"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

מקור למחלוקת בין אהובי המכור לביני, היה מאז ומתמיד ניהול משק הבית. אני מרגישה תמיד כל כך חסרת אונים אל מול כל מה שצריך להיעשות בבית, עד כדי כך שאין ביכולתי להתארגן. כאשר הוא משומש, הוא מתפרץ בזעם על כל מה שיש לאבק, לקרצף או לשים במקום.
לפני זמן מה, עסקנו בניקוי המטבח אחרי ארוחת בוקר גדולה.מבלי לחשוב, הורדתי צנצנת מעל מדף במקרר, וניגבתי משהו שנשפך. לא –מי-יודע מה, אלא שחלק אחד מן המקרר היה עכשיו נקי. חשבתי לעצמי: "אולי זהו כל מה שנחוץ כדי לנקות את הבית. אם אעשה פעולה קטנה אחת בכל פעם, אני אצליח להשלים משהו". ואז נדלק האור בראשי. זאת היא הכוונה של "כל יום ביומו"! כאשר אתייחס לכל יום, לכל רגע, לכל מטלה בנפרד, ובאמת אתרכז הזה, אצליח להגשים הרבה יותר.
שבוע טוב הרבה אהבה שלווה ועשייה
אוהבת שרה

 

0 תגובות | שרה 20:37

כל יום אני מקבלת במייל קטע מתוך איזשהו ספר שעוסק בהחלמה -

"שום דבר לא כואב יותר מאשר כשמתעלמים מאיתנו" –סאם פרנד

פעמים רבות, שתיקה קשה וקרה היא הנשק הכואב ביותר שאנחנו יכולים להשתמש בו נגד מישהו אחר. טיפוח טינה יכול להיהפך לפעילות במישרה-מלאה. כעס מודחק לא מביא לנו חופש, אלא להיפך –הוא כובל אותנו לאדם השני. דבק הטינה הלא פתורה תוקע אותנו בתוך דממה של כאב. האם באמת ישנם אנשים בחיים שלנו שעשו דברים כל כך גרועים שמגיע להם שנתעלם מהם?

כאשר אנו לומדים להביע את הכאב והכעס שלנו בצורה אסרטיבית זה נותן לנו חופש אימוציונאלי - גילינו שהאחריות שלנו היא להיות כנים, ברורים וישירים ביחס לצרכינו ולמה שאנחנו מרגישים. אנחנו זקוקים ללמוד שהגיע הזמן לשחרר טינות ופגיעות ישנות.

כשאנו מתרגלים לאוורר את האווירה במערכות היחסים שלנו, אנחנו כבר לא מרגישים חסרי-ישע, יותר לא צריכים להעניש את האחר ע"י התעלמות וכניסה לשתיקה קשה וקרה ואז אנחנו יכולים לאפשר להתנהגות שלנו להיות מונחית ע"י עונג ולא ע"י כאב.

אלי, עזור לי היום לסלוח ולשחרר.


 

0 תגובות | אילנה 10:02

מצא חן בעיניי מה שכתבה לין בפורום נר-אנון (באנגלית) באתר Essence of Recovery בנושא החלמה:
"יש לי משפט בקשר להחלמה שאני אוהבת... להרגיש--- לטפל--- להחלים.
כשמשהו מטריד אותי, עלי להרגיש את התחושות שהובילו אותי לאן שאני נמצאת היום, לחפש בתוך לבי את ההתנסות ולראות מה בהתנסות הזו מחזיק אותי בתוך כאב. לאחר מכן, עלי לטפל בזה ולשנות רק את מה שאני יכולה ולקבל את מה שאיני יכולה לשנות. ייתכן שזה יהיה פשוט כמו למצוא אסירות תודה בתוך הנסיבות, או אולי להזכיר לעצמי שאותו אדם עשה כמיטב יכולתו באותו זמן. אחרי שאני מטפלת בזה... אני יכולה להתחיל להחלים... אכן יש לי צלקות מהרבה דברים והיה עלי לעבוד דרכם".

