|
|
|
|
"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל;
אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה,
כל יום ביומו".
|
|
|
|
|
|
|
31.12.04
|
בוקר טוב - יום נפלא
|
|
|
|
|
|
|
קניתי הרבה מהתוכנית ואני באמת יכולה לקום בבוקר ולהגיד בוקר טוב - איזה יום נפלא היום. טוב לי אז... אני שוכחת להביע אסירות תודה, הכל בסדר אז... אני שוכחת איך זה היה פעם ואני לא מקפידה להגיע לחדר (עייפה בלה, בלה, בלה). אין לי טענות, אין בחיים שלי דרמות, מתחים ועצבים, אני מבסוטית לי - אז מה? זהו, אני לא צריכה תוכנית?
נו באמת, אני יודעת יותר טוב מזה. אני יודעת ש"זה עובד אם עובדים את זה" וש"אני נותן את מה שקיבלתי על-מנת לשמור על מה שיש לי" ועם כל הלב אני מאמינה שכל מה שניתן לי וכשהמזל מאיר לי פנים זה הודות לדרך ולתוכנית 12 הצעדים.
הבן והחברה שלו הזמינו אותי לחמין בשבת ו"אחר-כך", הם אמרו, "נלך כולנו לחדר של האנ.איי לסדנת 12 הצעדים" (אגב הסדנה מתקיימת בחדר בחיפה משעה 1:00 בצהריים עד 3:30 והיא פתוחה לחברי כל תוכניות 12 הצעדים). ללכת ביחד? איזה יופי. קצת הופתעתי לשמוע את זה אבל מה-זה הייתי מאושרת... עד הגג.
1 תגובות
| אילנה 07:20
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו, כשהשנה הגיעה לסופה, אקדיש כמה דקות כדי לבחון את התקדמותי ולהודות עבורה לכוח העליון שלי. מה עשיתי כדי לתרום להצליח השנה? אולי זה היה פשוט וגם עמוק ורב-משמעות להעיז לבוא לפגישה הראשונה שלי, או להמשיך לבוא גם כשזה היה קשה.
כיצד הושטתי יד השנה לחברים באגודה? האם ערכתי את הספרות לתצוגה בפגישה, האם הנחיתי פגישה, האם עזרתי לנקות? אולי קבלתי בברכה חברים חדשים או שנתתי להם את מספר הטלפון שלי. אולי ביקשתי ממישהו לאמץ אותי. או שפתחתי את לבי יותר לעומק בפני המאמץ או המאמצת שכבר היה/תה לי. האם הודתי לו או לה עבור כל מה שהעניק/ה לי? האם הכרתי ביכולתי לאהוב ולבטוח באחרים?
אולי סוף-סוף הבנתי את צעד 1, או שבאמת התחייבתי לעבוד את הצעדים האחרים. אולי הייתה לי האמונה והאומץ להחליט החלטות קשות.
גיליתי שיש לי תפקיד חשוב ברווחתי. אחגוג את השיגוי ואודה עבור מה שניתן לי. אין בי מושלמות, אבל יש מצויינות!
" למדתי להתייחס אל עצמי כאל מישהו רב-ערך, אני מגלה שעם יישום ממושך, אתחיל להאמין בכך".
מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 31 בדצמבר
0 תגובות
| שרה 04:25
|
|
|
|
|
|
|
30.12.04
|
להאשים / הקדוש המעונה
|
|
|
|
|
|
|
אין לדברים הלא-נעימים שאחרים אומרים או עושים את הכוח להרוס את שלוות נפשי או את יומי, אלא אם כן אני ארשה לזה לקרות. האם ארשה לעצמי להגיב למלותיו של אדם חולה, כאילו היו האמת לאמיתה? האם יתכן שהשפלה שאכנע לה תביא לי תועלת?
לפעמים אני תמהה. שחקתי את תפקיד הקדוש המעונה זמן רב. סבלי הביא לי הרבה תשומת-לב ורחמים. התרגלתי להאשים אחרים בבעיותיי, ונמנעתי מלקבל על עצמי אחריות על חיי. במילים אחרות, אני חושבת שהפקתי תועלת מן הסבל שלי. אבל היא לא שווה יותר את המחיר.
כיום אני מגלה מי אני באמת בעזרת הכוח העליון שלי ותוכנית נר-אנון, יש בקרבי אישה יפה שאינה זקוקה לבנות את זהותה מסביב לסבל. אני לומדת לאפשר לאישה הזו לפרוח במקום להסתתר מאחורי מסוה של סבל. אינני רוצה להחמיץ אף אחת מן ההיזדמניות שעומדות לרשותי לחיות, לצמוח, וליהנות.
"...חלק גדול מאושרנו או ממצוקתנו תלוי במזג ובניהול העיניינים ולא בנסיבות שלנו".
מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 30 בדצמבר
1 תגובות
| שרה 04:13
|
|
|
|
|
|
|
קורה לעיתים, שמרגיז אותי כל מה שעושה המכור שבחיי. לפעמים הוא אפילו לא מוזג את דייסת הבוקר כמו שצריך! נכון שחשוב בשבילי ללמוד להכיר ולהגן על עצמי מהתנהגות שאינה מקובלת עליי, אבל זה לא תמיד מה שקורה. כשאני מוצאת את עצמי מתבוננת בכל פרטי התנהגותו ומבקרת אותם, מוטב שאראה זאת כאות לכך שמשהו קורה לי, משהו שהחמצתי או התעלמתי ממנו. האם אני חוששת מפני ביקורת שעומדת להיערך במקום עבודתי? האם שמעתי משהו בפגישה, משהו שעורר מן העבר איזה זעם שלא שחררתי אותו? האם אני מתנהגת כך בגלל איזה טינה שהעדפתי לא לדבר עליה? קשר טלפוני עם מישהו מנר-אנון יכול לעזור לי להבהיר לעצמי את המצב.
"אדם יכול לגלות רבב בשערו של הזולת, אך הוא לא יכול לראות את הזבובים שעל אפו שלו".
מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 29 בדצמבר
0 תגובות
| שרה 07:03
|
|
|
|
|
|
|
28.12.04
|
יחסים / בקשת עזרה / אימוץ
|
|
|
|
|
|
|
אחת ההשפעות של המכור היא שרבים מאיתנו מהססים להתקרב אל אנשים. למדנו שלא בטוח עבורינו לתת אמון, לגלות יותר מדי, להרגיש חיבה עמוקה. בו בזמן, לעיתים קרובות היינו רוצים שתהייה לנו היכולת לחוות יחסים קרובים ואוהבים יותר.
כשאני מבקש ממישהו להיות המאמץ שלי, אני מבטא את נכונותי לחוות יחסים יותר קרובים. כשהוא נימצא בשבילי, מחזיר שיחה טלפונית אליי, מציע תמיכה, דואג, אני מפתח בסיס לאמון. אני מבין שגם למאמץ שלי יש חיים משלו ושלפעמים הוא לא יהיה מצוי בשבלי. מאחר והיחסים שבינינו מראים לי שאפשר לסמוך על אנשים, אני מסוגל ליצור קשרים עם חברים אחרים באגודה.
המאמץ שלי עוזר לי ללמוד לקבל אהבה, אך אני גם לומד אודות נתינה. מי שמפגין אהבה ללא תנאים ועם זאת ממשיך לדאוג לצרכיו ותומך בי מבלי לומר לי מה לעשות, יכול להיות דמות למופת עבורי. הדרך הטובה ביותר ליישם את מה שלמדתי היא, להעביר זאת לאחרים.
" יחסי החליפין שבין מאמצים למאמצים הם סוג של תקשורת המזינה את שני הצדדים".
מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 28 בדצמבר
3 תגובות
| שרה 07:04
|
|
|
|
|
|
|
27.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
27 בדצמבר
אולי אנו זקוקים להרבה נקודות- ראות כדי להבין את החיים יותר במלואם; אחרי הכל, אין נקודת-ראות שהיא מושלמת. לכן, כשלבן-זוגי, לילדי, למעביד שלי, או למישהו מנר-אנון יש עמדה שאיננה זהה לשלי, יש לי ביררה. אוכל להניח שאחד מאיתנו טועה ולהגן על דעתי, או להודות עבור ההזדמנות להווכח שיש אין-ספור דרכים להסתכל על החיים. יש שפע של חכמה זמינה אם אשמור על ראש פתוח.
אני מנסה לנהוג בהתאם לגישה זו כשבן-זוגי ואני משוחחים על משהו, אפילו על טלביזיה. לעיתים קרובות אנו מפרשים תוכנית טלביזיה באופן כל-כך שונה, עד כדי כך שקשה להאמין ששנינו צפינו באותה תוכנית! פעם נהגתי לקבל חילוקי-דעות כאלה באופן אישי. אחד מאיתנו היה צריך להיות זה שטועה, ועמדתי שלי הייתה זו שצריכה להתקבל! כיום, לדעתי, בחילוקי-דעות אין שום-דבר אישי. אם אתה חושב שהים הוא כחול, ולדעתי הוא ירוק, אין צורך שאבזבז את כל היום בניסיון לשכנע אותך, נר-אנון עוזרת לי להאמין בעצמי ולהתייחס בכבוד לכך שלאנשים מגיע לעשות כנ"ל.
"חשוב באופן עצמאי ותן לאחרים ליהנות מאותה הזכות".
0 תגובות
| שרה 07:49
|
|
|
|
|
|
|
26.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
26 בדצמבר
להלן אחד הלקחים החזקים ביותר שלמדתי בנר-אנון; אם אין ברצוני להיות שטיחון לניגוב רגליים,עליי לקום מן הרצפה. במלים אחרות, אומנם אין ביכולתי לשלוט במה שאחרים אומרים, עושים, או חושבים, אך האחריות על הברירות וההחלטות שלי, מוטלת עליי בלבד.
במבט אחורה, אוכל להסכים עם העובדה שהרבה התנהגות בלתי מקובלת הייתה מכוונת אליי, אבל אני הייתי זו שישבתי וספגתי זאת, ולעיתים קרובות חזרתי על-מנת לקבל עוד. הייתי מרצוני בת-זוג בריקוד של שני בני-זוגי. הרגשתי כקורבן, אבל במובנים רבים מתנדבת.
כיום, כתוצאה מהחלמתי בנר-אנון, ברור לי שאני לא חסרת-אונים. יש לי ברירות. כשמתחילות אצלי התחושות הישנות שאני קורבן, אני יכולה להסתכל על זה כאור אדום, כאזדהה שאני משתתפת (או במחשבותיי או במעשיי) במשהו שאיננו לטובתי. אני יכולה לעמוד בפני הפיתוי להאשים את האחרים ובמקום זה לבחון את חלקי בעניין. בכך אני יכולה לבצע שינויים.
"כדאי לי לקבל את האתגר של טיפול בהחלמתי שלי, לפני שאבזבז את חיי היקרים על המשאלה שהמכור ישתנה..."
0 תגובות
| שרה 20:34
|
|
|
|
|
|
|
25.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
25 בדצמבר
בנר-אנון אנו לומדים " לחשוב" לפני שאנו מגיבים על התפרצויות זועמות והאשמות שנאמרות במצב של שיכרות. אנו לומדים לסתום את הפה כשאנו מתפתים להתערב במשהו שהוא לא עינייננו. אנו לומדים מהי ערכה של שתיקה.
אבל השתיקה יכולה להיות יותר פוגעת כשמשתמשים בה כדי להעניש. להתעלם מכוון מניסיונותיו של מישהו ליצור תקשורת, זה לא יותר טוב ממלחמת מלים. חמת-זעם שמתבטאת ללא מלים, באמצעות מבטים קרים וטריקת דלתות, היא עדיין חמת-זעם. כשאנו בוחרים להכאיב לזולת באמצעות שתיקה, או כל נשק אחר שעומד לרשותנו, אנו7 מכאיבים רק לעצמנו.
אם יש לי צורך לומר משהו שעדיין אין ביכולתי לאומרו בצורה בונה, אולי כדאי שאלך לפגישה בנר-אנון, או שאתקשר אל המאמץ/ת שלי, ואשחרר מעט מן הרגשות המלאות חומר נפץ. עליי לזכור שמטרתי היא לרפא את עצמי ואת מערכת היחסים שלי. אנסה להחליט החלטות שתתמוכנה במטרה זו.
