"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

שמעתי את חבריי בנר-אנון מתייחסים לצעדים עשר, אחד-עשרה, ושנים-עשר כאל צעדי "תחזוקה". אבל אני לא רוצה רק לתחזק את מה שהיה לי כאשר גמרתי עם צעד תשע. זהו לא הזמן לקפוא במקום! במקום זה אקרא להם צעדי "התקדמות". לא משנה לאיזה גיל אגיע, שלושת הצעדים האלה מאפשרים לי להמשיך להעמיד לעצמי אתגרים.

בדקתי את התיאוריה הזו שלי כשבן זוגי ואני פרשנו. עכשיו יש לי יותר זמן להתערב בעניינים של אחרים, לדאוג לבריאותנו, לדאוג למצבנו הכספי, לדאוג למצב בעולם, או, אם להתבטא בדרך בוטה - יש לי יותר זמן לחזור ל"חשיבה המסלידה" שלי מן העבר. אבל בעזרת הצעדים האלה, יש לי יותר זמן גם בשביל להכיר ביתרונות היוצאים מן הכלל של התקדמות אישית. כשהכוח העליון שלי נמצא תמיד לידי להנחות אותי ולהעניק לי כוח. כיום אוכל לחיות לפי רצוני, רק כשהקשר ההכרתי שלי עם אלוהים הולך וגדל.

היתרון החשוב הוא, שעכשיו יש לי יותר זמן להעביר הלאה את המסר של דרך חיים מופלאה זו. כמה מן הזיכרונות הנעימים ביותר שיש לי, כולל הזמנים של ההתקדמות הגדולה ביותר, הם מן ההתחלקויות עם אחרים ומעבודת השרות לקבוצה שלי ולנר-אנון ככלל.

"אל תחשוש מגדילה איטית, חשוש רק מעמידה במקום".
פתגם סיני  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 06:44