אתמול, בקבוצת הצעדים שלנו, המשכנו לעבוד עם חוברת העבודה ובדקנו את עצמנו ביחס לתכונות כמו: כנות/צביעות, יושר/חוסר יושר/מוכנים להודות באשמה, ענווה/שחצנות, שלווה/דאגנות, רוגע/מתיחות ואני לא יכולה להדגיש מספיק את הערך הרב שיש למפגשים שלנו ולדיונים שעולים בקבוצה סביב נושאים כל כך חשובים אלה לבריאות-נפשנו ולהחלמתנו.
 

0 תגובות | אילנה 07:06

28 ביולי

אחד הדברים ביחס לנר-אנון, שאף אחד כמעט ולא מזכיר - או אפילו לא מבין - הוא, שבזכותה חיינו נעשו קלים יותר, כאשר מספרים לנו על היתרונות שבלימוד שנים-עשר הצעדים, בקריאת הספרות, בנוכחות בפגישות, אנו עשויים לחשוב: "תמיד הם נותנים לנו משהו לעשות" אך כל הדברים שמייעצים בנר-אנון הם לטובתנו למען הדיוק, עושים את החיים יותר נעימים ויותר קלים. האם אנו נתונים במלכודת של בעיות? נר-אנון מראה את הדרך לפתרונות. חברי האגודה אפילו מובילים אותנו ומראים לנו איך הם יישמו לעצמם את הרעיונות הנפלאים והעוזרים, ושגם אנחנו לומדים אותם.

תזכורת להיום
ההשפעות של תוכנית נר-אנון מתגלות לי כסדרה של נסים קטנים, כשבכול יום יורד מעלי עוד משא, משום ששיניתי את דרך מחשבתי עליו.
אלך בדרך התוכנית הזו כאילו חיי היו תלויים בה, ואכן חיי תלויים בה, במלה חיים כוונתי לומר לחיות חיים של ממש - בשמחה ובנוחיות.

"להתנגד להנחיה רוחנית זה כמו להביס את עצמנו. תוכנית נר-אנון היא דרך חיים רוחנית".
 

0 תגובות | שרה 20:09

27 ביולי
מה היה אלמלא הייתה בעיית התמכרות בעולם? האם כל מערכות הנישואים והיחסים בין אנשים היו מושלמים?כמובן שלא! לכן קל להבין שהמפוכחות לא מסוגלת להביא שחרור מכל בעיותינו.
אמת, בעיית ההתמכרות מסוגלת להרוס נישואים שבמצב אחר היו להם כל הסיכויים להצלחה. נכון גם, שיש לעשות את ההסתגלויות הבסיסיות בין האחד לשני.
המטרה העיקרית של נר-אנון היא לעזור לנו להתמודד עם הבעיות שהחמירו בגלל מחלת ההתמכרות.
אך חשובה באותה מידה היא התועלת שמביאה נר-אנון בסייעה לנו להסתגל אל בני זוגנו ואל אנשים אחרים.

תזכורת להיום
אם אנחנו באמת רוצים להתערות בקלות ובשמחה בסביבתנו וביחסינו עם אנשים אחרים, לנר-אנון יש מה לתת לנו.
אחרי שנפגשנו בבעיית ההתמכרות שהביאה אותנו לתוכנית, אנו מתכוונים להמשיך ולהשתמש בה עד סוף חיינו.

 
"כולנו זקוקים לחיות לפי פילוסופיה כלשהיא אמר חבר ב NA "אני אסתפק בשנים עשר הצעדים"

 

אני מקלידה את הרק להיום וחושבת לעצמי שאמנם אני רק בתחילת הדרך בתוכנית של שנים עשר הצעדים אני רק בתחילת צעד 4 אבל יכולה אני להעיד על עצמי שאני מאוד מתחברת למשפט האחרון, אני אסתפק בשנים עשר הצעדים. אני מנסה להפנים את התוכנית ומודה שלעיתים קשה לי להבין מה בעצם התוכנית אומרת? אבל לא מוותר לעצמי ומתעקשת להמשיך ולהשתמש בה , ומודה לאלוהים הטוב שלי אשר בדרכו המאוד מיוחדת הביא אותי אל התוכנית. אשר דרכה אני עושה עבודת חיבור אמיתית אל מזל טוב
שיהיה לכולנו  יום נפלא
 

