"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

אחרי שעבדתי את שניים-עשר הצעדים בקנאות, במשך למעלה משנה, הייתי מדוכדך בגלל הנפילות החוזרות ונשנות שלי לרחמנות עצמית ולטינה כלפי אי היכולתה של המכורה לתת לי את התמיכה הנפשית לה הייתי זקוק. באחד הערבים, בשעת מדיטציה על צעדים 7 ו-8, מלים אלו הבריקו בראשי:"היינו נכונים לחלוטין שאלוהים ישחרר אותנו מפגמים אלה באופיינו. ו"ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונותינו"

לפתע הבנתי שחלק גדול מעבודתי הקנאית את התוכנית, הייתה תרגיל של הכוח המוגבל שלי. בקשתי מאלוהים, עם ענווה חדשה ואמיתית, לשחרר אותי מחסרונותי. כשראיתי את המכורה בבוקר המחרת, כאילו ערפל הוסר מעיני. ראיתי אותה בסבלה, איך היא נאבקת להשאר מפוכחת. הרגשתי חמלה גם כלפי המאבקים שלי. הרחמנות העצמית שלי והטינה שהייתה בקרבי נעלמו.

"מקובלת עליי שעובדה שאני זקוק לעזרה בחזרה לשפיות הדעת, ושאני לא אוכל להגיע לכך ללא עזרה".

מתוך אומץ לשנות, כל יום ביומו 31 בינואר

 

0 תגובות | שרה 09:41

למדתי בחיי עם המכור שתוכניות כלשהן עלולות להשתנות בכל רגע, ושהחוקים משתנים בהתאם. פיתחתי חוסר אמון עמוק באנשים ובדברים, מאחר ולא יכולתי לסמוך על שום דבר.

כתוצאה, התפתח אצלי ההרגל לנצל כל הזדמנות מבלי לחשוב בהיגיון. מאחורי ההתנהגות הזו עמדה תחושה של ייאוש:"מוטב לחטוף את ההזדמנות עכשיו-ייתכן ולא תהיה עוד אפשרות כזו". נר-אנון מלמדת אותי גישה חדשה: אני אוכל לחיות "כל יום ביומו". האפשרות בידי לבסס את הברירות שלי על מה שתחושותי אומרות לי שטוב עבורי היום, ולא על חששותיי ממה שאפסיד מתישהו בעתיד. עלי "לחשוב" לפני שאגיב על הפחדים שלי, ולזכור"לפעול בניחותא".

כשיש לי תחושה שהיום לא אוכל לבצע משהו, עם זאת יש לי אמונה שתהיה לי הזדמנות נוספת לבצוע אם אכן זה חשוב. זה לא מצב של עכשיו או בכלל לא, הכל או לא כלום.

"יש הנחייה עבור כל אחד מאיתנו, אם נקשיב בענווה, נשמע את המלה המתאימה...העמד את עצמך באמצע הפלג של העוז והתבונה הזורמים אל חייך. ואז, ללא מאמץ, תתקדם אל האמת ושביעות-רצון מושלמת".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 30 בינואר
 

5 תגובות | שרה 04:53

היום אהיה אסירת תודה למקום שבו אני נמצאת עכשיו.

ייתכן והחיים שלי לא מושלמים ואולי לא הגשמתי את המטרות שהאמנתי שאני אשיג עד היום; ייתכן שאני לא חיה את החיים שחשבתי שאחיה או שרציתי לחיות, אבל אני אסירת תודה ליום הזה, לכאן ועכשיו, ולעובדה שהתחייבתי כלפי עצמי לחיות חיים שבהם ההתייחסות אלי תהיה של כבוד והערכה.

אשתמש ביום הזה כמתנה, מתנה שאני נותנת לעצמי מכיוון שמגיע לי. אני אשתמש ביום הזה להיות שמחה על כל מה שכן הצלחתי להגשים.

מגיע לי, אני שווה ואני יקרה.
אני אדם אהוב והיום אודה למי שעזר לי להבין זאת: אני :)

זהו עוד קטע מקסים שהגיע אלי במייל ורציתי לשתף.  

6 תגובות | אילנה 14:40

רבים מאיתנו לומדים בנר-אנון מה היא הערכה של התבטאות עצמית. אנחנו מגלים איך אנו מרגישים, ומה הם היתרונות כאשר אנו מביאים רגשות אלא על ידי ביטוי, בזמן המתאים. אבל יש הבדל בין התבטאות עצמית לבין השימוש במלים לשם שליטה על הזולת.

לפעמים, נוכל לקבוע באם אנו מנסים לשלוט על מישהו או שאנחנו פשוט מבטאים את הרגשתינו, אם נבחן כמה פעמים אנחנו אומרים את אותו הדבר. אם אנחנו אומרים את דעתנו ועוברים הלאה, תהיה התגובה לכך אשר תהיה, סימן שאנו מדברים בכנות. אם אנחנו חוזרים על עצות ושואלים ללא הפסקה שאלות נוקבות, כפי הנראה שאנו מנסים להשתלט. אם אנו באים על סיפוקנו רק כאשר האדם השני מגיב באופן שאנחנו חושבים לנכון-מסכים עם מה שאמרנו או שמקבל את עצותינו-אז אנחנו יודעים שאיבדנו את המטרה שלנו.

"תהיה לנו שךווה נפשית רבה אם לא נעסיק את עצמנו בדבריהם ובמעשיהם של אחרים"?

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 29 בינואר
 

0 תגובות | שרה 04:42

אני לא יודעת עד כמה אני עושה דרך, באם אני עובדת את הצעדים כמו שצריך - איך בעצם צריך? מה שאני כן יכולה להגיד זה שהתוכנית היא במקום הראשון אצלי. אני מגיעה למפגשי קבוצת הצעדים באופן עקבי וקבוע ואין מצב שאחזור הביתה ולא ארגיש התרוממות רוח ותחושה ברורה של אנרגיה מחודשת. התוכנית מרגשת אותי, הקריאה המשותפת בספרות והדיון על הצעדים עם החברות גורמים לי להרגיש עונג בלתי רגיל, בעיקר כעת כשאנחנו עובדות את צעד 7.

למדתי שהתוכנית היא משהו שאני צריכה לתרגל ולתרגל. במהלך השבוע קורה שאני שוכחת, קורה שאני לא מרגישה שאני מחוברת לעקרונות הרוחניים וגם קורה שאני מתנהגת את הדפוסים הרגילים והישנים שלי. אז, קודם כל והשבח לאל שאני הרבה פעמים מצליחה לזהות את זה... וגם עוצרת את עצמי הרבה יותר מהר כי, ככל שאני מתרגלת את העקרונות של התוכנית, ככל שהמודעות שלי לגבי עצמי גדלה, אני במקום יותר טוב - עם עצמי, במשפחה ובמקום העבודה שלי.

"בקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונותינו".

"בוראי...
עכשיו אני נכונה להיות כולי שלך.
על הטוב ועל הרע שבי.
אני מתפללת שתסלק ממני עכשיו כל
אופי המהווה מיכשול בדרכי;
להיות מועילה לך ולחבריי;
הענק לי כוח בצאתי מפה
לעשות את מצוותך.
אמן..."

אוהבת אותכם וזקוקה לכם מאוד חברותיי היקרות... שבת שלום.

"ההבנה היא גמול האמונה. לכן, אל תנסה להבין על מנת שתוכל להאמין, אלא האמן על מנת שתוכל להבין"--אורליוס אוגסטינוס.
 

1 תגובות | אילנה 06:43

חברים חדשים מתפלאים לעיתים קרובות על מספר השנים שהוותיקים שביניינו ממשיכים לבוא לפגישות נר-אנון. הם בוודאי יתפלאו עוד יותר כאשר ישמעו שהמפוכחות שוררת בבתינו, או שאין עכשיו מכורים בחיינו. מדוע אנחנו ממשיכים לבוא לפגישות? עבור רבים מאיתנו, התשובה היא "השלווה".

לעיתים אנחנו נעשים חסרי סבלנות, או שאנו מתמרדים, או שתוקף אותנו שיעמום. אנו עוברים תקופות בהן אנו מבחינים רק במעט שינוי שחל בנו, והספק חודר אל לבנו. אבל, אפילו אחרי שנים רבות של החלמה בנר-אנון, אם נדלג על יותר מדי פגישות שוב נאבד את השליטה על חיינו. חיינו הושפעו על-ידי התמכרותו של הזולת. אנחנו מסרבים לזלזל בהשפעה הקשה שהיה למכור עלינו. לכן אנחנו ממשיכים לבוא לפגישות.

באנו לנר-אנון על-מנת לקבל ריפוי מיידי לכאב שסבלנו, אבל נשארנו כאן בזכות העקביות, תחושת הביטחון, והידידות שאנו מוצאים כאן בכל יום. עקב התחייבותינו להתקדמות של עצמנו. אנחנו מסוגלים להתמודד ברוגע גמור עם מצבים קשים מאוד. ושמחת החיים שבנו ממשיכה מעבר לכל הציפיות שלנו.

