"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

לזרום-זה לא לתת לעצמך להיסחף.
לזרום זה ללכת עם מה שמתאים לך כשמתאים לך,
וכשלא מתאים לעלות על הגדה ולהמתין לזרם הבא.

לזרום זה להפסיק להילחם בגלים.
זה לתת לגלים לשאת אותך,
לפעמים גבוה, לפעמים נמוך,
לפעמים בסערה, לפעמים בשלווה.

לזרום זה לעלות על הגל הנכון בזמן הנכון.
להאחז טוב בגלשן, ולקוות שהוא יוביל אותך אל החוף.
ואם הגל נשבר, ואם הגולש מהגלשן נפל,
לא לפחד ולעלות על הגל הבא ולזרום.

לזרום זה להיות אתה.
אוהבת אותכם מאוד  

0 תגובות | שרה 16:36

31 באוקטובר
כל כך הרבה מן הברירות שבחרתי בהן במשך חיי, היו תגובות לפחד. כשמשהו בעולמי משתנה: מישהו שאהוב עליי מחפש מפוכחות, חבר איננו מרוצה ממשהו שאני אמרתי. ניתן לי תפקיד חדש בעבודה, בחנות המכולת אין יותר עופות-ובתוכי-פאניקה. יש לי התקף של מחשבות על אסון. בדימיוני אני רואה כישלון, ייסורים, סבל, כל זה גורם לי לפעול. אני עושה משהו פזיז או עקר כדי לשים תחבושות על הנסיבות, מפני שהפחד הגדול ביותר שיש לי הוא לפחד.

הפחד יכול להיות כוח שהוא גדול ממני. ייתכן שלא אוכל לתקן זאת או לגרש אותו. אבל היום, בעזרת כוח עליון, שהוא גדול מן הפחדים שלי, אין צורך שאתן להם לנהל את חיי או להחליט החלטות עבורי. ניתן לי להחזיק בידו של הכוח העליון שלי, להתמודד עם הפחדים שלי, ולעבור דרכם.

"את מעוף ציפורי הדאגה מעל לראשך, אין בידך לשנות, אבל את בניית הקן שלהם בשערך, את זאת יש באפשרותך למנוע"?  

0 תגובות | שרה 13:10

30 באוקטובר
זכור לי שהייתי חדשה בנר-אנון, שמעתי אנשים אומרים שהם אסירי תודה על כך שהיו מכורים בחייהם. אין צורך לומר שאני חשבתי שהם היו לא נורמלים! האם לא המכור הוא שהיה הגורם לכל הסבל שלהם? לא הייתי מסוגלת להאמין שהיה לאנשים האלה משהו להיות אסירי תודה עבורו. בכל זאת הם נראו מאושרים למרות הבעיות שלהם (שנשמעו זהות לשלי).

כיום אני מגלה שאני אסירת תודה על כך שמצאתי את נר-אנון. גם אני נזקקתי להגיע לתחתית מסויימת, להרגיש כאב, ולחפש עזרה לפני שיכולתי למצוא אושר מתמשך. בזכות נר-אנון יש לי מערכת יחסים עם כוח עליון שלא ידעתי על קיומו, וחברים שנותנים לי תמיכה אמיתית. למדתי להבין שאסירות תודה וסלחנות דרושים לי למען שלוותי הנפשית. כיום אני יכולה לומר שאני חברה מלאת תודה בנר-אנון.

"כשהמצב נראה שחור משחור יש בכוחי להבהירו באור של הבנה ושל הודיה".  

0 תגובות | שרה 19:57

29 באוקטובר

לאחרונה היה לי ווכוח עם משהו שאני מחבבת. הוא העיר לי כמה הערות, באורח יותר מדי
פומבי, על עודף המשקל שלי, מה שמאוד לא מוצא חן בעיניי. לאחר מכן, כשאמרתי לו שנפגעתי, הוא התעקש שהוא לא עשה משהו לא טוב-שהוא אמר את האמת, ולכן לא הייתי צריכה להיפגע.

כמה פעמים בעבר, אני צדקתי, עם אותו טיעון, מעשים לא יפים שעשיתי, או שהתערבתי בעניינים לא לי? יותר מדי פעמים; במיוחד במשך הימים בהם המכור שלי עדיין השתמש. אני טענתי שאחרי הכל, אני צדקתי: המכור הרם את חיינו, והיה זה מתפקידי לומר זאת-הרבה פעמים.