"...אם בשתיקה יש אפילו רמז של זעם או איבה, היא מאבדת את עוצמתה...לשקט האמיתי יש איכות של שלווה, של קבלה, של שלום".
0 תגובות
| שרה 08:38
|
|
|
|
|
|
|
24.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
24 בדצמבר
בתוך כל המהומה והדרמה התמידיות שמתרחשות מסביב למכור, הרבה בני-משפחה וידידים חדלים להבחין במה שקורה איתם. יש משהו שמפריע ושהוא יותר חשוב או מאיים על החיים. בנר-אנון אנחנו לומדים לשים לב להתנהגות, למחשבות, ולרגשות שלנו. אנו ראויים לתשומת-לב זו, ואנו זקוקים לה.
אבל ההתמקדות בעצמנו אין פירושה שניתן לאחרים לרמוס אותנו, ושנתנהג כאילו אנו לא מרגישים בכך, או שכל מה שאחרים עושים, מקובל עלינו. כמו-כן, אין להסיק מכך שעלינו לחדול מלאהוב את יקירינו. התמקדות בעצמנו פירושה שכשאנו מודים במצב כפי שהוא, אנו מסתכלים בברירות שלנו ולא באלו של הזולת. אנו שוקלים מה יש בכוחנו לשנות, במקום לצפות שאחרים ישתנו. כתוצאה מכך, יש יותר סיכויים שבעיות תיפתרנה, ויש לנו יותר שליטה על חיינו.
"שום דבר לא יתן לך את השלווה מלבדך".
0 תגובות
| שרה 08:28
|
|
|
|
|
|
|
23.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
23 בדצמבר
הלכתי לפגישת נר-אנון הראשונה שלי על-מנת לתמוך בידידה טובה שלי שהייתה חברה באגודה. להפתעתי, מצאתי את עצמי מזדהה כמעט עם כל מי שהתחלק. לא יכולתי להבין זאת-הייתי בטוחה שאפילו לא הכרתי שום מכור! במשך שבועות הייתי נזכרת במה ששמעתי באותה פגישה, ובסוף, חזרתי בהססנות, ונשארתי.
אבל הרגשתי את עצמי כמתחזה בכל פעם ששמעתי את המסורת השלישית שאומרת :"הדרישה היחידה להשתייכות היא שתהייה בעיות התמכרות לבן משפחה או ידיד". תחושת האשמה הזו מנעה ממני, כמעט לחלוטין, את היכולת להתחלק בשעת הפגישות. אבל המשכתי לבוא אל הפגישות, ובהדרגה התחלתי להרגיש יותר טוב.
לקח לי יותר משנה לתפוס שהייתי בת מבוגרת של הורים מכורים. הייתי מאד אסירת-תודה שניתנו לי הזמן והתמיכה עד שהגעתי למודעות זו כשהייתי מוכנה לכך.
0 תגובות
| שרה 07:17
|
|
|
|
|
|
|
22.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
22 בדצמבר
לעיתים אנו מתרכזים ביישום העקרונות של נר-אנון רק לגבי מצב משפחתי מסויים. עם זאת, יש הרבה דרכים פשוטות בהן נוכל להחזיק בתוכנית נר-אנון בכל אשר נלך.
יש בינינו כאלה שמחזיקים את ספרות נר-אנון בתיק של ארוחות העשר. בכיס, או בארנק, בכדי שנוכל ליצור מגע עם החכמה של יסודות התוכנית ברגע שאנו מאבדים קנה-מידה. לפני שמצב קשה מתדרדר, אנחנו יכולים להתנצל ולצאת החוצה לרגע של פרטיות. אם נהיה בקניון, משרד, או בית חולים, תמיד נמצא חדר שירותים שבו נוכל לחזור אל עצמנו. מספר טלפון של חברי נר-אנון וטלכרט יכולים להציל את חיינו. רבים מאיתנו מחזיקים בהישג-יד רשימה של פגישות.
ולהתפלל אפשר בכל עת ובכל מקום. זה משהו שלא נראה מבחוץ, אבל נושא בחובו זרע של טרנספורמציה שיכולה להביא פרופורציה למצבים קשים ביותר שאין עליהם שליטה.
"...איכות חיינו תמשיך להשתפר ככל שניישם את תוכנית נר-אנון, לא רק בשעות משבר, אלא בחיי היומיום שלנו"?
0 תגובות
| שרה 08:14
|
|
|
|
|
|
|
21.12.04
|
התוכנית של עשרים וארבע שעות
|
|
|
|
|
|
|
הבט ליום הזה!
כי הוא החיים, עצם החיים של החיים.
במסלולו הקצר שוכנים כל האמת
והמציאות של קיומנו;
אושר וצמיחה,
תפארת הפעולה,
הוד היופי.
כי האתמול הוא רק חזון.
אך היום, כאשר חיים אותו היטב,
הופך אתמול לחלום של אושר,
וכל מחר לחזון של תקווה.
לכן, הבט טוב ליום הזה.
זוהי ברכת השחר.
מתוך ספרות נר-אנון קבוצות משפחה.
אוהבת אותכם שרה
0 תגובות
| שרה 16:27
|
|
|
|
|
|
|
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
21 בדצמבר
שמעתי מישהו בפגישה שאומר על צעדים 8 ו 9:" ערכתי רשימה של האנשים שבהם פגעתי-ואת עצמי שמתי בראש הרשימה". דבר כזה לא עלה בדעתי. איפה שהוא בעברי, קבלתי את המסר ששלילי לחשוב קודם על עצמי, שמתפקידי היה לדאוג לכל אחד אחר.כתוצאה מזה, אף-פעם לא יכולתי לטפל בעצמי, וכך הייתי למשא על כל הסובבים אותי.
האם פגעתי בעצמי? כמובן שכן. בסופו של דבר, מזה אני מנסה להחלים. למעשה, שיפור עצמי היא הפעולה הממשית היחידה שהיא זמינה עבורי. כיום ידוע לי שלקחת אחריות על עצמי הוא הדבר הראשון שעליי לעשות כדי לגרום לכך שהעולם יהיה מקום טוב יותר.
