה"ב. נכון, רכשתי שפה שזה נהדר, אבל לכל הסיפור מתלווים גם הרבה קטעים מטרידים – קשיי הסתגלות, משברים, הרבה פרידות ואפילו היום – אני נמצאת כאן בארץ ואח שלי חי בארה"ב.

האזנתי הבוקר לדוברת אל-אנון בשם מרי פרל. זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת שחברות אל-אנון עובדות את הצעדים ביחד עם הספר אלכוהוליסטים אנונימיים, וזה שימח אותי מכיוון שגם קבוצת הצעדים שלנו עובדת לפי הספר הזה ביחד עם חוברות העבודה שהותאמו לספר. הם גם מקיימים פגישות "לימוד הספר הגדול" (Big Book Study Groups) מה שגם מצא חן בעיני. בכלל, הנושא עצמו של ההתחלקות שלה היה "למה כדאי שחברי אל-אנון ילמדו את הספר הגדול". "בתחילה", היא מספרת, "קראתי את הספר כי רציתי להבין את הבעיה שלו, ותיכף זיהיתי 'אותו' בספר, אבל מאוחר יותר הגעתי למצב שיכולתי לזהות את עצמי בספר. וזה כל העניין – אני מסתכלת במראה ורואה את הבעיה – 'אני' ואם אני יכולה להזדהות עם הבעיה, אני יכולה להזדהות גם עם הפתרון".

סיימנו אתמול את הצעד השלישי.

כשהיה נדמה לי לרגע שאולי לא עשינו הרבה בפגישה, תיקנה אותי מיד שרה ואמרה שהפגישה דווקא הייתה בהחלט לעניין, כי בלי שנתכוון ובלי שנרגיש הובלנו באמצעות הגשר מהצעד השלישי אל תחילת הצעד הרביעי.  

0 תגובות | אילנה 12:08

ללכת בדרך עם חברות שעושות שירות, שאיכפת להן להעביר את הבשורה, ליישם את צעד 12 ובעיקר להעניק תקווה לעוד איש/ה שנמצאים בתחתית היאוש, זוהי זכות גדולה.

מהי התכנית עבורי? לתת למחשבות החיוביות שלי להתעצם בתוכי, להרגיש אסירות תודה בכל חלק בגופי, להרגיש את הביחד. אני אסירת תודה לבנות שמקדמות את התכנית לעוד בית שנזקק. עבורי העשייה הזו נותנת לי כוח להמשיך בדרך זו שכולה אור.
תודה לך אילנה על השירות הנפלא בבניית אתר שכולו מסר של צעדים.
תודה לכן יקירותיי הוגות רעיונות ומקדמות את התכנית, אתן העוגן של חיי.  

0 תגובות | לב 23:42

לא תמיד אני מבינה מיד שסיטואציה מסויימת, גם אם היא לא נעימה, היא מהווה עבורי...הזדמנות להתבגרות
ישנם רגעים שדווקא החולשות שלנו, ואולי אף הפגמים, מהווים עבורי מקום לכוח, לאנרגיה, להתמודדות אחרת ממה שפעם נהגתי בדיוק עם אותם חולשות...
אלוהים מזמן לי סיטואציות, אולי אפילו את אותם סיטואציות שחוויתי בעבר, אבל היום הוא מראה לי ונותן לי להרגיש שאני פועלת אחרת....לחוות את השינוי בזמן שהדברים קורים...
ואני אכן פועלת אחרת,
הפחד כבר לא משתק,
היכולת לעמוד מול האמת - פנים מול פנים מבלי להסתתר מאחורי מסיכות שונות ומשונות שבעיקר מסתירות את הרגש....
האגו, שזיהם כל חלקה טובה...זז, פינה מקום...לפעולות מיידיות...מבלי להתמהמה וליצור חומה שחוסמת את הרגשות,
אני מרגישה,
אני חיה,
אני אוהבת, ואני נאהבת,
והכל בחסדו של האלוהים מרגישה כמו תינוקת עטופה באהבתו,
אסירת תודה לאלוהים שלי, אסירת תודה לחברות,
ולאהבה הזו שאני מרגישה....רק להיום,
אוהבת אתכם, ורד.
 

0 תגובות | ורד 08:36

אתמול התחלקתי עם חברת קבוצה, ששיתפה אותי בתאונת דרכים שעשתה יום קודם. בתאונה המכונית עלתה השמיימה והילד והיא שלמים למעט פגיעות גוף קלות. היא תיארה את החוויה הקשה הזו במשפט: "אלוהים עטף אותנו בצמר גפן". והמשפט הזה הולך איתי מאתמול, אני מודה לאלוהים שעטף אותם לחיים ואני מהרהרת בימיים שאני זקוקה להרגיש את עטיפתו שכולה שלווה וביטחון

