"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

בין הפגישות, עלי לשמור על קשר הדוק עם חברי נר-אנון באמצעות הטלפון. כאשר הגעתי לתוכנית, כמו רבים אחרים שחייהם הושפעו על ידי המכור, נשאתי על גבי משא כבד מנשוא. הרבה האזנה מלאת סבלנות מן הצד השני של הטלפון, עוזרת לי לפרוק משא זה מעלי.

ההתחלקות בהחלמה של נר-אנון דרך הטלפון, מאפשרת לי לנסות להגיע אל הזולת לשם קבלת תמיכה. החברים שמדברים אתי הם לא המדריכים שלי, לא כומר הווידויים שלי, ולא פותרי הבעיות שלי. כמו כן הם לא חייבים להקשיב לכל הסיפורים העצובים שלי.

לעומת זאת מי שמקשיב לי בטלפון עשוי לעזור לי לנתח ולהבין מצבים בעייתיים. לפעמים יזכירו לי רעיון או כלי של נר-אנון שיאפשר לי לקבל פרספקטיבה על המצב. לא נותנים לי עצות מה לעשות או לא לעשות-עלי להחליט בעצמי. עם תום השיחה, בדרך כלל יש הקלה מן הבעייה שנראתה לי עצומה כל זמן שהייתה לכודה בתוך ראשי.

"לא נוכל לטפס על חבל שמחובר לחגורה שלנו בלבד".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 6 בינואר
 

1 תגובות

1 תגובות:

אני יושבת כאן ומתלבטת איך להתחבר לקטע של היום - הטלפון. אני יכולה רק להגיד שאני חלשה בקטע הזה ולא מרבה להתקשר לחברות מהקבוצה. בזמנו, בפעם הראשונה שעבדנו את הצעדים אפילו קיבלנו לתרגל התקשרות בטלפון אחת לשניה - מה שמעיד שלא רק אני מתקשה להתקשר. אבל גם בלי טלפונים אני שמחה שיש לי את קבוצת הצעדים האינטימית שלנו. אנחנו נפגשות לעתים קרובות גם כדי לבלות זמן ביחד וזה בשבילי חגורת הביטחון ששומרת עליי ועל ההחלמה שלי.
אוהבת

נכתב על-ידי אילנה, בתאריך 15:42 06/01/05  

הוספת תגובה

| שרה 05:37