"רוב הצללים שבחיים נגרמים בכך שאדם מסתיר לעצמנו את אור השמש שלו".
0 תגובות
| שרה 08:03
|
|
|
|
|
|
|
20.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
20 בדצמבר
"לכל קבוצת נר-אנון מטרה אחת: לעזור למשפחות של מכורים". זהו חלק ממסורת 5, אבל איך אנו מיישמים אותה? בכך שנעבוד את שנים- עשר הצעדים. עלינו ללמוד לאהוב את עצמינו לפני שאנו אוהבים באמת את האחרים. כשאנו דואגים לצרכים הרוחניים שלנו, אנו מאפשרים לאחרים להבחין במשהו המיוחד שיש בנו, שהם היו רוצים בו לעצמם. הדרשה הטובה ביותר היא הדוגמה הטובה.
החלק השני של מסורת זו מדבר על:" עידוד והבנת בני משפחותינו המכורים". כולנו יכולים להיות יותר אוהבים. הידיעה שההתמכרות היא מחלה, יכולה לעזור לנו להגיב בחומלה במקום בעוינות.
ובסוף, בכך שאנו" מקדמים בברכה ונותנים עידוד לבני משפחות המכורים", אנו מודים בכך שאהבה מתרכזת רק בעצמנו ובמעגל המשפחתי המצומצם שלנו, מבודדת אותנו. יש לנו שפע של הזדמניות לאהוב, מפני שאנחנו חלק ממשפחת נר-אנון.
"האהבה היא סבלנית וטובה, האהבה אינה קנאית או רברבנית, היא לא יהירה או גסת-רוח, האהבה אינה מתעקשת על דרכה".
0 תגובות
| שרה 07:49
|
|
|
|
|
|
|
19.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
19 בדצמבר
ההתמכרות היא מחלה משולשת-גופנית, רגשית, ורוחנית. מאחר ואני הושפעתי מן ההתמכרות של מישהו אחר, אני בודקת את מצבי הגופני, הנפשי, והרוחני בכך שאני שואלת את עצמי:
האם מצבי הגופני עדיף? האם אני אוכלת וישנה במידה מספקת? מתי הלכתי בפעם האחרונה לבדיקות כלליות או לרופא שניים? האם אני נקייה, נחה, מתעמלת?
האם אני מבקשת או נותנת חיבוק כשיש לי צורך בכך? האם אני נעשית יותר מודעת לרגשותיי? האם יש לי מאמצת וחברים מנר-אנון שיעזרו לי בעת צרה? האם אוכל לחגוג כשהכל בסדר? האם אני מקציבה זמן להנאות? האם אני ממקדת חלק מתשומת הלב שפעם הייתי נותנת לחשיבה שלילית באסירות-תודה?
האם יש לי מערכת יחסים עם כוח שהוא גדול ממני? אם לא, האם אני מוכנה לנסות? האם אני מקדישה זמן לתפילה ולמדיטציה? האם יש בי יותר נכונות לבקש עזרה? האם אני משתתפת בקביעות בפגישות, קוראת את ספרות נר-אנון, מיישמת את הצעדים ואת שאר הכלים בחיי היומיום שלי? האם אני מכירה ומודה בהתקדמותי?
"רצוי לשמור על עצמך טהור ועליז; אתה הוא החלק שדרכו עליך לראות את העולם".
1 תגובות
| שרה 07:34
|
|
|
|
|
|
|
18.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
18 בדצמבר
במקומות בהם בני-האדם תלויים בגמלים כתחבורה, יש אימרה :"האמן באלוהים וקשור את גמלך אל העץ". לדעתי האמרה הזו היא תיאור צבעוני למה שאנו בנר-אנון קוראים:" להכין שעורי-בית".
קודם כל יש לנו אמון בכוח העליון שלנו. כשיש אמון, זה מראה שאנו מאשרים שאנו מוכנים לקבל את מה שהכוח העליון בוחר עבורינו. אנחנו לא משלימים את גורלנו; אנו מתחילים את היום עם ציפייה מלאת-בטחון. כמו שאומרים, אנחנו מצפים לנס שיקרה.
אבל אין אנו יכולים לצפות שהכוח העליון שלנו יעשה עבורינו את מה שברור שאנו יכולים לעשות עבור עצמינו. עלינו למלא את החלק שלנו. שנים-עשר הצעדים עוזרים לנו להבחין בין המחויבוית שלנו לבין מה שאנו יכולים לשחרר ולמסור לאל.
"אף אדם אחר לא יכול להגדיר את התפקיד שממלאת השותפות הייחודית שאנו מפתחים עם הכוח העליון שלנו".
0 תגובות
| שרה 19:23
|
|
|
|
|
|
|
17.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
17 בדצמבר
במשך השנים, שמעתי הרבה בפגישות נר-אנו, את ההצעה להתפלל עבור אלא שיש להם טינה כלפיהם. הניסיונות הראשונים שלי לעשות זאת עזרו לי מעט מאד. אבל במשך הזמן, זה הפך להיות לאחד הכלים היעילים ביותר בהחלמתי.
מה גרם להבדל! חדלתי להתפלל שאחרים ישתנו. נהגתי להתפלל :"אנא אלוהים, עשה שהם יחדלו להכאיב לי", או,:" הוכח להם שהצדק איתי". או :"עשה שהם יתפכחו, ובמהירות"! כיום, ההבדל הוא, שאני מתמקד במה שאוכל אני לשנות. אני מבקש למצוא דרך מחשבה חדשה לגבי המצב.
אני חושב על מה שמטריד אותי כשאני אומר את תפילת השלווה. מהם הדברים שעליי לקבל או לשנות? אני מתפלל לתבונה להבחין בין השניים, ולשלווה ולאומץ ליישם את מה שאני לומד. ולבסוף, אני מתפלל שינתנו לאותו אדם השלווה, האהבה, והאושר שאותם הייתי רוצה לעצמי. זה מגיע לכולנו.
