"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

26 בדצמבר
להלן אחד הלקחים החזקים ביותר שלמדתי בנר-אנון; אם אין ברצוני להיות שטיחון לניגוב רגליים,עליי לקום מן הרצפה. במלים אחרות, אומנם אין ביכולתי לשלוט במה שאחרים אומרים, עושים, או חושבים, אך האחריות על הברירות וההחלטות שלי, מוטלת עליי בלבד.

במבט אחורה, אוכל להסכים עם העובדה שהרבה התנהגות בלתי מקובלת הייתה מכוונת אליי, אבל אני הייתי זו שישבתי וספגתי זאת, ולעיתים קרובות חזרתי על-מנת לקבל עוד. הייתי מרצוני בת-זוג בריקוד של שני בני-זוגי. הרגשתי כקורבן, אבל במובנים רבים מתנדבת.

כיום, כתוצאה מהחלמתי בנר-אנון, ברור לי שאני לא חסרת-אונים. יש לי ברירות. כשמתחילות אצלי התחושות הישנות שאני קורבן, אני יכולה להסתכל על זה כאור אדום, כאזדהה שאני משתתפת (או במחשבותיי או במעשיי) במשהו שאיננו לטובתי. אני יכולה לעמוד בפני הפיתוי להאשים את האחרים ובמקום זה לבחון את חלקי בעניין. בכך אני יכולה לבצע שינויים.

"כדאי לי לקבל את האתגר של טיפול בהחלמתי שלי, לפני שאבזבז את חיי היקרים על המשאלה שהמכור ישתנה..."
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 20:34