"היום תהייה לי תוכנית, ייתכן שלא אוכל לבצעה בשלמות, אך היא תהיה איתי".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 28 בינואר
 

2 תגובות | שרה 04:29

ידעתי שאני בצרה: הייתי מוכנה לגרש מחיי לתמיד, את מישהו שאהבתי מאוד, מפני שהוא השאיר כיור מלא כלים מלוכלכים. היה ברור שתגובתי הייתה מוגזמת, בכל-זאת לא יכולתי להירגע. הרמתי טלפון אל חברה מנר-אנון.

אחרי שהיא שמעה את מה שהיה לי לומר, היא אמרה שנשמע לה שכעסתי על יותר מכלים מלוכלכים. זה היה נכון. עבורי, אותם כלים היוו עדות לתבנית שלמה של יחס של אי-כבוד. היא אמרה שגם כשהיא התרגזה ושיחקה תפקיד של קדושה מעונה כשהיתה עומדת חדשות לבקרים בפני מצב דומה; אבל כאשר היא ניסתה לתקן ביום אחד את כל הבעיות שבמערכת היחסים, היא נכשלה-זה פשוט לא ניתן לעשות. במקום זה, היא ניסתה להתמודד עם כל מצב בנפרד.

"מטרתה של נר-אנון היא לעזור לנו ליישר את ההדורים שבחיינו, ואת זה ניתן לעשות רק כל יום ביומו".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 27 בינואר.
 

0 תגובות | שרה 04:19

קראתי את הצעד השנים-עשר הרבה פעמים לפני שממש קלטתי אותו. לפתע הוא היה מול עיני:"כשעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה..."איזו הבטחה! אם אעבוד את הצעדים האלה, תהיה לי הארה רוחנית! הייתה תקווה, אפילו בשבילי!

אולם זאת לא הייתה הסיבה שהגעתי לנר-אנון. כמו רבים אחרים, באתי כדי לגלות כיצד לגרום למישהו שיפסיק להשתמש. רק אחרי הרבה זמן הבינותי שחסרה לי בחיי תחושה של כיוון שרק כוח עליון היה מסוגל להעניק לי.

המילים הנפלאות של הצעד השנים-עשר נתנו לי את העידוד לו נזקקתי להתחיל מן ההתחלה. לאט, לאט, לפעמים תוך סבל, פילסתי את דרכי לאורך הצעדים. כעבור זמן מה, קרה משהו מדהים. התמלאתי בתחושת האלוהים שלי ואהבתו אל. הייתה בי תחושה של שלמות. היה לי ברור שלא אחזור יותר להיות מי שהייתה בעבר.

"כששמעתי בפעם הראשונה את קריאת שנים-עשר הצעדים בפגישה, נפל עלי אלם. חשתי חוסר נשימה...הייתי כולי קשב...ידעתי בתוך תוכי שאני 'בבית'".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו 26 בינואר
 

0 תגובות | שרה 08:44

לפני שגיליתי את נר-אנון, נהגתי לעיתים קרובות לנצל את בעיותיהם של אחרים כדי להתעלם מההתחייבויות שלי. אהבתי את הדרמה של המשברים של הזולת, ודיברתי עליהם בכל הזדמנות. חיי נראו לי יותר ויותר מחוסרי משמעות, והבעיות שלי-מטופשות.

לכן, כשהגעתי לנר-אנון, היה לי קשה מאוד להתמקד בעצמי. כשבאתי לפגישות, רציתי לדבר על המכור, אבל אף אף אחד לא התעניין בזה. כולם שאלו אותי שאלות עלי-איך אני הרגשתי, מה אני עשיתי, מה אני רציתי.

גיליתי שהתעניינתי באחרים באופן מוגזם, משום שהייתה לי הערכה עצמית נמוכה. המאמצת שלי עזרה לי להבין שכאשר התנהגתי כאילו חייו של הזולת חשובים יותר מחיי, גרמתי נזק לעצמי. היה עלי לשים קץ להתנהגות הזו באם רציתי ללמוד להעריך את החוויה שלי. ההתמקדות בעצמי הייתה תחילתה של יצירת ערך עצמי. זה דרש תרגול, אבל בעזרת התמיכה שקיבלתי בפגישות, התחלתי להרגיש יותר בנוח. למדתי לדבר על עצמי ולתת חשיבות ותוקף לתחושות, להישגים ולדאגות שלי.

"אנחנו מדברים על התפקיד שמלאנו ביצירת בעיותינו, ואיך אנחנו משנים את גישותינו ואת דפוסי התנהגותנו כאשר אנו מיישמים את תוכנית נר-אנון בחיינו".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 25 בינואר
 

0 תגובות | שרה 08:29

בפעם הראשונה שאנחנו שומעים בפגישת נר-אנון על המושג הכחשה, הביטוי מקבל משמעות חדשה. אנחנו מתחילים להבין שלמעשה הגענו לקבוצת נר-אנון כי יצאנו ממצב של הכחשה כאשר הודינו שלמישהו שאנחנו אוהבים יש בעיית התמכרות ושזה משפיע עלינו בצורה שלילית.

בדומה למכור שחי בתוך מציאות מעוותת כשהוא משתמש בכימיקלים, גם אנחנו עיוותנו את המציאות באמצעות מערכת ההכחשה שלנו. בהתחלה לא ידענו שישנה בעיה, אחר-כך לא האמנו שישנה בעיה, ניסינו לגמד את הבעיה, חשבנו שאנחנו יכולים לשלוט על הבעיה ולפעמים אפילו נדמה היה לנו שהבעיה נעלמה. כל אלה הן צורות ורמות של הכחשה.

בסופו של דבר, אנחנו מתעוררים ומשלימים עם העובדה שקיימת בעיה שאין לנו שליטה עליה. אנחנו ממשיכים לבוא לפגישות ומתחילים לשים לב שאנחנו עדיין נכנסים ויוצאים ממצבים של הכחשה באופן בלתי מודע, כי זו הדרך שלנו לעוות את המציאות על-מנת לשרוד עם כמה שפחות כאב.

כשאנחנו ניצבים מול ההכחשה שלנו - זה כואב, אבל זהו צעד הכרחי אם אנחנו רוצים לנוע קדימה בהחלמה ובגדילה הרוחנית שלנו.

היכולת לראות את הנסיבות שלנו כפי שהם באמת ולזהות את התפקיד בתוך המצב שקיים הוא הצעד הראשון בדרך להחלמה. אנחנו מכחישים את מה שאנחנו רואים, את מה שאנחנו שומעים ואת איך שאנחנו מרגישים ואח"כ אנחנו מכחישים את מי שנהפכנו להיות - החיים שלנו נהפכים לתוהו ובוהו ואנחנו לא יודעים למה.

ההכחשה היא מנגנון הגנה אבל היא לא מועילה ויכולה לעכב את הדרך שלנו לחיים יותר טובים. התמקדות בבעיות של מישהו אחר, חוסר היכולת או הנכונות לראות את המציאות כפי שהיא ואיבוד הקשר עם עצמנו הם פועל-יוצא של מה שנקרא - הכחשה.

בנר-אנון, כשאנחנו מתחילים ליישם את מה התוכנית מציעה לנו ומתחילים לעבוד את 12 הצעדים, כל יום ביומו, אנחנו נעשים נכונים לשחרר את המכור ולהתרכז באחריות שלנו כלפי עצמנו.

 

2 תגובות | אילנה 21:26

אנחנו נעז להיות מי שאנחנו. אולי נתפתה להדביק חיוך על פרצופנו גם כאשר אנחנו כועסים, רק כדי לרצות את הזולת. כאשר אנו מסרבים לקבל הזמנה, אולי נמצא תירוצים כדי לא לפגוע באף אחד. אנו נוטים לבטל תוכניות שחשובות לנו ללא התנגדות, מפני שמישהו שאהוב עלינו מעדיף להישאר בבית, ואין אנו רוצים לגרום בעיות. אולי הברירות האלה בהחלט מקובלות, ואנו בוחרים בחלק מהן או בכולן. אבל, היום נהיה כנים עם עצמנו כאשר אנו עושים זאת-לא נתחזה להרגיש משהו שאנחנו לא מרגישים, או לרצות משהו שאנחנו לא רוצים.

נר-אנון אינה אומרת לנו כיצד עלינו להתנהג. היא אינה מחוקקת ברירות שהן צודקות או מוטעות. אבל נר-אנון מעודדת אותנו לבחון את עצמנו ללא פחד, לבחון את תחושותינו, את המניעים שלנו ואת מעשינו. נוכל ללמוד לאהוב את עצמנו רק אם נהיה מוכנים להכיר את עצמנו.