0 תגובות | מזל טוב 09:51

 
26 ביולי
הסיסמה הפשוטה ביותר- והקשה  ביותר- מכל הסיסמאות שלנו היא המלה
"חשבו". נראה שאנחנו חושבים הרבה כל הזמן, אבל בעיקר על צרותינו ואת מי להאשים בהן. מסתבר שלא יוצא לנו לחשוב על מהו שאנחנו עושים שגורם לנו נזק. מלה אחת שכדאי לחשוב עליה היא נקמה.
האם חשבנו אי פעם בצורה זו או אחרת: "אני אסדר אותו בגלל זה". "אני אשלם לה עבור מה שעשתה". האם אנחנו מחפשים הקלה מן התרעומת באמצעות נקמה במקום מחילה?
אם אדם פוגע בנו מבלי שהוא ער לזה, ואנו מסוגלים להתעלם מזה, הגמול שלנו הוא זוהר פנימי. כאשר בן-הזוג שמושפע על-ידי הסמים מבטא את השנאה העצמית שלו בלשון בוטה שמכוונת אלינו, אנו יודעים שאין לזה תוקף, ולכן אנחנו יכולים להתעלם מזה.

תזכורת להיום
לפני שאנו פועלים - או מבטאים מלים בוטות - נחשוב על מה שהסית אותנו לדחף זה. אם נצליח לשכנע את עצמנו לא לפעול ולא לדבר, נוכל לשמוח שהכוח העליון שלנו העניק לנו את הכוח להחריש.
חשיבה בונה כזו עוזרת לפיתוח עצמי - וכן לעוד דברים רבים.

"מה ירוויח אדם בהיותו צודק אם בכך יעשה לעצמו אויב?"
 

0 תגובות | מזל טוב 02:02

2 כוסות הקשבה
כוס וחצי אהבה
שתי כפות של רגישות
ועוד קמצוץ של רגישות
כפית של פתיחות
(במקום חופן מתיחות)
כף אחת של ויתור
וזה בעצם כל הסיפור.

מחממים את התנור לדרגת גשר
משמנים תבנית בהסכמים ובקשר
מוסיפים פירורים של ויתורים בתפזורת
ויוצאת...שיגעון של תקשורת
אופים בחמימות ובחום עד בלי די
ובאו האהבה השלום והשלווה למקומותינו -הלואי !
שבוע טוב עם הרבה עשייה
אוהבת שרה  

0 תגובות | שרה 08:31

שקבוצת נשים תשב ביחד (קבוצת הצעדים שלנו) כמה שעות והנושא של אוכל ובישולים לא יעלה, לא יכול להיות דבר כזה... אז,  כמו שהבטחתי לך שרה, הנה מתכון תפוחי-האדמה המתובלים -

5 תפוחי-אדמה גדולים
1 כף עמילן-תירס (קורנפלור)
5 כפות שמן תירס
1 בצל, קצוץ דק
2 שיני שום, כתושות
2 כפיות זנגוויל (ג'ינג'ר) טרי, מגורר
1 כפית גרגרי חרדל חומים
1 כפית זרעוני כמון
2 כפיות גראם מסאלה
1/2 כפית אבקת צ'ילי
1 כפית מלח
1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות כוסברה, קצוצה




1. חוצים את תפוחי-האדמה לאורך, וחותכים כל חצי לשלושה פלחים. מבשלים את תפוחי-האדמה במים מומלחים עד לסף התרככות. מסננים, מצננים, ומערבבים עם עמילן-התירס.
2. מחממים במחבת קטנה כף מהשמן, מוסיפים את הבצל, השום והזנגוויל, מאדים עד שהבצל מתרכך. מוסיפים את התבלינים והמלח. מטגנים כדקה, עד שעולה מהמחבת ניחוח עז.
3. מחממים במחבת גדולה את יתרת השמן, מוסיפים את פלחי תפוחי-האדמה, ומשחימים מכל הצדדים.
4. מערבבים את תפוחי-האדמה הפריכים עם תערובת התבלינים, מיץ הלימון והכוסברה.

