"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

נר-אנון קבוצות משפחה של מכורים מתכנסת לסדנת צעדים ומדיטציה ב-16.4.04 יום שישי בשעה 9:30 בפארק אידית וולפסון בת"א, הפארק ממוקם במשולש בין דרך השלום לכביש הטייסים. לבאים מהנתיבים לצאת בשלום ולנסוע כ-2 ק"מ בערך מזרחה מתגלה הפארק בצד ימין של הכביש, לבאים מכביש גהה לצאת באלוף שדה כ-5 ק"מ בערך מערבה מתגלה הפארק בצד שמאל של הכביש. במקום חניה חופשית בכביש הטייסים ובדרך השלום.
מה יהיה?? כולנו התגעגענו למפגש אינטימי ולכן החלטנו על מפגש של בוקר שיבנה מ-5 מעגלים, בכל מעגל 5 דוברות: דוברת על צעדים 1-3, דוברת על צעדים 4-5, דוברת על צעדים 6-7, הפסקה לאוכל קפה וחיבוקים וחזרה למעגלים, דוברת צעדים 8-9 ודוברת על 10-12 ולסיום מעגל גדול, רוחני ומשותף למדיטציה ותפילת השלווה. נשמח אם תבואו בבגדים לבנים/ בהירים.
יש השואלים פגישה פתוחה?? המסורות מחייבות אותנו להגיד כן אולם המפגש בא מצורך הקבוצות לראות, להרגיש, להחליף חוייות מתוך נר-אנון, יש לנו צורך לאחד את קבוצות נר-אנון השונות לגוף אחד ומאוחד לכן מי שיבוא יתקבל בחיבוק אוהב אולם אנו לא מעודדים הגעה מחוץ לחברותא שלנו.

אנחנו מתרגשות, מחכות ומצפות לאיחוד לבבות, לחיזוק הביחד, לתת ולקבל אהבה
 

0 תגובות | לב 18:42

התובנות שאני מתחברת אליהם בתוכנית הם אותן תובנות שבאתי איתן לעולם. לתובנות יש טעם מוכר, ריח ידוע ותחושה שתמיד זה הלך איתי. אבל התובנות האלו המוכרות באות כעת מבחירה, מרצון, משינוי הכלי, ממני. אלוהים לא החסיר מאיתנו דבר בבריאת העולם, ועל זה נאמר "אין חדש תחת השמש" אך החדש שלי היא הבחירה להתחבר, וככל שאני מתחברת הכל מוכר וידוע. פעם אנרגית הגיהנום היתה מנת חלקי: כעס, רחמים עצמיים, תוקפנות, אשמה, פחד... אנרגיה חזקה, ממוקדת ומנחמת, במילה של כעס ניתן להצית את אש הגיהנום אך ההתחברות לבריאה וליצירה ולא להרס ולהשמדה מפחית מאותה אנרגיה מוכרת, ממלאת, ידועה והרסנית ומחבר לאנרגיה אחרת, מוכרת גם היא, אך זו אינה ממוקדת אלא מתפשטת, שמנת חלקה לא תמיד במידי אך באמיתי: שלווה, קבלה, אהבה, ענווה... - האנרגיה של בנייה מתפשטת, אנרגיה שיכולה להכיל את כל היקום. אלוהים ברא את העולם בשישה ימים של מחשבה והרבה אהבה ואני תפילה לו שכל יום אאפשר לו לברוא את עולמי.  

0 תגובות | לב 22:24

תודה אלוהים על כל מה שיש לי,
על כל הדברים כולם!
תודה אפילו על מה שאין לי,
תודה על כל הדברים בעולם!

תודה שאני שומע ותודה שאני רואה,
ואפילו תודה על כך שאני לא הכי יפה.
תודה שלפעמים לא הולך לי
ותודה שלפעמים קצת כואב,
ותודה שאני צריך לעשות דברים שאני לא ממש אוהב,
תודה שלפעמים קצת רע לי

ותודה שלפעמים קצת עצוב,
תודה לך אלוהים,כי רק ככה למדתי דבר חשוב!
תודה לך אלוהים-עכשיו למדתי

אחרי שמרגישים את הרע,
אחרי שמרגישים מכאוב,

אז מעריכים את הבריאות ולומדים להעריך את הטוב!
אז - אם תדעו להודות על הדברים הקטנים שבחיים,
תגלו שבכלל לא רע,רוב הזמן הם אלינו מחייכים....

שבוע טוב עם הרבה אור ואהבה.  

0 תגובות | שרה 21:53

כחלק מצעד 4, החלטנו בקבוצת הצעדים שלנו לכתוב בבית מכתבי רגש ולהקריא אותם בקבוצה. את הרעיון אימצתי מספרו של ג'ון גריי - "How to Get What You Want and Want What You Have" - אני לא יודעת אם הספר תורגם לעברית, אני קראתי אותו באנגלית ואני ויכולה רק להיות אסירת תודה על ההדרכה המעולה, העניינית והקלה להבנה שגריי מעביר דרך הספר. ראיתי אותו כמה פעמים כשהוא התארח בתוכנית של אופרה וינפרי והאיש פשוט אלוהי.

