כשמשהו חשוב לי, יש לי נטייה להתמקד רק באותו דבר וכשזה קורה, קשה לי להתייחס גם לתחומי החיים האחרים שלי. אני נטפלת לאותו משהו ומחשבותיי מרוכזים רק באותו עניין. אולי זו נטייה אובססיבית, או שאולי אין לי מספיק אנרגיה כדי להעניק תשומת-לב גם לעניינים אחרים, אני לא יודעת למה זה קורה לי, אבל העובדה היא שקשה לי לטפל או להתייחס לכמה דברים בעת ובעונה אחת. דווקא עכשיו כשאני כותבת על זה עולה לי בראש המילה המתאימה לתופעה הזו – פרפקציוניזם! אני כל כך מורגלת ל- "הכול או כלום", "שחור או לבן" וזה כל כך לא לעניין לעשות דבר אחד בצורה "מושלמת", כביכול, כאשר ביתר התחומים הזנחה טוטאלית חוגגת.
ב-24/1 כתבתי כאן על
הקידום בעבודה שהייתי אמורה לקבל ועל התחושות שליוו אותי בהקשר לאותו קידום. עכשיו אני יכולה לראות בבירור איך פרפקציוניזם מתחבר לכל עניין שכן התחושות שמתלוות לפרפקציוניזם הן שאני לא מספיק ראויה ושאני לא בטוחה ביכולות או בכישורים שלי. בקיצור – לא מגיע לי. את התפקיד שרציתי אמנם קיבלתי ובאמת שלא בקלות, נלחמתי עבורו ובזה אני דווקא גאה, כי פעם זה לא היה לוקח הרבה כדי שאני ארגיש מובסת ואוותר בקלות. הפעם הלכתי ממש נגד האופי שלי והשגתי את מה שרציתי, אבל אני מרגישה מחויבת לכך שהתוצרת תהיה "מושלמת" כאשר במקום העבודה שלי הדגש הוא בעצם על מהירות ועמידה בלוח זמנים ולא על מושלמות. אין מושלמות! בכל זאת, אני מגיעה לעבודה מוקדם בבוקר, יוצאת מאוחר בערב ולא רואה שום דבר סביבי, ואפילו שכולם אומרים לי שאני עושה עבודה נהדרת – התשובה שלי בד"כ היא: "אבל אני סובלת". "גם זה יעבור"... אני אומרת בלב ומקווה שעם הזמן אני אהיה יותר מיומנת בתחום שבו אני עוסקת, יהיה לי יותר ביטחון בעצמי והעבודה תזרום גם יותר מהר.
על פרפקציוניזם... "לפרפקציוניזם אין לו שום קשר להשגת התוצאה הטובה ביותר וזו תכונה שאינה קשורה כלל לסטנדרטים. פרפקציוניזם זה הסירוב לאפשר לעצמנו לנוע קדימה. זהו מעגל סגור ומתיש. אובססיביות שגורמת לנו להיות תקועים בפרטים הקטנים של מי או מה שאנחנו עושים ולא לראות את התמונה השלמה. פרפקציוניזם איננה השאיפה להשיג את הטוב ביותר אלא רדיפה אחר הגרוע ביותר -- בתוך עצמנו, הרדיפה אחר החלק הזה שאומר לנו שמה שלא נעשה, לעולם זה לא יהיה מספיק טוב...".
0 תגובות
0 תגובות:
הוספת תגובה
| אילנה
07:29
