"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

אפתח באסירות תודה לאלוהים שהגעתי לתוכנית הנפלאה.

מזה כחודשיים מתרוצצת מבית חולים–עבודה–בית הלוך וחזור, אבל לפגישות ולצעדים לא ויתרתי כי בזכותם נשארתי בשפיות.

בעלי נמצא כיום בטיפולים אינטנסיביים של מחלה לא קלה, זה בסדר "אלי, אוהבת כל מה שאתה עושה עבורי ולומדת לקבל הכל באהבה ויודעת שמה שאתה עושה עבורי לא אוכל לעשות לבד."

בעלי השתחרר ביום שלישי מבית –חולים והחלטנו להזמין את הילדים לסוף שבוע. טרחתי יומיים במטבח מלאה מרץ, שמחה, אהבה ושלווה. הרגשתי שכוח אלוהים עוזר וממלא אותי (אף על פי שהייתי עייפה פיזית).

בערב שבת התכנסנו – הילדים הנכדים וגם חמותי, שלמדתי לכבד אותה ולא לשפוט אותה על דרך מחשבתה והתנהגותה. הרמוניה כזאת לא תשכח לעולם - רעש של הילדים שהתרוצצו בין הרגליים עם חיוכים של מלאכים קטנים. הכל זרם יפה עם הרבה אור - רוח אלוהים עטפה את כל יושבי הבית.
כשבעלי הרים את קולו "תיזהרו לא לרוץ מישהו יכול ליפול" עניתי בקול רגוע - תן להם, הם מאושרים, אלוהים ישמור אותם.

בני הקטן חיבק אותי צחק ואמר לכולם: איזה אמא - הכל אצלה שלווה ורוגע, איזה השפעה יש לך?
עניתי - התוכנית הנפלאה , רוח אלוהים מכוונת אותי זה לא מובן מאליו.


דרך עבודת הצעדים לומדת אני לשנות את אשר ביכולתי.
ההקשבה והלמידה נתנו לי לחיות כל יום ביומו לחשוב ולפעול ברוח התוכנית.
התפילה נתנה לי את המתנות שאני מקבלת,להמשיך לצחוק ולא לפחד ולהעניק למי שאין, לכבד את עצמי, להתחלק באושר היקר לי ולדעת לקבל ותמיד, תמיד לזכור שכל עוד אמשיך בדרך, אמשיך לקבל את המתנות.

עם ים של אסירות תודה לאלוהים שכיוון את דרכי ובדרך זו חולל ניסים בחיי, לתוכנית הנפלאה החברות שתרמו לי רבות, ולמורתי מדריכתי בצעדים, אוהבת אתכם וזקוקה לכם בהמשך הדרך.  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 21:02