עכשיו כשהבנתי בכנות שהבעיות שלי הן לא "שם בחוץ" אלא "כאן בפנים" ושהדרך לפתרון בעיותיי היא בהישג יד אם רק אמשיך לעבוד את התוכנית ואפעל על-פי ההוראות, אני מתחילה להיות יותר ויותר סקרנית לדעת למה, מתי, ואיפה אספתי וצברתי את התכונות התבוסתניות שקיימות בי ולמה אני ממשיכה להיצמד לדפוסי התנהגות שלא משרתים אותי אלא רק להיפך. למה אני כל כך ביקורתית? למה אני ממהרת להאשים? למה אני שוב ושוב מוצאת את עצמי ברחמים עצמיים? ולמה אני מעייפת את עצמי כל כך.
כמובן שאני מבינה שלהיות מודעת לפגמים שבי לא מספיק כדי להביא לסילוקם המיידי, אבל כשאני מעלה אותם בכתב, אני עושה צעד משמעותי - אני יוצאת מתוך מצב של "הכחשה" לגביהם ונכנסת למצב של "פעולה" – אני מתחילה לשים לב מה לא בסדר בחיים שלי ומה החלק שלי בזה. אני גם שמה לב מה כן בסדר בי ולשינוי לטובה שחל בי.
התרגילים שלקחנו הביתה:
1. כתבי על התנהגויות שלך בעבר שהיית משנה לו היית יכולה.
2. כתבי על אירועים בחיים שלך שאת מאמינה שבגללם חל בך שינוי.
3. כתבי פירוש מילוני לתחושות שלהלן ולפחות 3 משפטים על כל תחושה בהקשר לאנשים, מקומות ודברים.
רחמים עצמיים, תאווה
גאווה, תשוקה
בוז, חוסר סובלנות
קינאה, אדישות
צרות עין, אנוכיות
חוסר יושר.
0 תגובות
0 תגובות:
הוספת תגובה
| אילנה
07:10