אסירות תודה, על הדרך הברורה: להתמקד בחיי, לאהוב את האנושיות שבי ולדעת מהי האחריות של חיי. כשאני צועדת בדרך זו עטיפתו של אלוהים כולה אהבה, שלווה וביטחון וכשאני מורדת, מבוהלת... אלוהים נושא אותי לעבור את המחסומים שבחיי. העיקר, להמשיך לעשות את החלקים שלי כמיטב יכולתי ולדעת שאני לא לבד בדרך נפלאה זו - אני חלק מקבוצה שכולה עטופה באהבת אלוהים  

0 תגובות | לב 16:53

מעין ערבוביה רגשית של שמחה וחרדה מלווה אותי מאז יום רביעי – היום שסוגר את השבוע אצלנו בעבודה. אני עשויה לקבל קידום (שמחה) אבל לפני כן, אני אצטרך לעבור מבחן (חרדה) ומה שמטריד אותי יותר מכל זה שאני יודעת שאני יודעת לעשות את מה שיתבקש ממני לעשות על הצד הטוב ביותר ואם הייתי יכולה להכין את הפרזנטציה שמתבקשת ממני בבית, הייתי עושה את זה בקלי קלות, אבל עצם זה שמעמידים אותי במבחן עלול להכניס אותי לכזה לחץ שאני פשוט אכשיל את עצמי. כל פעם שאני מתחילה לחשוב שהנה יום ראשון קרב – אני מרגישה שמשהו חונק אותי.
אני יודעת שהתחושה שלי מוגזמת ביחס לנסיבות ואני בטוחה שאני מביאה את התחושות האלו ממקום אחר ומזמן אחר ומשליכה אותם על אירועים שקורים היום, אבל אני עדיין לא מצליחה להתגבר, לקחת את הדברים בנינוחות ובשלוות נפש... אני מתרגשת.
 