"אם ברצוננו להפסיק את מעגל הקסמים של אומללות, עלינו ללמוד דרכים חדשות לחיות, דרכים חדשות להתייחס זה אל זה".
0 תגובות
| שרה 10:02
|
|
|
|
|
|
|
16.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
16 בדצמבר
פעם חשבתי שעליי להשגיח על הכול-לא הייתה לי ברירה. אבל בעזרת נר-אנון למדתי שיש דברים שיש לי אחריות לגביהם, אבל גם דברים שאין הכרח שאעשה אותם:
אין צורך שאבין את הכל. יש דברים שאינם ענייני, ואת האחרים לא אבין לעולם.
אין צורך שאסתיר את רגשותיי. כשטוב לי, אוכל להיכנע לזה! כשלא טוב לי, אוכל לפנות אל חבריי מנר-אנון שעוזרים לי להתקדם דרך הזמנים הקשים.
אין צורך שארגיש איום מן העתיד. אוכל לקחת את החיים כל יום ביומו.
אין צורך שארגיש אשמה לגבי העבר. בעזרת הצעדים, במיוחד 8 ו-9 אוכל לכפר על מעשיי וללמוד מטעויות שעשיתי.
אין צורך שארגיש בדידות. אוכל ללכת לפגישה או להרים טלפון-תמיד יש מישהו מנר-אנון שאפשר להתקשר איתו.
אין צורך שאתחייב לגבי החלטות של הזולת. יש להם הכוח העליון שלהם שיעזור להם להחליט החלטות שלהם.
אין צורך שאוותר על תקוותי וחלומותיי- הכוח העליון שלי אינו מוגבל על-ידי חוסר הדמיון שלי.
0 תגובות
| שרה 10:49
|
|
|
|
|
|
|
15.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
15 בדצמבר
במשך זמן מה לא הבנתי את צעד 3. איך אוכל למסור את רצוני ואת חיי להשגחת כוח העליון? ניסיתי ברצינות, אבל תמיד לקחתי את הכל בחזרה לידיי. הפחיד אותי לחשוב שלא הייתי בשליטה. היה לי קשה לבטוח שהכוח העליון שלי יהיה שם בשבילי באם אשחרר לגמרי. כל הזמן תמהתי מהי תחושת המסירה המלאה, ואיך אדע אם באמת עשיתי זאת?
דובר באחת פגישות נר-אנון אמר זאת במונחים שיכולתי להבינם. הוא אמר שמסירת רצונו דומה לריקוד עם בן או בת- זוג. אם שני בני הזוג מנסים להוביל, נוצר בלבול וחוסר התקדמות. מכיוון שלימדתי הרבה זוגות לרקוד, ידועים לי הגשמיות וחוסר ההתאמה שנוצרים כשבני הזוג מתחרים על השליטה. אבל כשבן הזוג המוביל מרפה ומאפשר לבן-זוגו להוביל, הזוג גולש בקלות לאורך רחבת הריקוד.
"אין ערבויות לכך שהחיים יהיו כפי שהיינו רוצים, אבל התוכנית הוכיחה לי שרצון האל הדרך היחידה; הדבר תלוי בנכונותי לעבוד איתו ולמסור את חיי ואת רצוני להשגחתו ולהנחייתו".
0 תגובות
| שרה 10:33
|
|
|
|
|
|
|
14.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
14 בדצמבר
לאבדה פנים רבות-גירושים, כליאה, מחלה, מוות, אפילו השתנות נפשית. כשאבדתי את האדם שאהבתי יותר מכל, הייתי הרוסה לגמרי, וביגוני, דחיתי ממני את כולם. תודה לאל שהייתי בנר-אנון די זמן כדי לעורר בקרבי את אותו אזור ששואף לבריאות, למרות מה שקרה. וכך, התחלתי שוב לעבוד את התוכנית.
בעזרת כל-כך הרבה חברים נפלאים מנר-אנון, שתמכו בי ונתנו לי להתאבל בדרכי ולמשך הזמן שנזקקתי לו, למדתי לחזור אל צעד 1, ולהודות שהייתי חסרת-אונים אל מול האבדה הזו ושאבדה לי השליטה על חיי. שוב נוכחתי שתקוותי היחידה הייתה בכוח גדול ממני. וכך, צעד אחרי צעד, למדתי לחיות עם האבדה, עם הכאב, עם הייאוש, עד שבסופו של דבר התחלתי שוב להרגיש שאני חיה.
"המסד שפיתחתי בנר-אנון, לא רק שמביא אותי להודות כאשר הכל מתנהל כשורה, אלא הוא גם מביא אותי להבנה שהתוכנית עובדת בייחוד כשהמצב הוא בכי-רע".
0 תגובות
| שרה 07:08
|
|
|
|
|
|
|
13.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
13 בדצמבר
כשאני רוכב על אופניי במהירות רבה, במורד הגבעה, אני מרגיש תמיד שאני חי במלוא העוצמה, שאני מאוזן לחלוטין. נר-אנון עוזרת לי לאזן את חיי כאילו היו רכיבה על אופניים, ולהעביר את החיוניות הזו לכל יום-במיוחד כשאני מיישם את הסיסמה:"חייה ותן לחיות".
אני מנסה לחבוק את כל מה שהחיים נותנים, כולל שמחות ועצב, מפני שלכל זה יש משהו להציע לי. גילתי זאת באחת מפגישות נר-אנון, כשמישהו שאל:" מה היה קורה אילו התחלתי להודות לאלוהים כשהיו בעיות?" בתחילה נאלצתי להכריח את עצמי לענות תוך קפיצת שניים:" תודה לאל". כעבור זמן, שיניי השתחררו והחלפתי רחמנות עצמית באסירות תודה.
כשאני חי את חיי במלואם, קל יותר לתת לאחרים לחיות את חייהם. יש לי חיוניות, אני תפילה שגם אחרים יתברכו בה.
"טוב להגיע לסופו של מסע שהוא לקראת משהו; אך בסיכום, המסע הוא החשוב".
