"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

31 באוגוסט
תכופות ניסיתי לשנות אנשים אחרים כדי שיתאימו לדרישות שלי. ידעתי מה היו הצרכים שלי, ואם צרכים אלה לא התמלאו, הבעייה הייתה עם הזולת. חפשתי מישהו שתמיד יהיה שם בשבילי, אבל שלא יכפה עליי יותר מידי. בדיעבד, נראה שכאילו חיפשתי חיית מחמד ולא בן אדם. טבעי הדבר, שנקודת ראות כזו גרמה למתח ביחס-אנוש שלי.

בנר-אנון למדתי שיש הבדל בין הציפיות לבין הצרכים שלי. אין אדם שיכול להיות הכול עבורי.
שוב אני עומדת בפני מבחן הגישות שלי. מהן ציפיותיי, והאם ציפיות אלו הן מציאותיות? האם יש לי כבוד כלפי היחידנות של הזולת-או רק החלקים שמתאימים למאויי? האם אני יודעת להעריך את מה שאני כן מקבלת?  

0 תגובות | שרה 13:38

31 באוגוסט
"יום יפה היום", אומרים אנשים כאשר יש מזג אויר יפה. אחד הדברים שאנחנו לומדים בנר-אנון הוא, שטיבו של היום אינו תלוי במזג האויר, אלה בגישתנו, ובתגובותינו למה שקורה. אנחנו יכולים לגרום לכל יום שיהיה יפה. העלעל הקטן והמועיל של נר-אנון "רק להיום" אומר כך: "רק להיום נהיה נוחים. נשתדל להיראות יפה, נדבר בקול מתון, נתנהג באדיבות, לא נמצא דופי". כל זה עשוי להבהיר את היום עבורי ועבור אלה שאפגוש בהם.
תזכורת להיום
אני אחליט לשמור על מצב רוח עליז בכל שעות היום, לא אצפה ליותר מדי, זה ימנע ממני רוגז וצער בגלל דברים קטנים שלא ילכו בדיוק לפי רצוני. אנסה לבצע משהו מסוים, אולי איזו עבודה שדחיתי כבר זמן רב. ואפגוש עם חיוך את כל מי שייקרה בדרכי.

"הכרה בעובדה שעלי להתמודד רק עם היום, נותנת לי תחושה נוחה. זה עושה את הכל יותר קל".
יום של חיוכים אהבה ונתינה ללא ציפיה לקבלה מזל טוב
 

0 תגובות | מזל טוב 07:52

30 באוגוסט
בדרך כלל, המאמץ שלי ממליץ רשימה של אסירות-תודה כשאני מדוכא; אבל, יום אחד, כשהתלוננתי על המצב במשפחתי, הוא הציע להכין רשימת כל הדברים שגרמו לי לדיכאון. אחרי ימים אחדים הדיכאון עבר לי, וכשסיפרתי למאמץ שלי איזה יום עבר עליי, הוא הציע שאערוך רשימת אסירות-תודה. הוא חשב שיעזור לי להתייחס אליה בשעת הדיכאון הבאה. זה נשמע לי הגיוני, וקיימתי את הצעתו.
כשהכנסתי את הרשימה למגירת הניירות, ראיתי את הרשימה הקודמת, וקראתי אותה בשנית. להפתעתי, רשימת התלונות הייתה כמעט זהה לזו של האסירות-תודה-אותם אנשים, אותו בית, אותם חיים. אף אחד מתנאי החיים לא השתנה, לבד ממה שאני הרגשתי לגביהם. בפעם הראשונה הבנתי באמת כיצד הגישה שלי מכתיבה את האופן בו אני הווה את העולם.

"שנה את מחשבותיך, תשנה את עולמך".  

0 תגובות | שרה 13:26

ערב טוב יותר נכון לילה טוב מה לעשות רק בשעות כאלה אני יכולה לכתוב , פעם ראשונה אני מדפיסה קטע חדש , ובכל זאת אני אנסה להתחלק על היום הקשה הזה הבן הקטן שלי קם היום עם חום מאוד גבוה ונזלת חזקה ומה לא, לקחתי אותו לרופא שלו טיפלתי בו כמו שצריך והתחלתי את המסע של קניות בית הספר והביגוד של בית הספר, כיצאתי לקניות לא היה לי חוץ מכסף ממש קטן אבל החלטתי בדרך לקניות להסתפק במעט ולפתע עלה לי רעיון מאיפוא אפשר להשיג כסף ובעזרת אלוהים , אלוהים ממש סידר את העיניים והצלחתי לקנות כל מה שלא האמנתי שאני אצליח לקנות לפני כניסת הילדים לבית הספר למרות שאני מנסה להסתפק בפחות ממה שאני רוצה שיהיה אפשרי, ואני ממש מעריכה את עצמי על המחשבה אך להשיג את הכסף מבלי לסמוך אל אף אחד חוץ מעצמי, כל השבועיים האחרונים הילדים שלי שאלו מתי נקנה את הדברים של בית הספר ואמרתי אל תדאגו אתם לא תלכו לבית הספר וחסר לכם דבר בעזרת השם הכל יסתדר ונתתי להם הרגשה טובה שלא ידאגו שיש משהו שדואג ושחררתי את עצמי ממחשבות ששליות ואמנתי שבאמת אני אסתדר וזה גם לגבי כל דבר בזמן אחרון אני משתדלת להשתחרר ממחשבות שליליות שגורמות לי להרגיש רע ופונה לאלוהים שישחרר אותי מהמחשבות השליליות וכך מסתדרים הענינים, ואני רוצה להגיד לכם שזה עובד, והיה שווה את הכל כשראתי את השמחה של הילדים שלי אחרי שכל אחד קיבל את מה שרצה ומרוב שמחה הילד הקטן שלי לא עזב את התיק של הגן בקיצור יכול להיות שיש לי צרות גדולות אבל אם אני מחליטה להקטין אותם ואת הכאב ואתן למוחי לעבוד בצורה או לתת לו לחשוב בצורה יותר משמחת כך אני אתן לעצמי להרגיש בצרות שלי שהן פחות כבדות
"לא אמנע מעצמיאת השמחותהקטנות שהןשלי ועבור"

אוהבת אותכן סאוסן
 

0 תגובות | סאוסן 00:19

29 באוגוסט
מאז ילדותי הציקו לי אותם רגעים בהם אמרתי או עשיתי משהו שהכאיב וזולת. אלו זיכרונות מכוערים שמעולם לא האמנתי שייעלמו. עם זאת, בעזרת צעד שמונה, גיליתי את האמצעים לשחרר את עצמי מרגשות אשמה חזקים.

הצעד הזה אומר:"לערוך רשימה של כל האנשים שבהם פגענו ולהיות מוכנים לכפר על מעשינו בפניהם". סוף סוף, אוכל לכתוב במילים את כל הזיכרונות ואת כל הכאב. כשאני רואה אותם כתובים לפני עיניי, נראה לי שכמעט ניתן להשתלט עליהם, ויש לי תקווה שאשתחררמן העומס הזה ככל שתהייה לי הנכונות לכפר על מעשיי. כל מה שאכפת לי כרגע, זה הכאב שגרמתי לאחרים, רגשות האשמה שהבאתי על עצמי, והתשוקה לעשות כמיטב יכולתי לשחרר את כל זה.

"נר-אנון התוותה לפניי דרך חיים אחרת, דרך שמוצאת-חן בעיניי.החיים עלולים להיות מעמסה ומטלה לא נעימה, אך הם גם עשויים להיות אתגר ושמחה. עכשיו, יש לי היכולת לצאת, כל יום ביומו, לקראת האתגרים שבחיי, בראש מורם ולא עוד בראש מורכן".  

