|
|
|
|
"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל;
אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה,
כל יום ביומו".
|
|
|
|
|
|
|
30.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
30 בנובמבר
לכל אחד, שיש לו חלק בחיינו, יש להציע משהו שנוכל ללמוד ממנו. אנשים אחרים יכולים להיות המראות שלנו, הם משקפים את תכונותינו הטובות והשליליות ביותר. הם יכולים לעזור לנו להתמודד עם המאבקים מן העבר שאף פעם לא נפתרו. הם יכולים למלא תפקיד של המזרזים, שמפעילים את אותם אזורים בקרבנו שצריכים לעלות על פני השטח על-מנת שנוכל לטפל בהם. האחרים יכולים גם הם ללמוד מאתנו. כולנו קשורים בינינו. מכאן נובעת עוצמתנו.
לכן, כשנגמרת לי הסבלנות לגבי התחלקותו של מישהו במשך הפגישה, או כשאי-תשומת-לב של מישהו מיקריי פוגעת בי, או כשאין ביכולתי להתמודד עם ההחלטות של הזולת, אקח בחשבון את האפשרות שהמורה או הראי שלי עומדים למולי. ואבקש מן הכוח העליון שלי שיעזור לי להבחין במתנות שהם מציעים לי.
"קנים נפרדים נשברים בקלות; אך כשהם קשורים ביחד, קשה להפריד ביניהם".
0 תגובות
| שרה 13:23
|
|
|
|
|
|
|
29.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
29 בנובמבר
לפני נר-אנון, האמנתי שלהיות מבוגר, פירושו להיות בשליטה-נוקשה, צונן, להיות מבוגר, פירושו להיראות טוב מבחוץ, ולא להרגיש במה שקורה מבפנים. להיות מבוגר, פירושו לעשות עבור הזולת, עד כדי התמוטטות.
נר-אנון פתחה דרך-חיים חדשה לגמרי. הדבר הראשון שצריך להפסיק היה, ניסיון לשלוט באחרים-זה פשוט לא עובד. הניסיון להיות בשליטה היא השיטה היעילה ביותר להרחקת יקירינו מאתנו. במקום זה, אני הודיתי שאין לי שליטה על אחרים. אחרי זה היה עליי לחדול מהעמדת -פנים של 'אדם טוב', על-מנת שאוכל להתחלק ברגשותיי בפגישות. ביום אחד בהיר, קראתי בספר " כל יום ביומו בנר-אנון", את הקטעים על היותנו "קדושים מעונים". חדרה בי המודעות הלא-נוחה לעבודה, שהתפקיד של "עושה טוב" היה רק מסוה שהסתיר מאחוריו את הקדוש המעונה.
להיעשות יותר אנושי היה לפעמים קשה ומפחיד, אבל להיות יותר כנה, מאפשר לי ליצור מערכות יחסים אמיתיות, תקשורת אמיתית ואושר אמיתי.
" כששחררתי את השליטה המדומה על הזולת, הרווחתי מבט יותר מציאותי על חיי".
0 תגובות
| שרה 13:09
|
|
|
|
|
|
|
28.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
28 בנובמבר
כשעבדתי על צעד 4, ערכתי רשימת תכונות האופי שלי, בכנות וללא פחד, ככל שהיה ביכולתי. התרשמתי מאירוניה גדולה: התברר לי שרבות מן התכונות שפעם חשבתי אותן לנעלות-טיפול בכל הסובבים אותי, דאגה לחיי הזולת, הקרבת אושרי ועושרי-היו הגורמים לסיבלי! ואותם תכונות שתמיד התעלמתי מהן-כישרון, אופטימיות, משמעת-עצמית-היו באמת התכונות החיוביות שלי. זה היה כאילו שבאמצעות העוצמה של הצעד הזה, מצאתי דרך ליישר את האישיות ההפוכה שלי.
אני עדיין נאבק כדי למנוע חזרה על היפוך כזה. אבל כשאני רואה את עצמי בבהירות, יש לי תחושה של שלמות ושל גאווה ושלווה. כשאני יודע מי אני, אני יכול להיות מאושר.
"על כל אדם להסתכל אל עצמו כדי ללמוד את משמעותם של החיים. זה לא משהו שמגלים אותו, אלא משהו שמעצבים אותו".
0 תגובות
| שרה 13:13
|
|
|
|
|
|
|
27.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
27 בנובמבר
אני יכול להיות גאה שאני שריד. עברתי מאבקים רבים על-מנת להגיע למקום בו אני נמצא היום. כיום אני יודע שאני יותר מן הצרות שלי. אני בן-אדם עם כבוד עצמי. ברשותי שפע של ניסיונות שיכולים להביא תועלת בכך שאתחלק בהם עם אלה שמתנסים בקשיים דומים. אני יודע שהיום, בהדרכתו של הכוח העליון שלי, ובעזרת הכוח והיידע שרכשתי בנר-אנון, אוכל להתמודד עם כל מה שהחיים יעמידו לפניי.
אומנם בעבר ראיתי את חיי כטרגדיה, עכשיו יש לי נקודת ראות שונה לחלוטין לגבי אותם ניסיונות.אני יודע שאני חזק יותר עקב כל מה שעבר עליי.
"כשמחשיך, אפשר לראות את הכוכבים.".
0 תגובות
| שרה 22:04
|
|
|
|
|
|
|
26.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
26 בנובמבר
אני זוכרת בברור מלים פוגעות שאחרים היו אומרים לי. ביקורת הייתה מקפיצה אותי. גיחוכים מאחוריי הגב היו מגבילים אותי גופנית למשך ימים. אף פעם לא עלה בדעתי שאלו היו התעוללויות, או שהמלים הקשות לא היו נכונות. נראה לי שכולם ידעו עד כמה אני טעיתי, והזהות שלי הייתה כבולה בסבך של בושה. הערך העצמי שלי ירד לתחתית.