בתיאבון!

מה דעתך שנתחיל כאן מסורת חדשה של החלפת מתכונים? ולהדס - להבא, אל תשכחי לציין שמוסיפים גם שום לדגים המבושלים... אוהבת אותך והדגים יצאו לי נהדרים!

 

0 תגובות | אילנה 07:11

אתמול התארגנו, כמה בנות נר-אנון חיפה, ונסענו לבקר את הקבוצה החדשה שאימצנו - קבוצת נר-אנון בנצרת עילית. רק לאחרונה שמעתי מנציגת הקבוצה שלנו על הרעיון של אימוץ קבוצות ואני חושבת שזה נהדר - קבוצה ותיקה יותר מלווה קבוצה חדשה בתהליך ההקמה שלה. העברת התוכנית לחברים חדשים הוא ערך בסיסי של תוכנית 12 הצעדים ולא במקרה, לא סתם היינו כל כך שמחות ועליזות בדרך חזרה הביתה (או יותר נכון - כמעט שהתגלגלנו על הריצפה מרוב צחוקים). מושגים שבעבר לא היו ידועים או ברורים לנו, נהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. התוכנית איפשרה לנו לצאת מתוך עצמנו, ולהעניק לעצמנו חווייה רוחנית שהיתה מעל ומעבר למה שאנחנו רגילים בחיי היומיום השגרתיים.

כל אחד מאיתנו הוא טיפה בים, אבל ביחד - אנחנו אוקיינוס גדול. רק ביחד זה עובד - ועל הביחד שלנו יש לי המון אסירות תודה.
 

0 תגובות | אילנה 06:28

אני אסירת תודה לאלוהים הטוב שבדרכו המיוחדת כיוון אותי אל התוכנית הנפלאה הזאת, אשר בה פגשתי נשים חזקות מדהימות וחברות טובות ,  תודה עבור הזכות אשר ניתנה לי לכתוב ולשתף  אוהבת מזל טוב.
 

0 תגובות | מזל טוב 23:18

להרפות זה לא אומר שעלי להפסיק לדאוג,
זה אומר שאני לא יכול לעשות זאת בשביל הזולת. 

להרפות זה לא אומר  לנתק את עצמי,
זוהי ההבנה שאינני יכול לשלוט באחר.
 
להרפות זה לא אומר לאפשר, זה אומר להרשות
לאחר ללמוד מהתוצאות הטבעיות של מעשיו.
 
להרפות זה להודות בחוסר אונים.
ופירוש הדבר-שהתוצאה לא נתונה בידי.
 
להרפות זה לא לנסות לשנות או להאשים את הזולת,
אלא למצות את עצמי.
 
להרפות זה לא לטפל במישהו,אלא לגלות אכפתיות.
 
להרפות זה לא לקבוע את התוצאה מראש,
אלא להיות תומך.
 
להרפות זה לא לשפוט,
אלא לאפשר לזולת להיות בן אנוש.
 
להרפות זה לא "לסדר" את כל התוצאות,
אלא לאפשר לאחרים להשפיע על גורלם בעצמם.
 
להרפות זה לא לגונן,
אלא לאפשר לאחר לעמוד בפני המציאות.
להרפות זה לא להכחיש, אלא לקבל.
 
להרפות זה לא לנדנד, לגעור או להתווכח. במקום זאת,
עלי לחפש מה הם חסרונותי ולנסות לתקנם.
 
להרפות זה לא להשתדל להתאים כל דבר לרצונות שלי,
אלא להתייחס לכל יום בנפרד, ולהוקיר את עצמי בו.
 