0 תגובות | שרה 13:06

28 באוגוסט
מעולם לא העזתי לבטוח במישהו כפי שבטחתי במאמצת הראשונה שלי. בקשתי ממנה לאמץ אותי כשהבטחון העצמי שלי היה לגמרי מעורער: הייתי מאוד מבולבלת, האם היא תקבל אותי? הייתי בטוחה שהיא תסרב לי מפני שלא הייתי ראויה להצלה, הופתעתי מאוד מתגובתה החיובית.
היא הובילה אותי דרך הצעדים בעדינות. כל כך רציתי לשפר את הרגשתי עד כדי נכונות לנסות כל כלי או רעיון שנר-אנון הציעה, חייתי, נשמתי, ואכלתי נר-אנון.

יום אחד, הרגשתי בודדה, טלפנתי אליה ויללתי בייאוש שלעולם לא אצליח להגיע להרגשה טובה יותר. מה שהיא ענתה באותו רגע מכריע היה:"אינני מכירה אף אחד שמוכן כמוך לעבוד את התוכנית". מצב רוחי המריא! היא אמרה לי את מה שאני לא הייתי מסוגלת לומר לעצמי, אבל ידעתי שזה היה נכון - אני הייתי באמת מוכנה. באותו רגע של הודאה ידעתי שאני אהייה בסדר, מפני שהיו לי הנתונים הנכונים. עם הזמן, הדוגמה שלה עזרה לי ללמוד לתת לעצמי הודאה כזו.

הסתכנתי, בטחתי, כתוצאה מכך, למדתי להבין שאני ראוייה להצליח!

"אין מעשה שנעשה, גם המוסרי ביותר, שנוכל לבצעו לבד; לכן, אנו ניצלים על ידי האהבה".
 

0 תגובות | שרה 11:51

שבת שלום
אסירת תודה לאלוהים הטוב שלי על כל הדברים היפים והטובים בחיי,אני לפני ארוחת ערב משפחתית
מרגשת במיוחד כי ביתי המקסימה , שאלוהים הטוב שלי ישמור לי עליה בריאה ומקסימה עומדת להינשא
וכולי מתרגשת כי זה לא מובן מאליו שאנחנו נמצאות במקום הזה ובזמן הזה. הכנתי מטעמים וכל היום התרגשתי ואני עדיין נרגשת אני משתפת אתכן חברות יקרות כי אני מרגישה מוצפת ברוח אלוהים אוהב וטוב
אסירת תודה לתוכנית הנפלאה ושבת של אור ושמחה לכולנו
 

0 תגובות | מזל טוב 18:06

27 באוגוסט
בפגישת נר-אנון הראשונה שלי, התאכזבתי כשנתנו לי את שנים-עשר הצעדים במקום רשימה של"עשה ולא תעשה", כדי שאוכל לשנות את המכור. למרות זאת, מכיוון שהייתי במצב נואש, ניסיתי את הצעדים.

בפגישת נר-אנון השנייה שלי חשבתי שהבנתי כראוי את שלושה הצעדים הראשונים - ידעתי שלא הייתה לי שליטה, האמנתי באלוהים,והייתה בי הנכונות להעביר את הבעיה שלי אל כל מי שיהיה מוכן לקבלן. ככל שהמשכתי להשתתף בפגישות,התחלתי להבין שלא הודיתי ברצינות בכך שלא הייתה לי שליטה. אחרת לא הייתי מנסה לשלוט בכל אחד ובכל דבר שסובב אותי, דילגתי על הקטע של "לשחרר ולאפשר לאל", אז מה?

היום לשמחתי, יש לי אלוהים סבלני עד כדי כך שכשאומר "לא רצוני אלא רצונך". הוא יתערב ויסדר את העיניינים באופן שאפילו בדמיון לא היה ביכולתי לעשות זאת. שלושה הצעדים הראשונים אינם קלים לביצוע כפי שחשבתי פעם, אבל בנר-אנון למדתי להשתדל להגיע להתקדמות, לא למושלמות.

"כל עוד אתה בחיים, המשך ללמוד כיצד לחיות"?  

0 תגובות | שרה 11:36

כשבחנתי את העבר, לעיתים קרובות נזפתי בעצמי: "אין יכולת שלא לדעת מה שקרה?" המכור השאיר בחיי עקבות מבולבלים, ואני לא ראיתי אותם. איך ייתכן שכך היה?

הכחשה היא אחד התסמינים העיקריים של המחלה המשפחתי - התמכרות. יש כאלה בינינו שמכחישים שלמכור יש בעיה; אחרים מהירים להאשים אותו או אותה בכל הבעיות שיש לנו, ומכחישים שיש לנו חלק בזה. מדוע? מפני שלבד אין אנו מסוגלים להכריע את המחלה, לכן אנחנו ממציאים דרכים שבעזרתן נוכל להשרד מן המשברים, ההבטחות שלא קוימו, האכזבות והמבוכות. אחת הדרכים שעוזרת היא, להתכחש למציאות הלא-נעימה והמפחידה.

הנר-אנון אנו לומדים דרכים יצירתיים רבות שבעזרתן ניתן להתמודד עם המכור, דרכים שמחירן אינו גבוה כל-כך כמו איבוד האני. בעזרת תמיכה מן החברים, והכלים והעקרונות שנותנים לנו הנחייה וכוון, אנו מסוגלים ךעמוד אל מול המציאות. אנו מתקדמים מעבר להשרדות גרידה ומתחילים לחיות מחדש.

"החרטה היא בזבוז מחריד של אנרגיה; אי אפשר לבנות עליה; רק להתפלש בה".
 

0 תגובות | שרה 12:57

היה לי שולחן גדול בבית ששימש אותי כשהיה לי משרד בבית אבל היום אני כבר לא צריכה אותו וחשבתי שבמקום לזרוק אותו, אביא אותו לקבוצה. אבל איך מורידים שולחן גדול מקומה רביעית ומובילים אותו למקלט שלנו? במקרה סיפרתי לשכנה שלי, כשנפגשנו באסיפת דיירים של הבניין, שאני צריכה להוביל שולחן והיא מיד הרימה טלפון לידיד עם טנדר ותמורת סכום צנוע הוא הסכים להוביל את השולחן. קבעתי איתו ולמחרת הוא הגיע ונסענו עם השולחן למקלט. במהלך הנסיעה הוא שאל אותי מספר פעמים - "מה זה המקלט הזה? מה את עושה שם? את עובדת שם?" לא, לא, זה לא מקלט כזה, אמרתי לו, זה מקלט ציבורי. כשהוא ירד עם השולחן במדרגות המקלט הוא המשיך לנדנד, "אני נורא סקרן, מה אתם עושים כאן?" וכשנכנסנו אל תוך המקלט הוא המשיך לשאול - "מה זה המקום הזה". תראה, אמרתי לו - מי שיודע, יודע ומי שלא יודע זה באמת לא מעניין. אבל כשראיתי אותו עומד שם וקורא את השלטים שתלויים על הקיר, הרגשתי שאין טעם לא לספר ואמרתי לו - מתקיימות כאן פגישות של משפחות של מכורים לסמים. לא הספקתי לסיים את המשפט והוא סיפר לי שגם אצלו במשפחה יש בעיית סמים.
לא במקרה הגעת לכאן, אמרתי לו... אנחנו נפגשים כאן כל יום שני בשעה 7:00 בערב... ואתה מוזמן לבוא - והוא אכן הגיע לפגישה שהתקיימה ביום שני שעבר.

והשולחן - הביא איתו לא רק חבר חדש אחד לקבוצה, הפגישה ביום שני היתה מפוצצת והגיעו חברים חדשים נוספים, מזל שהיה לנו עוד שולחן :)
 

0 תגובות | אילנה 21:45

25 באוגוסט
תלמידים מתחילים בפסנתר לומדים להשתמש רק ביד אחד ורק במנענעים בודדים. בשלב הבא הם לומדים להשתמש בשתי הידיים, ובמשך הזמן הם לומדים לנגן על כל המנענעים, גם הגבוהים וגם הנמוכים. למעשה, חלק מן ההנאה שבנגינה הוא בשמיעת רעם הטונים הנמוכים ואת הצליל הקליל של הטונים הגבוהים.

