"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

החיים עם המכורים למדו אותי שהכי טוב לא לקוות לשום דבר, הלקחים שלמדתי גרמו לי ליותר מדי כאב-הציפיות גרמו לי להתרגשות, ובסוף, כל התקוות שלי התנפצו. עם חלוף הזמן התעלמתי מן הרגשות שלי, תקפו אותי אדישות וחוסר תקווה מוחלטים.

באמצעות שניים-עשר הצעדים של נר-אנון, אני מגלה רוחניות המאפשרת לי להאמין שיש מקום לתקווה. בעזרתו של הכוח העליון שלי, בלא שים לב לנסיבות שלי, ביכולתי לחוש ברגע נתון את חיי במלואם, וגם ליהנות מתחושה זו. הלקחים המכאיבים של משך-חיי אינם נשכחים בין לילה, אבל נר-אנון עוזרת לי להבין שאין סכנה במציאות של רגשות, של, תקווה, ואפילו של חלומות.

“השנים גורמות לקמטים בעור, אך וויתור על ההתלהבות גורם לקמטים בנשמה".

תזכורת להיום: האכפתיות מסוכנת-עלולות להיות לי אכזבות. אבל, כשאני מנסה להגן על עצמי מפני הכאב, ייתכן ואנתק את עצמי מן ההנאות שיש בחיים להציע. את היום אחייה במלואו.

 

0 תגובות | רק להיום | 20:24

כל רגע ביום הוא יקר, ואני אגרום לכך שהוא יהיה חשוב. אנצל את הזמן הזה כדי להעשיר את חיי ולשפר את יחסיי עם הכוח העליון שלי, עם הזולת, ועם עצמי. כל אחד מ-12 הצעדים יכול לעזור לי במימוש המטרה הזאת בכל נסיבות שתהיינה. פגישות, שיחות טלפון עם חברי נר-אנון, וספרות של נר-אנון, כל אלה עוזרים לי ליישם את הצעדים בכל מה שקורה בחיי כאן ועכשיו.
ברגע זה יש לי ביכולתי לגרום לשינוי חיובי.

"אנחנו מתחילים עם מענקים. נהיה ראויים לשבח בהתאם לאופן בו ננצל אותם".

אולי כדאי לי לחשוב על הזמן כאילו הוא מעין חשבון עובר ושב מיוחד במינו. עשרים וארבע שעות עומדות לרשותי. בכך שאפעיל היום את העקרונות של נר-אנון בחיי, אבחר לנצל את השעות הללו להתפתחות, להנאה, ולהשתפרות. יש לי אפילו הזדמנות ללמוד מן הטעויות שלי, מאחר ועוד עשרים וארבע שעות יכולות להתחיל בכל רגע.  

0 תגובות | רק להיום | 17:44

כשאנו עוסקים בשנוי, בבעיה, או בתגלית, המודעות מלווה בדרך כלל בתקופה של קבלה לפני שאני נוקטים בפעולה. ניתן לקרוא לתהליך הזה: מ.ק.פ.-"מודעות, קבלה, פעולה".

התמודדות עם מודעות חדשה עלולה להיות קשה מאוד, ורובינו משתוקקים למנוע מעצמנו כאב ואי-נוחות. אבל, עד שלא נקבל את המציאות שהתמודדנו אתה, קרוב לוודאי שלא נוכל לנקוט בפעולה יעילה עם בטחון עצמי.

בכל זאת, אולי נהסס לקבל מציאות לא נעימה מפני שנחשוב שבכך שאנו מקבלים, אנו גם סולחים על הבלתי נסבל. אבל זה לא כך. כמו שנאמר בבהירות יתר בספר” בכל יום ביומו בנר-אנון": "קבלה זה לא אומר כניעה למצב משפיל. זה אומר שאנו מקבלים את המציאות ואחרי כן מחליטים מה נעשהנדון", הקבלה יכולה להעניק לנו כוח, מפני שהיא מאפשרת לנו את הברירה.

“הנה אנחנו, לא יראים ללכת אחרי האמת, לאן שהיא תוביל".

