"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

12 בדצמבר
בכל פעם שאנחנו, חברי אלאטין, נפגשנו עם נר-אנון, היו לי ספקות, לא חשבתי שמבוגרים מסוגלים לעזור לי במשהו, מפני שהייתי בטוח שיש להם את אותן גישות לא בריאות כמו של הוריי המכורים. נהגתי לחשוב לעצמי:"אוף, יופי! הנה, שוב זה מתחיל"!

אבל אני הוא זה שהייתי עם גישה חולנית. אטמתי את עצמי לא רק בפני הוריי, אלא בפני כל המבוגרים. באתי אל הפגישות עם גישה זו, לכן לא למדתי דבר. היה עליי להתמודד עם הטינות הישנות שלי לפני שיכולתי להכיר במתנה הנפלאה שנר-אנון הציעה. היו כאן אנשים שיכלו לעזור לי לרפא את הפצעים שההתמכות של הוריי השאירו בי, וגם לעזור לי להבין שיהיה בטוח עבורי להיות חלק מעולמי. הייתי זקוק למשמעת ולאומץ כדי להפסיק לדחות ממני את כל המבוגרים, אבל הודות למאמץ שעשיתי, התחלתי להווכח שגם המבוגרים הם בני-אדם. התחלתי להאמין אפילו בכך שגם הוריי עושים כמיטב יכולתם, ושאני יכול לאהוב אותם כפי שהם מבלי שאצטרך לשנות אותם או את עצמי.

"לחיות ממש את החיים זהו עסק מסוכן, וכשאדם מקיף את עצמו בגדרות רבים מדי כנגד סיכונים, הוא סוגר בפניו את החיים עצמם".
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:00