אני לומדת להשתחרר מן הודאות שלי לגבי מה שאנשים אחרים צריכים לעשות. בנר-אנון שמעתי שאומרים כך:"נוכל להיות או צודקים, או מאושרים". אינני חייבת לעצב את אף אחד שיהיה כמוני. אם אקבל עזרה, אוכל ליישם את הסיסמה:"חייה ותן לחיות".

"אלוהים, כשאנו טועים, עשה שנהיה מוכנים להשתנות. וכשאנו צודקים, עשה שיהיה קל לחיות אתנו".  

0 תגובות | שרה 13:34

28 באוגוסט
מפליא כיצד הגישה שלי כלפי הזולת נוטה לחזור אליי כמו כדורסל שקופץ בחזרה מלוח התמיכה. חוסר הסבלנות שלי כלפי אחרים, מוליד חוסר סבלנות כלפי עצמי וכלפי עולמי. כשהתנהגותי עם הזולת אינה טובה, אני נעשה הגנתי לגבי עצמי ומצפה מן האחרים להתנהג לא יפה אתי. כמו כן, כשאני מקבל את הזולת ללא תנאים, אני מרגיש שכל עולמי נעשה יותר בטוח.

לכן, יהיה לטובתי אם אתנהג אל הזולת כפי שהייתי רוצה שיתנהגו אליי. אני מנסה לדמיין שדבריי ומעשיי מכוונים אליי, מפני שבסופו של דבר אני בדרך כלל מקבל את מה שאני נותן לזולת.


אם אני לא מרוצה עם מה שאני מקבל, רצוי שאחטט במעשיי. אולי זה לא יהיה זהה, אבל גיליתי שמה שלא מוצא חן בעניי אצל האחרים, זה משהו שלא מוצא חן מעניי אצלי. גם ההפך הוא הנכון; מה שאני מעריץ אצל אחרים, משקף סגולה שאולי נמצאת גם אצלי.

"למרות שאנו נוסעים בכל רחבי העולם בחיפוש אחריי היופי, עלינו לשאת אותו בקרבנו, אחרת לא נמצא אותו"!  

0 תגובות | שרה 21:10

27 באוקטובר
ביום קיץ חם, ברחתי לחוף הים הקרוב. בשכבי שם עם הלימונדה שלי, הסתכלתי בכל האנשים שספגו את קרני השמש. כמה אנשים שיהיו שם על החוף, תמיד תהיה מספיק שמש בשביל כולם.אז הבנתי שאותו הדבר היה נכון גם לגבי אהבתו והנחייתו של אלוהים. כמה אנשים שיבקשו את עזרתו של האל, תמיד יש מספיק בשביל כולם. בשבילי, שהאמנתי שאף פעם אין די זמן, כסף, אהבה, או כל דבר אחר, אלו היו חדשות מדהימות.

המודעות הזו עמדה למבחן בפגישת נר-אנון, כשמישהו דיבר על הכוח העליון שלו, תוך אהבה אישית ועוצמה שתאמו לשלי. חשתי כאילו האינטימיות הזו עם אלוהים, תשאיר פחות אהבה עבורי. אך לדעתי ההפך הוא הנכון. לעיתים קרובות יש לי הרגשה של קרבה גדולה יותר אל אלוהים, כשאחרים מספרים עד כמה הכוח העליון שלהם דואג להם, היום אנסה לזכור שיש מספיק אהבה עבור כולנו.

ערים תמיד לקרבתו של האל"."אנחנו יכולים ללמוד לנצל את כוחו העצום ואין-סופי של אלוהים, באם נהיה מוכנים להיות  

0 תגובות | שרה 20:51

26 באוקטור
אני זוכרת בברור מלים פוגעות שאחרים היו אמרים לי. ביקורת הייתה מקפיצה אותי. גיחוכים מאחורי הגב היו מגבילים אותי גופנית למשך ימים. אף פעם לא עלה בדעתי שאלו היו התעוללויות, או שהמלים הקשות לא היו נכונות. נראה לי שכולם ידעו עד כמה אני טעיתי, והזהות שלי הייתה כבולה בסבך של בושה. הערך העצמי שלי ירד לתחתית.