תזכורת להיום: אתן לעצמי זמן לקבל את המצב לפני שאפעל. כשאקבל את מה שיש, אפשרויות בלתי צפויות עשויות להזדמן.  

0 תגובות | רק להיום | 21:42

במשך התהליך של עבודתי על צעד ארבע, (ערכתי חשבון נפש נוקב וחסר פחד), הרגשתי חשד מטריד שלא עשיתי זאת כמו שצריך. בעזרת הכוח העליון שלי, אני הבנתי סוף סוף, שהבעיה לא הייתה עבודה לא נכונה של צעד ארבע; העבודה הייתה, שהייתה לי אותה תחושה של אי-התאמה ואי-שלמות לגבי חיי בכלל. אני נוטה להרגיש שאני לא בסדר לגבי כל מה שאני עושה, שמיטב יכולתי לא מספיק טוב. וזה בכלל לא נכון. אני דווקא בסדר.

המודעות שפתחתי באמצעות צעד ארבע, מעמידה את הספק העצמי שלי בפרופורציה. זוהי רק ההשפעה של חיים במשך שנים עם מכורים בעייתים. לכן, כשישנה התחושה הזו, אני אזהה אותה, אתחלק עליה, אודה שהיא קיימת, ואז אוכל להסיט אותה הצידה. יותר לא אניח שיש לה תוקף.

“ברצוני להבין… שספק עצמי ושנאה עצמית הם פגמים באופי שמעכבים את התפתחותי".

תזכורת להיום: צעד ארבע נותן לי הדזמנות למצוא איזון. הוא עוזר לי לזהות את הדברים שנהגתי להגיד לעצמי, ולהבחין בין המציאות לבין הדמיון. היום אשים את אחת מן ההנחות שלי מתחת לתאורה. ייתכן שאגלה שהיא נובעת מתוך ההרגל ולא מתוך המציאות.  

0 תגובות | רק להיום | 17:43

כשהגעתי לנר-אנון, ההכחשה שלי הייתה כל-כך חזקה, עד כדי כך שאפילו לא ידעתי שהיו מכורים בחיי. נר-אנון עזרה לי להבין שלא אעמיד את עצמי בסכנה אם אישיר מבט אל האמת. כאשר ההכחשה שלי התחילה להיעלם, אני נדהמתי מן השקרים שספרתי לעצמי ולאחרים.

אבל אני עברתי מקיצוניות אחת אל השנייה, ונעשיתי דוברת אמת כפייתית. לקחתי על עצמי את המשימה לספר בדיוק. לכל מי שיטה אוזן, את מה שקורה באמת. קראתי לזה “יושר", אבל למעשה, נתתי ביטוי לכעס ולבוז שחשתי כלפיי המכור וגם שועתי לעזרה.

נר-אנון הוכיחה לי שמצב, כפי שאני רואה אותו, הוא ה"אמת” רק כפי שהיא נראית מן הפינה הזעירה שלי ביקום. לא אוכל למחוק את ההכחשה מן העבר, בכך שאאשים את המכור על כך שהוא חולה במחלה שהשפיעה על חיי שנינו; או בכך שאתעקש במרירות על כך שעכשיו אני יודעת את האמת לאמיתה. אך כן אוכל לסלוח לעצמי על תגובותיי הקיצוניות לנסיבות קיצוניות, ביודעי שבשעתו עשיתי את מיטב יכולתי. עכשיו אוכל להיות ישרה וגם עדינה אל עצמי.

“מי שנלחם במפלצות צריך לדאוג שהוא לא ייהפך למפלצת".

תזכורת להיום: כשאחדל לדאוג כיצד אחרים רואים את הדברים, ואתרכז בעצמי, אגיע ליותר שלווה ממה שידעתי עד כה. אין לי שליטה על מחלת ההתמכרות. אבל כן אוכל להתרחק מאחיזתה בי, בכך שאבחן ביושר את המניעים ואת הרגשות שלי.  

