"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

כמה מאתנו מאמינים שרוב הפגמים באופיינו הם תכונות שאיננו זקוקים להן יותר. רבים מאתנו מפתחים שיטות מחוכמות להשרדות בנסיבות התמכרויות, כמו התכחשות, או סודיות, אבל, כשיש לנו גיבוי של תוכנית נר-אנון, אנו עשויים לגלות שהשיטות הישנות שלנו יותר מזיקות משהן עוזרות. מה שפעם עזר לנו לתפקד במצבים כמעט בלתי אפשריים, עכשיו מכשיל את התקדמותנו. מה שהיה יתרון, הפך לחסרון.

אחרים מגדירים את פגמי האופי כיתרונות שאבדו את הפרופורציה. לדוגמה, תשוקה אמיתית לעזור לאדם אוהב, יכולה להיות מוגזמת עד כדי צורך נואש לתקן ולייצב אותו.

מנקודת ראות זו, אנו לא עומדים אל מול המשימה המפחידה של עקירת הפגם מן השורש; אנו רק מוסרים אותו לכוח העליון שלנו, כדי שיאוזן, או יבוטל, מאחר והו לא משרת אותנו יותר.  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 05:19