להרפות זה לא להעביר ביקורת ולנהל אחרים,
 
אלא להגשים את חלומותי לגבי עצמי.
להרפות זה לא להצטער על העבר,
אלא לצמוח ולחיות למען העתיד.
 
להרפות, לשחרר, לוותר, לאפשר - זה לפחד פחות ולאהוב יותר
 
אוהבת אותכם שרה
 

0 תגובות | שרה 21:10

אין לי כרגע גישה אל הספר "קורס בניסים" אבל רשמתי לי בזמנו במחברת די הרבה קטעים בכדי ללמוד את הספר טוב יותר. אני רוצה לשתף אותך ואני כותבת לך כאן קטע מתוך הספר:

"כוחם הבריאתי של אלוהים וברואיו הוא בלתי מוגבל אבל אין ביניהם יחסי גומלין. אין יחס גומלין עם אלוהים, כי הוא ברא אותך אבל אתה לא בראת אותו.
יש משהו המקביל לכך. הורים מולידים ילדים, אבל ילדים אינם מולידים הורים. אבל הם מולידים את ילדיהם, וכך הם מולידים כפי שעושים הוריהם.

כשם שמחשבתו הבוראת של אלוהים יוצאת ממנו אליך, כך צריכה מחשבתך הבוראת לצאת ממך אל ברואיך. לברוא משמעו לאהוב. האהבה מואצלת כלפי חוץ פשוט משום שלא ניתן להכילה. בהיותה בלתי מוגבלת אין היא נעצרת. היא בוראת לנצח. האגו לעומת זאת, תובע תמיד זכויות הדדיות, כי הוא תחרותי יותר מאשר אוהב. הוא תמיד מוכן לעשות עיסקה.
כדי להרוויח - עליך לתת, לא להתמקח. התמקחות משמעה הגבלת הנתינה ולא זה הוא רצון האלוהים.

בסופו של דבר כל אחד חייב לזכור את רצון האלוהים, כי בסופו של דבר כל אחד חייב להכיר את עצמו. הכרה זו היא ההכרה שרצונו ורצון אלוהים הם אחד.

לחשוב כמו אלוהים פירושו לקחת חלק בוודאותו לגבי מה שהנך ולברוא כמוהו פירושו לקחת חלק באהבתו המושלמת שהוא חולק איתך".

~*~
"ריפוי הוא שחרור מפחד ההתעוררות ומן התחליף להחלטה להתעורר. ההחלטה להתעורר היא השתקפות הרצון לאהוב, שכן כל ריפוי כרוך בהחלפת הפחד באהבה".
 

0 תגובות | אילנה 12:46

גם אם מאוד נרצה, אנחנו לא יכולים לקחת את כולם איתנו במסע הזה שנקרא החלמה. זה לא מעיד על חוסר נאמנות מצידנו אם אנחנו מרשים לעצמנו לנוע קדימה. אנחנו לא צריכים לחכות עד שאהובים שלנו יחליטו גם כן להשתנות.

לפעמים אנחנו צריכים לתת לעצמנו רשות לגדול, אפילו אם האנשים שאנחנו אוהבים לא מוכנים עדיין להשתנות. ייתכן שנצטרך אפילו לעזוב אנשים בתוך הסבל והתפקוד הלקוי שלהם מכיוון שאנחנו לא יכולים להחלים בשבילם. אנחנו לא צריכים לסבול ביחד איתם.

זה לא עוזר.

זה לא עוזר להישאר תקועים רק בגלל שמישהו שאנחנו אוהבים תקוע. הסיכוי לעזור למישהו הוא הרבה יותר גדול כאשר אנחנו מתנתקים, עובדים על עצמנו ומפסיקים לנסות להכריח אחרים להשתנות ביחד איתנו.

להשתנות בעצמנו, לאפשר לעצמנו לגדול בזמן שאחרים מחפשים את הנתיב שלהם היא הדרך המועילה ביותר להשפיע על האנשים שאנחנו אוהבים. אנחנו אחראים על עצמנו. הם אחראים על עצמם. אנחנו חייבים לתת להם ללכת ולאפשר לעצמנו לגדול.