כאשר אנחנו מוטרדים ולא יודעים מה הסיבה לכך, זה ברור שלתחושות שלנו אין קשר לכאן ועכשיו. במקרה כזה, נצטרך ליצור קונטקסט מוגן שבתוכו נוכל להרגיש ולשחרר אמוציות מכיוון שאם לא נמצא את הסיבה לתחושות השליליות שאנחנו מרגישים, המוח שלנו יתחיל לייצר אותן ובאופן אוטומטי נמשך או נזמין אל תוך חיינו מצבים שנותנים תוקף לתחושות הבלתי פתורות מעברנו.

מה שחוסם אותנו מלנוע קדימה היא הנטייה לחזור שוב ושוב על העבר וזה בגלל שאנחנו לא מוכנים או לא מסוגלים להתמודד עם הרגשות שעולים בנו. אם לא נוכל להסתכל על עברנו ולמלא את החסכים שבתוכנו באהבה, עברנו ישוב אלינו כדפוסים שחוזרים על עצמם ונמשך שוב ושוב אל מצבים שנותנים תוקף לכאב שלנו.

יש לעשות הבחנה בין רגשות שליליים ומחסומים אמוציונאליים.
רגשות שליליים מאפשרים לנו להבין שאנחנו במצב של חוסר איזון אבל מחסומים אמוציונאליים מגלים לנו שנפלנו מהסוס. זיהוי המחסום מאפשר לנו להבין שעלינו לעשות משהו אחר אם אנחנו רוצים לעלות בחזרה על הסוס.

הסרת המחסומים האמוציונאליים
הטכניקה הבסיסית להסרת המחסום היא לאפשר לעצמנו להרגיש את התחושות הקשורות אליו ונמצאות מתחתיו. כאשר נחפש את הרגשות והתחושות שנמצאים מתחת לפני השטח, נסלק את המחסום. כשאנחנו חסומים, אנחנו מוטרדים מהרבה דברים בבת-אחת ורוב הרגשות שלנו מוסתרים.

כדי לעבד את המחסום יש להזיז בחזרה את המחוגים
עלינו לדמיין את עצמנו כילדים ולהרגיש תחושות של עדינות ופגיעות כפי שמרגישים ילדים.
1. זיהוי המחסום והקשרו עם העבר.
2. כתיבת מכתב רגש.
3. כתיבת מכתב תגובה.
4. כתיבת מכתב קשר.

כאשר נעבד את העבר שלנו נוכל לשחרר את המחסומים שבנינו בתוכנו וההיסטוריה שלנו תאבד את כוחה.


מכתב רגש (כאשר המחסום הוא האשמה)
התחושה הכללית: נבגדות
הרגשות הטהורים שנמצאים מתחת לפני השטח יהיו:
כעס
עצב
חשש
צער

אל...
1. אני מרגישה נבגדת כאשר...
2. אני כועסת כש...
3. מעציב אותי ש...
4. אני חוששת ש...
5. מצער אותי ש...
6. הייתי רוצה ש...

תגובה (דמיינו שאתם מקבלים את התגובה האידיאלית למכתב שכתבתם)
אל...
1. אני מתנצל ש...
2. אנא סלחי לי ש...
3. אני מבין ש...
4. אני מבטיח ש...
5. אני אוהב.... ואת.... ומגיע לך...
באהבה,

מכתב קשר
אל...
1. האהבה שלך כלפיי גורמת לי להרגיש...
2. עכשיו אני מבינה ש...
3. אני סולחת...
4. אני שמחה ש...
5. אני אוהבת...
6. אני בטוחה ש...
7. אני אסירת תודה ש...
באהבה,

איך מכתבי הרגש מתקשרים לצעד 4 של 12 הצעדים?
אני באופן אישי מודעת היום למחסומים שבניתי שלא אפשרו לי להיות מחוברת לרגשות שלי, ואם אני לא יכולה להיות מחוברת למה שאני מרגישה, אני בטח שלא יכולה להיות קשובה לרגשות של אנשים אחרים בעיקר למה שהילדים שלי מרגישים. לא פעם שמעתי את הילדים שלי טוענים כלפיי - "שלא איכפת לי" שבהמשך התפרש אצלם כ-"את לא אוהבת אותנו".  

0 תגובות | אילנה 08:39

כשמשהו חשוב לי, יש לי נטייה להתמקד רק באותו דבר וכשזה קורה, קשה לי להתייחס גם לתחומי החיים האחרים שלי. אני נטפלת לאותו משהו ומחשבותיי מרוכזים רק באותו עניין. אולי זו נטייה אובססיבית, או שאולי אין לי מספיק אנרגיה כדי להעניק תשומת-לב גם לעניינים אחרים, אני לא יודעת למה זה קורה לי, אבל העובדה היא שקשה לי לטפל או להתייחס לכמה דברים בעת ובעונה אחת. דווקא עכשיו כשאני כותבת על זה עולה לי בראש המילה המתאימה לתופעה הזו – פרפקציוניזם! אני כל כך מורגלת ל- "הכול או כלום", "שחור או לבן" וזה כל כך לא לעניין לעשות דבר אחד בצורה "מושלמת", כביכול, כאשר ביתר התחומים הזנחה טוטאלית חוגגת.