1 תגובות
| שרה 13:10
|
|
|
|
|
|
|
12.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
12 בדצמבר
בכל פעם שאנחנו, חברי אלאטין, נפגשנו עם נר-אנון, היו לי ספקות, לא חשבתי שמבוגרים מסוגלים לעזור לי במשהו, מפני שהייתי בטוח שיש להם את אותן גישות לא בריאות כמו של הוריי המכורים. נהגתי לחשוב לעצמי:"אוף, יופי! הנה, שוב זה מתחיל"!
אבל אני הוא זה שהייתי עם גישה חולנית. אטמתי את עצמי לא רק בפני הוריי, אלא בפני כל המבוגרים. באתי אל הפגישות עם גישה זו, לכן לא למדתי דבר. היה עליי להתמודד עם הטינות הישנות שלי לפני שיכולתי להכיר במתנה הנפלאה שנר-אנון הציעה. היו כאן אנשים שיכלו לעזור לי לרפא את הפצעים שההתמכות של הוריי השאירו בי, וגם לעזור לי להבין שיהיה בטוח עבורי להיות חלק מעולמי. הייתי זקוק למשמעת ולאומץ כדי להפסיק לדחות ממני את כל המבוגרים, אבל הודות למאמץ שעשיתי, התחלתי להווכח שגם המבוגרים הם בני-אדם. התחלתי להאמין אפילו בכך שגם הוריי עושים כמיטב יכולתם, ושאני יכול לאהוב אותם כפי שהם מבלי שאצטרך לשנות אותם או את עצמי.
"לחיות ממש את החיים זהו עסק מסוכן, וכשאדם מקיף את עצמו בגדרות רבים מדי כנגד סיכונים, הוא סוגר בפניו את החיים עצמם".
0 תגובות
| שרה 13:00
|
|
|
|
|
|
|
11.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
11 בדצמבר
תמיד חשבתי שאם ארוויח בפיס, כל צרותיי תעלמנה. הכל יהיה אפשרי עם כל-כך הרבה כסף! אבל האם זה יעלים את ההשפעה שהייתה למכור על המשפחה? האם זה יביא את המכורים למפוכחות? האם זה יכול להבטיח את האושר? האם כסף זה באמת מה שאני רוצה?
לא, כמובן שלא. מה אני באמת רוצה, זה להרגיש יותר טוב. שום דבר לא יחסל את כל הבעיות שבחיי. מאחר וקיימים קשיים שעליי לחיות אתם, התשובה היחידה היא לחפש את " השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם". כיום ידוע לי שהשלווה תהיה זמינה עבורי, ללא תשלום, אם אלך לפגישות נר-אנון ואיישם בחיי את העקרונות שאלמד שם.
כסף לא יקנה את השלווה; למעשה, ייתכן שתהייה לי בעיות חדשות באם אוצר ייפול לידיי. אבל כחבר/ת נר-אנון שיכול/ה להישען על כוח עליון בקשר לכל בעייה שעולה על הפרק. כיום אני מרגיש/ה כמי שזכ/תה באוצר החיים.
"...אני מנסה להפקיד את בעיותיי בידי הכוח העליון שלי, ואני משאיר/ה את הפתרונות ואת לוח הזמנים לשיקולו הוא"?
1 תגובות
| שרה 13:26
|
|
|
|
|
|
|
10.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
10 בדצמבר
רבים מאתנו מגיעים לנר-אנון נבוכים לגמרי. אנו כל-כך ממוקדים ביקירינו המכורים, עד כדי כך שאין אנו מסוגלים להבחין היכן הם נמצאים ואיפה אנחנו. אבדנו את ההבחנה ביחס למה שנאות ומה לא. איך נוכל להבחין בין התנהגות מקובלת ושאינה מקובלת, כשאנו אפילו לא יודעים מה אנחנו רוצים ולמה אנו זקוקים?
חשבון הנפש של צעד 4 עזר לי לגלות מי אני, מהם הערכים שלי, כיצד הייתי רוצה להתנהג, ומהם הדברים שהייתי רוצה לשנות. בהתחשב עם הדברים האלה, אני מנסה לכונן התנהגות חדשה, שתשקף את היושר שלי ותבטא את הערכים האמיתיים שלי. אם בעבר אפשרתי התנהגות בלתי-מקובלת, כיום יש ביכולתי לבחור בתגובה שונה. עליי לבצע בעקביות את מה שאמרתי שאעשה. היום יש לי האומץ והאמונה שמאפשרים לי לשמור על נאמנות לעצמי, באם האחרים מסכימים איתי או לא. עלי לזכור שלהצהרה בפני הזולת על דרכיי החדשות, אין לי חשיבות כה רבה כמו למודעות שלי לגבי המגבלות שלי, ולהתנהגותי בהתאם לכך.
"מי שמכבד את עצמו, בטוח באחרים; הוא לובש שריון שלא ניתן לחדירה".
3 תגובות
| שרה 13:21
|
|
|
|
|
|
|
9.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
9 בדצמבר
כשאני חושבת על מסורת 11, שמבססת את יחסי הציבור של נר-אנון על משיכה ולא על פרסומת, אני נוקטת בעמדה אישית פחות או יותר. המסורת הזו אומרת לי שאחריות הראשונה שלי בנר-אנון היא,ללמוד להתמקד בעצמי ולעשות כמיטב יכולתי לחיות את התוכנית כל יום ביומו.
if am not walking the walk, there is little point in talking the talk-
זאת אומרת, שאם אין בחיי הוכחה להחלמה שתהיה כפי מיטב יכולתי, אז הדבורים על התוכנית יהיו רק תחליף של לחיות אותה.
מהיבט כזה, כשאני זקוקה במיוחד לפגישה, אני מוצאת את עצמי נאלצת לשדל אחרים לבוא לתוכנית.
"להיות לדוגמה לאחרים הוא לא הדבר העיקרי שמשפיע עליהם. זהו הדבר היחידי".
3 תגובות
| שרה 13:04
|
|
|
|
|
|
|
8.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
8 בדצמבר
הדמוי של מפולת שלגים עוזר לי לתת למכור שבחיי את הכבוד להחליט לבד את החלטותיו. זה כאילו שהמעשים שלו יוצרים הר של צרות הקשורות בהתמכרות. תל של שלג לא יכול לגדול בלי סוף מבלי שהוא יתמוטט; כנ"ל לגבי הר הבעיות של המכור.