ואני, גם כן התנהגתי באכזריות כלפי הזולת. נהניתי מאוד לתקוף את אופיו של מישהו בנוכחות חברים, הרגשתי יותר טוב לגבי עצמי לכמה דקות-אבל לא לטווח ארוך, ורק על חשבון אחרים. הרכילות אף פעם לא העשירה את אופיו של אף אחד. זה היה רק תרוץ למנוע תשומת לב ממני.
"כשזורקים עליך מלח, זה לא יכאב, אלא אם כן יש מקומות רגישים בגופך".
0 תגובות
| שרה 13:37
|
|
|
|
|
|
|
25.11.04
|
יום של כיף אמיתי
|
|
|
|
|
|
|
אני יכולה להגיד שמזמן לא היה לי יום הולדת נפלא שכזה אבל יהיה יותר נכון לומר שאף פעם לא היתה לי חגיגת יום הולדת כמו שהיתה לי השנה. שרה אומרת שזה בגלל שהשתניתי, שאני לא אותה אישה שהייתי. אני לא יודעת למה אבל תמיד בימי ההולדת שלי הרגשתי מועקה, מן דיכאון בלתי מוסבר... אבל אני בעצם רוצה לספר על השבוע הנהדר שהיה לי, ובעיקר על היום כיף שהחברות הכי טובות שלי תכננו עבורי במחשבה וברגישות שרק חברות טובות באמת יכולות לתכנן. יום כיף על מלא. קודם כל להיות ביחד ולא סתם - החברותה שלנו, הבנות מהקבוצה שעובדות את הצעדים אלו הנשים שהכי כיף לי להיות איתן, לשמוח איתך ולצחוק איתן.... וללכת לקניות באיקאה - סוף הדרך! הכל ביחד חוויה מקסימה.
שרה'לה, שלבך שופע אהבה ונתינה. סואסן... יפהפיה - אני אוהבת אותך, סחר חברתי היקרה המון המון תודה ממני וויקטוריה - שהחברות איתך יקרה מאוד - תודה לכן חברותיי - נהניתי... עד השמיים והקניות... חבל על הזמן!
אוהבת אותכן.
0 תגובות
| אילנה 16:41
|
|
|
|
|
|
|
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
25 בנובמבר
אחד מפגמי האופי שלי הוא, להחליט על ברירות באופן פסיבי-לתת לדברים לקרות במקום לפעול בעצמי. למשל, נהגתי לעמוד מן הצד ולהתבונן כיצד ילדיי סבלו מהתעללות, מפני שאני לא יכולה להחליט החלטה ולבצע אותה. אני נפגעתי קשות מן המכור, ובאותו זמן, לא הייתי מסוגלת לפעול אחרת. עשיתי כמיטב יכולתי בתנאים הנתונים, אבל הנזק כבר נגרם, ואני חייבת לכפר על מעשיי.
אחת הדרכים לכפר על מעשינו היא, לחדול לפעול בהשפעת הפגם שבאופיינו. אוכל לשאול את עצמי, בכל תחום שבחיי: האם אני לוקחת על עצמי את האחריות על ההחלטות שלי היום? האם אני תורמת משהו חיובי בפגישות שלי, או האם אני מניחה שמישהו אחר ידאג לכל? האם אני בוחרת בברירות שאוכל להתגאות בהן בבית, בעבודה, ובקהילה שלי, או שאני נותנת שמישהו אחר יחליט עבורי על הברירות?
"בקשת מחילה אינה מסתכמת באמירה הסתמית 'סליחה'. משמעותה של הכפרה היא שינוי בהתנהגות שנובע מתוך התובנה החדשה שרכשנו".
0 תגובות
| שרה 10:21
|
|
|
|
|
|
|
24.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
24 בנובמבר
כל הזמן אני מסתכלת בידידיי ובזרים ומשפרת אותם:"היא תיראה יותר יפה אילו רק..." או "יהיה יותר קל לעבוד אתו אילו רק..."
צעד 10 הוא התזכורת היומית שלי לשחרר מחשבות כאלה. הוא מזכיר לי להמשיך לעשות את חשבון-הנפש שלי ולהודות כשאני טועה.
בכל יום אני יכולה להסתכל בעצמי ולהחליט איזה שיפורים לעשות. כיצד אוכל להתקדם היום? מה אוכל לבצע עד סוף היום על מנת לשפר את עצמי? האם יש משהו חדש ללמוד? האם יש אתגר שאוכל לבצעו?האם יש איזה פחד ישן ועייף שאוכל להיפטר ממנו? האם יש איזה שמחה שאוכל להתנסות בה? צעד 10 מזכיר לי להיות כנה עם עצמי, להכיר בהתקדמות שלי, להודות הטעויות שעשיתי, להבחין בהזדמנויות של הים לצמיחה.
" לעולם אין האדם צריך להתבייש להודות שהוא טועה; ניתן לומר במלים אחרות, שהיום הוא חכם משהיה אתמול".
0 תגובות
| שרה 10:10
|
|
|
|
|
|
|
23.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
23 בנובמבר
כמה פעמים היה לי חלום שרציתי לבצעו, אבל חדלתי לפני שהתחלתי מפני שנראה לי שזו הייתה משימה גדולה מדי? לחזור ללמודים, לעבור דירה, לצאת לטיול, להחליף עבודה; בהתחלה, כל אלה, ומטרות אחרות נראות כמשימות שאין לעמוד בפניהן.
נר-אנון מזכירה לי " לשמור על פשטות". במקום לגשת למשימה כמשהו שלם, אוכל לפשט את העיניין אם אבצע כל שלב בנפרד. אוכל לאסוף אינפרומציה-ודי, אחר-כך, כשאהיה מוכנה, אוכל לקדם את הפרוייקט. זה מוריד את הלחץ מזה שאני רוצה לפני שאפילו התחלתי.
בנוסף לכך, אני גם חופשייה לנסות משהו ואחר-כך לשנות את דעתי. אין הכרח שאתחייב לכל החיים לפני שאפילו אדע באם המטרה שלי היא באמת רצוייה.
