"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

התרגילים שמופיעים בקטע הקודם ניתנו בשלב זה כבחירה – קבוצת הצעדים שלנו נמצאת רק בתחילת הצעד הרביעי ואנחנו עדיין בשלב ההכנה שבו אנחנו לומדות את משמעותו של הצעד הרביעי, בוחנות את הסיבות לעבודת הצעד וגם את הספקות או את ההסתייגויות שיש לנו לגבי חלקים מסויימים של הצעד.

במהלך הפגישה, התחברנו לאירועים מעברנו, שיתפנו על החלקים הכואבים וגם על החלקים המצחיקים (רוצים לראות את התמונות שרה :) ובסוף הפגישה מישהי אפילו אמרה שהיא לא מאמינה שהיא היתה יכולה להיזכר באירועים שהיא דיברה עליהם אם לא היינו מתחברים אל התכנים שעלו דרך הקריאה בדפי העבודה שלנו. היתה זו הרגשה נהדרת להתרוקן מתחושות שהיו מלוות לאירועים מעברנו ושאף פעם לא קיבלו ביטוי מילולי. מעניין שאת הדברים שסיפרנו בפגישה לא סיפרנו אף פעם, לאף אחד והם היו חבויים בתוכנו. אם התחלנו את הפגישה ב"אני לא חושבת שיש לי טינות" - הסתבר לנו בסוף הפגישה שלמעשה לכל אחת מאיתנו יש כספת מלאה בפנים.
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| אילנה 07:08