0 תגובות | אילנה 10:28

- ייתכן שכל אחד מאיתנו הגיע באוניה אחרת אבל עכשיו אנחנו כולנו באותה סירה.
- אנחנו לא מה שהיינו רוצים להיות, אנחנו לא מה שאנחנו יכולים להיות, אנחנו לא מה שאנחנו צריכים להיות, אבל בחסד אלוהים – אנחנו לא מה שהיינו פעם.
- היתה לי בעיית ראייה – לא יכולתי לראות את עצמי מגיע לפגישות.
- לעבור מסמים לאלכוהול זה כמו להחליף כיסאות נוח על הסיפון של הטיאטניק.
- אני מנסה לקחת את זה יום ביומו, אבל בזמן האחרון תקפו אותי כמה ימים בבת-אחת.
- אני לא השתמשתי בסמים – הם השתמשו בי.
- תביא את התחת שלך לאנ.איי. השכל כבר יבוא אחריו.
- הייתי רגיל להזריק ולהקיא, עכשיו אני מתלבש ומתייצב.
- תמשיך לבוא - זה עובד אם אתה עובד את זה, אז תעבוד את זה, אתה שווה את זה.
- המוח שלי אמר "עוד" אבל, הגוף שלי אמר - "מספיק".
- כל מנה שלקחתי הביאה אותי לכאן. כל מנה שאני לא לוקח משאירה אותי כאן.
- אם אתה באמת רוצה להישאר נקי – תמצא דרך. אם לא – תמצא תירוצים.
- מאז שאישתי עזבה אותי, איבדתי את הרצון להשתמש.
- יש ביטחון במספרים: מאחד עד שניים-עשר.
- אם יש לך שתי התמכרויות – שים כפול בתרומה.
- ספונסר לחבר חדש: לעת עתה אל תכנס לראש שלך לבד – זה איזור מסוכן.
- המילה החשובה ביותר בצעדים היא - אנחנו.
- הייתי האדם המאוזן ביותר בעולם – כעסתי כל הזמן.
- אם אתה רוצה לגלות מה הם פגמי האופי שלך - תתאהב!
- אם לא תטפל ברגשות שלך – הם יטפלו בך.
- היום יש לי יותר פתרונות מאשר בעיות.
- אם אלוהים הוא טייס-המשנה שלך – החלף איתו מקומות.
- כשהשתמשתי בסמים התאבדתי בתשלומים.
- אני לא סתם עשיתי ניסיונות עם סמים – אני הייתי מדען למחקר ופיתוח מתקדם.
- יש כאב בהחלמה – סבל הוא אופציונלי.
- בקהילה הטיפולית שילמתי 15,000 דולר כדי לגלות שפגישות אנ.איי הם חינם.
- אני ייחודי – בדיוק כמו כולם.
- המציאות היא בשביל אנשים שלא יכולים להתמודד עם סמים.
- שמתם לב שכאשר אנחנו מדברים עם אלוהים זה נקרא תפילה, אבל כשאלוהים מדבר איתנו, קוראים לזה סכיזופרניה.
- העבר את המסר לא את המחלה.
- תן לאלוהים להציל את הנשמה שלך, אנחנו כאן כדי להציל את התחת שלך.
- אם לא תדבר על זה, תשתמש על זה.
- ענווה זה לא לחשוב שאתה פחוּת אלא לחשוב על עצמך פחוֹת.
- לך לפגישות כשאתה רוצה ללכת ולך לפגישות גם כשאתה לא רוצה ללכת.
- אין מעליות באנ.איי – רק צעדים.
- צעדים 1,2 ו- 3 בקיצור:
אני לא יכול
הוא כן יכול
אז אפשר לו
- נאהב אותך עד שתלמד לאהוב את עצמך.
- תשתמש בשכל שלך – זה הדברים הקטנים שקובעים.
- שב, שתוק, והקשב.
- הרצון אומר לי שאני חייב, אבל נכונות אומרת לי שאני יכול.
- תמשיך לעשות את מה שעשית - תקבל את מה שקיבלת.
- אני לא הפסקתי – אני פשוט נכנעתי.
- מה האנ.איי יכול/לא יכול לעשות עבורך:
זה לא יביא אותך לגן-עדן אבל כן יכול להוציא אותך מהגיהנום.
- דת היא בשביל אנשים שמנסים להישמר מהגיהנום, רוחניות היא בשביל אנשים שהיו שם.
- כשהגעתי לאנ.איי המטרה העיקרית שלי היתה להישאר נקי - ולהשיג זיון.
- אין דבר שמנה לא תעשה אותו יותר גרוע.
- התחיל להימאס לי מהמחיר הגבוה של חיים נמוכים.
- שני דברים תרמו לצמיחה הרוחנית שלי: (1) יש אלוהים (2) אני לא אלוהים.
- ההתעוררות הרוחנית שלי התרחשה כשראיתי הבזק אור… ושוטר מאחוריו.
- תודה לאל שאין צדק בחיים – אם החיים היו צודקים לבטח הייתי עכשיו מת או בבית הסוהר.
- איך לסיים ויכוח: יש לך בעיה אם זה? לך דבר עם הספונסר שלך.
- זה נחמד להיות חשוב, אבל זה חשוב להיות נחמד.
- התשובה היא: כוח עליון. עכשיו מה הייתה השאלה?.
- אלוהים נותן לי את כל מה שאני צריך. אם אין לי את זה, כנראה שאני לא צריך את זה.
- אם אתה מתחלק על הכאב שלך, אתה מפחית אותו בחצי, אם לא אתה מכפיל אותו.
- איכות ההחלמה היא פרופורציונלית לאיכות הכניעה.
- שינוי: הנח את כלי-הנשק וקח כלים של החלמה.
- המשפט הקצר ביותר בספר הגדול: זה עובד. הכוח שעומד שמאחורי הוא יותר גדול מהבעיה שלפני.
- לא הגעתי עד חוף הים כדי לטבוע בחול.
- כאשר אני חי בעבר, אני חי בחרטה. כאשר אני חי בעתיד אני חי בחרדה. כאשר אני נשאר בכאן ועכשיו – הכל תמיד בסדר.
- אם הייתי יכול להשתמש 'פעם ב-', הייתי משתמש כל יום.
- אנחנו אנשים חולים שמנסים להחלים, ולא אנשים רעים שמנסים להיות טובים.
- אני לא קיבלתי את החיים שלי בחזרה מהתוכנית. אני קיבלתי את החיים שלי בפעם הראשונה.
- אף פעם לא הייתה לי בעיה שהייתה יותר גרועה מהפתרון שמצאתי עבורה.
- ציפיה: טינה מתוכננת מראש.
- אם אתה לא יכול לאהוב את כולם היום, תנסה לפחות לא להכאיב לאף אחד.
- עמול כדי להיות, לא כדי להשיג.
- מכור מחלים ללא ספונסר – זה כמו דרקולה בבנק הדם.
- אני תמיד מחפש את הדרך הקשה ביותר לעשות את הדבר הקל ביותר.
- עצלנות זה לא יותר מאשר ההרגל לנוח לפני שאתה מתעייף.
- אתה לא יכול לחשוב את הדרך לחיים נכונים. אתה צריך לחיות את הדרך לחשיבה נכונה.
- אני לא הסתבכתי כל פעם שהשתמשתי – אלא השתמשתי כל פעם שהסתבכתי.
- זה לא העדיין'מים שצריכים להדאיג אותנו, זה השוב פעם'מים.
- אני לא משהו, אבל אני הבנאדם היחידי שאני חושב עליו.
- שאלה: איך נקראת חברת נר-אנון שאומרת "לא" ולא מרגישה אשמה?
תשובה: בריאה.
- בעלי בדיוק במקום שהוא צריך להיות – הוא בבית הסוהר.
- בטוח שאת זקוקה לנר-אנון אם -
את מתעוררת בבוקר ושואלת את בן-הזוג שלך: בוקר טוב, מה שלומי?
את מוצאת את עצמך ב"בוץ"…. ומתחילה להעביר לשם רהיטים.
- שאלה: למה חברת נר-אנון קונה שני ספרים מכל ספר לעזרה-עצמית?
תשובה: אחד כדי לקרוא ואחד לתת למישהו שבאמת צריך את זה.