ואני, גם כן התנהגתי באכזריות כלפי הזולת.נהניתי מאוד לתקוף את אופיו של מישהו אחר בנוכחות חברים. הרגשתי יותר טוב לגביי עצמי לכמה דקות-אבל לא לטווח ארוך, ורק על חשבון אחרים. הרכילו אף פעם לא העשירה את אופיו של אף אחד.זה היה רק תרוץ למנוע תשומת לב ממני.

"כשזורקים עליך מלח, זה לא יכאב לך, אלא אם כן יש מקומות רגישים בגופך".  

0 תגובות | שרה 13:38

בפעם הראשונה שפגשתי את עצמי זה היה לפני כ-6 שנים כשהתחלתי לברוח ממשהו ולא ידעתי מה זה. בהגעתי לנר-נון הבנתי שאני בבעיה עם עצמי, עם סחר, כי באותה תקופה לא אהבתי את מה שאני ראיתי בעצמי, שנאתי את הקשר שבינינו, ריחמתי עלינו ולא הבנתי מה עובר עליי ומה הדבר הזה שפתאום בא אליי ואומר לי - זה אני העצמי שלך.

כל זה התחיל כשבעלי עלה על נקיון והעניינים נרגעו חיצונית ולא היתה לי תעסוקה, ומתוך בדידות ושעמום עצמי כי אין במי לטפל ולחנוק, נשארתי לבד עם עצמי ולא מצאתי את מקומי בשום מקום. לא בחברה ולא במשפחה ולא בין חברות ולא עם הילדים שלי. איפה שהלכתי הרגשתי קטנה מבפנים, לא ידעתי לדבר, שתקתי התבלבלתי כל פעם שפתחתי ודיברתי בין אנשים הרגשתי טיפשה ומגוחכת. הערך העצמי שלי ירד ונסגרתי בתוכי ורק בכיתי וברחתי ממקומות שיש בהם אנשים והבנתי אז שיש לי בעיה עם עצמי שלי, שאני לא אוהבת ולא סובלת אותו שהוא כל הזמן בתוכי התחבא ולא היתה לי הזדמנות להכיר אותו כי ברחתי ממנו בלי כוונה.

כילדה אני זוכרת הרבה מקרים וסיטואציות מהם יפים אבל הרוב היה עצוב ומר ואני לא יכולתי ולא ידעתי להתמודד עם הכאב. הזמן עבר ושנים עברו והכאב נשאר וגדל עד שהכרתי את בעלי וההתמכרות שלו באה כמתנה למחלה הרגשית שלי ולבריחה מעצמי ומהקשר שלי על הרגשות האמתיות.

בהגעתי לחוסר אונים מעצמי וממה שאני הרגשתי הגעתי לנר-אנון ושם התחלתי להתמודד עם עצמי. למדתי להכיר מי אני ומה הביא אותי למקום הזה ולמדתי את סחר מחדש. הודתי במגרעות שלי וברגשות ובכעסים שלי תוך התחלקותי בקבוצה ושיתוף החברות , התביישתי מאד בעצמי אבל ידעתי שאין דרך אחרת. עם הזמן נרגעתי, כי אני לא לבד עם עצמי בכאב הזה. ברגע ששיתפתי התחלתי לקבל אותי כאדם אחד בלי להפריד כל הזמן בין סחר לעצמה הבפנים האמיתי. הייתי חייבת לקבל אותי איך שאני כי כך נבניתי ועליי לנסות לשנות מה שלא מוצא חן בעיניי בעצמי. המפתח שלי עם הקשר שלי עם עצמי הוא הקבלה ולא הבריחה. היום אני מתמודדת יותר עם הקשיים שלי דרך קבלתם ולא נלחמת איתם, מנסה לזרום איתם תוך הבנת הסיבות וקבלת התוצאות ועובדת על עצמי תוך דיבור אל עצמי ואל אלוהים שזה כח חדש בריא בשבילי ואני פונה אליו ומבקשת שירפא אותי ממגרעותיי , אני פותחת דלתות כי אני רוצה לעזור לעצמי – להרפות כי ברחתי מספיק מעצמי.

רציתי להקריא את זה בכנס בתל אביב כי זה צעד גדול בשבילי לנסות לעבור את החומות שעמדו מולי שנים כי תמיד ברחתי מאנשים והתביישתי וזה דבר ענק לדבר על רגשות ואנשים מקשיבים לי ואני לא מתחבאת כרגיל ובורחת מעצמי, אבל זה בסדר אני כותבת את זה באתר שלנו ומקווה שחברות יתחברו לזה.