היום-בנר-אנון, אני לומדת לנגן בכלי חדש-אני. יש ביכולתי לחוות טווח רחב של רגישות; החל באהבה, שמחה, עד פליאה. אני חשה תודה עמוקה עבור צחוק ומצב רוח קליל-כמו כן גם עבור כעס וחרדה,מפני שכל התחושות הללו הן חלק ממהותי השלמה. אני מאמינה שבכוח העליון שלי רוצה שאני אחייה את החיים במלואם ושאהיה מודעת לרגשותי במואן: להנפצות הרועשת של הזעם, לשירה הלוחשת של השלווה, לגבהים של הפליאה, ולבוננויות החדשות שמרחיבות את לבי ואת ראשי ממש כפי שאצבעותיי נמתחות כדי להגיע את כל המנענעיםבאקורד שמהווה אתגר. אני לומדת להפיק צלילים יותר עשירים ממה שחשבתי אי- פעם שאצליח.

"לעיתים היה קורה שהייתי אומללה בצורה חריפה ונואשת...
אבל למרות כל זה אני עדיין בטוחה להיות בחיים זה דבר גדול".  

0 תגובות | שרה 12:37

בדרך כלל אני אדם עדין ונינוח, קשה להאמין מה קורה כשאני כועס. תוקפת אותי חמת-זעם, לחץ הדם שלי מוכפל, ואני משחרר זרם של קללות. אחרי שנים בנר-אנון, הזעם שלי עדיין מהווה בעיה, אבל ההתנהגותי השתפרה בהרבה.

לפני זמן מה, הכלב שלי הסתבך בחוט חשמל ושבר אגרטל יפיפה. אני המזג שלי התקלקח, ומילים זועמות חתכו כמו חרבות חדות. מה שגרם לי לשנות את ההתנהגות הזו, היה המבט הנעלב והמבולבל על פניו של הכלב שלי. שנגרם על-ידי השינוי הפתאומי והאלים שחל בי. אם בעל חי קטן היה מסוגל להגיב בצורה כזו, לידימה גרמו התפרצויות כאלה אצל האנשים שבחיי, שהבינו כל מלה! "אנחנו יכולים לסלול את הדרך לקראת רגועה וסבירה, רק אם נמצא קודם כל מוצא לרגשות השליליים שלנו"
 

0 תגובות | שרה 12:06

נוצר מצב שהיה לי פחד גדול מן האפשרויות שאעשה טעויות. חשבתי שחשוב מאוד שאדאג שיהיה פתרון לכל התוצאות האפשרויות, מפני שלעיתים קרובות, הטעויות הביאו בעקבותן גל של האשמות והתעללויות מן המכור-ובסופו של דבר, גם בעצמי. כמעט ואבדתי את הערך העצמי שלי, מפני שהיה נדמה לי שהטעות הקטנה ביותר הייתה עצומה, ואני לא הייתי מסוגלת לשחרר אותה. או התחלתי לחפות על עצמי ולתרץ את הטעויות שעשיתי, ובו בזמן ניסיתי נואשות להראות כאלו יש לי שליטה עצמית מלאה.

בנר-אנון למדתי להוריד את הקיר הקשוח של שלמות מדומה, ולהודות בכנות על שגיאותיי, ולאפשר לעצמי לגדול ולהתבגר. הצעד העשירי, שבו אני ממשיכה בחשבון נפש, וכאשר אני שוגה, אני מודה בזה מייד. שחרר אותי מפני שהוא מזמין אותי בכל יום להיות כנה. לפעמים זה גורם לי להרגיש לא נוח, אבל אני מבינה שכשאני אומרת את האמת, אני משתחררת מן השקרים שעצרו בעדי מלהתקדם. כמו שאמר מרק טווין: "אם תאמר את האמת, לא תצטרך לזכור דבר".

 

0 תגובות | שרה 13:20

ההחלמה שלי בנר-אנון כרוכה בכך שתהייה לי מודעות למניעים לבחירת ההחלטות שלי. נחרדתי כשגיליתי שהפחד הוא ששלט בחיי! היה נראה לי כאילו פחדתי מהכול! פחדתי להגיד "לא". להפגין עלבון או כעס, להיות במבוכה. נהגתי להגיד עם אגרופים קפוצים ועם חיוך מלאכותי על שפתי: "או לא, הכל בסדר", ובו בזמן חשבתי: "יום יבוא, ואני אתנקם". אפילו זה הפחיד אותי, מפני שפחדתי מן הכעס שלי!

רבים מחבריי בנר-אנון נעזרו בסיסמאות בכדי להתגבר על הפחדים שלהם, אבל כשהפחד הציף אותי, כל מה שיכולתי לחשוב היה: "הגענו לאמונה..." לא יכלתי לסיים להגיד את הצעד השני, אבל הקטע הזה בלבד הספיק לי. לכן, כשהטלפון היה מצלצל ומפתיע אותי, ותארתי לעצמי את הגרוע ביותר גהגתי לנשום נשימה עמוקה ולומר לעצמי: "הגענו לאמונה..." ואז יכולתי להרים את השפורפרת.ותמיד סגרתי את הטלפון עם הרגשה הרבה יותר קלה מפני שאנחנו התמודדנו!

"אנו מוסרים את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו. כוח עליון, הוא כמו חבר שבאמת דואג לנו, ורוצה שנתחלק אתו בבעיותינו".  

0 תגובות | שרה 18:10

לאור התלונות על המגבלות והתקלות במערכת התגובות, החלטתי להוריד אותה ולהשתמש במערכת התגובות של "בלוגר" המשולבת במערכת שמפעילה את היומן. בשלב זה אמנם לא יהיה ניתן להוסיף לתגובות ציורים קטנים, אבל לא תהיה מגבלה בכמות הטקסט שאפשר לכתוב בתגובה.

ישנן שתי אפשרויות להוספת תגובה:
1. כשחברים ביומן מוסיפים תגובה - השם שלהם יופיע באופן אוטומטי מתחת לתגובה.
2. מי שלא חבר רשום ביומן ואין לו חשבון ב"בלוגר" יכול להוסיף תגובה אנונימית ולכן מומלץ להוסיף את שמכם בגוף התגובה (אפשר להיעזר גם בדף ההדרכה לכתיבה בבלוג).

עקב המעבר למערכת התגובות החדשה - התגובות שהופיעו ביומן בחודש אוגוסט נמחקו. חשבתי שהם יישמרו בארכיון כמו שאר החודשים, אבל הן נחמקו ואני נורא מצטערת.
 

0 תגובות | אילנה 11:06

כמה מן ההצעות של נר-אנון, כמו למשל למצוא לי מאמצת, היו קלות עבורי, מפני שאני טובה בביצוע הוראות מפורשות. אבל לא ידעתי מה לעשות עם הסיסמה: "חייה ותן לחיות" . נר-אנון עזרה לי "לתת לחיות", בכך שהיא למדה אותי אודות התנתקות, ועזרה לי להבין שמקורן של רבות מן הבעיות שלי היה בהתעסקות בעניינים של כולם, מלבד מאלה שהיו שלי. אבל כיצד אפנה את עיניי כלפי עצמי ו"אחייה" בפעם הראשונה בחיי?

כששאלתי שאלה זו את המאמצת שלי, במקום תשובה, היא שאלה אותי שאלה-מה עשיתי מקודם באותו יום. בקושי יכולתי לזכור מה עשיתי. המאמצת שלי הציעה לי להתחיל ללמוד איך לחיות בכך שאהיה יותר ערה לחיים שאני חיה כיום. אז אוכל לבחור יותר טוב איך לחיות.

היתרונות המספקים ביותר מתוכנית נר-אנון היו, החיפוש אחרי האני האמיתי, החיים בהתאם לצרכיי, והאהבה העצמית כידידה חדשה. מפתיע שכאשר התחלתי, אלה היו הדברים האחרונים שהייתי מדמיינת שאקבל.  