"מעל לכל: הייה כנה עם עצמך".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 24 בינואר
 

0 תגובות | שרה 08:19

 

0 תגובות | שרה 16:25

בצעד השלישי "החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו", זוהי החלטה גדולה עבור אלה מאיתנו שקשה להם להחליט אפילו החלטה קטנה. עד שמצאתי את נר-אנון, הייתה לי הנטייה להניח לאחרים להחליט עבורי כיצד לחיות, לאן ללכת, ומה לעשות. הפרדוקס הוא שלמרות שקיבלתי על עצמי מעט מאוד אחריות על פני. ראיתי את עצמי כבעלת מומחיות לגבי חיי הזולת, והרגשתי שכל מה שקרה היה באחריותי.

הסדר בו כתובים שלושת הצעדים הראשונים עוזר לי להתגבר על הגישות הבעייתיות שלי. בראשון, מקובלת עלי אי-יכולתי לשלות במחלת ההתמכרות ולהודות ושאבדה לי השליטה על חיי. בשני, הגעתי לאמונה שכוח גדול ממני יכול לעזור. אחרי שאנו מקבלים את שני הצעדים האלה, אפשרי, רצוי ואפילו הגיוני להגיעה להחלטה העצומה למסור את חיינו להשגחתו של כוח עליון.

"החלטה היא סכנה שמקורה באומץ חופשי".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 23 בינואר
 

1 תגובות | שרה 08:07

האהבה היא שקט
לאהבה אין מניעים נסתרים
האהבה אינה מנפחת את עצמה
לאהבה יש הבינה להשתמש
בשלושה ייחוסים האופן מושלם
נתינה קבלה חמלה
האהבה היא ללא תנאי
שבוע טוב עם הרבה אהבה.
אוהבת אותכם
 

0 תגובות | שרה 21:32

התמכרות היא מחלה משפחתית. מחלה זו משפיעה על המכור בצורה פיזית ורגשית ומשפיעה באופן דרמטי גם על האנשים שקרובים אליו. אנחנו כל כך דואגים לאדם הזה שאנחנו נגררים לתוך הטירוף של המחלה שלו. כל תשומת הלב שלנו מתמקדת במכור ואנחנו מנסים לקחת שליטה ולתקן את החיים שלו.

זו הדרך שבה מחלתנו באה לידי ביטוי.

אפילו שכוונותינו טובות - ההתנהגות שלנו, בדומה להתנהגות של המכור, נהפכת להיות בלתי-שפוייה. אנחנו מתחילים לחפש סימנים שמעידים על שימוש שלו ואיך לגרום לו להפסיק להשתמש. אנחנו זורקים את הסמים, מנדנדים, נוזפים, מתלוננים, מתחננים, מנהלים משא ומתן - הכל ללא הואיל. כל המחשבות שלנו מרוכזות סביב מה שהמכור עושה או מה שהוא לא עושה.

זו האובססיה שלנו.

כואב מאוד לראות כיצד מישהו יקר הורג את עצמו באמצעות שימוש בסמים. המכור ממשיך להוציא סכומי כסף גדולים ונראה שבכלל לא איכפת לו ממקום העבודה שלו, מהחשבונות שמצטברים, מהמשפחה או מההדרדרות במצב הבריאותי שלו. בנוסף, קיים גם איום של מאסר, אלימות מצד סוחרי סמים שאיתם הוא מעורב, התנהגות לא עקבית ובלתי רציונלית כתוצאה מהפרנויה שהוא חש. כל אלה מייסרים עד מאוד את האנשים שקרובים אל המכור.

אנחנו מתחילים לדאוג. אנחנו מתקנים, מתרצים, משקרים ומשלמים חובות וחשבונות ואז אנחנו ממשיכים ודואגים עוד יותר.

זו החרדה שלנו.

עם הזמן, המצב וההתנהגות של המכור מתחילים להכעיס אותנו. אנחנו צריכים לחפות עליו, לסבול בושות כל פעם מחדש וההכרה בכך שהמכור לא מתכוון לטפל במחוייבויות שלו, כל אלה עושים את שלהם. רבים מאיתנו מרגישים שהעויינות והזעם שהמכור מפנה כלפינו אינם פוסקים, אנחנו מתחילים להרגיש מנוצלים, בלתי נאהבים והעלבונות והפגיעות שאנחנו סופגים כתוצאה מאיבוד השליטה שבשימוש בסמים גורמים לנו לרצות להחזיר בחזרה. אנחנו מתרגזים, מאיימים, פורטים על העבר או מפגינים שתיקה רועמת.

זה הכעס שלנו.

לפעמים אנחנו מעמידים פנים שהכל בסדר. בכל פעם שישנה הפוגה בשימוש אנחנו מאמינים להבטחות של המכור ונדמה לנו שהבעיה נפתרה. כשההגיון שלנו אומר לנו שמשהו מאוד לא בסדר בהתנהגות שלו, אנחנו עדיין בורחים ממה שאנחנו יודעים ומרגישים.

זוהי ההכחשה שלנו.

יכול להיות שהתחושה ההרסנית ביותר שאנחנו חווים כתוצאה מהחיים עם המכור היא החרדה שאנחנו לא מספיק נבונים או מספיק טובים כי לא הצלחנו לפתור את בעיותיו של האדם שאנחנו אוהבים ונדמה לנו שאולי באיזושהי דרך אנחנו אחראים להתמכרות שלו בגלל משהו שעשינו או משהו שלא עשינו.

זוהי תחושת האשמה שלנו.

כשהגענו לנקודת יאוש, באנו לנר-אנון -

בתחילה כדי למצוא עזרה עבור המכור. רצינו שמישהו יגיד לנו איך לפתור את הבעיה שלנו מכיוון שידענו שאנחנו כבר לא מסוגלים להתמודד איתה בכוחות עצמנו. הרגשנו כבולים למחוייבויות, לא נאהבים ובודדים. ובמידה מסויימת חשנו גם צדקנות ויהירות.

בנר- אנון למדנו שהחשיבה שלנו צריכה להשתנות אם אנחנו רוצים להגיע לפתרונות. למדנו להתמודד עם האובססיה שלנו, עם החרדה, הכעס, ההכחשה ותחושת האשמה.

בעזרת החברותה ושיתוף החברים בניסיוננו, כוחנו ותקוותנו וביישום 12 הצעדים בחיינו, אנחנו מנסים לשנות גישות ולמצוא דרכים להפחית את תחושת היאוש שאנחנו מרגישים, אנחנו לומדים מהי האחריות שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים ומגלים בתוכנו רגשות של אהבה והערכה עצמית. אנחנו מתפתחים מבחינה רוחנית וההתמקדות האובססיבית שלנו במכור... מתחילה לנוע לכיוון הטיפול בחיים שלנו.
 

3 תגובות | אילנה 18:33

- הומור תמיד טוב


שנפתח קבוצת תמיכה?  

1 תגובות | אילנה 05:33

כל כך ניסיתי ללמוד את ההתנתקות. החיים עם מכור פעיל היו מביכים, ורעיון ההתנתקות היה מעורפל. המכור שבחיי היה מאלה שלא ישנים שינה עמוקה, כמעט בכל לילה הוא היה נופל מן המיטה. מאחר וחשבתי זאת לתפקידי, הייתי עוזרת לו תמיד להיכנס למיטה. אחרי שהשתתפתי במשך זמן מה בפגישות נר-אנון, לילה אחד, פשוט פסחתי מעל גופו, נכנסתי למיטה, ואותו השארתי על הרצפה. בפגישת נר-אנון הבאה, הודעתי בתרועת ניצחון:"סוף סוף למדתי את ההתנתקות!" ענו לי:"טוב ויפה,


יצאתי מן הפגישה הזו עם הבנה חדשה שיישמתי אותה בפעם הבאה שיקירי נפל מן המיטה. כאשר מצאתי אותו על הרצפה שוב לא עזרתי לו להיכנס למיטה. אבל כיסיתי אותו בשמיכה לפני שפסחתי מעל גופו ונכנסתי למיטה. השבילי, זאת הייתה התנתקות עם אהבה.

"התנתקות היא לא בידוד, היא גם לא צריכה להישאר ממוקדת בלא לאפשר את ההתנהגות החולניתשל העבר. התנתקות היא לא חומה; היא גשר שבעברו השני נר-אנון יכולה להתחיל גישה חדשה לחיים וליחסי אנוש בכלל".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו - 22 בינואר.
 

0 תגובות | שרה 01:42

סוף שבוע טוב שקט וחם שיהיה לכם ואלוהים יאיר את דרככם אוהבת אותכן בנות ובנים של נר אנון סאוסן  

2 תגובות | סאוסן 13:04

לפני נר-אנון, לא הבנתי את ההבדל שבין מה שהיה מענייני ומה לא. הרגשתי שעלי לדאוג לכל הסובבים אותי ולטפל בהם, עד שלא יכולתי לסבול זאת יותר. בדרך כלל המשכתי לנהוג כך עד שחליתי גופנית, הגוף שלי ניסה לומר לי להקדיש תשומת לב לצרכים שלי, אבל אני עדיין לא הקשבתי.