ייתכן והרבה פעולות והרבה סכנות כרוכות בתוכניות שלי, אבל אינני חייבת להתמודד עם כולן דווקא היום. אין צורך להחפז ואפשר להתקדם צעד אחרי צעד בקצב האישי שלי. אוכל " לשמור על הפשטות" ולהשיג את מה שנדמה בלתי-אפשרי, אם אתמקד לעסוק בכל דבר בנפרד.
"בעזרת נר-אנון והכוח העליון שלי, אני יכולה לעשות דברים שבעבר לא הייתי מסוגלת אפילו לחשוב עליהם. אולי אהיה מסוגלת לעסוק אפילו במה שהשתוקקתי לו כל חיי".
0 תגובות
| שרה 13:54
|
|
|
|
|
|
|
22.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
22 בנובמבר
נר-אנון היא תוכנית החלמה רוחנית.המלה "החלמה" מרמזת על כך שאנו מקבלים בחזרה משהו שהיה לנו פעם, אלא שאבדנו אותו, או שהזזנו אותו הצידה.
בתוך המבוכה של חיים עם מכורים פעילים, אבדתי את הקשר עם הרוחניות שלי, חיי הפכו להיות משחק של השרדות, מטחנה יומיומיות של פחד ועבודה קשה. כל מה שניסיתי לא עזר. אולי מפני שניסיתי לעשות את הכל לבדי.
בנר-אנון הגעתי למסכנה שיש בקרבי ומסביבי מקור שיכול להנחות אותי דרך פחדים שלא יכולתי לעמוד בפניהם, והחלטות מאתגרות ביותר- כוח עליון. בלא שים לב להגדרה שאתן לכוח העליון הזה, עבורי הוא מאד ממשי. אני אסיר-תודה על כך שהחזרתי לעצמי את הקשר עם הרוחניות שלי, מפני שבכך אני תפסתי שוב חלק עיקרי של עצמי. כתוצאה מכך, כיום יש לחיי תחושה של מטרה, מה שעושה את כל רגע מחיי למתנה יקרה.
"חצי שעה של מדיטציה היא משהו חיוני, מלבד כשאתם עסוקים מאוד. בזמן כזה נדרשת שעה שלמה"?
0 תגובות
| שרה 13:32
|
|
|
|
|
|
|
21.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
21 בנובמבר
לפעמים נדמה לי, שמאחר ואני כבר זמן רב בנר-אנון, לא צריכות להיות לי יותר בעיות. כשיש לי קשיים, יש לי תחושה שמשהו לא בסדר אתי עם התוכנית.
למעשה, במובנים מסוימים, יש לי בעיות יותר מתמיד. כשהגעתי לנר-אנון, הייתה לי רק בעיה אחת: לא ידעתי כיצד להבריא את המכור. (חיי היו הרוסים לגמרי, אבל אני נשבעתי שאני בסדר). כיום ברור לי שאני לא אוכל להבריא אף אחד מלבד את עצמי, ובכל יום אני מציבה לפני אתגרים כדי לחפש חיים יותר עשירים ומשמעותיים. אני מסתכנת, מתמודדת עם חרדות, עושה שינויים, אומרת את מה שעל לבי, ודואגת לכך שאהיה זמינה לחיים.
פה ושם נתקלת במכשולים. לפעמים החיים לא מתנהלים לפי התוכנית שלי. לפעמים אני מרגישה מוצפת ואני רוצה לזחול ולהתחבא מתחת לשמיכה. בזמנים כאלה, עוזר לזכור שנר-אנון לא מסלקת בעיות, אבל היא נותנת לי את האומץ ואת ההבנה להפוך אבני-נגף ואבני-מדרגות.
"הצרות הן לעתים הכלים בהם משתמש האלוהים כדי להכין אותנו לדברים יותר טובים"?
0 תגובות
| שרה 13:19
|
|
|
|
|
|
|
20.11.04
|
יום הולדת שמח-אילנושקה
|
|
|
|
|
|
|
יש לך יום הולדת חברתי!!! וזה יום כה מיוחד יש בך קסם מיוחד, תמיד עוזרת או נותנת עצה טובה, וגם אם לפעמים... קשה לך בעצמך. מאחלת לך ים של שמחה והצלחה גשם של ברכות ושפע של אהבות.
מזל טוב עד 100 כ 20 אוהבת אותך מאוד מאוד שרה
0 תגובות
| שרה 03:06
|
|
|
|
|
|
|
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
20 בנובמבר
אומנם יש כמה דברים לאלף את הסוס, יש הסכמה כללית בנקודה אחת: חשוב לא לשבור את רוחו של הסוס. סייחים, כלבלבים, וילדים קטנים מלאים שמחת-חיים ללא גבול, מה קרה לשמחת-החיים שלי? המכור, שפגע בכל הדורות של משפחתי, שבר את חיי.
נר-אנון מעניקה לי אגודה, מאמץ,ו-12 צעדים ומסורות שמאפשרים לי להבריא את רוחי השבורה. ההחלמה שלי התחילה כשחדלתי להיאבק באל של האחרים, כפי שהם מבינים אותו, ומצאתי אלוהים שכבד את הרוח שהייתה פעם בקרבי, ושנשכחה מזמן. זהו האל שיכל להחזיר אותי אל עצמי, כפי שהייתי פעם.
היום אני עושה מאמץ כנה להתגלגל על הדשא, לרקוד, ולחגוג את היותי בחיים. זוהי דרכי לגעת באלוהיי.
"בשבילי, החיים אינם נר זמני בלבד. הם לפיד שנתון בידי כרגע, ואני רוצה להאריך את בערתו ושיאיר באור בוהק עד כמה שאפשר, לפני שאמסור אותו לדורות הבאים".