ב-24/1 כתבתי כאן על הקידום בעבודה שהייתי אמורה לקבל ועל התחושות שליוו אותי בהקשר לאותו קידום. עכשיו אני יכולה לראות בבירור איך פרפקציוניזם מתחבר לכל עניין שכן התחושות שמתלוות לפרפקציוניזם הן שאני לא מספיק ראויה ושאני לא בטוחה ביכולות או בכישורים שלי. בקיצור – לא מגיע לי. את התפקיד שרציתי אמנם קיבלתי ובאמת שלא בקלות, נלחמתי עבורו ובזה אני דווקא גאה, כי פעם זה לא היה לוקח הרבה כדי שאני ארגיש מובסת ואוותר בקלות. הפעם הלכתי ממש נגד האופי שלי והשגתי את מה שרציתי, אבל אני מרגישה מחויבת לכך שהתוצרת תהיה "מושלמת" כאשר במקום העבודה שלי הדגש הוא בעצם על מהירות ועמידה בלוח זמנים ולא על מושלמות. אין מושלמות! בכל זאת, אני מגיעה לעבודה מוקדם בבוקר, יוצאת מאוחר בערב ולא רואה שום דבר סביבי, ואפילו שכולם אומרים לי שאני עושה עבודה נהדרת – התשובה שלי בד"כ היא: "אבל אני סובלת". "גם זה יעבור"... אני אומרת בלב ומקווה שעם הזמן אני אהיה יותר מיומנת בתחום שבו אני עוסקת, יהיה לי יותר ביטחון בעצמי והעבודה תזרום גם יותר מהר.

על פרפקציוניזם... "לפרפקציוניזם אין לו שום קשר להשגת התוצאה הטובה ביותר וזו תכונה שאינה קשורה כלל לסטנדרטים. פרפקציוניזם זה הסירוב לאפשר לעצמנו לנוע קדימה. זהו מעגל סגור ומתיש. אובססיביות שגורמת לנו להיות תקועים בפרטים הקטנים של מי או מה שאנחנו עושים ולא לראות את התמונה השלמה. פרפקציוניזם איננה השאיפה להשיג את הטוב ביותר אלא רדיפה אחר הגרוע ביותר -- בתוך עצמנו, הרדיפה אחר החלק הזה שאומר לנו שמה שלא נעשה, לעולם זה לא יהיה מספיק טוב...".  

0 תגובות | אילנה 07:29

ביום שבת שעברה ביליתי בחיק הילדים והנכדים. בהמשך היום קיבלתי הודעה בקשר לבני הקטן.
בשנייה נפלתי בהרגשה של אובדן חושים. מה אני אעשה? למי אני אפנה? נכנסתי לריכוז עצמי, מחשבות הכי גרועות שהובילו אותי לדיכאון.
לא תפקדתי בבית כמו שצריך ואפילו ויתרתי על הפגישה בנר-אנון. אני נמצאת בקבוצת צעדים, שהיום אנו בצעד ארבע.
לקראת סוף השבוע אמרתי לעצמי: לאן נעלם כל מה שאת יודעת?
הרי יש בידייך כלים להיעזר בהם.
הגעתי לקבוצה של הצעדים ושם התחלקתי על הכאב שלי.
קיבלתי הרבה כוח. יודעת אני שאין באפשרותי לשנות ולהציע לבני בן ה-24, ורק ביכולתי לתת לו חיבוק ואהבה ושידע שאני כואבת ונמצאת בחוסר אונים מלא.
אוהבת אתכם ומאחלת לכם שבוע טוב עם הרבה אהבה.
 

0 תגובות | שרה 21:21

אני יודעת שמשמעותו של "יומן" הוא בעצם המקום שבו אני כותבת על עצמי, על חוויותיי ועל תחושותיי אבל בשבילי הוא גם המקום לספר על מקורות הכוח שלי, על ההשראה הרוחנית שאני מקבלת ממקורות שונים ועל אנשים שבמילים שלהם מצליחים לגעת במקומות הכי רגישים ושלתובנות שלהם כוח מרפא.


"לאט לאט מחלחלת בי התובנה שהריקנות יכולה להיות גם פוטנציאל. ריקנות יכולה להיות מקום פנוי שמחכה להתמלא, שרוצה להתמלא. התחושה
הפיזית היא תרגום לכמיהה לשינוי, כמיהה לעשייה, כמיהה להתהוות. הריקנות היא הזדמנות להתמלא מחדש, אבל הפעם להתמלא באופן מודע, להתמלא מבחירה" - הקטע מתוך הצצה לחיי - יומנו של בחור מאוד מוכשר וידיד רשת ותיק.  

0 תגובות | אילנה 06:19