נר-אנון עוזרת לי "להקשיב וללמוד" מהגוף, מהנשמה ומהכוח העליון שלי. כיצד אני עושה זאת? אני מנסה לערוך ביקורת עם עצמי. האם אני במצב של "עייפות, זעם, בדידות או רעב?" אם כן, עלי להפסיק את מה שאני עושה ולהקדיש מספיק זמן לטיפול בצרכים שלי.

אם אשים לב למסרים שניתנים לי, אצליח ביתר יעילות להתנתק ממצב העניינים של אחרים, אם לזה באמת אזדקק. בשבילי, זהו בסיס לשלווה.

"אל תקשיב לידידים כאשר הידיד אשר בקרבך אומר 'זאת תעשה!'".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו - 21 בינואר
 

0 תגובות | שרה 08:47

"האנונימיות היא הבסיס הרוחני לכל מסורותיונו". אנונימיות מאפשרת לנו להשאיר מחוץ לחדרים של נר-אנון, לא רק את שמות המשפחה שלנו, אלא גם את הכינויים, ואת הציפיות שלנו שהכבידו עלינו. באמצעות ההתחייבות שלנו לאנונימיות, אנו יכולים לשים בצד את מה שהיינו, ולהתחיל להבין מי אנחנו.

כאשר התחלנו להכיר בערכו של עיקרון רוחני זה בחיינו, הבינונו מדוע כל כך חשוב לשמור על האנונימיות של הזולת, כולל את זו של המכור. אם אנו רוצים בתועלת וביתרונות שהתוכנית מעניקה לנו, עלינו להתחייב להתייחס אל הזולת באותה מידה של כבוד ודרך-ארץ שנותנים לנו את תחושת הביטחון, את החופש מכינויים ותוויות, ואת החופש להיות מה שאנחנו.

"צריך להיות מצב שבו כולנו נוכל לצאת מפגישות נר-אנון עם הרגשת ביטחון שכל מה שהתחלקנו בו, לא יסופר לאחרים".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו - 20 בינואר
 

0 תגובות | שרה 08:36

היום ננסה להיות קצת יותר מקובלים על עצמנו, שיהיה לנו קצת יותר נוח בקרב לבנו. אומרים חשוב להכיר במגבלותינו ובפגמינו, אבל רק הכוח העליון שלנו יכול לעוקרם.

הוקרת החיים שלנו מעולם לא גברה על ידי אי השלמות שבנו, ולא עזרה לנו לאהוב יותר את עצמנו. אולי נוכל להפסיק לגנות רק למשך היום הזה. נכיר בכך שעלינו על דרך רוחנית של שיפור עצמי. כל צעד פעוט שנתקדם על הדרך הזו יקרב אותנו לשלמות, לבריאות ולשלווה.

כאשר אנחנו מגלים קוצר רוח כלפי עצמנו, כדי שניבחן את הציפיות שלנו. אולי אנחנו מצפים שנחלים בין לילה. היום נקצה זמן מה על מנת להוקיר את מאמצינו ולבטוח בתהליך של תוכנית נר-אנון.

"היום אוכל לקבל את עצמי כפי שאני, מפני שברור לי שמה שלא יקרה, יש לי כוח עליון וקבוצת אנשים שיאהבו אותי תמיד".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו- 19 בינואר
 

0 תגובות | שרה 08:26

כאשר שמעתי לראשונה שהדרך הטובה ביותר לעזור למכור היא להתמקד בעצמי, חשבתי שנר-אנון הוא מקום חסר לב, בו יאלצו אותי להפסיק לדאוג ליקירי. החלטתי לא לבוא יותר לפגישות, אבל מישהו מהקבוצה התחלק במחשבה ששינתה את החלטתי. הוא אמר שאומנם ייתכן והמניע לרצון שלנו לעזור לזולת הוא חיובי ומלא רחמים, אבל שיטות ה"עזרה" הישנות שלנו לא כל-כך עוזרות. נר-אנון מראה לנו דרך חדשה לעזור.

בחנתי את הגירסה שלי של עזרתי למכורה. גיליתי, שכאשר כתבתי ג'קים חדשים במקום הצ'קים שלה שהיו ללא כיסוי, או שהייתי מתנצל עבורה, אני מנעתי ממנה את האפשרות להתמודד עם תוצאות המעשים שלה. למעשה אני שללתי ממנה את ההזדמנויות לשאוף להשתנות.

בנוסף לכך, היה עלי לבדוק מדוע הרגשתי כה מיואש כאשר לא עזרתי לה. כאשר בחנתי את המניעים שלי, גיליתי שלא רציתי להתמודד עם החרדות והדאגות שלי.

"בנר-אנון אנחנו לומדים:
-לא ליצור משבר;
-לא למנוע משבר אם הוא חלק טבעי של מהלך הדברים".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 18 בינואר
 

2 תגובות | שרה 01:04

מי שהיה מתבונן במערכת היחסים שלי עם המכור שבחיי, בודאי היה מגיע למסקנה שאני הייתי הבלתי שפויה. אני הייתי זו שערכתי חיפושים מבר לבר, עשיתי סקנדלים במקומות ציבוריים, ונתקפתי בהסטריה בגלל סיבות לא חשובות. אני גם הייתי זו שהתעניתי בגלל התנהגותו של המכור, שיקרתי, התנצלתי ותירצתי תירוצים, ושנאתי את כל מה שעשיתי. האם זוהי שפיות?

נר-אנון היה המקום הראשון בו עלה בדעתי לתהות על שפיות דעתי. הבינותי שלא אצליח להתגבר על השפעת המחלה הזו בכוח הרצון או ההיגיון. כמו שאומרים, המחשבות הטובות ביותר שלי הביאו אותי לכאן. אבל, הצעד השני של נר-אנון הזכיר לי שכוח עליון יוכל להחזיר לי את שפיות דעתי.

כאשר אני נמצאת בפגישת נר-אנון אני מרגישה שאני יותר הגיונית מבכול מקום וזמן אחרים; ולכן פניתי לעזרה אל אותו הכוח שזורם בתוך אותן הפגישות. עדיין קורה לעיתים שתוקפים אותי רגעים ללא הגיון, אבל חדלתי להאשים את הזולת בהתנהגותי המוזרה. עכשיו ידוע לי בדיוק לאן לפנות כאשר עלי למצוא שוב את השפיות.

"אם לא נשנה את כוון דרכנו, אנחנו עלולים להגיע למקום אליו פנינו מועדות"

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 17 בינואר
 

0 תגובות | שרה 18:50

היו זמנים שכאשר נכנסה מחשבה לראשי, באופן אוטומטי היא הייתה יוצאת מפי. גם כאשר לא ידעתי אם מה שאומר נכון הוא, המלים זרמו החוצה. בנר-אנון למדתי "לחשוב" לפני שאדבר.

כאשר אני מתפתה להגיב על האשמות כועסות בהאשמות משלי, אני איעצר "לחשוב". כאשר ארגיש בדחף לגלות משהו שנאמר לי מתוך אמון שאשמור זאת בסוד, לרכל, או לספר משהו מאוד אישי לאדם זר, איעצר "לחשוב". וכאשר לא שואלים אותי לדעתי על עיניינו של הזולת, אעשה פסק זמן על מנת "לחשוב" לפני שאגיע למעורבות. בצורה כזו אבחר בהכרה מלאה בדרך בה אגיב.

אפשר שאחליט לא לומר דבר, או שאחפש דרך יותר עדינה להמשיך לדבר, או שאשאל את עצמי אם באמת התכוונתי למה שחשבתי. ייתכן שאחליט שזה לא המקום המתאים לדבר על מה שעל לבי. או שאבחר להמשיך ולדבר באופן ישיר לגמרי. תהיה הדרך שבחרתי בה מה שתהיה, היום תתקבלנה עלי התוצאות של מעשיי מפני שאני הקדשתי זמן לבחור בדרך פעולה מסויימת.

"אני לא מרשה לפי לומר משהו שראשי לא יכול לסבול".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 16 בינואר
 

0 תגובות | שרה 06:37

מי מפחד מאהבה עצמית?
אהבה...איך אדם יכול להתיימר להיות רגיש ולאהוב מישהו או משהו אם אינו מרגיש?
אהבה עצמית זה להרגיש את עצמי (גופי, רגשותיי, מחשבותיי), להיות מודע לעצמי, לצרכיי.
לעמוד על שלי כשמתנהגים אתי במינפולטיביות..
להיות סבלני אל עצמי ופחות ביקורתי אל עצמי..
לדרוש את המגיע לי..
למצוא את היופי והאור בתוכי.
לדעת שאני שלם ואהוב כמו שהאל ברא אותי.
לקטוף משדה השפע של החיים את מה שאני זקוק לו בלי לפחד ולדאוג שלא יישאר עבורי.
לא לאפשר לאחר לרמוס את כבודי בשום דרך ובשם אף תורה.
להיות חופשי ולהיות אני עצמי.
לכבד את המרחב המקודש שלי.