0 תגובות
| שרה 01:06
|
|
|
|
|
|
|
19.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
19 בנובמבר
במשך שנים אני הצטערתי על כך שאין תוית שמזהה את המלה שהביאה אותי לנר-אנון. רציתי שאוכל לומר:" אני שתלטנית, מאפשרת, מטפלת, מתקנת, שמחלימה". אומנם תוויות אלו מתארות כמה מן הפגמים שבאופיי, אבל הם מחטיאים את המטרה. אני לא מחפשת החלמה ממגבלות אחת או מבעייה מסויימת. המטרה אליה אני שואפת בנר-אנון היא, תחושה של טוב ובריאות כוללים ומקיפים.
החיפוש שלי אחרי המטרה הזו התחיל בכך שחיפשתי החלמה מן הדרך בה השפיע התמכרות של אדם יקר לי על חיי. אבל כיום, נר-אנון מציעה לי אפילו יותר מזה. ככל שאני מבריאה ומתקדמת, אני מגלה שכבר לא מספיק רק לישרוד. העקרונות והכלים שהביאו אותי עד הלום, יכולים לעזור לי לבנות חיים יותר ויותר עשירים ומלאי-סיפוק.
כיום, כשאני אומרת שאני חברה אסירת-תודה בנר-אנון, אני לא מתכוונת רק לבעייה אחת מסויימת, אלא, שאני לוקחת חלק באוסף של פתרונות שיכולים להוביל לבריאות נפשית, גופנית, ורוחנית.
"בנר-אנון אנו מאמינים שהחיים הם בשביל צמיחה והתקדמות, גם שכלית וגם רוחנית".
0 תגובות
| שרה 13:50
|
|
|
|
|
|
|
18.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
18 בנובמבר
עבורי, כשהצעד השני מדבר על חזרה לשפיות דעתנו, זה כולל יותר מן היכולת לתפקד באחריות ובמציאותיות. דרך חיים
שפויה כוללת גם את הנכונות לשחק, לנוח, לעודד תחביב. נראה לי שהומור הוא תחביב מושך באופן מיוחד. אין צורך בציוד מיוחד בשבילו, אין צורך בנסיעות, והוא תמיד באופנה. כשעובר עליי גל של צחוק בריא, בשבילי זה סימן שהכוח העליון מחזיר לי את שפיות דעתי.
אם אני רואה רק את הצרות שלי, זה אומר שיש לי ראיה מוגבלת. עיסוק ממושך בצרות הללו מאפשר לצרות לשלוט בי. כמובן שעליי לעשות את שעורי הבית שלי, אבל עליי גם ללמוד מתי לשחרר. כשאני אקדיש זמן לשעשועים, לצחוק, ולהנאות, זו תהיה דרכי לטפל בעצמי, ובכך גם אתן לכוח העליון שלי את האפשרות לטפל בכל השאר.
"כיום אחפש את ההומור שבכל מצב, והכוח העליון שלי הוא אלוהים צוחק, שמזכיר לי לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות".
0 תגובות
| שרה 13:49
|
|
|
|
|
|
|
17.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
17 בנובמבר
" חזרו שוב לכאן" הוא משפט שאנו שומעים בנר-אנון לעתים קרובות. מדוע זה כל-כך חשוב? מפני שרבים מאתנו נעשו כה קשוחים במאבקינו עם המכורים או הבריחות שלנו מהמכורים, עד כדי-כך שהיה לנו קשה לשבת בשקט למשך תהליך ההחלמה. התעקשנו לקבל את התשובות מיידית, או לפעול מיידית. בכל זאת, הרגשנו הקלה מספקת בפגישה הראשונה שלנו לבוא שוב ושוב לפגישה. לאט, לאט למדנו לשבת בשקט, להקשיב ולהחלים.
לא משנה כמה שנים אנו עובדים את תוכנית נר-אנון, חשובה לנו התזכורת:" לחזור שוב לכאן". זמנים קשים באים והולכים, אפילו אחרי זמן ממושך של החלמה בנר-אנון. עם זאת כל אתגר חדש, רבים מאתנו זקוקים לתזכורת:" אין מצב שאינו ניתן לשיפור, ואין אומללות שלא ניתן להמעיטה".
"אם אנחנו באמת רוצים להתערות בקלות ובשמחה בסביבתנו וביחסינו עם אנשים אחרים, לנר-אנון יש מה לתת לנו"?
0 תגובות
| שרה 19:35
|
|
|
|
|
|
|
16.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
16 בנובמבר
במשך זמן רב ניסיתי " לשחרר ולאפשר לאל", אבל זה לא הלך לי. נזקקתי למצוא דרך מוחשית לשחרר. שמעתי מישהי שהתחלקה בפגישה, שהיא ראתה בעיני רוחה את יקיריה על חוף האוקיינוס היפה, מתחממים לאורו של הכוח העליון.
נר-אנון למדה אותי לקחת את מה שברצוני לקחת ולהשאיר את השאר. אני לא יכולתי להתקשר אל הדמוי של חוף הים, אבל כן מצאתי נחמה ברעיון הכללי. הניסיון, העוז, והתקווה של מישהי מנר-אנון, שוב הובילו אותי למצוא את התשובה האישית שלי. עכשיו אני רואה בעיני רוחי את עצמי עוטפת את יקיריי בשמיכה שאני חושבת שתמצא חן בעיניהם-שמיכת פוך, שמיכה צבאית, שמיכת טלאים-ומוסרת אותם בעדינות לכוח העליון שלי. חשוב לי להתבטא בצורה מפורשת, הרי החרדות והדאגות שלי הם מפורשים.
עם תמונה ברורה של יקיריי כשהם נמצאים בידי הכוח העליון שלי, אני הרבה יותר מסוגלת " לשחרר ולאפשר לאל".
"שחרר ואפשר לאל...סיסמה זו מלמדת אותנו לשחרר בעיות המטרידות ומבלבלות אותנו, מאחר ואין אנו מסוגלים לפותרן בכוחות עצמנו".