0 תגובות | שרה 06:23

על שלט שמוצב בעירי, כתוב:"יש כאלה שבאים אל מעיין הדעת על מנת לשתות. יש כאלה שבאים על מנת לגרגר". לפני נר-אנון, מסר כזה היה גורם לי שאגחך, אבל היה גורם לי לדאגה קלה - האם אני מן השותים או מן המגרגרים? החיים היו או שחורים או לבנים; בכדי שארגיש בנוח היה עלי לדעת לאיזו קיצוניות השתייכתי. אלא שלא משנה איזו תווית הדבקתי על עצמי, זה היה גורם לי להרגיש לא בסדר ושעלי להשתדל לתקן את עצמי.

עכשיו, הודות לנר-אנון, מקובלת עליי, ביתר קלות, המחשבה שלפעמים אני מן השותים, ולפעמים מן המגרגרים, ולפעמים אני מאלה שמקבלים מכה תוך כדי מעידה בעברנו ליד המעיין. אין הכרח שאתנהג יותר טוב או באופן שונה. אם אעשה את מיטב יכולתי, זה יהיה מספיק טוב. אוכל להירגע וליהנות מן הבדיחה.

"לעיתים אנו כל כך משתדלים, עד שאיננו רואים שהאור שאנו מחפסים נואשות נמצא בתוכנו".  

0 תגובות | שרה 16:51

הייתה מציאות מסויימת שסירבתי להכיר בה: אהבתי את מישהו שאי אפשר היה להאמין לו. פעמים רבות סבלתי אכזבה של אבטחות שלא קוימו, סתירות, ושקרים מוחלטים. בכל פעם הרגשתי מרוסקת, נבגדת, ומזועזעת. אף-על-פי-כן, הייתי שוכחת הכל, שעות לפעמים ימים, אחרי התקרית. כשניתנה עוד הבטחה, שוב האמנתי ללא היסוס, ועם כל הלב.

עדיין קשה לי לקבל את העובדה שאסור לי להאמין להבטחות שניתנות על ידי מישהו שאהוב עליי. יחד עם זאת, אני מבינה שרוב סבלי בא מסירובי לקבל את המציאות. נר-אנון עוזרת לי לתת אמון בניסיונותיי יותר מאשר במילים הבלתי עקביות של הזולת.

אני לומדת לא לסמוך על אדם שבקביעות הוא בלתי אמין; אבל יחד עם זאת, אני מבינה שזהו לא תרוץ לאבד את האמון בכל הגזע האנושי. פירושה של התמודדות עם מציאות הוא, קבלת העובדה שרבים מיסיונותי בנר-אנון מוכיחים לי שיש אנשים שכן אפשר לסמוך עליהם.

"לחיות במודעות עדיף עבורי מלכלוא בתוכי את הרגשות, מהסתגרות מפני אנשים, ומנסיגה מן החיים. אין זה משנה עד כמה קשה האמת ומה הן העובדות. עדיף לי להתבונן בהן בעיניים פקוחות, להתייצב מולן פנים אל פנים, ולקבל כל יום בפני עצמו כמות שהוא".
"כפי שאנו מבינים..." עמ' 118  

0 תגובות | שרה 13:55

המסורת השישת אומרת לנו: "קבוצת המשפחה נר-אנון שלנו לעולם לא תתמוכנה, לא תממנה ולא תשאלנה את שמן ליוזמה חיצונית שמה בעיות של ממון, רכוש ויוקרה יסיחו את דעתינו ממטרתנו הרוחנית העיקרית..."

היו לי הרבה היזדמנויות להתיחס למסורת זו תוך כדי עבודת שרות שלי במשרד המידע המקומי של נר-אנון. לעתים קרובות מגיעות אלי בקשות לתמיכת נר-אנון בפרוייקטים שונים של מחקר, צדקה, ותוכנית טיפולית. לרבים מהם יש ערך, והם מעניינים אותי.

כאדם פרטי, אני חופשיה להשתתף בכל מטרה בה אני תומכת. כחברת נר-אנון אני חופשיה לשלוח מידע אודות האגודה שלנו לארגונים חיצונים. אבל אסור לי לשלב את הקבוצה שלי ביוזמות חיצוניות כאלה, אפילו הן חשובות וראויות. אם נעשה זאת, זה עלול להסיח את דעתינו ממטרתינו הרוחנית העיקרית, שהיא, לעזור לקרובים וידידים של מכורים להחלים מן ההשפעה של המכור.  

0 תגובות | שרה 12:35

סיימנו את הצעד הרביעי ובהסתכלות אחורה – המשימה בכלל לא הייתה קשה. באנו לצעד עם הכנות, הפתיחות והנכונות שרכשנו בצעדים 1, 2 ו-3, הגענו לפגישות הצעדים בקביעות, נתנו מעצמנו את כל כולנו והתמורה הייתה ללא ספק משתלמת. למדנו המון דברים. למדנו להכיר את עצמנו ולקבל את עצמנו, למדנו להתחבר אל עצמנו, להרגיש ולא לפחד להרגיש, לדבר על הרגשות שלנו ולשתף אחת את השנייה במה שאנחנו מרגישות. למדנו לנקות את עצמנו מרעלים, כעסים וטינות ולהבין שהם אינם משרתים אותנו אלא רק מזיקים לנו, למדנו עקרונות רוחניים והבנו שאם נתרגל ונאמן את עצמנו לחיות על פי עקרונות אלה חיינו ילכו וישתפרו עוד ועוד.

אין לי מילים להביע את אסירות תודתי לחברותיי היקרות - הדס, שרה, סחר, סאוסן וויקטוריה שביחד איתן אני עושה את מסע עבודת הצעדים שלי ולתוכנית 12 הצעדים שמלמדת אותי איך לחיות. תודה לאלוהים על המתנות שבדרך.


לחברים במסע שלי - שהראו לי באילו דרכים ללכת ובאילו דרכים לא ללכת, שבכוחם ובחמלתם הניפו את לפיד האור שאותת לי ללכת אחריהם. שחולשתם ובורותם החשיכו את הנתיב ועודדו אותי ללכת בדרך אחרת.

לחברים במסע שלי - שהראו לי איך לחיות ואיך לא לחיות, שמההצלחה ומאסירות התודה שלהם התרוממתי למלוא הכניעה שלי לאלוהים. שהמרירות והקינאה שלהם הזהירו אותי להתרחק מן הריקנות של רצון עצמי.

לחברים במסע שלי - שהראו לי מה אני כן ומה אני לא, שהאהבה, העידוד והביטחון שלהם חיזקו אותי ברוך ודחפו אותי בעדינות קדימה. שהשפיטה, אכזבה וחוסר האמונה שלהם קראו אותי לדרגות יותר גבוהות של מסירות ומחוייבות.

לחברים במסע שלי - שלימדו אותי לאהוב גם במובנים של חושך וגם של אור. לכל החברים, אומר - תבורכו ותודה לכם ממעמקי ליבי, כי מהאושר שלכם ומהמסירות שלכם אני מחלימה ומשוחררת לחופשי.
(מתוך הספר מרק עוף לנשמה).
 

0 תגובות | אילנה 05:27

כמה מאתנו מאמינים שרוב הפגמים באופיינו הם תכונות שאיננו זקוקים להן יותר. רבים מאתנו מפתחים שיטות מחוכמות להשרדות בנסיבות התמכרויות, כמו התכחשות, או סודיות, אבל, כשיש לנו גיבוי של תוכנית נר-אנון, אנו עשויים לגלות שהשיטות הישנות שלנו יותר מזיקות משהן עוזרות. מה שפעם עזר לנו לתפקד במצבים כמעט בלתי אפשריים, עכשיו מכשיל את התקדמותנו. מה שהיה יתרון, הפך לחסרון.

אחרים מגדירים את פגמי האופי כיתרונות שאבדו את הפרופורציה. לדוגמה, תשוקה אמיתית לעזור לאדם אוהב, יכולה להיות מוגזמת עד כדי צורך נואש לתקן ולייצב אותו.

