"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

10 בנובמבר
נר-אנון מזכירה לי שאוכל להתמודד רק עם "כל יום ביומו". זה מאפשר לי להתייחס יותר במציאותיות לגבי מה שאוכל לעשות כדי לשפר את מצבי. זה עוזר להיפטר מן הדחיפות המתמדת.

כיום מובן לי שאין בעייה שנשארת לתמיד. נהגתי לחשוב שאם לא אפתור מייד בעייה מסויימת, היא תישאר לתמיד. עכשיו ברור לי שהכל עובר עם הזמן, גם השמחה וגם העצב.

כיום יש ביכולתי לשאול את עצמי "מה אוכל לעשות לגביי כאן ועכשיו"? השאלה הזו עוזרת לי לזהות את התחייבותיי בצורה מציאותית יותר, ומראה לי על איזה חלק מן המצב הנתון אין לי שליטה. הבהרת הדברים עם מישהו מנר-אנון, או השתתפות בפגישה, עוזרים לי לפעמים להפריד בין הבעיות העכשוויות לבין אלו השייכות לעבר או עתיד. ואז אני עושה את מה שיש ביכולתי, ומוסרת את השאר.

"היום הוא רק פרק זמן קטן אשר ניתן להתמודדות ואין צורך שהקשיים שלנו ישלטו בפרק זמן זה. כל זה מוריד עלינו, נפשית ורוחנית, את כובד העבר והעתיד גם יחד".  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:46