"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

20 בדצמבר
"לכל קבוצת נר-אנון מטרה אחת: לעזור למשפחות של מכורים". זהו חלק ממסורת 5, אבל איך אנו מיישמים אותה? בכך שנעבוד את שנים- עשר הצעדים. עלינו ללמוד לאהוב את עצמינו לפני שאנו אוהבים באמת את האחרים. כשאנו דואגים לצרכים הרוחניים שלנו, אנו מאפשרים לאחרים להבחין במשהו המיוחד שיש בנו, שהם היו רוצים בו לעצמם. הדרשה הטובה ביותר היא הדוגמה הטובה.

החלק השני של מסורת זו מדבר על:"עידוד והבנת בני משפחותינו המכורים". כולנו יכולים להיות יותר אוהבים. הידיעה שההתמכרות היא מחלה, יכולה לעזור לנו להגיב בחומלה במקום בעוינות.

ובסוף, בכך שאנו"מקדמים בברכה ונותנים עידוד לבני משפחות המכורים", אנו מודים בכך שאהבה מתרכזת רק בעצמנו ובמעגל המשפחתי המצומצם שלנו, מבודדת אותנו. יש לנו שפע של הזדמניות לאהוב, מפני שאנחנו חלק ממשפחת נר-אנון.

"האהבה היא סבלנית וטובה, האהבה אינה קנאית או רברבנית, היא לא יהירה או גסת-רוח, האהבה אינה מתעקשת על דרכה".
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 07:49