להרגיש את החלקים בפגועים בתוכי, להתייחס אליהם ולחבק אותם.
להרגיש את הניצוץ האלוהי ממנו נבראתי ולכבד אותו, להאיר אותו יותר ויותר.
להיות ברור עם עצמי כך שגבולותיי יכובדו ולא ישאבו אותי.
להרגיש טוב עם עצמי וליהנות מעצמי ומחיי.
להיות שלם עם האמת שלי.
לתת את מה שאני יכול ולהפנות מישהו למטפל אחר בלי לדאוג לאגו שלי..
חירות, כבוד, אמת אומץ=אהבה עצמית.
באהבה...
מהמקום הזה נוכל לצמוח הלאה ולכבד את אותם האלמנטים בדיוק אצל הזולת.

אוהבת  

0 תגובות | שרה 16:18

תוכנית נר-אנון מוצעת כאמצעי להתמודדות עם מצבים שנוצרים מבעיית התמכרות של מישהו קרוב. תוכנית נר-אנון אינה תוכנית דתית, אלא מהווה דרך חיים רוחנית ומקבלת כל אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין, אשר לו קשר עם מכור/ה. התכנית מבוססת על שנים עשר הצעדים של ה-אנ.איי ועוזרת לחברים כפי שתכנית האנ.איי עוזרת למכור/ה.

קבוצות המשפחה נר-אנון הינן קבוצות אנונימיות ובפגישות נוכחים אך ורק אנשים אשר להם קשר עם מכור/ה לסמים.

הקבוצות נושאות את עצמן ומתקיימות מתרומות החברים בלבד. התנאי היחיד להשתתפות הוא שיהיה לך קרוב או קשר עם מכור/ה לסמים.

על התכנית והעזרה המוצעת
אנו מאמינים כי התלות בסמים היא מחלה משפחתית. מחלתו של המכור/ה או המשתמש/ת בסמים משפיעים על חייהם של כל הקרובים אליו/ה המשפחה אינה מצליחה להבחין שהתלות בסם היא בעצם סימן למחלה ככל שהשימוש בסמים מחריף, וככל שהקרובים אל המשתמש נעשים יותר מעורבים מבחינה רגשית, העזרה הטובה ביותר שהם מסוגלים לתת בשלב הראשון היא, לחפש עזרה ותמיכה עבור עצמם.

המשפחות יכולות לעזור למכור על ידי כך שהן מוכנות להמליץ לו על מקורות עזרה כגון תוכנית האנ.איי, יעוץ מקצועי או מרכזי גמילה. הדרך הטובה ביותר לעזור למכור/ה להחלים היא לסלק את הבורות, לפתח גישה מתאימה שמבוססת על ידע, ולאזור אומץ ליישם את העקרונות האלה בהתמודדות עם המכור/ה.

בתכניתנו נוכחנו כי לעיתים שינוי גישתנו מביא להחלמת המכור/ה. אנו מאמינים כי גם לאחר נקיונו הפיסי וטיפולו של המכור/ה בהתמכרותו, אנו עדיין זקוקים ללמוד את הדרך המוצעת לנו בתכנית נר-אנון בכדי שנוכל להבין את המכור/ה וליישם דרך טובה יותר לחיות. אנו רוכשים בגרות, שלווה, סבלנות, סובלנות, ולומדים כיצד לתקן את טעויותינו ולהיות מאושרים בחיינו שלנו. אנו גם לומדים לא לסבול בגלל מעשיהם של אחרים.
בקבוצותינו אנו רוכשים חברים/ות שיכולים להבין אותנו ולהזדהות עמנו ולהיפך כפי שמכור/ה עוזר למכור/ה. אנו לא לבד!!!

נוכחות עקבית בפגישות נר-אנון ושמירת קשר עם חברים אחרים בתכנית מביאה לשינויים נהדרים.

מקומות מפגש נר-אנון:
הקו החם למשפחות של מכורים טלפון: 050-5845886
תל-אביב: יום ד' בשעה 20.30 - רח' אנטקולסקי צדדי של אבן גבירול
באוניברסיטה העממית.
ירושלים: יום ד' בשעה 20.30 - רח' הלל 22 קומה ג' במרכז העיר.
אור יהודה: יום ד' בשעה 20.30 - רח' יחזקאל גזז 30 במקלט.
בת-ים: יום ג' בשעה 20.30 - רח' שלמה בן יוסף 6 מועדון אקי"ם.
חיפה: יום ב' בשעה 19.00 רח' קסריה 2.
באר שבע: יום ג' בשעה 20.00 - רח' אנילביץ 23, העיר העתיקה ליד הפול.
חולון: יום ב' בשעה 20.30 - רח' אהרונוביץ 56.
אשדוד: יום א' בשעה 20.30 - מתנ"ס עוזיאל, רח' סיני אזור א.
פתח תקווה: יום ב' בשעה 20.30 - מול בר כוכבא 15.

תודה ל-מזל-טוב שהעלתה את המידע לרשת.
 

2 תגובות | אילנה 10:22

האתרים שאני במיוחד אוהבת לבקר בהם באינטרנט הם יומני רשת (בלוגים) ועוד יותר אני אוהבת לבקר ביומנים/בלוגים של אנשים שעובדים את תוכנית 12 הצעדים. אין הרבה כאלה ברשת ואם כן, הם כתובים באנגלית שמבחינתי זה בסדר כי אני שולטת היטב בשפה האנגלית - רק חבל שאני לא יכולה להמליץ על הבלוגים האלה למי שלא קורא אנגלית.

dryblog הוא בלוג שמביא קישורים למיגוון רחב של אתרים שעוסקים בהחלמה והוא מתעדכן כל יום עם קישורים, הומור ועוד ועוד... היום מצאתי שם קישור לבלוג Sea-Change של מישהו שלא מזמן הגיע לתוכנית והוא מספר על תחילת דרכו בחדרים, על הקשיים ביצירת קשר ראשוני, מציאת ספונסר, על קבוצות למתחילים ועל החשיבות של התוכנית לגביו. מאוד מעניין, אפילו מרתק מבחינת השיתוף, הכנות וכושר הכתיבה.

בבלוג שלו הוא גם מספר שפעם בשבוע יש אצלם פגישות משותפות - איי.איי ואל-אנון ושהוא בר-מזל שאשתו הלכה איתו לפגישה! כמובן שרשמתי אצלו תגובה בבלוג ושאלתי אותו מה הן בדיוק הפגישות האלו והאם כדאי שנחשוב לערוך פגישות כאלה גם כאן אצלנו בישראל. נראה מה הוא יענה לי :)

עוד אתר ממש, ממש מגניב שמצאתי אצל dryblog זה - N.A Roque Underbelly (מתחת לחגורה) - אתר הומוריסטי בליווי תמונות משעשעות.


העמוד ההמוריסטי שלהם על הצעדים - מומלץ ביותר

יום טוב ושבת שלום.
 

0 תגובות | אילנה 08:12

לא מכבר נודע לי על משבר שחל בחייו של מכור שאהוב עלי. כשניסיתי לעבוד היום, מצאתי את עצמי יושבת בדלדול איברים, בדיכאון וללא ריכוז. במהרה, חדלתי לחשוב על העבודה, עסקתי בהטלות של התוצאות הנוראות שתיגרמנה על ידי המשבר של אהובי, והתחלתי לחשוש כיצד עלולות התוצאות להשפיע עלי. הסיסמה "כל יום ביומו" מזכירה לי שלמרות הפחדים שלי, לא ידוע לי מה יביא המחר.

מדוע אני מדלגת אל העתיד? ייתכן שלא נתתי מקום לרגשות שלי. בחלק ממחשבותי אני מהמרת שעל ידי כך שאני דואגת מראש, יהיה לי יותר קל להתמודד עם בשורות לא טובות באם הן תבואנה . אבל הדאגה לא תגן עלי בפני העתיד.היא רק תמנע מימני לחיות כאן ועכשיו.

"הדאגה לא גוזלת את העצב מן המחר;היא רק מוצצת את העוצמה מהיום"

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 15 בינואר  

0 תגובות | שרה 06:02

בנר-אנון למדתי להבין שמצפה לי כישלון מוחלט אם אנסה לאלץ את הזולת להפסיק להשתמש, מאחר ואני חסרת אונים מול ההתמכרות. גם חברים אחרים באגודה לא הצליחו בכך, ובכל זאת, כפי הנראה, הם היו כמעט שמחים להודות בכך. במשך הזמן הבנתי: כששחררנו את המאבק הזה, שבטוח היה שנפסיד בו, אנחנו השתחררנו.

בהדרגה התחלתי להבין שכל מה שאעשה או לא אעשה, לא ישכנע את יקירי להיתפכח הבנתי זאת באופן הגיוני,אך עבר זמן מה עד שהאמנתי בזה בעומק ליבי. הרבה פגישות נר-אנון, שיחות טלפוניות, קריאה בספרות נר-אנון, אלה היו האמצעים ההכרחיים לתהליך הלימוד הזה.