מנקודת ראות זו, אנו לא עומדים אל מול המשימה המפחידה של עקירת הפגם מן השורש; אנו רק מוסרים אותו לכוח העליון שלנו, כדי שיאוזן, או יבוטל, מאחר והו לא משרת אותנו יותר.  

0 תגובות | שרה 05:19

בתקופה של לחץ אנו מסוגלים להתפתות לוותר על ארוחה, לעבוד עד כלות הכוחות, ובכלל להתעלם מן הצרכים הבסיסיים שלנו. נדמה לנו, שאם בשעת משבר, נקדיש זמן לפגישת נר-אנון, לשיחה עם מאמץ, או לצאת לשאוף אוויר צח, זה יהיה בזבוז של כמה דקות יקרות. נדמה לנו שאין מספיק שעות במשך היום: ובכל זאת צריך לוותר על משהו. השאלה היא, האם אנחנו בוחרים במשהו הזה בתבונה?

בזמן שבו אנו זקוקים במיוחד לשמור על עצמנו, אנו עשויים לעשות את ההפך. כשאנו מחליטים שהצרכים שלנו אינם חשובים, או אין לנו זמן, אנו מחבלים בעצמנו. בזמן של משבר, עלינו להיות במצב בריאותי הטוב ביותר. אנחנו יכולים לחזק את עצמינו גופנית, רגשית ורוחנית, בכך שנעשה מאמץ לאכול אוכל מזין, לישון לקבל תמיכה מנר-אנון, לנוח, ולהקדיש זמן שקט להיות עם הכוח העליון שלנו. כל זה יכול לשפר במשהו את המצבים הקשים.

"'ראשון-ראשון, ואחרון-אחרון', פירושו, שבזמנים קשים עליי למצוא כל דרך אפשרית כדי לשים בצד את הנטל ואת ההתחייבויות, ולו רק לרגע,ולפנות זמן לעצמי".
 

0 תגובות | שרה 11:42

 

0 תגובות | אילנה 23:20

אחרי שחיים בתוהו ובוהו של מערכת יחסים התמכרותית, יכול להיות קשה להבדיל בין אי נוחות משנית לבין משבר עיקרי. הסיסמה של נר-אנון: "בעצם, עד כמה זה חשוב"? עוזרת לרבים מאתנו לראות מחדש את המצב בפרופורציה הנכונה.

כאשר תוכניות מתבטלות, כשמגיעים חשבונות בלתי צפויים, כשאנו מאוכזבים מהיענותו של מישהו, אנו יכולים לשאול את עצמנו: "בעצם, עד כמה זה חשוב"? ברוב המקרים אנחנו מגלים שמה שחשבנו לאסון, לאמיתו של דבר, היה ללא חשיבות. אם נשתדל להתמקד ביום זה, במקום לדאוג לתוצאות עתידיות אפשרויות, נוכל לראות את האכזבה או את הרוגז שלנו כפי שהם במציאות, ולסרב להפוך אותה לדרמה.

בזכות הסיסמה הזאת, הרבה ימים שהייתי רואה אותם כטרגדיה, היום הם מלאים שלווה ואמון.

"מידת החשיבות להבחנה בין מה שחשוב למה שלא חשוב, היא כמעט שווה".
John Kenneth Galbraith  

0 תגובות | שרה 21:29

לב יקרה - אשמח מאד אם תבקרו אותנו מענג אותי לשמוע אותך מתחלקת ומשתפת אותנו בנסיונך ובקרבתך לאלוהים. וההקשר לדברים היפים שכתבת לפעול בניחותה אצלי לפעמים זה עובר את ה-10 ו-20 ואחרי זה יש דממה של שקט ממנה אי אפשר כבר לעשות משהו. אני משתדלת לא להתערב ולכפות דברים ובקשות על אחרים – בני משפחתי.

אתמול הבן הלך לים עם החברים שלו, שכנים שלנו, והם איחרו ונהיה חושך. אחרי שמונה נהיתי לחוצה, פחדתי. בדרך כלל השכן תמיד מחזיר את הילדים שלו וגם את הבן שלי, אז פניתי לבעלי וביקשתי ממנו שילך הוא במקום השכן, כי אני דואגת. בעלי שמע, שתק ולא ענה. לא ביקשתי עוד פעם התישבתי במרפסת והתחלתי לדבר בתוכי למה כל קשה לו לעשות את זה התעצבנתי מאד וגלי חום בכל גופי. התאפקתי, שתקתי ופתאום הוא קורא לי ושואל למה השכן לא מביא אותם והפעם אני ספרתי עד 30, עברתי לידו, הסתכלתי עליו וגם הוא בדק את המבט שלי והמשכתי ללכת ולחשוב שכלום לא יהרוס לו את השעה הזאת שהוא נח מול הטלוויזיה, אפילו איחור הבן.
נשארתי עם הרגשה רעה וחום בחזה ובצוואר כי לא הוצאתי וצעקתי, ותוך כדי ראיתי את השכן בחצר והבנתי שהוא הלך להביא את הילדים. נרגעתי ואחרי רבע שעה הבן חזר ונרגעתי יותר. בזמן הזה בעלי התלבש ועלה לחדר ואני התקלחתי ישבתי וראיתי סרט כך נגמר הערב.

קמתי היום - שבת מרגישה אחרת מאתמול רגועה הבן ישן כולם בסדר והתחלתי לחשוב מה היה ושמחתי במחשבות שעברו בראשי שהם: כיבדתי את עצמי, לא צעקתי, היה לי קשה מאד. קיבלתי את הדברים שאין ביכולתי לשנותם ואני בטוחה בזה שאלוהים שלט במצב ולא אני ומקווה שינחה אותי כל הדרך.

אוהבת אותכם סחר.
 

0 תגובות | סחר 08:13

מאז שהגעתי לנר-אנון, התחלתי להכיר בכמה ברירות שלא ידעתי שהן נתונות בידי. למדתי להבין שאם לא נוח לי לעשות משהו, אין הכרח שאעשה זאת. ביכולתי לבחון את לבי ולנסות לגלות מהן תחושותיי האמיתיות, לפני שאגיע להחלטה. איזה חופש!

האם פרושו של דבר הוא, שלעולם לא אבצע משהו, אלא אם כן ארגיש בנוח לגביו? כמובן שלא. אם אחכה להשראה, אני עלול לא לשלם מסים, לא לעשות את עבודתי, ולא לצחצח את שיניי אף פעם. יש זמנים שעליי להרגיש את רגשותיי ואחר כך לפעול למרות הכל.

לדעתי זוהי הסיבה שב"רק להיום" מציעים לנו לבצע בכל יום שתי פעולות שאין אנו רוצים לבצע. זאת רק לשם תרגולת.
בכדי ליצור חיים מאוזנים, עליי לתרגל משמעת עצמית. בדרך זו אוכל לשים לב לרגשותיי מבלי שהם ישלטו בי.  

0 תגובות | שרה 06:18

טוב לדעת ולהרגיש שאתן שם מאוחדות, תומכות, אוהבות...
אני מתגעגעת אליכן ומאוד מקווה שאם סיום החופש הגדול אני מגיחה לקבל חיבוקים ואהבה, האהבה שלכן היא אהבה נשית שכוחה צמיחה. הייתן חסרות לי בארועים האחרונים אבל, במעגלים הרוחניים סתיו 2004 אני יודעת שאני אזכה לחבוק אתכן.
בהפנינג משפחות עשינו מעגל רוחני של ססמאות נר-אנון ואני זכיתי בסיסמא "פעל בניחותא" עבורי פעולה כיום היא דרך חיים אבל בניחותא זה אומר לי בזמן של אלוהים, לספור עד 10 בשפתו של אלוהים וכולי תפילה שאדע ללמוד לספור בשפתו כי שפתי היא תמיד ברצון, בשליטה, בכאן ועכשיו.
אני אוהבת אתכן ואוסנת הבנתי שהברכה והשמחה באו בביתך שתמיד תזכי שמשכנך יהיה משכן אלוהים.
לילה טוב וחיבוק
 

0 תגובות | לב 00:15

אני הערצתי את המאמצת שלי. פניתי אליה כדי לקבל את כל התשובות, וראיתי אותה כאמי, כחברה, כיועצת נאמנה-אלילה. נראה היה לי שהיא הייתה יותר ממה שאני אהיה אי-פעם: היא הייתה מושלמת.