0 תגובות
| שרה 13:44
|
|
|
|
|
|
|
15.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
15 בנובמבר
בעבר נהגתי להיפגע קשה כשמישהו נתן בי מבט כועס, דבר אליי בטון קשוח, או שלא דבר אתי בכלל. אני התקדמתי במידה מספקת בנר-אנון כדי להבין שלמבט, לטון של דיבור, או למצב-רוחו של הזולת כלפיי, לעיתים קרובות, אין שום קשר אליי. בדרך כלל זה קשור במה שנעשה אצלו בפנים.
אם כך, מדוע רגשותיי נפגעים עדיין? מתקבל על דעתי שהרגישות הקיצונת שלי היא צורה מסויימת של יהירות-נדמה לי שאני במרכז ההתעניינות של כולם. האם יש לי חשיבות כל-כך גדולה שכל מה שמתרחש מסביבי צריך להיות קשור אליי? יש לי חשד שגישה זו משקפת יהירות במקום מציאות. והיהירות היא פגם באופיי שאותו אני מנסה לשנות.
בעזרת נר-אנון, הרגישות שלי לגבי מה שמתרחש מסביבי, פחתה בהרבה. אני מנסה לשאול את עצמי:" עד כמה זה חשוב"? כשהכאב שוכן בקרבי, זה רק כואב לי ושולט בי.
"דרך הפגישות וקריאה יומיומית בספרות נר-אנון, התעוררתי לעובדה שמה שאחרים אומרים ועושים משקף אותם; מה שאני עושה ואומרת שקף אותי".
0 תגובות
| שרה 13:30
|
|
|
|
|
|
|
14.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
14 בנובמבר
צעד 6 מדבר על היותנו מוכנים לחלוטין שאלוהים ישחרר אותנו מן הפגמים שבאופיינו. הנכונות הזו מופיעה אצלי רק לעיתים רחוקות כהבזק הארה מסנוור ופתאומי. במקום זה כשאשתדל להתקדם לכוון חיובי, אגיע אל הנכונות לאט, לאט.
חלק חשוב של צעד 6 הוא, לתרגל אסירות-תודה. ככל שאודה על חיי כמות שהם, כך אוכל יותר לקבל את ההחלמה שמאפשרת לי להשתנות ולהתקדם. רצוני להשתחרר מפגמי האופי שלי הולך וגדל תוך כדי הכרה בכישורים שלי וטיפוחם.
הצעד הזה מלמד אותי סבלנות; אבל כשאני רואה את חיי, שנפתחים לפני לקראת כוונים חדשים, סוף, סוף יש בי הנכונות שאלוהים ישחרר אותי מן הפגמים שבאופיי.
"צעד 6 הוא ההזדמנות שלי לשתף פעולה עם אלוהים. המטרה שלי היא להכין את עצמי לשחרר מחסרונותיי ולאפשר לאל לטפל בכל השאר".
0 תגובות
| שרה 19:44
|
|
|
|
|
|
|
13.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
13 בנובמבר
קראתי במקום שהוא שהדברים הדחופים, הם לעיתים רחוקות חשובים, והדברים החשובים, הם לעיתים רחוקות דחופים. אני מסוגלת להסתבך בדברים יומיומיים מטרידים, קלי-ערך, עד כדי-כך שאני שוכחת להקציב זמן לעיסוקים יותר חשובים. הסיסמה של נר-אנון: "ראשון-ראשון, ואחרון-אחרון". היא שעוזרת לי הכי הרבה לערוך את הסדר העדיפויות שלי.
כיום, העדיפות הראשונה שלי היא לשמור על השלווה שלי. הקשר עם הכוח העליון שלי הוא מקור השלווה, לכן שמירה על קשר זה הדבר " הראשון".
אני מדמיינת את עצמי בחדר חשוך, ושהכוח העליון שלי הוא מקור האור היחידי שיש לי, ואז התקווה היחידה להתמצא בין הרהיטים תהיה, להביא אתי את המקור הזה של האור כשאני נעה בחדר. אבל בטוח שההתקדמות תהיה אטית, מבלבלת, וייתכן שגם תהיה כאובה.
" מן הראוי שנעביר יום אחד תוך שיקול-דעת ותשומת לב, כדרכו של הטבע, ושלא נרד מן הפסים בגלל כל קליפת אגוז וכנף של יתוש שנופלים על הפסים"
0 תגובות
| שרה 17:46
|
|
|
|
|
|
|
12.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
12 בנובמבר
אני לא כל-כך מיומן בשימוש בכלים. ידיד הדגים לפניי לאחרונה כיצד שימון מסור לפני השימוש גורם לכך שהעובדה תיעשה באופן יותר חלק, באם מנסרים מתכת או עץ.
יותר מאוחר, עלה בדעתי שלמידת שימון דומה ללמידת יישום התוכנית. אומנם או ספקן, אבל בכל-זאת חשבתי ללמוד דרך חדשה מפני שהתגימו לי אותה. ידעתי שהתוכנית עובדת כשראיתי עד כמה חברי נר-אנון התמודדו תוך שלווה עם מצבים קשים שהיו דומים לשלי. לכן ניסיתי את הגישה שלהם-למדתי ליישם את הצעדים, את ספרות נר-אנון, את הסיסמאות, פגישות ואימוץ.
שימוש בשמן הזה לא משנה את החומרים הגלמיים של חיי, וגם לא מעניק לי ציוד חדש. זה עושה את מה שיש לי שיהיה יותר יעיל, ומסיר ממני רבים מן התיסכולים שלי.
"אתה לומד לדבר- תוך דיבור, ללמוד-תוך למידה, לרוץ-תוך ריצה, לעבוד-תוך עבודה; וכמו-כן-אתה לומד לאהוב את אלוהים ואת האדם-תוך אהבה. התחל כשוליה בלבד, וכוחה של האהבה יוביל אותך להיות אמן מוסמך".