כעבור זמן, כשיקירי בחר במפוכות, גיליתי דרכים חדשות ליישם את עיקרון חוסר האונים הזה. אומנם התפתיתי לעקוב אחרי מספר הפגישות בהן השתתף המכור ולהגן עליו מיפני מצבים שיפגעו בו, אך הישתכנעתי שמה שלא אעשה, לא יגרום לזולת להצליח או להיכשל במפוכחותו. אחרי כן הבנתי שלפחדים שלי לא היה הרבה קשר עם המכור. לעומת זאת, הם העידו שעלי לעבוד את התוכנית שלי.

".להתפתחותנו הרוחנית אין גבולות, ואין סוף לגמולנו, אם ננסה להפעיל את התוכנית בכול תחומי חיינו"

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 14 בינואר  

0 תגובות | שרה 17:33

נר-אנון מעניקה לי חופש רוחני עצום, מפני שהיא מעודדת אותי לנסות להבין אישית את האלוהים, ולתת לאחרים את החופש לעשות כנ"ל. כל זמן שלא יכולתי לחשוב על האל בצורה שהיא בעלת משמעות עבורי, לא היה ביכולתי למסור את חיי לכוח העליון.

אצלי, התפיסה של המושג-אלוהים-הוא משהו שמתפתח. הוא משתנה ומתפתח ככל שהתבגרות ושנויים חלים בי. זוהי הרגשה נפלאה, מאחר ועכשיו יש לי הבנה של כוח עליון שהוא חי וערני כמוני! מעולם לא חלמתי שאגלה מקור כזה של שלווה, אומץ ותבונה.

יש לי תחושה שלדרכי בחיים קיימת מטרה שהיא מיוחדת במינה. חיים אלה הם רק שלי, ועל מנת לחיות חיים אלה במלואם, דרושה לי עזרתו של אלוהים שהוא לפי הבנתי אותו. כאשר האמונה קושרת אותי אליה, אוכל להמשיך בדרכי וללכת בביטחון לקראת העתיד.

"בעיצומו של החורף, גיליתי סוף סוף שמקנן בקרבי קיץ שלא ניתן לנצחו".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 13 בינואר
 

0 תגובות | שרה 16:43

באחת הבקרים עמדתי להסתכל במושבה של דבורים. תוך כדי הפחד שנפל עלי הודות להשתוללות והזמזום הנלהב, הזכרתי לעצמי שאם לא אדחוף את אפי אל תוך הכוורת שלהם, לא איעקץ. כאשר אבחר לשמור על מרחק בטוח ממצב מסוכן, אני אהיה בסדר.

לדעתי, זהו בדיוק הלקח שההתנתקות מלמדת. הברירה תמיד נתונה בידי. כאשר אחוש שמציאות מסויימת מהווה עבורי סיכון גופני, נפשי, או רוחני, יש ביכולתי ליצור מרחק ביני ובין אותה מציאות. לפעמים, זה אומר שעלי להימנע ממעורבות רגשית יתירה בבעייה; לפעמים-יציאה מן החדר ועל ידי כך סיום השיחה. פעמים אחרות זה אומר ליצור מרווח רוחני ביני לבין המכור או התנהגות של מישהו אחר. זאת לא אומרת שחדלתי לאהוב את אותו בן אדם, פירוש הדבר הוא שידועות ומובנות לי הסכנות האורבות לשלומי ושבידי הברירה לדאוג לעצמי.

"כאשר אדם מחזיק בפנס שלו, אין לו צורך לחשוש מפני החשכה".

מתוך אומץ לשנות /כל יום ביומו - 12 בינואר  

0 תגובות | שרה 04:49

יש לי הרגשה נפלאה שאני האדם המאושר ביותר בעולם, מפני שמצאתי לעצמי משפחה שניה, שבתוכה אני מהווה חלק ממשי. במשפחתי החדשה, מקבלים אותי כפי שאני. אף פעם אין לי צורך להתחזות או לכסות את רגשותיי במסכה. ניתן לי לדבר בחופשיות ולדעת שמה שאומר לא יעזוב את החדר.

בני משפחתי החדשה מזדהים איתי בשעת התחלקות בבעיותי. אבל במקום לפתור עבורי את בעיותי, הם נותנים לי את הכבוד לעשות זאת בכוחות עצמי. הם מתחלקים הניסיונם בעוז נפשם ובתקוותיהם, ובשעת התחלקות כזו, לעיתים קרובות, הם משמיעים בדיוק את מה שעוזר לי במצב בעייתי.

במשפחתי החדשה, האהבה לא עובדת בשיטת הציונים. אין צורך שארוויח או אזכה באהבת הזולת-היא ניתנת ללא מחיר, במתנה. אין צורך להיאבק עבור מקומי תחת השמש, עלי רק להרפות ולהיות עצמי.

"בשבילי, המכור הוכיח את עצמו כמורשה שהיא מרה/מתוקה-מרה, בגלל הסבל והכאב שסבלת,מתוקה, מפני שאלמלא הכאב והסבל, לא היה לי הצורך לחפש ולמצוא דרך חיים חדשה".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 11 בינואר
 

0 תגובות | שרה 16:36

נדמה לי שאילו רציתי להחזיר לעצמי את כל הרגעים, השעות והימים שהקדשתי לדאגה ולפחדים, שנים היו מתווספות לחיי כניעתי לדאגה פותחת את תיבת פנדורה עם תמונות מפחידות פרנויה של קולות, וביקורת עצמית אכזרית. ככל שארבה לשים לב להפרעות הנפשיות הללו, כך תיתלש האחיזה שלי במציאות במצב כזה אין להישגים מועילים.

על מנת לשבור את מעגל הפחד והדאגה, למדתי למקד את תשומת לבי לרגע הנוכחי בלבד. ביכולתי לא לשים לב למחשבות הרסניות, ולהתרכז במקום זה במראות ובקולות הסובבים אותי: באור ובצל, באדמה שמתחת לרגלי, בדופק של חיי היומיום-בכול המרכיבים של הכאן והעכשיו. שבררים אלה של המציאות ממלטים אותי מן"מה היה אילו" וה"היה עליי לעשות". על ידי כך שהם מענגים אותי בהווה. תפילה ומדיטציה, הסיסמאות,ושיחות טלפוניות עם חברי נר-אנון, הם מקורות נוספים של שלווה שמחזירים אותי לרגע הנוכחי.באוטמי את אוזניי לרעש, רצונו של הכוח העליון שלי נקלט אצלי ביתר שאת, ויש לי יותר כוח להתמודד עם התקופות הקשות.

"העבר פרח לו. החודש והשנה הבאים אינם קיימים, רק הנקודה של ההווה היא שלנו".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 10 בינואר
 

0 תגובות | שרה 02:58

לעיתים קרובות אני מחפשת אישורים ותשבוחות מבחוץ! גם כאשר הפעולה שאני מבצעת מוצלחת, ההרגשה הטובה שלי תלויה בהכרת הזולת בהצלחתי. טעמה של הארוחה שאני מכינה בבית אינו טעים מספיק כאשר אף אחד לא משבח את הטבחית. יש לי רגשות של טינה כלפי הטובות שאני עושה לילדיי כאשר הם אינם מודים לי עבורן.

כולנו זקוקים לטפיחה על הכתף מפעם לפעם. אבל, כאשר התשבחות מן הזולת הופכות להיות המניע להתנהגותי ואני זקוקה להן כדי להיות שבעת רצון, אז אני נותנת בידי הזולת את השליטה עלי.

אנשים אולי שוכחים לשים לב לדברים הנפלאים שבצעתי, או שייתכן שלא נוח להם לשבח אותי. אני לא חייבת לקבל זאת אישית. רחמנות עצמית ורגשות טינה אינן הברירות היחידות שעומדות לרשותי. אם אצליח ללמוד לקבוע את ערך מעשיי והתנהגותי, ולהעריך את השיפוט שלי, אז שבחים מן הזולת אומנם יגרמו לי הנאה, אבל לא יהיו הכרחיים בשביל השלווה שלי.

"ראייתך תתבהר רק כאשר תוכל לבחון את הלב שלך".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 9 בינואר
 

0 תגובות | שרה 14:46

פעם אמרתי למשפחתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהקיטורים והמריבות שלהם גורמים למכורה שלנו שהתפכחה רק לאחרונה, לעצבות, ושזה עלול לגרום לה להתחיל שוב להשתמש. נדהמתי כאשר נאמר לי, גם כן בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים,"טוב, שתשתמש!" הבנתי שאני עדיין ניסיתי ליישר את ההדורים עבור המכורה, ולהקל עליה. מפני שלא התקבל עלי שהייתי חסר אונים מול החומר בזמן המפוכחות, ממש כפי שהייתי במשך השנים של השימוש הפעילה.