0 תגובות | רק להיום | 20:41

לפעמים אני יושבת בפגישה ואינני יודעת כיצד לבקש עזרה. אני מסוגלת להילכד במלכודת של הסבל של עצמי. נדמה כאילו משהו בלתי ידוע קורע את הקרניים שלי. אני קופאת במקומי, וחושבת שאם לא אזוז, זה ייעלם. וכך אני לא שואלת, לא מדברת, והכאב גובר.

האם רוגע נסוך על פניי? אל תתנו לי לשטות בכם. אני פשוט מפחדת שתראו את האמת. אולי תחשבו שאני טיפשה או חלשה. אולי תדחו אותי. לכן אני לא מדברת, והכאב נשאר. אבל אני מקשיבה. ודרך אנשים אחרים, הכוח העליון שלי עושה למעני את מה שאני לא יכולה לעשות למען עצמי. מישהו בפגישה מתחלק ומתאר את אותם רגשות שאני מפחדת לתאר. עולמי מתרחב לפתע, ואני מרגישה מעט יותר בטוחה. אני כבר לא לבד.

“כשאני צועד, כשאני צועד, היקום צועד עמדי".

תזכורת להיום: אחד הניסים שמצאתי בנר-אנון היא העזרה שאני מקבלת בזמנים שאני הכי זקוקה לה. כשאני לא יכולה להביא את עצמי לידי בקשת עזרה, לפעמים היא מגיעה אליי. כשאני יודעת מה לומר, המלים הדרושות ניתנות לי. וכשאני מתחלקת במה שעל לבי, ייתכן שאני מבטאת את מה שמישהו אחר אינו מסוגל לבטא. היום יש לי כוח העליון שיודע למה אני זקוקה.  

1 תגובות | רק להיום | 10:44

האם יש משהו שמונע בעדי מלהאמין בכוח עליון? איזה מכשולים עוצרים אותי מלמסור את רצוני ואת חיי לאל? במקרה שלי, התשובה ברורה: אני רוצה שיבטיחו לי הבטחות. אני ממשיך בדרכי העיקשת, וחושב שאמצא פתרון לבעיות שלי, למרות שכבר ניסיתי ונכשלתי, פעם ועוד פעם ועוד פעם. נדמה לי שיש באמונה סכנה גדולה. אם אשחרר ואמסור מצב מסויים, לא תהייה לי שליטה. לא אוכל להיות בטוח שאקבל את מה שאני רוצה.

יחד עם זאת אני רוצה בהחלמה. אם אמשיך לפעול כמו תמיד, אמשיך לקבל את מה שקיבלתי תמיד. אני רוצה ביתרונות שיש לתוכנית הרוחנית הזו להציע. לכן, עליי להסתכן ו’לשחרר ולאפשר לאל".האמונה אולי תביא לי את את התוצאות אותן אני מחפש, ואולי לא. למרות שאין שום הבטחות, יצירת יחסים הדוקים עם כוח העליון, יכולים לעזור לי לקבל ביטחון עצמי, להיות חזק, ומסוגל להתמודד עם כל מה שיבוא אחרי שיימצא פתרון למשבר הנוכחי.

“ההבנה היא גמול האמונה. לכן, תנסה להבין על מנת שתוכל להאמין, אלא, האמן על מנת שתוכל להבין".

תזכורת להיום” היום אתרום משהו להתפתחות הרוחנית שלי. אנסה לזהות את המכשולים שעומדים בדרכי אל האמונה.  

0 תגובות | רק להיום | 08:54

מעולם לא חשבתי הרבה על המסורת השביעית, שאומרת:"על כל קבוצה לשאת את עצמה לחלוטין…". חשבתי שזה מתייחס רק לתשלום שכר הדירה. אבל לאחרונה השתתפתי בקבוצה שנשאה את עצמה כלכלית, אבל למרות זאת לא נשאה את עצמה, מפני שאף אחד לא התחייב לעשות עבודת שרות. אני כבר מילאתי מספר תפקידים, וכאשר הקדנציות השונות שלי הגיעו לקיצן, לא היו לי מחליפים. אני הגעתי להחלטה שלפני הרגשתי הייתה הברירה האחראית לגבי עצמי, והתפטרתי מתפקידיי. הקבוצה התפרקה. לדעתי, קבוצה שאין באפשרותה לאייש את תפקידי השרות, אינה נושאת את עצמה לחלוטין.

