"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

על שלט שמוצב בעירי, כתוב:"יש כאלה שבאים אל מעיין הדעת על מנת לשתות. יש כאלה שבאים על מנת לגרגר". לפני נר-אנון, מסר כזה היה גורם לי שאגחך, אבל היה גורם לי לדאגה קלה - האם אני מן השותים או מן המגרגרים? החיים היו או שחורים או לבנים; בכדי שארגיש בנוח היה עלי לדעת לאיזו קיצוניות השתייכתי. אלא שלא משנה איזו תווית הדבקתי על עצמי, זה היה גורם לי להרגיש לא בסדר ושעלי להשתדל לתקן את עצמי.

עכשיו, הודות לנר-אנון, מקובלת עליי, ביתר קלות, המחשבה שלפעמים אני מן השותים, ולפעמים מן המגרגרים, ולפעמים אני מאלה שמקבלים מכה תוך כדי מעידה בעברנו ליד המעיין. אין הכרח שאתנהג יותר טוב או באופן שונה. אם אעשה את מיטב יכולתי, זה יהיה מספיק טוב. אוכל להירגע וליהנות מן הבדיחה.

"לעיתים אנו כל כך משתדלים, עד שאיננו רואים שהאור שאנו מחפסים נואשות נמצא בתוכנו".  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 16:51