"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

ביום שבת שעברה ביליתי בחיק הילדים והנכדים. בהמשך היום קיבלתי הודעה בקשר לבני הקטן.
בשנייה נפלתי בהרגשה של אובדן חושים. מה אני אעשה? למי אני אפנה? נכנסתי לריכוז עצמי, מחשבות הכי גרועות שהובילו אותי לדיכאון.
לא תפקדתי בבית כמו שצריך ואפילו ויתרתי על הפגישה בנר-אנון. אני נמצאת בקבוצת צעדים, שהיום אנו בצעד ארבע.
לקראת סוף השבוע אמרתי לעצמי: לאן נעלם כל מה שאת יודעת?
הרי יש בידייך כלים להיעזר בהם.
הגעתי לקבוצה של הצעדים ושם התחלקתי על הכאב שלי.
קיבלתי הרבה כוח. יודעת אני שאין באפשרותי לשנות ולהציע לבני בן ה-24, ורק ביכולתי לתת לו חיבוק ואהבה ושידע שאני כואבת ונמצאת בחוסר אונים מלא.
אוהבת אתכם ומאחלת לכם שבוע טוב עם הרבה אהבה.
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 21:21