נר-אנון עזרה לי להימנע מלהגן בגופי על המכור, או מן המאמץ הקדחתני ולהוסיף להר שלו על-מנת לקדם את מועד המפולת. אני חסר-אונים לעומת השימוש והכאב שלו. הדרך שתעזור ביותר היא, לסור מדרכו!
אם המפולת פוגעת במכור, זה צריך להיות כתוצאה מן המעשים שלו. אני אעשה כמיטב יכולתי לאפשר לאלוהים לדאוג לו, אפילו כשהתוצאות המכאיבות, שהן לפי החלטתו, מכות בכל העוצמה. בדרך זו אני לא אעמוד בדרכו לקראת ההזדמנות לרצות החיים טובים יותר.
"הסבל שאותו אתם מנסים להקל...יכול להיות הדבר הדרוש להביא את המכור להבנת חומרת המצב-וזו למעשה ברכה סמויה"
1 תגובות
| שרה 13:56
|
|
|
|
|
|
|
7.12.04
|
חג שמח-משפחת נר-אנון
|
|
|
|
|
|
|
חנוכה
חג יפה כל-כך
חג של אור, חג של דרור
מי זה לא ישמח?
איחולי שמחה, אהבה ושלווה
מי יתן ואור נרות החנוכה יאירו את חיינו
לשלום בטחון אמונה ואהבה
אוהבת אותכם שרה
3 תגובות
| שרה 21:44
|
|
|
|
|
|
|
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
7 בדצמבר
נהגתי לחשוב שלהיות טובה כלפי עצמי פירושו לאכול את מה שרציתי, לקנות כל מה שמצא חן בעיניי, לישון רק שעות מעטות בלילה, ולהימנע מכל פעילות שלא היה בה כיף והתרגשות. הצרה הייתה, שהתוצאות היו מאוד לא נעימות, וכשהרשיתי לעצמי לחשוב על כך, הרגשתי שחיי מתבזבזים.
כיום, זה אתגר הרבה יותר גדול להיות טובה כלפי עצמי, אבל התמורות הן נהדרות לחלוטין! אני משתתפת בשתיים עד שלוש פגישות נר-אנון בכל שבוע, קוראת בכל יום את הספרות, ומשאירה זמן לשיחה עם אלוהים. אני מנסה באופן מיוחד לתת לשלווה שלי יותר חשיבות מאשר לנסיבות בהן אני נתקלת.
עכשיו אני נהנית מאוכל בריא, עושה התעמלות שאני נהנית ממנה, ומנהלת את העניינים הכספיים באורח יותר מצפוני. אני חוגגת את התקדמותי, אני רוקדת, מציירת, ונהנית ביחסי ידידות נפלאים. סגנון חיי איננו קשיח, וגם אינני רוצה שיהיה כזה. אני עדיין נהנית מרגעים ספונטנים, אבל כיום יש לי אותם מתוך ברירה.
" העיקרון החזק ביותר להתקדמות טמון בברירה האנושית".
1 תגובות
| שרה 13:43
|
|
|
|
|
|
|
6.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
6 בדצמבר
לפני נר-אנון, אני נשבעתי שבכל גופי לא היה בקרבי שמץ של כעס. אבל, תוך כדי עבודת הצעדים, גיליתי שללא ידיעתי הייתי מלאת זעם לגבי המכור שבחיי.
התחלתי להכיר בכעס כשזה היה קורה. בהתחלה הייתה זו הרגשה טובה להחזיר לעצמי את החלק הזה בחיי, שהדחקתי אותו-הרגשתי שלמה יותר, יותר מלאת כוח-אך עם חלוף הזמן, התחלתי לעוות את הרגשת הכוח החדשה הזאת. האשמתי את המכור בכל בעיותיי, דחיתי ממני את כולם, והרגשתי יותר גרוע מאי-פעם.
נר-אנון עזרה לי להחזיר את המוקד אל עצמי, אם לא טוב לי עם מצבי, אני מסוגלת לחפש את חלקי בכך. אני חסרת-אונים אל מול המכור. לפעמים אני כועסת על כך, אבל הכעס לא ישנה זאת. כיום, אני יכולה לכעוס, לבטא את הרגשות האלה בדרך הבריאה ביותר, ואז לשחרר אותם.
"אף אחד איננו מסוגל לשלוט בהשפעתו הערמומית של המכור, או בכוחו ההרסני כלפי החן וההגינות שבחיים...אבל יש לנו כוח, שבא מן האל, וזהו הכוח לשנות את חיינו שלנו".
1 תגובות
| שרה 13:30
|
|
|
|
|
|
|
5.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
5 בדצמבר
הייתי משוכנעת שיש מישהו בעולם הזה שיבין את כל מצבי-הרוח שלי, שתמיד יהיה לו זמן בשבילי, ושיעלה חיוך על שפתיי. כשיופיע האדם הזה, אני אקבל סוף-סוף את האהבה שהגיעה לי. עד אז, לא הייתה לי ברירה אלא לחכות. מסכנה שכמוני. איזה חיים עצובים ובודדים שהיו לי.
יום אחד, מישהו בפגישת נר-אנון, השתמש במילים:"אסירות תודה", ולפתע, כל התסריט שלי התפורר. כשחשבתי על כל הדברים שהיו עליי להודות עבורם, הפנטסיה שלי הפכה להיות צל בלבד. המציאות הציגה תמונה שונה לחלוטין. היו לי חברים, הילד שבא אליי עם כל-כך הרבה אמון,חבר לעבודה שמושיט יד לידידות, המכור האהוב שבחיי, חברי נר-אנון שמחבקים אותי, מדברים איתי, ומעודדים אותי. מה עשיתי עם אהבתם? נראה כאילו דחיתי אותה כדי לפנות מקום עבור אותו אדם דימיוני, או מה שיותר גרוע, לא הבחנתי בה בכלל.
" אם התפילה היחידה שאמרת במשך כל חייך הייתה 'תודה', דייך".