יום אחד היא עשתה טעות מן הכן הגבוה עליו העמדתי אותה. איך היא יכלה להיות כל כך אנושית?איך היא העיזה להראות חוסר שלמות כזו? בהתחלה הרגשתי מפוחדת ונטושה, אבל הגלישה של המאמצת שלי ממקום הכבוד שלה הובילה אותי להבנה שאני האחראית לתוכנית נר-אנון שלי.

גיליתי שה"תשובות" שהיא נתנה לי היו מהניסיון, העוז, והתקווה של עצמה. ביחד עם הבנתה את שניים-עשר הצעדים של ההחלמה. למדתי מכך, שהכלים של התוכנית עומדים גם לרשותי. כמו כן למדתי שאומנם היא הייתה המאמצת שלי, אבל שתינו היינו חברות נר-אנון, בתהליך של שינויים, מעידות, וצמיחה. הדבר החשוב ביותר שלמדתי היה, שלחשוב בן אדם כלשהו למושלם, יוצר כישלון בלתי נמנע.

"האימוץ הינו ידידות המורכבת משני חברים שלומדים האחד מן השני. נותנים ומקבלים. מתחלקים ורוחשים חיבה - שני אנשים הלומדים דרך חיים חדשה-כל יום ביומו".  

0 תגובות | שרה 23:14

מקרה מסויים מזכיר לי את משמעותה של המסירה שאני מרגיש כשאני מיישם את הצעד השלישי ומוסר את רצוני ואת חיי להשגחת אלוהים. לפני מספר שנים, אחותי גילתה שהיה לה גידול במוח. האבחנה הראשונית הייתה נוראה-וגם, למזלה, לא מדויקת. כששמעתי מה היו הטיפולים בהם בחרה אחותי, אני הרגשתי שהיה עליה לבחור בדרכים שאותן היא הוציאה מהחשבון. נעשיתי פחות ופחות סבלני כלפיה, עד שקראתי פרשנות שנכתבה בידי אדם שהערכתי אותו, בה נאמר שהדרכים בהם אני דגלתי, יכלו להזיק יותר מלהועיל.

אני הבנתי מה היו המגבלו של הבנתי. נוכחתי שתחושת הדחיפות שלי לא באה מהרגשת בטחון, אלא מן פחד. גיליתי שהכוון ההגון ביותר לפעולה היה למסור את פחדיי ואת אהבתי להשגחתו של הכוח העליון שלי. לא הייתי מסוגל יותר להתחזות כאילו אני ידעתי מה היה הכי טוב לעשות.

"...הזמן ישנה,ואפילו יהפוך רבות מדעותיך העכשוויות. לכן, המנע מלשים את עצמך לשפוט בעניינים שברומו של עולם".
Plato  

0 תגובות | שרה 14:04

כאשר יש לי תחושה שלא אוכל לעמוד אל מול העולם, ואני רוצה רק לכסות את ראשי מתחת לשמיכה ולהתחבא, ברור לי שעליי ללכת לפגישת נר-אנון. ייתכך שאצטרך לדחוף את עצמי החוצה, אבל תמיד ארגיש יותר טוב - ויותר שפיות-כשאצא מן הבידוד ואנסה לחפש עזרה. בדרך כלל, יש לי הרגשת הקלה ברגע כניסתי לחדר של נר-אנון, אפילו כאשר זוהי פגישה של קבוצה שמעולם לא השתתפתי בה. תמיד אמצא כוח מרפא ומנחם בחדרים אלה, כוח שהוא גדול ממני. ומאחר שהכוח העליון שלי מדבר אלי דרך אנשים אחרים, לכן, לעיתים קרובות, אשמע בדיוק את מה שנחוץ לי.

לכולנו יש תקופה של עצב, לתרגיה, ויגון - זהו חלק מן החיים. אבל הדיכאון יכול להפוך להרגל שמתמשך ומתמיד, אלא אם כו אני אעצור את התהליך, בכך שאפעל למען עצמי. נר-אנון לא יכולה לפתור את כל הבעיות, ואם הדיכאון מתמשך, אולי אקח בחשבון חיפוש אחרי עזרה מקצועית. אבל ברוב המקרים, עליי להביא את עצמי, פיזית, לפגישת נר-אנון. ברור לי שתהיה הרגשתי מה שתהיה, כאשר אעשה משהו על-מנת לקבל עזרה, אני אעמיד את עצמי לרשות הכוח העליון שבחדרים האלה.

"יש זמנים בהם עליי לחיות את המציאות המכאיבה, וכאשר זה קורה, הברירות שעומדות לפני הן לא באם לסבול או לא לסבול, אלא מה לעשות בקשר לסבל ולכאב".  

0 תגובות | שרה 13:45

כשהגעתי לנר-אנון לא הייתי מודעת שאני בחוסר אונים ושהחיים שלי בלתי מנוהלים וכמו שחברה כתבה כאן פעם - שלכל אדם יש תיק על הגב, התיק שלי היה מלא מאד וכבד, מלא בעצב ורחמים עצמים - שינאה - בדידות - כאב – כעס, ובאיזה מקום קטן בתיק הזה היה קצת אור וקצת אופטימיות שלא יכלו לצאת ולמלאות את התיק, אבל המקום הקטן הזה גרם לי להמשיך ולחפש איך להקל על עצמי ולהשתחרר מהכובד הנורא, וכשבעלי סיפר לי פעם על הקבוצה, התנפלתי מהר כי הייתי צמאה למשהו שירגיע את החום הלוהט שבי .

הגעתי לנר-אנון באפיסת כוחות מחפשת תשובות לשאלות ובקבוצה לא קיבלתי מהר תשובות ובלית ברירה, ומחוסר אונים שלא היתי מודעת לו, המשכתי לבוא לנר-אנון לבכות ולרחם על עצמי. עברו חודשים והתחלתי להרגיש בתוכי מין חופש וקבלה. לאט לאט הרגשתי שייכות למקום והמשכתי לבוא בלי להפסיד שום פגישה – מצאתי תרופה מרגיעה והתשובות לאט לאט ענו על השאלות שחנקו אותי - לא כולם, בטח, והמשכתי לבוא…

שמחתי שיש מקום שבו אני מזדהה עם אנשים, שאנשים מבינים אותי ומקבלים אותי עם הטעויות הנוראיות שלי ולא שופטים אותי על כל מלה כמו במשפחה שלי, ששם התאמצתי כל הזמן להראות שאני בסדר, והיה לי טוב כשהקשבתי לחברות בקבוצה - הזדהתי איתם והבנתי למה אני שם. כל שבוע היה נושא שריתק אותי לכסא וחישמל אותי, במיוחד כשקראנו מכל יום ביומו. הפגישות השיחו את דעתי מהתמקדות עצמית מיותרת ומכל דבר אחר. כל השבוע חשבתי מה היה בפגישה ומה עליי לשנות ולתקן איך אתנהג ואתאפק מול המכשולים שלי ושל האחרים. התחלתי לראות את הבעיות שלי אחרת - פניתי לעזרה דרך טיפול פרטני שעזר לי מאד וכך, הכל ביחד, עבר הזמן והוקל לי מעצמי והתחלתי להאמין בכל כולי שזה המקום הנכון שאני פה בשביל עצמי ואם יהיה לי טוב כך גם יהיה לבית שלי.

עם הזמן קיבלתי אומץ להתחלק ולשתף את החברות בחדר. אפילו אם התבלבלתי וגמגמתי, השיתוף שלי במה שעובר עליי חיזק אותי ובנה לי בטחון עצמי שלא היה לי, קיבלתי עידוד מחברות. כך עברו שנים התחלתי להרגיש מין נקיון וחופש פנימי וראיתי את עצמי אחרת לגמרי. הרעלים שהיו בתוכי יצאו ונכנס במקומם בשמים וריחות נעימים שזה מחשבות חיוביות. את הכעסים שלי על אחרים ועל עצמי הוצאתי אותם בשקט ובהבנה ומסרתי אותם לאלוהים ובעזרתו הצלחתי לקלף חלק גדול מהפגמים שלי .