היום אתחזק במחשבה שמגיעה לי הזכות לגדול ולהשתנות, גם אם מישהו שאני מאוד אוהבת לא משתנה ביחד איתי.

קטע מתוך ספרה של מלודי ביטי - The Language Of Letting Go.
 

0 תגובות | אילנה 12:34

לכל אדם יש תיק על הגב,
ובו מסופר על חייו
וגם אם לא רואים,
תאמינו לי ,אלו לא סתם מילים.
יש אנשים שלפני אחרים
את התיק הם פותחים.
ובמיוחד לפני אדם קרוב
המכיר את חברו לרוב.
ועצם זה שהם פותחים את התיק
ונותנים לחבר טוב לשמוע ולהחזיק
עושה את התיק הרבה יותר קל
ולעולם לא חבל...

אבל יש אנשים
שבפני העולם הם סגורים
הם סוגרים את התיק במנעול חזק
ואז התיק נהיה ענק!
ויום אחד התיק יתפוצץ
והאדם לא יוכל לשאתו,אפילו אם יתאמץ.
ולכן יש להבין
שיש בני אדם בהם אפשר לבטוח ולהאמין
ואסור לשמור בלב
את מה שכואב...

אוהבת אותכם שרה  

0 תגובות | שרה 23:33

אפתח באסירות תודה לאלוהים שהגעתי לתוכנית הנפלאה.

מזה כחודשיים מתרוצצת מבית חולים–עבודה–בית הלוך וחזור, אבל לפגישות ולצעדים לא ויתרתי כי בזכותם נשארתי בשפיות.

בעלי נמצא כיום בטיפולים אינטנסיביים של מחלה לא קלה, זה בסדר "אלי, אוהבת כל מה שאתה עושה עבורי ולומדת לקבל הכל באהבה ויודעת שמה שאתה עושה עבורי לא אוכל לעשות לבד."

בעלי השתחרר ביום שלישי מבית –חולים והחלטנו להזמין את הילדים לסוף שבוע. טרחתי יומיים במטבח מלאה מרץ, שמחה, אהבה ושלווה. הרגשתי שכוח אלוהים עוזר וממלא אותי (אף על פי שהייתי עייפה פיזית).

בערב שבת התכנסנו – הילדים הנכדים וגם חמותי, שלמדתי לכבד אותה ולא לשפוט אותה על דרך מחשבתה והתנהגותה. הרמוניה כזאת לא תשכח לעולם - רעש של הילדים שהתרוצצו בין הרגליים עם חיוכים של מלאכים קטנים. הכל זרם יפה עם הרבה אור - רוח אלוהים עטפה את כל יושבי הבית.
כשבעלי הרים את קולו "תיזהרו לא לרוץ מישהו יכול ליפול" עניתי בקול רגוע - תן להם, הם מאושרים, אלוהים ישמור אותם.

בני הקטן חיבק אותי צחק ואמר לכולם: איזה אמא - הכל אצלה שלווה ורוגע, איזה השפעה יש לך?
עניתי - התוכנית הנפלאה , רוח אלוהים מכוונת אותי זה לא מובן מאליו.


דרך עבודת הצעדים לומדת אני לשנות את אשר ביכולתי.
ההקשבה והלמידה נתנו לי לחיות כל יום ביומו לחשוב ולפעול ברוח התוכנית.
התפילה נתנה לי את המתנות שאני מקבלת,להמשיך לצחוק ולא לפחד ולהעניק למי שאין, לכבד את עצמי, להתחלק באושר היקר לי ולדעת לקבל ותמיד, תמיד לזכור שכל עוד אמשיך בדרך, אמשיך לקבל את המתנות.

עם ים של אסירות תודה לאלוהים שכיוון את דרכי ובדרך זו חולל ניסים בחיי, לתוכנית הנפלאה החברות שתרמו לי רבות, ולמורתי מדריכתי בצעדים, אוהבת אתכם וזקוקה לכם בהמשך הדרך.  

0 תגובות | שרה 21:02