כיום, כשאני מהווה חלק מקבוצות אחרות, משגשגות יותר, יש לי תפיסה טובה יותר של אחריות שלי לגבי המסורת הזאת. אמונתי היא, כשאנו מטפחים את הקבוצות שלנו, אנו מטפחים ומחזקים את עצמנו. אנחנו כן יכולים לתרום; אנחנו כן יכולים להחליט על ברירות שעוזרות לנו לאפשר את ההחלמה שלנו ושל הזולת.

“באפשרותי לעזור לקיים את קבוצתי בכמה דרכים. לתרום לקופה כפי יכולתי. חשוב באותה מידה, לתת את זמני ואת תמיכתי המוסרית ליצירת קבוצה שאליה ברצוני להשתייך".

תזכורת להיום: לא די לקיים קבוצת נר-אנון על ידי תשלום שכר הדירה, המשכיות השרות לטובתנו המשותפת. היום אחשוב על תרומתי לקבוצת הבית שלי.  

0 תגובות | רק להיום | 17:32

כתב של עיתון מקומי טען לאחרונה שרוב האנשים מקדישים יותר זמן לתכנון חופשות, מאשר למחשבה על מה שבאמת חשוב בחייהם. כמובן שלחופשה יש חשיבות מסויימת בחיינו, אבל כפי שהסיסמה שלנו שואלת:"בעצם, עד כמה זה חשוב?".

במקרה שלי, המוקד העיקרי של הפעילות הרוחנית שלי היא, אותה בעיה, תרעומת, או מטרד שמעסיקים אותי ברגע מסויים. אני אומרת לעצמי:"עכשיו אתרכז במה שיש לו חשיבות אמיתית!” אבל :"בעצם, עד כמה זה חשוב?” האם זה יהיה חשוב בדיעבד בעוד שנתיים או בחודש הבא?

נר-אנון עוזרת לי לעסוק בדאגות הגדולות יותר בחיי. למשל, איך אוכל ליצור קשר טוב יותר עם הכוח העליון שלי? האם אני מקציבה זמן להנאה מן ההווה? האם אני נעשית אותה אישה שאני רוצה להיות? על מה אני יכולה להיות אסירת תודה היום?

“היום איישם את הסיסמה:’בעצם, עד כמה זה חשוב?’ זה יעזור לי לחשוב ולהסיק מסקנות לפני שאפעל, וייתו לי תמונה ברורה יותר של מה כן חשןב בחיי".

תזכורת להיום: האם סדר העדיפויות שלי מאורגן? האם אני יותר מדי עסוקה בדאגות קטנות, חסרות משמעות, עד כדי כך שאין לי זמן עבור הנסיבות החשובות באמת? היום אקדיש מחשבה למה שבאמת חשוב.  

0 תגובות | רק להיום | 19:29

כשהתחלתי ללמוד את הצעד השביעי, שאומר:"ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מעוונותינו", הרשימה של החסרונות שלי כללה קטלוג נרחב של רגשות. ביקשתי מאלוהים בענווה שישחרר אותי מן הכעס, הפחד, ומן האשמה שלי. חיכיתי בקוצר רוח ליום שממנו והלאה לא אתנסה יותר ברגשות הללו.

כמובן שאותו יום לא הגיע מעולם. במקום זה, למדתי להבין שרגשות הן לא חסרונות. טבעה האמיתי של הבעייה שלי הייתה, הסירוב העקשני שלי להכיר ברגשות, לקבלן, ולשחררם. יש לי מעט מאוד שליטה על רגשות, אבל מה לעשות לגביהם, היא באחריותי.

