"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

8 באוגוסט
בצעד שש אני מהרהר בשנוי שחל בחיי-שנוי עצום. הפחד הגדול הוא: אם אוריד מעליי תכונות רבות שמפריעות לי, מה יישאר? נדמה כאילו אני עומד בפני חלל גדול, בלתי ידוע ומחריד, לעומת זאת כשאני מודה לאיזה מרחק התקדמתי, אני רואה עד כמה אני רוצה להשתנות. התשוקה להתפתח ולהחלים הביאה אותי למצב הלא נוח הנוכחי, מפני שעייפתי ממה שהייתי עד עכשיו. הכוח העליון שלי עומד לרשותי, להנחות אותי, כשאני אהיה מוכן לכך.

אני מתנחם בעובדה שבצעד שש אין צורך שאשנה דבר; עליי רק להכין את עצמי לשינוי. אני יכול לפעול באיטיות, לפי הצורך, ניהול כזה חיפשתי מן ההתחלה. עכשיו זה מהווה חלק מחיי.

"הזכירו לי שלא תמיד מי שמהיר הוא המנצח בתחרות; שלא מן ההכרח שלחיים תהיה יותר משמעות כשמגבירים את הקצב. מן הראוי שאסתכל אל צמרת עץ האלון המתנשא כלפי מעלה, ואבין שהוא גדול וחזק מפני שהוא צמח לאט וטוב".
Orin L. Crain  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 05:40