1 תגובות
| שרה 13:17
|
|
|
|
|
|
|
4.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
4 בדצמבר
בעבר, רבים מאתנו למדו להחליט החלטות לפי הרגשות שלנו, כאילו רגשות היו עובדות. למשל, כשחששנו לנקוט בפעולה מסויימת, חשבנו שהכי כדאי להימנע מלפעול. לא הייתה דרך ביניים ולא היה מקום ליותר מהרגשה אחת בו-זמנית.
חלק מההחלמה בנר-אנון, היא ההבנה שרגשות הם לא עובדות. אני בן-אדם מורכב ומקסים, עם טווח רחב של רגשות, ניסיונות, ומחשבות. הזהות שלי מורכבת מיותר מרגש אחד, או בעייה אחת. יש בי שפע של ניגודים. ניתן לי להעריך את כל רגשותיי מבלי לאפשר להם להכתיב את פעולותיי.
כיום יש ביכולתי לחוש כעס כלפי מישהו, וביחד עם זה לאהוב אותו. אוכל לחוש מניסיונות חדשים, וביחד עם זה להמשיך ולהתקדם מבעד להם. אוכל לישרוד מפגיעות מבלי לוותר על האהבה. יש ביכולתי להתנסות בעצבות, וביחד עם זה להרגיש בטחון שרגשות שמחה תחזורנה אליי.
" החיים, למרות כל הייסורים...הם מרגשים, יפים, מבדרים וערמומיים ןמעוררים חיבה...ומה שלא יהיה אחרי כל זה-החיים האלה לא יהיו לנו בשנית".
0 תגובות
| שרה 22:03
|
|
|
|
|
|
|
3.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
3 בדצמבר
מהי מדיטציה? נר-אנון משאירה שאלה זו פתוחה לכל אחד מאתנו, כדי שנשיב עליה בדרך שלנו. אם נשאב מניסיונותיהם של חברי נר-אנון, זה יכול לעזור לנו למצוא את השביל שלנו. להלן כמה שיטות של חברים באגודה:
בשבילי, מדיטציה היא התעוררות רוחנית גבוהה יותר. אנסה לזכור שכל פעולה יכולה לשמש כהתעוררות רוחנית.
אני הולך למקום שקט, סוגר את עניי, וחוזר לעצמי, בקול רך, על המלים של תפילת השלווה.
אני צריך להגיע אל מעבר למחשבותיי, לכן אני מתרכז בנשימה שלי, אני חוזר וסופר מאחת עד עשר כשאני נושם ונושף.
אני נשען אחורה וצופה במחשבותיי כמו במחזה. אני מנסה להתרכז רק ביום הזה, ולהרפות מן העבר ומן העתיד.
אני מתרכז בפרח. כשמחשבותיי סוטות, אני מבין שהשכל שלי עושה את עבודתו-חושב-ואז אני חוזר בעדינות אל הנושא שלי.
אני מדמיין בעיני רוחי את הידיים של הכוח העליון שלי. אני שם בתוך הידיים האלה, אחת, אחת, את הבעיות ואת הדאגות שלי, את שמחתי ואת תודתי, ובסוף, גם אני מתכרבל אל תוכן.
0 תגובות
| שרה 01:22
|
|
|
|
|
|
|
2.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
2 בדצמבר
אני יכולה לפרט בקלוט את המקבלות של אהובי. במשך שעות אני עושה רשימה של הדרכים בהן הוא היה יכול להשתנות.
אבל דבר לא השתפר כתוצאה מן הביקורת השכלית הזו. זה רק גורם לכך שראשי מתרכז במישהו אחר ולא בעצמי. במקום להודות בחוסר שליטה על ההחלטות והגישות של הזולת, אני משחקת עם אשליות של כוח. בסופו של דבר אני קצת יותר מרת-נפש, יותר מחוסרת תקווה, ויותר מתוסכלת. ודבר לא השתנה ביחס למצב, או לזולת.
מה יקרה אילו לקחתי את רשימת הביקורות ויישמתי אותה, העדינות, אליי? אני מתלוננת על האלימות המילולית של אהובי-הרי אני לא מדברת אליו ככה. אבל במישור המחשבתי, אני אלימה באותה מידה. אותה גישה קיימת אצל שנינו; אנחנו רק מפגינים אותה באופן שונה.
"שלוות הנפש תלויה בהכרה בחסרונות שלנו. חשבון אישי כנה והגון יעזור להתגבר על החסרונות אשר לעתים קרובות מגדילים את הבלבול ואת הייאוש"
1 תגובות
| שרה 23:55
|
|
|
|
|
|
|
1.12.04
|
אומץ לשנות /כל יום ביומו
|
|
|
|
|
|
|
1 בדצמבר
נר-אנון היה המקום הראשון, אחרי זמן רב, שבו הייתי והחברים הזמינו אותי לחזור אליו, אפילו אחרי שהם הקשיבו לכל צרותיי. אני מלאת תודה על כך, מפני שנר-אנון הייתה תקוותי האחרונה-אני חשבתי שאתאבד באם לא אעשה משהו ביחס למכור שבביתי. כעבור זמן, כשהחברים בקשו ממני להכין קפה, שמחתי לעשות מה שלא יהיה כדי לגמול להם עבור אהבתם אליי; עם זאת, לא נדרש כל גמול. הם אהבו אותי גם אם לא נתתי שרות, אפילו כשהני לא יכולתי לאהוב את עצמי.
נר-אנון היא הדבר היחידי בחיי שהייתי מסורה לו, הדבר היחידי שהרגשתי שהייתי טובה בו, ובאופן מתמיד. כשאני עושה עבודת שרות, אני רואה את עצמי מגשימה דברים, נותנת, מקבלת, וגדלה. אני רואה את התקדמותי כשאני לומדת ללמוד, וככל שהלקחים הופכים להיות לחלק ממני, אני מיישמת אותם בכל תחומי חיי.
כיום אני חושבת שיש לי חלק פעיל בגדילת נר-אנון באמצעות השרות. אני לא עושה טובה לנר-אנון; נר-אנון עושה לי טובה. זה ממש מרגש אותי כשאני נזכרת בכך. מותר להשתתף, אתם מאפשרים לי!
"את שאנו לומדים לעשות, אנו לומדים תוך עשייה".
0 תגובות
| שרה 23:55
|
|
|
|
|
|
|