שיהיה לך יום טוב, אלא אם כן יש לך תוכניות אחרות...  

0 תגובות | אילנה 12:07

כיצד אני מביעה את ה*נכונות* שלי בצעד השלישי להיות מחויבת לתוכנית ההחלמה ולעבודת הצעדים?
- האם התנדבתי לעשות שירות בקבוצה?
- האם הסכמתי להיות ספונסרית של חברה נוספת מהקבוצה?
- האם אני מגיעה לפגישות למרות תחושות שיש לי לגביהן?
- האם המשכתי לעבוד עם הספונסרית שלי למרות שהיא אמרה לי משהו על עצמי שלא היה לי נעים לשמוע?

כנראה שלשאלות מהסוג הזה התכוונתי כשכתבתי כאן לפני כמה ימים שפגישת הצעדים שלנו גלשה ל"פגישת מצפון". אבל לא – מה שבעצם קרה זה, שבמהלך העבודה על הצעד השלישי התחלנו לשאול את עצמנו שאלות שהם בדיוק רלוונטיות לצעד השלישי. איזה יופי! ותשמעו היתה לנכונות שלנו להתמסר לתוכנית כזו השפעה חיובית על הפגישה של יום שני שזה פשוט מדהים. עכשיו אנחנו רק צריכות את רשימת התפקידים ואת הפירוט המלא של כל תפקיד ואנחנו בדרך.

עקרון *המחויבות* הוא ערך רוחני עליון בצעד השלישי - ההחלטה *למסור* פעם ופעם נוספת אפילו אם התוצאה עדיין לא נראית באופק. כמובן שיקרה שנמסור, ניקח בחזרה ונמסור שוב - העיקר הוא שאנחנו מקיימים קשר עם כוח גדול מאיתנו כי למעשה כל מה שמתבקשת מאיתנו בצעד השלישי היא רק *נכונות*.  

0 תגובות | אילנה 06:21

המפתח בעבודת הצעדים הוא הדגש על האנחנו. התכנית נותנת לי חופש פנימי רק דרך התחברות לביחד. את הפגמים העצמתי בשנים של בדידות, חוסר ידע והכחשה. ואת היתרונות אני מעצימה דרך אהבת חברי הקבוצה. הצעדים מדברים על ההכרח בעזרה חיצונית של כוח גדול ממני ועבודה אישית, ההחלמה שלי היא האיזון בין השניים.
ככל שאני יותר יודעת בתכנית אני חייבת להשאיר ראש פתוח ללמידה. להיות תלמיד של התכנית זה עבורי להיות בהתעוררות רוחנית. האגו שלי יודע הכול והתכנית דרך עבודת הצעדים מעשירה אותי בידע נוסף. אך מהנסיון שלי הידע הוא חרב פיפיות ואם לא אשתמש בו בענווה הוא יבוא נגדי.
אני אוהבת את התכנית על פשטותה ועל הזכות שניתנה לי לשבת כל פעם מחדש עם קבוצת נשים מדהימות ולרקום את חיי מחדש בחוטים של אהבה.  

0 תגובות | לב 21:08

צעד 1:
לצאת מתוך ההכחשה
ועם עצמי להיות כנה.
להודות בחוסר האונים,
את הידיים להרים.

צעד 2:
להגיע לידי האמונה
להפתח לקבלת עזרה.
להיות פשוטה, להיות כנה
לזרום-מהנשמה.

צעד 3:
למסור, להכנע,
להרפות-בבטחה
להחליט לאמץ רצונך,
לוותר על רצוני מתוך בחירה.

צעד 4:
ללמוד, להכיר, לחקור את עצמי.
לראות, להביט בדפוסי התנהגותי.
להתחבר למקורות הפחדים, הפגיעות,
לדעת מהיכן נובעות הטינות.

צעד 5:
להודות בפני אלוהים, עצמי, ועוד אדם,
ש"מה לעשות?- אני לא מושלם!".

צעד 6:
ממקום של "הסבל הבלתי נסבל"
משם ההחלטה, לחלוטין!!! בבירור!!!
כשהכאב-עולה על ההנאה והרווח
שם מתחיל השיחרור.

צעד 7:
לבקש מאלוהים, שישחרר אותי באהבה
להתחבר לפגמים ממקום של ענווה,
ולדעת שמתוך השחרור מהפגמים
אני בונה את הקרקע לחיים מאושרים.

צעד 8:
עורכת רשימה של אנשים בהם פגעתי
מתפללת לנכונות לבקש סליחה
מתעלמת ממה אני נפגעתי,
מתמקדת ב"צד שלי של המדרכה".

צעד 9:
מבקשת במישרין-פנים מול פנים
סליחה-מכל אותם אנשים
חוץ ממקרים שזה יגרום לפגיעה
שם את התנהגותי, אני משנה.

