"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

כאשר יש לי תחושה שלא אוכל לעמוד אל מול העולם, ואני רוצה רק לכסות את ראשי מתחת לשמיכה ולהתחבא, ברור לי שעליי ללכת לפגישת נר-אנון. ייתכך שאצטרך לדחוף את עצמי החוצה, אבל תמיד ארגיש יותר טוב - ויותר שפיות-כשאצא מן הבידוד ואנסה לחפש עזרה. בדרך כלל, יש לי הרגשת הקלה ברגע כניסתי לחדר של נר-אנון, אפילו כאשר זוהי פגישה של קבוצה שמעולם לא השתתפתי בה. תמיד אמצא כוח מרפא ומנחם בחדרים אלה, כוח שהוא גדול ממני. ומאחר שהכוח העליון שלי מדבר אלי דרך אנשים אחרים, לכן, לעיתים קרובות, אשמע בדיוק את מה שנחוץ לי.

לכולנו יש תקופה של עצב, לתרגיה, ויגון - זהו חלק מן החיים. אבל הדיכאון יכול להפוך להרגל שמתמשך ומתמיד, אלא אם כו אני אעצור את התהליך, בכך שאפעל למען עצמי. נר-אנון לא יכולה לפתור את כל הבעיות, ואם הדיכאון מתמשך, אולי אקח בחשבון חיפוש אחרי עזרה מקצועית. אבל ברוב המקרים, עליי להביא את עצמי, פיזית, לפגישת נר-אנון. ברור לי שתהיה הרגשתי מה שתהיה, כאשר אעשה משהו על-מנת לקבל עזרה, אני אעמיד את עצמי לרשות הכוח העליון שבחדרים האלה.

"יש זמנים בהם עליי לחיות את המציאות המכאיבה, וכאשר זה קורה, הברירות שעומדות לפני הן לא באם לסבול או לא לסבול, אלא מה לעשות בקשר לסבל ולכאב".  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:45