"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

לבקש מן המכור תמיכה והגנת חיבה זה כמו ללכת לחנות לכלי עבודה לשם קניית לחם. קורה שאנו מצפים מהורה "טוב" שיטפח את הרגשתינו ושיתמוך בהן, או מבני או בנות זוג "אוהבים" שיעודדו אותנו ושיחזקו בנו כאשר אנו נתונים בפחד. או שבנים או בנות "דואגים" ירצו לעזור כאשר אנו חולים או מדוכאים. אומנם יקירינו אלא אינם ממשים את הציפיות שלנו. אך האמת היא שהציפיות שלנו הן אלה שאכזבו אותנו ולא יקירינו.

את האהבה ניתן לבטא בדרכים רבות, אך סביר להניח שהפגועים בהתמכרות אינם מסוגלים לבטא אותה בדרך הרצויה לנו. אבל אנחנו יכולים לנסות להכיר באהבה מתי ובאיזו צורה שהיא ניתנת. כאשר לא ניתנת אהבה, אין צורך שאנו נרגיש את עממינו מקופחים; רובינו מוצאים אהבה ללא מצרים בנר-אנון. בעזרת העידוד והתמיכה של חברינו שבתוכנית. אנו לומדים להבין שהצרכים שלנו הם חשובים ונכונים, ושאנחנו ראויים וזכאים ושמגיע לנו.

"בנר-אנון גיליתי בקירבי את הכוח לראות באור חדש מצב שהוא כביכול ללא תקווה. נוכחתי שעלי להשתמש בכוח הזה, לא על מנת לשנות את המכור, שעליו אין לי שליטה, אלא על מנת להתגבר על הרעיונות והגישות המעוותים שלי".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 2 בינואר  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 14:13