צעד 10:
ממשיכה מדי יום, לצעוד צעדים
בוחנת "כאן ועכשיו" את הפגמים.
מטפלת כל הזמן, בטינות, בכעסים,
מוסרת, בודקת ומתחברת לאלוהים.

צעד 11:
עושה מדיטציה, מקשיבה לתשובות,
דרך אנשים, שירים, סיפורים ותגובות.
מקשיבה לאינטואיציה, לקול הפנימי,
מטפחת עם אלוהים-קשר הכרתי.

צעד 12:
עוזרת למכור, שעדיין סובל,
מנסה להעביר את המסר-בלי גמול,
נותנת מעצמי, ללא תנאי, בלי הבדל,
ויודעת שבתוכנית-השמיים הם הגבול...

אוהבים אותך אכלה ו... תודה.
 

0 תגובות | אילנה 06:25

התזכורת שלי להיום:

צעד 1 - כלי רוחני - כנות
כנות פיסית (התנהגות), נפשית (רגשות) ורוחנית (מחשבות)

צעד 2 - כלי רוחני - פתיחות
מקורות הכוח שלי הם: קבוצה, צעדים, תפילה

צעד 3 - כלי רוחני - נכונות
"המסירה" - החלטה לפעול דרך התוכנית

הדוגמה שנט' נתנה לנו בזמנו:
1. אני קמה בבוקר בחוסר-אונים מול המחשבות, רגשות, תגובות...
2. פונה להדרכה רוחנית - תפילה, ספרות ו/או ייעוץ רוחני - ספונסרית (אני נמצאת כרגע בסערת-רגשות, לא מסוגלת לחשוב - מה התוכנית מציעה לי לעשות?)...
3. מחליטה מה אני רוצה - למסור את חיי, מחשבותי ותגובותי לתוכנית - להרפות ולשחרר את עצמי מטינות, רעלים דרך המסירה או לפעול דרכם.

צעדים 1-3 קשר עם כוח גדול (פיסי)
צעדים 4-9 - הקשר עם עצמי - הכרה עצמית (נפשי)
צעדים 10-12 - קשר עם אחרים (רוחני)  

0 תגובות | אילנה 05:32

מה אנשים *עושים* כשהם *מוסרים* את רצונם וחייהם להשגחתו של אלוהים? איך אנשים *מתנהגים* את האמונה שלהם?

למרות הפחד והאי-וודאות שאנו חשים, אם נאמין שצפויה לנו גדילה כשנצא לפעולה, נהיה מוכנים לעבוד את הצעד השלישי. אפילו שאנחנו עדיין לא יודעים כיצד חיינו ישתנו כתוצאה מעבודת הצעד, אנחנו יכולים להתחיל ללמוד להאמין שאלוהים ידאג לנו יותר טוב מאשר אנחנו יכולים לדאוג לעצמנו.
הצעד השלישי הוא המחויבות שלנו לטובת עצמנו מבחינה פיסית, נפשית ורוחנית.

ההחלטה שאנחנו עושים בצעד השלישי דורשת מאיתנו לשים את הרצון העצמי שלנו בצד. הרצון העצמי שמורכב מתכונות כמו ריכוז עצמי, רחמים עצמיים, הנאה עצמית, הונאה עצמית, חשיבות עצמית, דרשנות, ציפיות לא מציאותיות, שליטה ומניפולציה. מתוך ה"עצמי" הזה נוצרה לנו אישיות מלאה טינות, פחד ואנוכיות. בדרכנו החדשה אנו מחליפים תכונות אלה באהבה, באומץ ובאמונה.
כל אלה הופכים להיות חלק מהאישיות שלנו ואנחנו מחלימים.

פעולה ראשונה בצעד השלישי היא התפילה:

אלי
אני מציע את עצמי,
לבנות אותי ולעשות בי כשתרצה.
פתור אותי משעבוד עצמי
למען אטיב לעשות רצונך.
סלק את הקשיים שבי,
כדי שהניצחון עליהם יעיד בפני אלה
שהייתי רוצה לעזור להם.
על כוחך, אהבתך ואורח חייך, הלוואי שאעשה רצונך תמיד
אמן!

"אם הפיתרון פשוט, סימן שאלוהים ענה לנו" –אלברט איינשטיין

מפגישת הצעדים אתמול
כמו שקורה כמעט בכל יום חמישי, הלכנו הביתה מפגישת הצעדים עם תחושה של התרוממות רוח ואולי זה קרה גם בגלל שהצעד השלישי מחבר אותנו לאלוהים, לאמונה, ולידיעה שצפויים לנו דברים טובים אם נעבוד את התוכנית. זהו - הקבוצה התגבשה. מאז שהתחלנו לעבוד את הצעדים כמה בנות נשרו ואנחנו שנשארנו *החלטנו* שאנחנו מחוייבות לתהליך ולהמשך העבודה. החברה החדשה הצטרפה לקבוצה והיא נכנסה לעניינים וזרמה איתנו בצורה טבעית. יופי שזה קרה כי זה לא מובן מאליו - בכל זאת בנינו אינטימיות בקבוצה, אבל כנראה שדרגת הפתיחות והאמון שלנו גדלה וחיבקנו אותה אלינו באהבה. קצת גלשנו למה שמישהי כינתה "פגישת מצפון", היו גם צחוקים - בקיצור היה בסדר גמור.