0 תגובות
| שרה 17:30
|
|
|
|
|
|
|
11.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
11 בנובמבר
הגדירו את האי-שפיות כמשהו שחוזרים ועושים אותו הרבה פעמים באותה דרך, ומצפים לתוצאות שונות. בעבר ניסיתי לשלוט באנשים, במקומות, ובדברים, תוך אמונה שדרכי היא הדרך הנכונה. אני הכרתי את ההישגים שלי-הדרך שלי, שהייתה מבוססת על רצוני, לא עבדה. בכל זאת, המשכתי לנסות. זו הייתה דרך חיים בלתי שפויה.
צעד שלוש: החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים-כפי שאנו מבינים אותו", היה עבורי נקודת מפנה שבה ויתרתי על הצורך לשלוט. מובנו של דבר היה בחירה בין חיים בלתי שפויים לבין חיים שפויים-רצוני או רצונו של האל. מאחר ורצוני אכזב אותי פעמים רבות, השאלה האמיתית הייתה, כמה זמן עוד אמשיך לרוץ סחור, סחור, עד שתהייה בי הנכונות להודות בכישלוני ולפנות למקור של עזרה אמיתית?
"אף-על-פי שאין אדם שמסוגל לחזור אחורה ולהתחיל הכל מחדש, כל אחד יכול להתחיל מעכשיו וליצור סוף חדש".
0 תגובות
| שרה 13:59
|
|
|
|
|
|
|
10.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
10 בנובמבר
נר-אנון מזכירה לי שאוכל להתמודד רק עם "כל יום ביומו". זה מאפשר לי להתייחס יותר במציאותיות לגבי מה שאוכל לעשות כדי לשפר את מצבי. זה עוזר להיפטר מן הדחיפות המתמדת.
כיום מובן לי שאין בעייה שנשארת לתמיד. נהגתי לחשוב שאם לא אפתור מייד בעייה מסויימת, היא תישאר לתמיד. עכשיו ברור לי שהכל עובר עם הזמן, גם השמחה וגם העצב.
כיום יש ביכולתי לשאול את עצמי " מה אוכל לעשות לגביי כאן ועכשיו"? השאלה הזו עוזרת לי לזהות את התחייבותיי בצורה מציאותית יותר, ומראה לי על איזה חלק מן המצב הנתון אין לי שליטה. הבהרת הדברים עם מישהו מנר-אנון, או השתתפות בפגישה, עוזרים לי לפעמים להפריד בין הבעיות העכשוויות לבין אלו השייכות לעבר או עתיד. ואז אני עושה את מה שיש ביכולתי, ומוסרת את השאר.
"היום הוא רק פרק זמן קטן אשר ניתן להתמודדות ואין צורך שהקשיים שלנו ישלטו בפרק זמן זה. כל זה מוריד עלינו, נפשית ורוחנית, את כובד העבר והעתיד גם יחד".
0 תגובות
| שרה 13:46
|
|
|
|
|
|
|
9.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
9 בנובמבר
אנו, בני האדם, יכולים להסתכל באופן נפלא. אנו מוצאים פתרונות יצירתיות למצבים בלתי-אפשריים. אחת המיומניות שחלק מאתנו מפתחים היא, להשתמשש בהפעלת (מניפולציה) הזולת על-מנת להשיג את רצוננו. המכור יכול ליצור סביבה מאיימת, ולכן נדמה לנו שיש צורך בהפעלה. כיום, בעזרת נר-אנון, אנו לומדים לעשות יותר מלשרוד בלבד, ואין יותר צורך בהפעלות בלתי מקובלות כאלה. בנר-אנון אנו לומדים דרכי התנהגות יותר בריאות כלפי הזולת.
ההפעלה הפכה להיות חלק נורמלי בחיי במשך זמן כה ארוך. עד כדי כך ששכחתי איך לנהל שיחה או לבקש בקשה בצורה ישרה ופשוטה. כשרציתי שמישהו ישטוף את הכלים, ניסיתי לגרום להם שירגישו אשמה, בכך שסיפרתי להם כמה עשיתי למענם, או התלוננתי שהם לא בצעו את חלקם. אף פעם לא עלה בדעתי שהייתי יכולה לבקש את בקשתי בנימוס, או שהייתי יכולה לקבל את סירובם! אבל אני לומדת. כל יום ביומו אני לומדת.
"אנו בוחרים להתנהג ביושר אישי, לא מפני שזה יגרום לזולת להרגיש יותר טוב, אלה מפני שזה משקף דרך חיים שמעשירה ומבריאה אותנו"?
0 תגובות
| שרה 13:11
|
|
|
|
|
|
|
8.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
8 בנובמבר
" רק להיום...אעשה למישהו דבר-מה מועיל מבלי שייוודע לו; אם הדבר ייוודע, זה לא נחשב"? איזה תרגיל נהדר! הוא יעזור לי להשתחרר מן ההרגל לעשות מעשים טובים על-מנת לקבל משהו כתמורה. כשאעשה מעשה טוב ואוהב מבלי שתהיינה לי ציפיות, רק אז אקצור את גמול הנתינה.
התחלתי להבין שהנתינה לא לוקחת שום דבר, לא ממני ולא מאף אחד אחר-אם אין הדבר כרוך בציפיות, במקבלות, או בהסתיגיות, כל אחד יכול להפיק תועלת. כל מחווה טוב ואוהב מרגיע את נשמתי ותורם לקראת עולם בריא יותר. המעשים החיוביים האלה, שנעשים בעילום שם, הם הלבנים שבונות בריאות ורווחה נפשית פורחת. הערך העצמי שלי גדל, מפני שביכולתי להרגיש טוב לגבי מעשיי. זוהי משולבות בעיסוקים כדאיים.
" נוצרתי מאהבה. לכן אין דבר שיכול לבטא את היופי שבי, או לשחרר אותי, לבד מן האהבה".
0 תגובות
| שרה 13:58
|
|
|
|
|
|
|
7.11.04
|
ניסים של נר-אנון
|
|
|
|
|
|
|
אפתח באסירות תודה לאלוהים לתוכנית ולחברות.