כיום, ביכולתי לקבל את רגשותיי, להתחלק בהן עם הזולת, להכיר בכך שאלו הן רגשות, לא עובדות, ואז לשחררם. אני כבר לא במצב שאין ביכולתי להתפטר ממצב דומה להתפרצות של רחמנות עצמית; כשארשה לעצמי לחוש את רגשותיי, התחושה תחלוף. הרגשות שלי לא סולקו; במקום זה, שוחררתי מחסרונות שמנעו ממני לקבל את עצמי.

“לא קבלנו דווקא את התוצאות שרצינו, אך איכשהו, נראה שאנו תמיד מקבלים את הדברים להם אנו זקוקים".

תזכורת להיום: בקבלי את צעד שבע, אתפלל שיוסר מה שמפריע למימוש מה שהכוח העליון שלי חפץ עבורי. אין צורך שתהייה לי תשובות לכל דבר. צריכה להיות הנכונות.  

0 תגובות | רק להיום | 18:39

כשאנו משחררים את הכפייה, הדאגה, ואת ההתמקדות בכולם, מלבד עצמנו, רובינו היינו נבוכים מן הרוגע שירד עלינו. לפני כן ידענו לחיות במצב של משברים, אבל לעיתים קרובות נאלצנו להיעזר במעט הסתגלות, כדי להרגיש בנוח עם הדממה החדשה. המחיר עבור השלווה היה הרגעת המצב המתמיד של פטפוט ולהג בראשינו, שבזבז כל כך מזמננו. לפתע עמד המון זמן לרשותנו ולא ידענו כיצד למלא אותו.

כאשר היגעתי לשלווה שהלכה וגברה כתוצאה מעבודת תוכנית נר-אנון, התפלאתי לגלת שעדיין נתפסתי לפחדים ישנים, כאילו רציתי להישאר במשבר. הבנתי שלא ידעתי כיצד להרגיש בטחון,אלא אם כן הייתי עסוקה נפשית. כשדאגתי,הרגשתי מעורבת-ולכן, פחות או יותר בשליטה.

המאמצת שלי הציעה שאנסה, כתרגיל, לשמור על שקט הפנימי שלי גם כשאחוש פחדים וספקות. כשעשיתי, זאת, חזרתי והבטחתי לעצמי שהייתי נתונה להשגחתו של כוח גדול ממני. היום ברור לי שהשפיות והשלווה הן המתנות שקבלתי עבור מאמציי ואמונתי. כשאני מתרגלת, אני לומדת לבטוח בשקט ובשלווה.

“היה רגוע ודע שאני אתך".

תזכורת להיום: היום אמצא הנאה בשלווה שלי. אני יודעת שבטוח להינות מזה.  

0 תגובות | רק להיום | 18:36

לפני שהגעתי לנר-אנון, נהנתי לבנות חיים שלמים של חלומות והבטחות שהיו מיועדים לאותו יום מיוחד שנקרא:"יום מן הימים". ב"יום מן הימים” אתחיל-או-אסיים-פרויקט מסויים."ביום מן הימים” אתקשר עם אותו ידיד שנותק עמו הקשר. “ביום מן הימים” אומר להם כיצד אני מרגישה. “ביום מן הימים” אהיה מאושרת, אצא לאותו טיול מסויים, אמצא עבודה, אומר את אשר בלבי…"ביום מן הימים". חכו ותראו.

חכו - כפי שאני חיכיתי למכור שיחזור הביתה מהילולת סמים, להשראה להזמין לביתי חברים מעניינים, ולכולם שישתנו. אבל נר-אנון עזרה לי להבין שהיום יכול אותו “יום מן הימים” שתמיד רציתי שיגיע. אין מספיק זמן במשך היממה לעשות את כל מה שתמיד קיוותי לעשות, אבל יש זמן להגשים את חלומותיי. אם אבקש הנחייה מן הכוח העליון שלי, ואם אקח צעד קטן לקראת המטרה שלי, אוכל לבצע יותר ממה שחשבתי שאצליח אי פעם.