על הצעד השלישי (באנגלית):
A Program of Action
It Works How & Why - Step 3  

0 תגובות | אילנה 07:53

חברה בקבוצה שחזרה לא מזמן מארה"ב, הביאה איתה את צרור המידע הצבעוני שהיא קיבלה בפגישת נר-אנון שם. את כל החבילה היא רכשה תמורת סכום סימלי של 1 דולר. br />
התלהבתי מאוד מצרור הדפים והחוברות הצבעוניות הקטנות וחשבתי שיהיה נהדר אם גם אנחנו נאמץ את הרעיון. נכון שאנחנו מחלקים את ה-"דף מידע לציבור" אבל הרבה יותר נחמד ללכת הביתה עם יותר מידע המוגש בצורה כה אטרקטיבית.

אחד הדפים מכיל את המדריך למשפחת המכור והמשתמש בסמים שמוצג באתר נרקיסים. ובדף אחר אפשר לרשום מספרי טלפון של חברות מהקבוצה.
 

0 תגובות | אילנה 09:05

מה הדבר הראשון שאני חושבת כשאני מתעוררת בבוקר, האם אני מתחילה את היום שלי במחשבה חיובית או במחשבה שלילית? ובכלל, האם אני שמה לב לסוגי המחשבות שעולות לי בראש במשך היום ולמחשבות שחוזרות על עצמן לעתים קרובות? זה התרגיל שלקחנו איתנו הביתה מפגישת הצעדים: שעל גבי כרטיס שאשא איתי בתיק (או פנקס קטן) - עלי לערוך רשימה של "קלטות" שליליות שחוזרות על עצמן ומתנגנות לי בראש במשך השבוע. בכל פעם שאתפוס את עצמי משמיעה "קלטת" של חשיבה שלילית - לרשום אותה ביומן שלי.

אני מתביישת לומר איזו כמות של רעל נאספת לי בראש במשך השבוע ואני אסירת תודה שיש לי את הקבוצה האינטימית שלי שבה אני יכולה לפרק ולשחרר את המטענים ההרסניים שכל כך התרגלתי לקחת איתי לכל מקום ושגורמים לי לכל כך הרבה סבל וללמוד לתרגל חשיבה חדשה.


ועכשיו, אני הולכת לצפות בתוכנית של אופרה וינפרי (Star World) כדי להזין קצת את הנשמה.  

0 תגובות | אילנה 07:15

יצאתי לקבוצה בשמחה אבל חזרתי הביתה עם תחושה של תסכול. אני החברה הכי וותיקה בקבוצה שלנו ואני מרגישה שישנה ציפיה ממני להעביר איזשהו מסר, במיוחד כשמגיעות חברות חדשות. אני שמחה להגיד שבתקופה האחרונה יותר נשים מגיעות לקבוצה מאשר בעבר, אולי בגלל שהיום, היחידות שמטפלות בנפגעי סמים ממליצות לבני משפחה להגיע לנר-אנון יותר מאשר הם עשו בעבר, כנראה שהיום יש להם פחות תקציב לטפל במשפחות של מכורים. בכל אופן, מגיעות נשים חדשות ותחושת האחריות והשליחות נעשית יותר גדולה.

אני אמנם ותיקה בקבוצה אבל אני מאוד חדשה לתוכנית - ויש הבדל. ואולי בגלל שאני חדשה בתוכנית תחושת התסכול וחוסר האונים שלי מול הקבוצה בפגישה האחרונה נחוותה בצורה יותר חדה. אנשים רוצים שינוי (בעיקר בחיים של מישהו אחר) והם רוצים את זה עכשיו...! ואני נסחפתי לתוך הכאב, לתוך המצוקה והחרדה והראש שלי היה ריק, שכחתי את כל מה שלמדתי והרגשתי איום ונורא - "אז מה את יודעת?! מטומטמת, הידהד לי בראש, איפה הצעדים שאת לומדת?! למה אין לך מה להגיד לקבוצה. בכל זאת הרמתי יד, לא ממש עם רצון גדול, כדי לשתף ואמרתי שאני כבר 10 שנים בקבוצה ויש לי עוד דרך ארוכה לעשות בתוכנית ואני רק בתחילתה, ושהתוכנית היא למעשה תהליך ולא מטרה ושזהו תהליך של גדילה ושינוי עצמי, כל יום ביומו כמיטב יכולתנו והבנתו. כשהסתיימה הפגישה, חברה חדשה ביקשה להצטרף לקבוצת הצעדים שלנו של יום חמישי. מסתבר שאלוהים חשב אחרת ממני ולא היה בריכוז עצמי גבוה כמוני, והפגישה כנראה היתה מוצלחת מאוד.  