כשהגעתי לקבוצת נר-אנון, ראיתי את האור בקצה המנהרה. מאדם, שהיה שקוע בצרות, פחדים, אמונה שזה העונש שלי, הפכתי לאדם מאמין, אופטימי, ומלאת תקווה.
דרך עבודת הצעדים, הכרתי בדפוסיי התנהגות קיצוניים. הייתי אלופה בלהעמיד פנים שהכל בסדר, לרצות את כולם, לשפוט, לבקר, לשלוט או להישלט, תמיד צודקת בכל התחומים, ומי יודע יותר טוב ממני?, ועוד דפוסים כאלה, שכנראה עזרו לי לשרוד ולהרים את הראש.
התחלתי לשנות ולטפל בעצמי. למדתי להקשיב לאחרים, מה שלא ידעתי. למדתי להאמין ולהתפלל הרבה, לא להכנס ללחצים ולא להלחיץ, לחיות בסבלנות, לא להעביר ביקורת , וכמה שיותר להימנע מהצעות-כי עוד אני מועדת.והעיקר לחיות רק להיום.
כל השינויי שחל בי, חולל ניסים. היום , השיחות עם הילדים מתנהלים ברוגע ושלווה. מספרים ומתיעצים איתי ללא פחד מהתגובות שלי. בעלי השתנה בהתנהגותו. עוד היום יצא לו להגיד לי "תביני, את השתנת כל כך לטובה, זה לא שרה שאני מכיר. ותדעי שכל השינויי שחל בי זה הכל דרכך". כל כך שמחתי לשמוע את מה שהוא אמר, כי באמת התוכנית מחוללת ניסים.
אסיים באסירות תודה לחברותיי היקרות והאהובות שלי, שבזכות הכוח והתמיכה שלכן אני יכולה ללמוד על עצמי עוד ועוד. מקווה אני להמשיך לבוא ולקבל מכם את הכוח.
כי רק ביחד זה עובד.
אוהבת וזקוקה לכם בחיים שרה.
.
0 תגובות
| שרה 20:33
|
|
|
|
|
|
|
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
7 בנובמבר
התמכרות היא מחלה משפחתית. היא משפיעה לא רק על המכורים, אלא גם עלינו, אלה שאוהבים אותם. הרבה מדרכי המחשבה שעברו מדור לדור, סולפו עבור כמה מאתנו.
בזכות נוכחותי בנר-אנון, אני התחייבתי לשבור את דפוסי ההתנהגות הלא בריאים הללו. ככל שאמשיך לבוא לפגישות, אני אתחיל להחלים, למצוא שפיות ושלווה, וארגיש הרבה יותר טוב לגבי עצמי. חדלתי לשחק את תפקידי הישן במערכת ההתמכרות, וכך כל המצב המשפחתי מתחיל להשתנות. לעג הגורל הוא, שכשאני חדלתי לדאוג לכל האחרים והתחלתי להתמקד בבריאות שלי, נתתי להם בכך את החופש לחשוב על ההחלמה שלהם.
. "אם אחד מבני המשפחה מחלים, כל המצב המשפחתי משתפר "
0 תגובות
| שרה 13:48
|
|
|
|
|
|
|
6.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
6 בנובמבר
בצעד 5 נאמר:" התוודינו בפני אלוהים, עצמנו ואדם נוסף על טבעם המדויק של פגמינו".אבל מהם טבעם המדויק של הפגמים שלי? האם הם אותם רגעים מביכים, המלים שנאמרו מתוך כעס, חוסר ההגינות?
בשבילי, טבעם המדויק של פגמיי, הן ההנחות-שטבען הוא הכשלה עצמית-שמעוררת את מחשבותיי ופעולותיי. אלו כוללות את המחשבות שכשאני במיטבי, זה לא מספיק טוב, שאני לא ראוי לאהבה, ושנפגעתי עמוק עד כדי כך שלעולם לא אוכל ממש להחלים. כשאני מחטט עמוק בנפשי, בדרך כלל אני מגלה מחשבות כאלו מתחת לדברים שעליהם תחושותיי הן הגרועות ביותר. אני לומד לבחון באם יש אמת בהנחות הללו. כך אוכל להתחיל לבנות את חיי סביב נקודת ראות יותר מציאותית ויותר אוהבת שבדרכה אראה את עצמי.
"אם אף אחד לא מכיר אותנו כפי שאנו, אנו מסתכנים בכך שנהייה קורבנות לשנאה העצמית שלנו. אז נוכל להיות נאהבים על-ידי מישהו שרואה אותנו כפי שאנו. אז נהיה מסוגלים לקבל את עצמינו. לעתים רחוקות לאחרים יש דעה תואמת לדעה השלילית שלנו על עצמנו"?
0 תגובות
| שרה 13:20
|
|
|
|
|
|
|
5.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
5 בנובמבר
לפעמים, הפעולה שאני נוקט בה היא פחות חשובה מן הסיבה לביצועה למשל, אם אני בוחר לדבר כשמשהו מציק לי, המניעים לדיבור ישפיעו על מה שאומר וכיצד אומר אותם. אם אני מדבר מפני שאני מרגיש שזוהי פעולה שעליי לנקוט בה מפני שאני מרגיש צורך להתבטא, אז אני מתמקד בי בעצמי. ואז, תגובות המקשיב נעשות הרבה פחות חשובות.
אבל, אם אני מדבר על מנת להפעיל מישהו או לשנות אותו, אז תגובתו הופכת להיות המוקד של תשומת לבי, וקנה המידה להערכת התוצאות.
ייתכן שבשתי הדוגמאות אשתמש באותן המלים, אבל סביר להניח שאני ארגיש הרבה יותר טוב אם אתמקד בעצמי. האירוניה היא, שאז גם התוצאות תהיינה יותר טובות.
"גם אילו ידעתי שמחר העולם יחרב, הייתי נוטע את עץ התפוח שלי".
0 תגובות
| שרה 18:09
|
|
|
|
|
|
|
4.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
4 בנובמבר
לעתים קורה שעליי לקבל את המציאות הבלתי נעימה כפי שהיא. אני רוצה להמנע מאכזבות, אבל גיליתי שהדרך היחידה להגיע לשלווה היא הנוכונות לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. הקבלה נותנת לי ברירות.