אז גיליתי כמה יפה עובדת הסיסמה"שחרר ואפשר לאל". כאשר הבינותי עד כמה חסר אונים הייתי אל מול המציאות. הייתי מסוגל להאמין שלמכורה יש הכוח העליון שלה, ושביחד הם יכולים לעבוד על עתידה. הרגשתי כאדם חדש, מאחר והייתי חופשי מן הצורך המתמיד להשגיח עליה; חופשי לחיות את חיי שלי.

אהבתי אל המכורה שבחיי גדולה מיכולתי לבטא במילים. אני מאחל לה בריאות, אושר ומפוכחות, אבל אין לאל ידי להגיש לה את הדברים הללו. לה ולכוח העליון שלה השליטה על כך. ביכולתי רק לאהוב אותה, וכאשר אני חושב על כך, דייני.

"אם אנחנו נוכיח נכונות, אלוהים ייתן את הכוח".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 8 בינואר
 

0 תגובות | שרה 23:41

שמי ג'ון. אני מכור פעיל, וזה מה שמכורים פעילים עושים. את לא תצליחי לשנות את התנהגותי ואת גם לא יכולה לעשות את זה. את לא יכולה לגרום לי להתנהג אליך יותר טוב, שלא לדבר על להתנהג אליך בכבוד. אני חושב רק על הצרכים שלי וכל מה שאיכפת לי זה איך לספק אותם. את כלי עבורי, לפעמים כדי להשתמש בו. כשאני אומר שאני אוהב אותך אני משקר מכיוון שאהבה זה דבר בלתי אפשרי למישהו שנמצא בהתמכרות פעילה. אם הייתי אוהב את עצמי, לא הייתי משתמש ומכיוון שאני לא אוהב את עצמי, אני לא יכול לאהוב אותך.

הרגשות שלי כל כך מודחקים ורדומים מרוב שימוש בסמים שאין לי שום אמפתיה כלפיך או כלפי מישהו אחר. לא מזיז לי שאני מכאיב לך, מרעיב אותך, משקר לך, מרמה אותך או גונב ממך.

ההתנהגות שלי לא תשתנה עד אשר אחליט להפסיק להשתמש, וכשההחלטה תהיה מלווה בתוכנית פעולה.

ועד שאגיע להחלטה הזאת, אמשיך להכאיב לך שוב ושוב ושוב...

תפסיקי להיות מופתעת.

אני מכור פעיל... וזה מה שמכורים פעילים עושים.

מתוך פורום נר-אנון (באנגלית).  

1 תגובות | אילנה 07:32

בפעם הראשונה שאנחנו שומעים שתוכנית נר-אנון היא לא על איך לעזור למישהו אחר להפסיק להשתמש בסמים, אנחנו תוהים – אז למה בכלל ללכת לפגישות? אבל מהר מאוד אנחנו לומדים שהתוכנית מיועדת עבורנו, לא עבור המכור. אנחנו לומדים שמגיע לנו שתהיה לנו שלווה.

החשיבה שלנו תעשה בהירה יותר מכיוון שהצעד הראשון יעזור לנו לוותר על ההתעסקות האובססיבית במכור. מהצעד השני עד השלישי נפתח אמון בכוח עליון ונוותר על פחדינו, ובסופו של דבר נוותר על העול הכבד שנשאנו זמן כה רב כשנגיע לאמונה שזה לא מתפקידנו לגרום למישהו אחר להיות נקי. התפקיד שלנו הוא למצוא שמחה בחיינו ולהציע אהבה לאחרים. שום דבר לא יכול לעשות אותנו יותר טובים מאשר זאת.

הזמן שאני נמצאת בפגישה הוא לעולם לא זמן מבוזבז. אושרי יגדל בכל פעם שאשתמש באיזשהו חלק מהתוכנית.  

1 תגובות | אילנה 06:19

בצעד השישי והשביעי של התוכנית, אנחנו נעשות נכונות לשחרר את פגמי האופי שלנו – משקעים, התנהגויות, רגשות ישנים, בעיות בלתי פתורות ואמונות שחוסמות אותנו מהאושר שמגיע לנו ואחר-כך, אנחנו מבקשות מאלוהים שייקח אותם מאיתנו.

נכון שזה פשוט? אנחנו לא צריכות שתהיה לנו שליטה על עצמנו כדי לגרום לעצמנו להשתנות. אנחנו לא חייבות לאלץ את השינוי לקרות. זו הפעם הראשונה שאנחנו לא צריכות לעשות את זה בכוחות עצמנו. כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה לשאוף לגישה של נכונות וענווה. כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה לבקש מאלוהים את מה שאנחנו רוצות וצריכות, ואז לתת בו אמון שהוא יעשה בשבילנו את מה שאנחנו לא יכולות לעשות לבד.

אנחנו לא צריכות לחכות בנשימה עצורה כדי שהשינוי יתרחש. התוכנית היא לא תוכנית של עזרה עצמית. בתוכנית היעילה והמופלאה שלנו, שהביאה החלמה ושינוי למיליונים, אנחנו משתנים על ידי זה שאנחנו עובדים את הצעדים.

היום, אלוהים, אני כנועה להחלמה ולתהליך שבאמצעותו אני משתנה. עזור לי להתמקד בצעד שלו אני זקוקה. עזור לי לעשות את חלקי, להירגע ולאפשר לשאר פשוט לקרות.

(אני רק תרגמתי אבל לדעתי הקטע מקסים, כל כך לעניין וקולע לגבי הצעד שהקבוצה שלנו נמצאת בו כעת).
 

1 תגובות | אילנה 08:33

"רק להיום תהיה לי חצי שעה שקטה רק לעצמי ואנסה להירגע באותו פרק זמן...". זה נשמע כל כך פשוט עד שניסיתי לעשות זאת. גיליתי שהיה לי קשה להיות לבד אפילו במשך זמן קצר-שלושים דקות שקטות היו יותר מדי בשבילי מתוך יומי העסוק! לכן התחלתי עם חמש דקות בלבד. במשך הזמן הצלחתי למצוא לעצמי עשר דקות, אחר כך עשרים דקות ולבסוף שלושים דקות.

למרבה הפלא, חצאי השעות השקטות האלה מחזירים לי את השפיות. במשך הזמנים האלו, שאת מרביתם אני מבלה בתפילה ובמדיטציה, מתגלים אלי השלווה ועוז הנפש של אלוהי.

כתוצאה מכל זה, למדתי לשאת את חברתי ואפילו ליהנות ממנה. עכשיו, ללא כל קשר למה שקורה, יש לי צורך בחצי שעה הזו על מנת לקבל פרספקטיבה על חיי. גיליתי שאני לא לבד גם בהיותי בתוך מערבולת של מהומה ומבוכה. אם אקצה לעצמי את הזמן, הכוח העליון שלי שולח את המסר.

"שב תנוח. שדה שניתנת לו מנוחה מניב יבול יפה".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 7 בינואר
 

0 תגובות | שרה 02:40

היום בבוקר צפיתי בתוכנית של אופרה וינפרי ומאוד התרגשתי כשהאזנתי לשיר "תפילה של אם" "A Mother's Prayer" שסלין דיון שרה בתוכנית. כמובן שתיכף חיפשתי את השיר באינטרנט וצירפתי אותו לרדיובלוג שלנו (מצד שמאל) השיר הראשון. כל כך רלוונטי לאווירה ולחוויות שאנחנו עוברים בזמן האחרון בקבוצה שלנו -

"תפילה של אם"- סלין דיון
אני תפילה שתהיה העיניים שלי
ותשגיח עליה לאן שהיא תלך
ועזור לה להיות נבונה
עזור לי לשחרר

תפילה של כל אם
כל ילד יודע
הובל אותה למקום
כוון אותה בחסדך
אל מקום בו היא תהיה בטוחה

אני תפילה שהיא תמצא את האור שלך
ותשמור אותו בליבה
כשהחשכה יורדת כל לילה
תזכיר לה היכן אתה נמצא

תפילה של כל אם
כל ילד יודע
צריכה למצוא מקום
כוון אותה בחסדך
תן לה אמונה כדי שהיא תהיה בטוחה
הובל אותה למקום
כוון אותה בחסדך
אל מקום בו היא תהיה בטוחה.

נכנסנו לשנה חדשה שנת 2005... והיומן/בלוג שלנו כאן ברשת גם הוא חוגג החודש יום הולדת... כבר בן שנה! כל הכבוד לשרה שהתמידה ודאגה לעדכן את היומן כל יום. הלוואי ועוד חבר'ה מכל תוכניות ההחלמה יצטרפו אלינו לכתיבה כאן. שנה טובה לכולם - שנה של אהבה, שלווה והחלמה.
 

5 תגובות | אילנה 11:31

בין הפגישות, עלי לשמור על קשר הדוק עם חברי נר-אנון באמצעות הטלפון. כאשר הגעתי לתוכנית, כמו רבים אחרים שחייהם הושפעו על ידי המכור, נשאתי על גבי משא כבד מנשוא. הרבה האזנה מלאת סבלנות מן הצד השני של הטלפון, עוזרת לי לפרוק משא זה מעלי.

