"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

אתמול התחלקתי עם חברת קבוצה, ששיתפה אותי בתאונת דרכים שעשתה יום קודם. בתאונה המכונית עלתה השמיימה והילד והיא שלמים למעט פגיעות גוף קלות. היא תיארה את החוויה הקשה הזו במשפט: "אלוהים עטף אותנו בצמר גפן". והמשפט הזה הולך איתי מאתמול, אני מודה לאלוהים שעטף אותם לחיים ואני מהרהרת בימיים שאני זקוקה להרגיש את עטיפתו שכולה שלווה וביטחון

אסירות תודה, על הדרך הברורה: להתמקד בחיי, לאהוב את האנושיות שבי ולדעת מהי האחריות של חיי. כשאני צועדת בדרך זו עטיפתו של אלוהים כולה אהבה, שלווה וביטחון וכשאני מורדת, מבוהלת... אלוהים נושא אותי לעבור את המחסומים שבחיי. העיקר, להמשיך לעשות את החלקים שלי כמיטב יכולתי ולדעת שאני לא לבד בדרך נפלאה זו - אני חלק מקבוצה שכולה עטופה באהבת אלוהים  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| לב 16:53