לדוגמה, יום אחד התקשרתי אל המאמצת שלי מפני שלמכור ולי היו כרטיסים לקונצרט לאותו ערב, ואני חששתי שהוא ישתמש ויאבד את ההכרה לפני שיגיע הזמן לצאת מן הבית. זה כבר קרה הרבה פעמים בעבר: הכרטיסים שלנו התבזבזו, ואני הייתי מיואשת במשך כל הערב.
המאמצת שלי הציעה שתהיינה לי תוכניות חילופיות בכל פעם שהתוכניות שלי כוללות מישהו שאי אפשר לסמוך עליו. תוכנית א' הייתה המקורית-לצאת בערב. תוכנית ב'-להתקשר מראש אל מישהו מנר-אנון, להסביר את המצב, ולראות אם היא או הוא יהיו מעוניינים לקבל הזמנה ברגע האחרון, במקרה שתוכנית א' תתבטל. תוכנית ג'-אולי פשוט לצאת לבד וליהנות מן הערב. הגישה החדשה הזו עבדה כמו קסם. הייתה זו דרך מצויינת ליישם את הקבלה בחיי.
"ראו עד כמה נכון הוא העכבר הקטן, שלעולם אינו מפקיד את חייו לחור אחד בלבד"
0 תגובות
| שרה 13:17
|
|
|
|
|
|
|
3.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
3 בנובמבר
כשאנו מגיעים לנר-אנון, רבים מאתנו כבר משתוקקים לכך שישמעו אותנו. אנחנו נהנים מן התגלית שהחדרים של נר-אנון הם בטוחים ובהם אפשר לדבר על הדברים שהיו אצורים בקרבנו. אנו מתחלקים, והסובבים אותנו נדים בראשם מתוך הבנה. הם מדברים אתנו אחרי הפגישה ומזדהים עמנו, אז הם מודים לנו על ההתחלקות. סוף סוף, אחרים, שגם הם היו שם, שומעים ומעריכים אותנו.
תשומת הלב המרעננת, עלולה לגרום לכך שאנו נוטים להגזים. רבים מאתנו חוששים להחמיץ את ההזדמנות לדבר באופן גלוי, כאילו זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלנו. אבל כשמישהו נוהג להשתלט על ההתחלקות באופן קבוע, הקבוצה סובלת.
לפי המסורות שלנו, טובת הקבוצה קודמת לכל. זוהי אחת הסיבות שהמאמץ הוא כלי חשוב כל כך. הצורך שלנו בהתבטאות עצמית הוא אמיתי ויש לשים לב לכך. המאמצים יכולים לתת לנו את הזמן ואת תשומת הלב להם אנו זקוקים כדי לדבר על עצמנו ועל חיינו.
"...מוטב להתחלק על הפרטים האישיים המיוחדים עם המאמצים שמטים אוזן קשבת ושומרים על סודיות-ומכירים אתכם היטב ומקבלים אתכם כפי שהנכם"?
0 תגובות
| שרה 13:16
|
|
|
|
|
|
|
2.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
2 בנובמבר
הצעד השני אומר ש"הגענו לאמונה שכוח גדול מאתנו יכול להחזיר לנו את שפיות דעתנו". באחת מפגישות שמעתי מישהו מנסה את הצעד הזה במלים אחרות, שהתאימו בדיוק להתנסות שלי: "קודם כל הגעתי, אחר-כך הגעתי להכרה, אחר-כך הגעתי לאמונה".
דרכי אל הכוח העליון הייתה הדרגתית ורוב הזמן לא במודעותי. לא היה אור זוהר, ולא סנה בוער באש-רק התפזרות הדרגתית של הערפל שבו חייתי לפני שמצאתי החלמה בנר-אנון. כמו אותו חבר, קודם כל "הגעתי", כשהבאתי את גופי לנר-אנון, ללא אמונה. אחר-כך, אחריי שכבר הייתי כאן, "הגעתי להכרה", ובסופו של דבר, הגעתי לאמונה שאני לא לבד ביקום. היה וקיים כוח, דחף, אנרגיה שיכולים לתת לי את האמצעים להפוך את חיי לחיים מלאי שמחה ויצירתיות. עליי רק לבקש עזרה לשמור על ראש פתוח.
"מצאתי שהדבר הגדול בעולם הזה הוא לא כל-כך המקום בו אנו עומדים אלא לאיזה כוון אנו נעים"?
0 תגובות
| שרה 13:34
|
|
|
|
|
|
|
1.11.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
1 בנובמבר
לפעמים הסוס מסרב לציית לפקודת הרוכב ודוהר ללא שליטה. גם מחשבותיי עושות את אותו הדבר, כשאני מנסה, שוב ושוב, תוך התרגשות, לפתור בעייה קשה. למדתי בשעורי רכיבה לא לחזור על אותה פקודה בקול רם יותר, אלא לעצור את הסוס, להסב אליי את תשומת לבו, ולהתחיל מהתחלה.
כמו כן, כשמחשבותיי יוצאות משליטתי, עליי לעצור. זה ניתן לעשות בכך שאנשום עמוק ואסתכל מסביב. יעזור לי אם אחליף מחשבות כפייתיות במשהו חיובי, כמו סיסמה של נר-אנון, תפילת השלווה, או כל נושא מנחם אחר, שאין לו שום קשר לבעייה שלי.
יותר מאוחר אוליי ארצה לחזור אל הבעייה ביותר שלווה בעזרת מאמץ/ת או חבר/ה מנר-אנון. כשאתרחק מדרך מחשבה כפייתית, אוכל להסתכל במצבי מבלי לאבד שליטה.
" כל המצוקות של האדם נובעות מאי-יכולתו לשבת בחדר לבד ובשקט"?
0 תגובות
| שרה 20:23
|
|
|
|
|
|
|
