"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

23 בדצמבר
הלכתי לפגישת נר-אנון הראשונה שלי על-מנת לתמוך בידידה טובה שלי שהייתה חברה באגודה. להפתעתי, מצאתי את עצמי מזדהה כמעט עם כל מי שהתחלק. לא יכולתי להבין זאת-הייתי בטוחה שאפילו לא הכרתי שום מכור! במשך שבועות הייתי נזכרת במה ששמעתי באותה פגישה, ובסוף, חזרתי בהססנות, ונשארתי.

אבל הרגשתי את עצמי כמתחזה בכל פעם ששמעתי את המסורת השלישית שאומרת:"הדרישה היחידה להשתייכות היא שתהייה בעיות התמכרות לבן משפחה או ידיד". תחושת האשמה הזו מנעה ממני, כמעט לחלוטין, את היכולת להתחלק בשעת הפגישות. אבל המשכתי לבוא אל הפגישות, ובהדרגה התחלתי להרגיש יותר טוב.

לקח לי יותר משנה לתפוס שהייתי בת מבוגרת של הורים מכורים. הייתי מאד אסירת-תודה שניתנו לי הזמן והתמיכה עד שהגעתי למודעות זו כשהייתי מוכנה לכך.
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 07:17