0 תגובות | אילנה 05:47

המחלה שלי לא רוצה שאחוש תקווה ,היא רוצה להשאיר אותי באותו מקום חשוך ומעופש של ייאוש ומנסה להחדיר בי כל הזמן ספקות ופחדים ,לגבי כל דבר בחיים שלי בכדי שלא אזוז סנטימטר ממה שמוכר לי ,היא מספרת לי שלעולם לא אצליח , שאני לא אהובה שאין לי מספיק משום דבר - לא מספיק אהבה ולא מספיק כסף ושלעולם לא ארגיש טוב ושהחלל הזה שלפעמים אני מרגישה לעולם לא יתמלא....
כמכורה אין בי את היכולת לייצר לעצמי תקווה והתיקווה היחידה שהמחלה שלי מייצרת לי היא שאולי עכשיו אחרי שלוש שנים בתוכנית אני אדע איך " להשתמש" בחוכמה ,שהפעם אני אדע איך לעשות את זה בלי ליפול לאותו מקום של איבוד שליטה ואובססיה ...אבל אני לא מאמינה לה יותר למחלה שלי ....קשה לי לראות תקווה בעתיד הרחוק ובכל זאת יש לי תקווה והתקווה שלי היא כאן ועכשיו ברק להיום שלי בפעולות הקטנות והפשוטות שלימדתם אותי ...לרשום אסירות תודה ,לשתף לבוא לתוכנית לשבת צעדים לתת אמון במשהו שמאמין בי בקיצור לתת לתוכנית לעבוד בחיים שלי ... זו התקווה היחידה שיש לי רק להיום שמה שעבד בשבילי למעלה משלוש שנים ועבד בחייהם של מכורים בכל העולם ימשיך ויעבוד אני רק צריכה להמשיך לבוא כל יום ביומו.
 

0 תגובות | לא שפויה 22:46

סיימתי לעבוד עם הבנות את צעד 5 ואני בפתחו של צעד 6, והרגשתי שפע של נשיות כנה ואינטימית. עבורי אשה היא יצור נערץ ואשה העובדת צעדים היא פלא. אלוהים זיקה אותי בהתעוררות רוחנית ממפגשים אינטימיים של נשים שורדות, אמיצות, רוחניות. של כנות וקירבה. של מתיקות סוד. של שניים שהם אחד והנה שוב בטבעיות גדלה טבעת התמיכה שלי בעוד נשים שאוהבות אותי ואני אותן. כמה אסירות תודה יש לי לאלוהים שמהיום שהגעתי לחדרים חיבר אותי בעוצמה שרק הולכת ומתחזקת. אסירות תודה לקחת חלק בכתיבת בלוג זה ולשתף אתכם מכוחי, נסיוני ותקוותי
אסירות תודה מיוחדת לך אילנה מתוקה על העשייה, היצירתיות והאהבה  

0 תגובות | לב 17:34

הצעד השלישי הוא צעד הכניעה. ברגע שאנו נכנעים, אנו נעשים חופשיים לדאוג לעצמנו בעזרת כוח עליון. נלמד איך להגיד לא; איך להציב גבולות; איך להקשיב לרגשותינו, לרצונותינו ולצרכינו; ואיך להגיב לאחרים באופן אוהב ואחראי. נלמד איך להגיב על נסיבות חיצוניות בדרך סבירה, כזאת שמציגה דאגה-עצמית, אהבה-עצמית וכבוד לזולת.

הכניעה היא הדרך בה אנו מקבלים כוח לדאוג לעצמנו. למסור את רצוננו וחיינו להשגחת אלוהים, לוקח מן האחרים את השליטה בחיים שלנו. זה גם לוקח מאיתנו את השליטה בחייהם של אחרים. זה משחרר אותנו לפתח את הקשר שלנו עם המקור שלנו ועם עצמנו.

הכניעה לא צריכה להיות כפוייה או מעושה. היא מתרחשת ברמה של הלב. של הנפש - כשכל מה שניסנו לשלוט עליו, לתמרן אותו, להשפיע עליו, או להתנגד לו הופך בסופו של דבר ליותר מדי עבורנו. אנו מרפים, אנו אומרים "זהו. אני מוכנה להרפות מהמגבלות שלי, מסדר היום שלי, מהתסריט שלי, ומהאמונות שלי. אני מוכנה ורוצה להיות פתוחה למה שאתה, אלוהים, מתכנן בשבילי". אנחנו מוכנים לתת לאלוהים לאהוב אותנו ולעזור לנו לאהוב את עצמנו.

הצעד השלישי היא נקודת התחלה לתנועת חיינו החדשים. הכניעה הופכת אותנו למסוגלים ללמוד. הענווה והוויתור הופכים את הכניעה לאפשרית. יכולתנו ללמוד מאפשרת לנו ללמוד מה שלא היינו לומדים לעולם, לולא נכונותנו להפוך לתלמידים.