ההתחלקות בהחלמה של נר-אנון דרך הטלפון, מאפשרת לי לנסות להגיע אל הזולת לשם קבלת תמיכה. החברים שמדברים אתי הם לא המדריכים שלי, לא כומר הווידויים שלי, ולא פותרי הבעיות שלי. כמו כן הם לא חייבים להקשיב לכל הסיפורים העצובים שלי.

לעומת זאת מי שמקשיב לי בטלפון עשוי לעזור לי לנתח ולהבין מצבים בעייתיים. לפעמים יזכירו לי רעיון או כלי של נר-אנון שיאפשר לי לקבל פרספקטיבה על המצב. לא נותנים לי עצות מה לעשות או לא לעשות-עלי להחליט בעצמי. עם תום השיחה, בדרך כלל יש הקלה מן הבעייה שנראתה לי עצומה כל זמן שהייתה לכודה בתוך ראשי.

"לא נוכל לטפס על חבל שמחובר לחגורה שלנו בלבד".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 6 בינואר
 

1 תגובות | שרה 05:37

כאשר הגעתי לנר-אנון, לא כל כך הבנתי את פירוש המילה"compassion"(חמלה, השתתפות בצער).
חשבתי שפרושה-לתרץ תירוצים עבור המכור, או לשלם עבור המחאות ללא כיסוי. נר-אנון עזרה לי למצוא מילה אחרת עבור התנהגות כזו:"לאפשר". למדתי שכאשר חיפיתי על תוצאות ההתנהגות ההתמכרותית, אפשרתי בזאת למכור להמשיך להשתמש בנוחיות ולהתפרע מבלי שיצטרך לשלם את המחיר. דרך רחומה יותר להגיב על התנהגותם של יקירינו תהיה אם נניח להם לעמוד בפני התוצאות של מעשיהם, אפילו כאשר הדבר יכאיב להם.

איך אדע באם פעולה מסויימת היא מאפשרת? גיליתי שיעזור לי אם אבחן היטב את המניעים שלי, למרות שזה לא תמיד ברור ומובן. האם אני מנסה להתערב בתוצאות הטבעיות של בחירתו של האדם האהוב עלי? האם אני מנסה לעשות עבור הזולת את מה שעליו לעשות בעצמו? האם אני עושה את מה שהכי טוב עבורי? האם יש לי רגשות טינה על מעשי? ואם כך, האם זוהי בחירה מתוך אהבה? לפעמים, המעשה הרחום ביותר שעלי לעשות הוא, לאפשר לזולת לקחת את מלוא האחריות על מעשיהם.

"עלי ללמוד לתת ליקירי את הזכות לעשות את הטעויות שלהם ולהכיר בהן".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 5 בינואר
 

2 תגובות | שרה 05:20

כאשר הגעתי לנר-אנון הייתי במצב של ייאוש ובדידות. השתוקקתי לאותה שלווה שהיתה לחברים שנוכחו בפגישה. הקדשתי תשומת לב מיוחדת כאשר החברים התחלקו אודות הכלים שעזרו להם.

הרי לפניכם מה ששמעתי: לכו לפגישות והתחלקו ככל שתוכלו; עבדו את כל הצעדים, אך לא את כולם בבת-אחת-התחילו את הצעד הראשון; בחרו במאמץ או מאמצת; קראו בכל יום משהו מספרות נר-אנון; בין פגישה לפגישה, השתמשו בטלפון על מנת ליצור קשר. התחלתי בהדרגה לקבל עלי את כל אחת מן ההצעות הללו, והתחלתי להווכח בשינויים אמיתיים בחיי. התחלתי להאמין שתוכן חיי יכול להיות יותר משורה של ימים מלאי כאב שיש לעבור אותם איכשהו. עכשיו היו בידיי אמצעים שעזרו לי להתמודד עם מצבים קשים ביותר. הגעתי למסקנה שבעזרת הכוח העליון שלי, אוכל להתמודד עם כל מה שיעמוד מולי, וגם להתבגר תוך כדי כך. במשך הזמן, עזרו לי הכלים והעקרונות של התוכנית, להגיע אל השלווה אליה כה השתוקקתי במשך זמן רב.

"עמידה על המשמר יום-יומית תהיה מחיר זעום לשלם עבור שלווה נפשית".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 4 בינואר
 

0 תגובות | שרה 07:40

סיפור חיי נכתב על ידי בכל היום. האם חיי מתקדמים בכוון חיובי? אם לא, ייתכן ועלי לחולל כמה שינויים. אין לאל ידי לשנות את העבר. השתתפות בפגישות של נר-אנון ויישום העקרונות של התוכנית הם חלק מן האמצעים שעוזרים לי להשתחרר מתבניות ההתנהגות מן העבר, שלא בריאות ושהיו בלתי משביעות רצון.

לדעתי חיי בנויים על גבי שכבות של הישגים קטנים יום-יומיים. כאשר מחשבותי הולכות בכוון כזה, הצבת מטרות והסתכנויות קנות הופכים להיות יותר ממאמץ יום-יומי לשיפור חיי. פעולה חיובית פעוטה בכל יום, עשויה להיות הרבה יותר אפקטיבית מבולמוס של פעילות, אחרי שבועות וחודשים של חוסר פעולה, תוך ניסיון לגרום לשינויים קיצוניים בין לילה. זה בהחלט משרה עליי יותר שלווה. כאשר עלי להתמודד עם אתגר חדש, אני מנסה למצוא את נקודת המוצא על מנת להתחיל ממנה.

"מסע של אלפי קילומטרים מתחיל בפסגה אחת בלבד"

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 3 בינואר  

0 תגובות | שרה 08:29

לבקש מן המכור תמיכה והגנת חיבה זה כמו ללכת לחנות לכלי עבודה לשם קניית לחם. קורה שאנו מצפים מהורה "טוב" שיטפח את הרגשתינו ושיתמוך בהן, או מבני או בנות זוג "אוהבים" שיעודדו אותנו ושיחזקו בנו כאשר אנו נתונים בפחד. או שבנים או בנות "דואגים" ירצו לעזור כאשר אנו חולים או מדוכאים. אומנם יקירינו אלא אינם ממשים את הציפיות שלנו. אך האמת היא שהציפיות שלנו הן אלה שאכזבו אותנו ולא יקירינו.

את האהבה ניתן לבטא בדרכים רבות, אך סביר להניח שהפגועים בהתמכרות אינם מסוגלים לבטא אותה בדרך הרצויה לנו. אבל אנחנו יכולים לנסות להכיר באהבה מתי ובאיזו צורה שהיא ניתנת. כאשר לא ניתנת אהבה, אין צורך שאנו נרגיש את עממינו מקופחים; רובינו מוצאים אהבה ללא מצרים בנר-אנון. בעזרת העידוד והתמיכה של חברינו שבתוכנית. אנו לומדים להבין שהצרכים שלנו הם חשובים ונכונים, ושאנחנו ראויים וזכאים ושמגיע לנו.

"בנר-אנון גיליתי בקירבי את הכוח לראות באור חדש מצב שהוא כביכול ללא תקווה. נוכחתי שעלי להשתמש בכוח הזה, לא על מנת לשנות את המכור, שעליו אין לי שליטה, אלא על מנת להתגבר על הרעיונות והגישות המעוותים שלי".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 2 בינואר  

0 תגובות | שרה 14:13

אנו חיים בחברה של סיפוק מיידי: קפה נמס, מרק נמס, כסף מזומן ומיידי מן הכספומט-לאן שמסתכלים-יש! אין פלא שכה רבים מאיתנו מגיעים לנר-אנון ומחפשים תשובה מיידית לכל בעיותינו שנובעות מחיינו עם המכור ומאהבתנו אליהם.

החלמה היא תהליך. לוקח זמן לרכוש, לתבוע ולקבל בחזרה את כל שאיבדנו כאשר ניסינו להתמודד עם ההתמכרות הפעילה. לוקח ליצור אמון לוקח זמן, שינוי לוקח זמן, לרפא פצעים ישנים לוקח זמן; אין פתרונות מוכנים ומיידיים. אך הכלים והעקרונות של התוכנית שלנו-הצעדים, המסורות, הסיסמאות, פגישות, אימוץ, שרות-אלה יכולים להוביל אותנו אל התשובות הנכונות עבורנו.

לכולנו יש זמנים קודרים בחיינו, אבל הדרך אל הזמנים הטובים יותר, היא שגורמת לנו להיות אנשים יותר מאושרים וחזקים. כאשר נחדל לצפות להקלה מיידית, רק אז נוכל להגיע לאמונה שהמקום בו אנו נמצאים היום הוא בדיוק במקום בו הכוח העליון שלנו מתכוון שנהיה.

"כאשר אנו נתונים בלחץ וקובעים לעצמנו גבולות, נעצור לרגע ונחשוב רק על היום ומה ניתן לעשות בו".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 1 בינואר  

0 תגובות | שרה 01:11