נר-אנון היום בשבילי היא הדלת הראשונה שנפתחה לי לחיים חדשים ודרך בריאה, והתיק שסיפרתי לכם עליו בהתחלה עדיין מלא מאד, אבל הוא לא כבד, הוא מלא בתקווה - אהבה - משפחה - הערכה – שימחה – צחוק - אמונה - תוכנית – חברות -שותפות - צעדים ועוד... ובמקום הקטן שבתיק יש עוד טיפות קטנות וגדולות מכאב ומטעויות שאני עושה אותם היום, שאותם אני משתדלת לתקן בתוך הקבוצה, בעזרת התוכנית והחברות.

אסיים בזה שהתוכנית כבשה את לבי והתאהבתי בה ואני מודה לאלוהים ששמר עליי כל הדרך ופתח לי דלתות חדשות, האיר את עיניי מחדש והכיר בפניי את התוכנית ואת החברות שהם בשבילי הנפש השנייה.

אוהבת אותכם, סחר
 

0 תגובות | סחר 05:24

באחד מפגישות נר-אנון דברנו על הדרך בה ההרגלים שלנו לגבי משק הבית, שיקפו את השפעת המכור. אחד החברים התחלק, וסיפר שחייו היו לגמרי ללא שליטה, אלא אם כן ביתו היה נקי ומסודר לחלוטין. סדר וניקיון נתנו לו את האשליה של השליטה.

אחרים ביניהם גם אני, סיפרנו על רצפות שעליהן היו מפוזרים בגדים ,ספרים ועיתונים, עד כדי כך שאי אפשר היה לעבור בחדר מבלי לדרוך או להיתקל במשהו. תמיד חשבתי שזה היה פשוט הרגל גרוע, עד ששמעתי מישהי מתחלקת בכך שאי הסדר היה דרכה להרחיק אנשים מעצמה - להיות מבודדת.

אז ניזכרתי שבבית בו גדלתי, הבלגן שמש בדיוק למטרה זו: תמיד חששתי להזמין חברים הביתה בגלל אי הסדר ששרר בבית. היה לי מאוד לא נוח שבימי בגרותי עשיתי את אותו הדבר שבילדותי גרם לי להיות מבודדת.

"...תוכנית נר-אנון, יש בה כדי לתת לי נקודות מבט חדשה על עולמי, על-ידי כך שהיא עוזרת לי לראות את עצמי ביותר בהירות".  

0 תגובות | שרה 20:00

לפני שהגעתי לנר -אנון, מעולם לא הרגשתי את החופש להיות אני במחיצת אנשים אחרים. בזבזתי יותר מדי זמן על המאמצים להיות מי שחשבתי שאחרים רצו שאהיה, שעה שחששתי שאנשים לא יקבלו אותי כפי שהייתי.
אבל מיד בפגישת נר-אנון הראשונה שלי הרגשתי בנוח. החברים דברו על תכונות משותפות שאותן הכרתי גם בי. חשבתי לעצמי "הם מדברים על עצמם, אבל הם מתארים אותי! אני בכל זאת לא יצאתי מדעתי"! הפגישות עזרו לי להבין שיש הרבה אנשים בעולם שהם כמוני - אנשים שהושפעו מהתמכרות של משהו אחר. לא היה צורך שאשקר לאנשים בפגישות הללו, ובמשך הזמן למדתי להבין שאין צורך שאשקר לאף אחד, ובשום מקום. הגעתי למסקנה שאוכל לחיות את חיי בשביל שלווה פנימית ולא בשביל הופעה חיצונית.

"הקליפה שעטפה את חיי באופן הרמטי, שמנעה ממני לחיות ולאהוב, נסדקה; והכוח של נר-אנון ממלא את החלל הריק שבמשך שנים החזיק אותי במרחק מן החיים".  

0 תגובות | שרה 20:04

8 באוגוסט
בצעד שש אני מהרהר בשנוי שחל בחיי-שנוי עצום. הפחד הגדול הוא: אם אוריד מעליי תכונות רבות שמפריעות לי, מה יישאר? נדמה כאילו אני עומד בפני חלל גדול, בלתי ידוע ומחריד, לעומת זאת כשאני מודה לאיזה מרחק התקדמתי, אני רואה עד כמה אני רוצה להשתנות. התשוקה להתפתח ולהחלים הביאה אותי למצב הלא נוח הנוכחי, מפני שעייפתי ממה שהייתי עד עכשיו. הכוח העליון שלי עומד לרשותי, להנחות אותי, כשאני אהיה מוכן לכך.

אני מתנחם בעובדה שבצעד שש אין צורך שאשנה דבר; עליי רק להכין את עצמי לשינוי. אני יכול לפעול באיטיות, לפי הצורך, ניהול כזה חיפשתי מן ההתחלה. עכשיו זה מהווה חלק מחיי.

"הזכירו לי שלא תמיד מי שמהיר הוא המנצח בתחרות; שלא מן ההכרח שלחיים תהיה יותר משמעות כשמגבירים את הקצב. מן הראוי שאסתכל אל צמרת עץ האלון המתנשא כלפי מעלה, ואבין שהוא גדול וחזק מפני שהוא צמח לאט וטוב".
Orin L. Crain  

0 תגובות | שרה 05:40

שמעתי את חבריי בנר-אנון מתייחסים לצעדים עשר, אחד-עשרה, ושנים-עשר כאל צעדי "תחזוקה". אבל אני לא רוצה רק לתחזק את מה שהיה לי כאשר גמרתי עם צעד תשע. זהו לא הזמן לקפוא במקום! במקום זה אקרא להם צעדי "התקדמות". לא משנה לאיזה גיל אגיע, שלושת הצעדים האלה מאפשרים לי להמשיך להעמיד לעצמי אתגרים.

בדקתי את התיאוריה הזו שלי כשבן זוגי ואני פרשנו. עכשיו יש לי יותר זמן להתערב בעניינים של אחרים, לדאוג לבריאותנו, לדאוג למצבנו הכספי, לדאוג למצב בעולם, או, אם להתבטא בדרך בוטה - יש לי יותר זמן לחזור ל"חשיבה המסלידה" שלי מן העבר. אבל בעזרת הצעדים האלה, יש לי יותר זמן גם בשביל להכיר ביתרונות היוצאים מן הכלל של התקדמות אישית. כשהכוח העליון שלי נמצא תמיד לידי להנחות אותי ולהעניק לי כוח. כיום אוכל לחיות לפי רצוני, רק כשהקשר ההכרתי שלי עם אלוהים הולך וגדל.

היתרון החשוב הוא, שעכשיו יש לי יותר זמן להעביר הלאה את המסר של דרך חיים מופלאה זו. כמה מן הזיכרונות הנעימים ביותר שיש לי, כולל הזמנים של ההתקדמות הגדולה ביותר, הם מן ההתחלקויות עם אחרים ומעבודת השרות לקבוצה שלי ולנר-אנון ככלל.