“כל הססנות מביאה עמה את ההשהייה, וימים חולפים בהספד על שהלכנו לאיבוד…התחל לבצע את מה שאתה מסוגל ואת מה שאתה חושב שאתה מסוגל לעשות. מפני שבנועזות יש’קסם’, ‘עוצמה’, ו’גאונות’".

תזכורת להיום: היום אני לא אחכה למה שיכול לקרות פעם ביובל. ליום גשום, ליום ה-336 של השנה. או לאותו “יום מן הימים” שבו אגשים כל מיני דברים בחיי.  

0 תגובות | רק להיום | 20:30

במשך שנותיי בנר-אנון, עסקתי הרבה במחשבות על הצעד הראשון; בזמן האחרון עסקתי הרבה ברגשות לגבי אותו הצעד.

אפשר לתאר את עבודת הרגשות במלה אחת בלבד: יגון. הזיכרונות של ההתקדמות המהירה של המכור של ידיד, ממצב בריאות סבירה ואושר גלוי לעיין, עד לשחמת ומות, גורמים לי להרגשת יגון.אני לא חש שנאה של ממש כלפי המחלה הזו, אבל אני כן מרגיש, בצורה חריפה, את נוכחותה ההרסנית ורבת העוצמה בחיי. יש לי זיכרונות מן הנזק שנגרם למשפחתי, לידידיי, ולעצמי. אני מתאבל על אובדן השנים בהן נהגתי לעשות שמיניות באוויר בגלל המחלה הזאת. אני מודה שאני חסר אונים לעומת הסם וכאשר נאבקתי עמו, חיי היו לגמרי ללא שליטה.

“לא קל להודות בתבוסה ולהיכנע לאויב רב העוצמה הזה, ההתמכרות. עם זאת, הכניעה
הזוהכרחית בהחלט אם אנו רוצים שיהיו לנו שוב חיים שפויים ומאושרים…”

תזכורת להיום: סבלתי הרבה אבדות כתוצאה מן ההתמכרות. חלק מן ההודאה בהשפעות של המחלה הזו על חיי, הוא, הודאה ביגון שלי. בכך שאני מתמודד עם ההשפעה הקשה של המכור על חיי, אני מתחיל להשתחרר מן האחיזה שלו ולהתקדם לקראת חיים מלאי הבטחה ותקווה.  

0 תגובות | רק להיום | 11:40

אחרי שהקבוצה הקטנה שלנו בחנה את עצמה בקפידה, גילינו שנכנסנו לשיגרה מבלי שהרגשנו בכך. עבר זמן רב מאז היגעו אלינו חברים חדשים, קליטה חדשה, או שהתבססו רק על הספר “כל יום ביומו בנר-אנון". כך יצא כאילו עמדנו על המקום, עם מעט מאוד שינויים.

הייתה לנו פגישת מצפון קבוצתית, והחלטנו לנסות, בכמה מן הפגישות, להשתמש בספרות אחרת של נר-אנון. כמו כן התחלנו לנהל פגישות עם דוברים מקבוצות מקומיות אחרות. תוך זמן קצר המצב התחיל להשתפר. מספר החברים גדל פי שלוש תוך שנה אחת. מהר מאוד הצטרפו לקבוצה כל כך הרבה חברים חדשים, עד כדי כך שיכולנו לארגן סידרה של פגישות למתחילים, כתוספת לקבוצה שלנו. כל אחד מאתנו הפיק תועלת בזכות הנכונות שלנו לערוך חשבון נפש כקבוצה.

“יש תחושה נוחה כשיודעים שהנחיית הקבוצה לא באה דרך האנשים היחידים, אלא
מנכונות הקבוצה ללכת אחרי כל תבונה שהיא, לידי בטוי דרך החברות".

תזכורת להיום: בכל קבוצה, כמו שבכל אדם, חלים שינויים. אך אין הכרח שנעבור לבד את השינויים הללו. המסורת השנייה מזכירה לנו שאל אוהב במטא את עצמו דרך המצפון הקבוצתי שלנו. כשכל אחד מאתנו מוכן לגדול, כולנו מפיקים תועלת.  

0 תגובות | רק להיום | 11:42