זהו צעד החופש. בצעד זה אנחנו מחליטים לחיות אחרת את חיינו. אנחנו מחליטים להתחיל לטפל בעצמנו בעזרת אלוהים. אנחנו מתחילים ליצור חיים לעצמנו, חיים אותם אנו רוצים לחיות.

ואחרי קריאת סעיף זה סגרנו את קבוצת הצעדים של יום חמישי בתחושה של התרוממות רוח ועם ביטחון הולך וגובר שאנחנו רוצות לעבוד את התוכנית ולהתמסר לה ועם המון המון אסירות תודה על כך שניתנה לנו הזכות, וזה כל כך לא מובן מאליו, לשבת במקלט שלנו (אפילו כשבחוץ יורדים גשמים עזים), ללמוד את הצעד השלישי, לשתף אחת את השנייה בשיעורי הבית שהכנו ורק תנסו להגיד לנו לא להגיע לפגישה... חבל לכם על הזמן (סחר תעיד על כך , אבל רק אחרי שאני אעביר אותה דרך שלבי ההרשמה לבלוג וזה יוכל להתבצע רק אחרי שהילדים שלה ישחררו לה קצת את המחשב!!!!).
 

0 תגובות | אילנה 17:21

אויש, אני כל כך מקווה שאני ארגיש בנוח עם הכתיבה כאן ושהמחשבות והרגשות יזרמו. אני חושבת שכדאי להוסיף נושא לכל קטע כי אני מאמינה שיש במערכת של Blogger אפשרות לקטלג את הקטעים לא רק לפי תאריך אלא גם לפי הנושא וככל שנוסיף התחלקויות על נושא מסויים כמו לדוגמה - צעדים, תהיה אפשרות לעיין במה שנכתב על הצעדים בצורה מסודרת.

בקבוצת הצעדים שבה אני משתתפת, החלטנו שכשנסיים את הצעד השלישי, נצא לחגוג במסעדה. שמענו שככה עשו באחת מקבוצות הצעדים של האנ. איי כאן בחיפה ואימצנו את הרעיון - גם לנו מגיע לחגוג נכון?

ככל שאנחנו יותר מתעמקים בעבודת הצעדים, אני אומרת "אנחנו", כי בכמעט כל דבר שעולה בקבוצה ישנה הזדהות מלאה. נגיד, למשל, שאני מקריאה את התשובות לשאלות שקיבלנו להכין בבית - מישהי מתחילה לכתוב. אני אומרת לה - אבל אלה השיעורים שלי! אז היא אומרת - אבל אצלי זה בדיוק אותו הדבר! ההזדהות, המשותף והשיתוף ביננו מקרבת אותנו אחת לשניה יותר ויותר כל יום. "בלב אחד" ככה הגדרנו את הקבוצה שלנו.
 

0 תגובות | אילנה 06:21

איינלה ונזנט (Iyanla Vanzant) מתחילה את ספרה "In the Meanwhile" וכותבת: יגיע הזמן בחייך כשכל מה שתוכלי לעשות זה לאהוב. עשית את כל מה שיכולת לעשות, ניסית את כל מה שאפשר היה לנסות, כאבת ככל שיכולת, הרמת ידיים כל כך הרבה פעמים עד שאהבה תהיה הדרך היחידה החוצה. היום הזה לבטח יגיע - בדיוק כפי שזה בטוח שאת קוראת מילים אלו ברגע זה, אבל בינתיים - הינה כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי להתכונן ליום המאושר והנפלא בחייך: היום בו תתנסי באהבה אמיתית.

בספרה הנפלא, איינלה מביאה את "הבית שלך" כמטפורה לחיים הרגשיים, הנפשיים והרוחניים שלך. היא מסמנת את המסלול מהמרתף - המקום שבו הכל חשוך ומפחיד - דרך הקומה הראשונה והשנייה עד לעליית הגג - ששם הכל בהיר ומאוורר. זה לא משנה איפה שאת נמצאת עכשיו. את יכולה להגיע למעלה.

במהלך הדרך בין קומות "הבית", את גם לומדת שמערכת היחסים היחידה שיש לך היא זו שיש לך עם עצמך ושכל האנשים מסביבך פשוט משמשים כמראה שמחזירה אליך את המחשבות ואת הרגשות שלך ביחס לעצמך. את גם לומדת לסלוח -- לאהובים-- לשעבר, להורים ולחברים לעבודה... וכן, אפילו לסלוח לעצמך.  

0 תגובות | אילנה 12:26

נר-אנון נותנת לי כלים בהם אוכל להשתמש על-מנת להגיע למטרות רבות, כולל שלווה, שפיות והתנתקות עם אהבה. חברי נר-אנון שמתחלקים בעוז נפשם, בכוחם ובתקוותם, מראים לי כיצד ליישם כלים אלה שישפיעו על חיי.

"עמידה על המשמר יומיומית תהיה מחיר זעום לשלם עבור שלווה נפשית".  

0 תגובות | אילנה 13:27