"אל תחשוש מגדילה איטית, חשוש רק מעמידה במקום".
פתגם סיני  

0 תגובות | שרה 06:44

חלמתי שנלכדתי בחדר שפרצה בו שריפה. עשן כבד מלא את האוויר, והאש חסמה את דלת היציאה היחידה מן החדר. כשנאבקתי לשאוף אוויר, הופיעה יד מאחורי הלהבות, והזמינה אותי לבוא אחריה. ידעתי שמאחורי אותה דלת יש חופש, אור ואוויר, ושמוות בטוח חיכה לי אילו נשארתי במקומי. בכל זאת היססתי. איך אוכל לצעוד בין הלהבות? לפעמים, אלו הן התחושות שלי לגבי האתגרים שעומדים לפניי בחיי המציאותיים. אפילו כשמצבי הוא ללא תקווה, והכוח העליון שלי קורא לי ומאיץ בי להסתכן, גם אז אהסס, בתקווה שיתחולל נס. פרח מזיכרוני שהנס כבר קרה. היום, הודות לנר-אנון, יש לי כוח עליון שהוא תמיד עומד לצידי, ועוזר לי להתמודד עם חרדותיי ולמצוא פתרונות חדשים ויעילים לבעיות שלי. בדרך זו אשתחרר אל מעבר לבעיות שהחזיקו בי כבן ערובה. בידיי החופש לפעול או לא לפעול, להסתכן, לדחות את מועד ההחלטה, ולבחור בברירות שנראות לי כמתאימות.


"האומץ עומד אל מול הפחד ובכך מתגבר עליו".
Martin Luther King. jr  

0 תגובות | שרה 11:41

לפני שמצאתי את נר-אנון הטינות שהיו בליבי הרעילו את רוב שעותי. נהגתי ללבות את האש מתחת לטינה במשך ימים, או שנים, בכך שהצדקתי בהתמדה את הסיבה לאותן דגשות. היום, נכון הוא שחשוב שאשים לב לתחושותיי: אבל אין צורך שאחזור ללא הרף על הטרוניות שלי. לא מן ההכרח לערוך סקירות חוזרות של הפגיעות שפגעו בי, או להאשים את הזולת, או לחשב את מידת הנזקים שנגרמו לי.
בסופו של דבר, ייתכן שלא אגיע לידי יישוב המחלוקת שהיו לי עם אותו אדם שעליו מדובר - על-אף-שהיה טוב אילו זה קרה. כל רצוני הוא להשתחרר מן הטינה, מאחר והיא מונעת ממני לחוות את האושר.אני מנסה ליישם את האנרגיה שלי במקום שהיא תהיה לי לתועלת. אני איישם את צעדים שש ושבע, מפני שהדרך שלי לשחרר טינה היא לפנות אל הכוח העליון שלי. אני רוצה להגיע לנכונות מוחלטת שהכוח העליון שלי ישחרר אותי ממנה, ואבקש בענווה את עזרתו.


"אין אדם שמסוגל לחשוב בבהירות כשאגרופיו קפוצים"
George Jean Nathan.  

0 תגובות | שרה 07:42

אנחנו יכולים בהחלט ללמוד מביקורת, ואנו רוצים להיות פתוחים ולשמוע את מה שיש לאחרים להגיד: אבל גם הפופולריות שלנו וגם היכולת שלנו לרצות את אלה אתם אנו חיים ועובדים, אינם קנה המידה הנכון של ערכנו כבני אדם. נר-אנון עוזרת לנו להכיר בעובדה שיש לנו ערך, פשוט בגלל שאנו נושמים את נשימת האנושות. ככל שהערך העצמי שלנו משתפר, יותר קל לנו להעריך את התנהגותנו באופן יותר מציאותי.

התמיכה שאנו מקבלים בנר-אנון עוזרת לנו למצוא את האומץ ללמוד לדעת את צצמנו. ככל שאנו מרגישים יותר בנוח עם עצמנו ועם הערכים שלנו, עם הדברים שחביבים עלינו ואלה שאינם חביבים עלינו, עם חלומותינו ועם הדברים שמועדפים עלינו, כך גדלה יכולתנו לסכן אי-שביעות רצונם של אחרים מאתנו. באותה מידה, אנו מסוגלים לכבד את האחרים כשהם בוחרים להיות הם בעצמם, באם מה שאנו רואים מוצא-חן בעינינו או לא.
 

0 תגובות | שרה 06:50

היו זמנים בהם התעקשתי בתוקף שהמכרות לא היה קיים בחיי, היינו נורמלים: הכל היה בסדר! היום ברור לי שהתמכרות היא מחלה משפחתית שפשפיעה לא רק על המכורים, אלא גם על הסובבים אותם. הכחשה היא תסמין של המחלה המשפחתית הזאת.
כשהתחלתי להכיר במכור שהיש במשפחתי, עברי מלא הצרות נעשה הך להיות לנושא של כל שיחותיי. ואז חברה מנר–אנון התחלקה כיצד היא למדה להסתכל אחורה מבלי ללטוש עיניים. היא ציינה עד כמה קל לאבד את הפרופורציה, להרגיש נילכד, לחדול לחיות בהווה. שחרור הסודות מן העבר יכול להביא הרבה יתרונות, אבל המטרה של החיפושים הללו היא להחלים מן ההשפעות של המכור, ולהתקדם עם החיים שלנו כאן ועכשיו.
היום בעזרת האהבה, התמיכה, והעידוד של חברי נר-אנון, אני יכולה להתמודד עם מציאות העבר: לא להאשים ולא להתפלש ברחמנות עצמית, אלא ללמוד מן העבר הזה.

"ניסיון זה לא מה שקרה לך, זה מה שאתה עושה עם מה שקרה לך"
 

0 תגובות | שרה 06:31

התשוקה שלי לשלוט, שאין לעמוד בפניה, נעשית ברורה באופן קיצוני כשאני מתפתה לשלוט בקבוצה שלי. אני מחליטה שאני יודעת מה הכי טוב עבור כולנו, או שרק אני באמת מבינה את המסורות, או מה זקוקים חברים חדשים לשמוע ורק אני אוכל לוודא שהם ישמעו זאת, אולי אני אראה כל זאת כחוש לאחריות מפותח באופן מיוחד, אבל הגישות והמעשים שלי מסתכמים למעשה לנוסח מסוים של שליטה.

המסורת השנייה אומרת: "למטרת הקבוצה קיימת רק סמכות אחת-אל אוהב, כפי שהוא מתבטא במצפון הקבוצה. מנהיגינו אינם אלא שמשרתים שזכו באמון, אין הם מושלים "אנו שואפים לנהל את הפגישות שלנו כחברותה של שווים ולהנהיג הנחייה לפי תור. אין לאף אחד הזכות להיות מפכח.
כשאני מתעקשת שהכל ילך בדרך שלי, אני מתערבת באופי הרוחני של נר-אנון ככלל. כשם שהכוח העליון שלי מנחה אותי בחיי היומיום שלי, כך גם כוח גדול ממני עובד בקרב הקבוצה שלי באמצעות קולותיהם של חברי הקבוצה.

"כל ניסיון של מישהו להנהגה או השתלטות. עלול להביא לידי תוצאות הרות אסון להרמוניה הקבוצתית".
"מכורים, המחלה המשפחתית"
 

0 תגובות | שרה 15:51

הגעתי לנר-אנון על מנת ללמוד להפסיק את התמכרותו של בן זוגי, תוך כדי תקווה שחיי יחזרו להיות נורמאלים. בנר-אנון למדתי להבין שלא אני גרמתי למחלת ההתמכרות, אני לא אוכל לשלוט בה, ואני לא אוכל לרפאה. אבל יש ביכולתי ליישם את שניים–עשר הצעדים בחיי שלי כדי שאוכל למצוא שפיות ושביעות רצון באם המכור משתמש או לא. לכן בנר–אנון, עלי להתמקד בי.

גיליתי מהר מאוד שהיו לי בעיות משלי שנזקקו לתשומת לב: עברו עליי שינויים לא בריאים כאשר ניסיתי להתמודד עם מחלת ההתמכרות. השינויים הללו חלו באיטיות ובדקות מבלי שהייתי ערה למה שקורה. התחלקתי בנושא הזה באופן גלוי בפגישות נר-אנון והייתי מוכנה לשחרר את הגישות שכבר לא היו נאותות. בעזרת הכוח העליון שלי,התחלתי להרגיש שחזרתי לעצמי. התחלתי שוב להתקדם.

"היום אני אוריד את הידיים מן הזולת וארכז את המוקד היכן שצריך-בי".
"...בכל תחומי חיינו ".
 

0 תגובות | שרה 21:15