אני יושבת ומדפיסה ומרגישה גאווה ואומץ לעמוד מול החולשות שלי. זה מחזק אותי עם עצמי ובדקות אלה אני מרגישה ---אהבה לסחר –הערכה לסחר –הערצה לסחר. היום אני כן מאמינה שאפשר להשתנות ולהתקדם הלאה רק אם ניתן לעצמנו הזדמנות נוספת בכל פעם שנכשל ונסלח לעצמנו על מה שהיה.

אוהבת אותכם סחר.  

0 תגובות | סחר 20:35

25 באוקטובר
אחד מפגמי האופי שלי הוא, להחליט על ברירות באופן פסימי-לתת לדברים לקרות במקום לפעול בעצמי. למשל, נהגתי לעמוד מן הצד ולהתבונן כיצד ילדיי סבלו מהתעוללות, מפני שאני לא יכולתי להחליט החלטה ולבצע אותה. אני נפגעתי קשות מן המכור. ובאותו זמן, לא הייתי סוגלת לפעול אחרת. עשיתי כמיטב יכולתי בתנאים הנתונים, אבל הנזק כבר נגרם, ואני חייבת לכפר על מעשיי.

אחת הדרכים לכפר על מעשינו היא, לחדול לפעול בהשפעת הפגם שבאופיינו. אוכל לשאול את עצמי, בכל תחום בחיי; האם אני לוקחת על עצמי את האחריות על ההחלטות שלי היום? האם אני תורמת משהו חיובי בפגישות שלי, או האם אני מניחה שמישהו אחר ידאג לכל? האם אני בוחרת בברירות שאוכל להתגאות בהן בבית, בעבודה, ובקהילה שלי, או שאני נותנת שמישהו אחר יחליט עבורי על הברירות?

"בקשת מחילה אינה מסתכמת באמירה הסתמית 'סליחה'. משמעותה של הכפרה היא שינוי בהתנהגות שנובע מתוך התובנה החדשה שרכשנו".  

0 תגובות | שרה 13:22

24 באוקטובר
את תהליך ההחלמה בנר-אנון משווים לקילוף בצל. אנו קולפים את הבצל אחריי שכבה,ולעיתים קרובות מזילים כמה דמעות בשעת מעשה.

אבל ההחלמה מביאה אותי למחשבה על קליפת עץ הלבנה.העץ זקוק לקליפה לשם הגנתו; לעומת זאת, כשהעץ גדל, הקליפה מתקלפת מעצמה בהתרגה. אם מסירים את הקליפה מוקדם מדי-על ידי צבי שמגרד את קרניו או קיפוד שמחפס אוכל-העץ פצוע ונעשה פגיע לזהום, לפיטריה, ולחרקים.

כמו עץ הלבנה, גם אני עלול להפצע אם מערכות ההגנה שלי ירו מעליי. רבים מאתנו ניסו במשך זמן רב להתמודד עם הפצעים האלה מן העבר, במקום להתקדם ולהשתנות. אבל בנר-אנון מעודדים אותי להתקדם הקצב האישי שלי. כשאני עושה כך, אני מגלה שחלק משיטות ההגנה ומן הרעיונות שלי הם יותר מדי קשוחים ומגבילים. ואז אני משיל אותם, כמו שעץ הלבנה משחרר את הישן שלו. הם כבר לא נצרכים.

"...התשובות שלנו נמצאות בקרבנו ואנו יכולים למצוא אותן בעזרת התוכנית נר-אנון ובעזרת כוח עליון".  

0 תגובות | שרה 13:04

23 באוקטובר
כשהמכור שאהבתי התפכח הייתי בטוח שהסיוט נגמר! אבל בלי ההשפעה המרגיעה של הסם היא התחילה להתעלל מילולית. היא האשימה, התקיפה, העליבה, ואני נהגתי להתגונן כל הזמן. חשבתי שהיה חשוב שהיא תבין. אבל זה לא קרה למרות שהתווכחתי, התחננתי, או העלבתי בה בחזרה. הרגשתי לכוד וללא תקווה.

המפוכחות מביאה לשנוי, אבל היא לא מחסלת את כל הבעיות. נר-אנון עוזרת לי להבין שאינני חייב לקבל את מה שלא מקובל עליי, וכמו כן, אינני חייב להתווכח או לשכנע מישהו אחר שאני חף מפשע, או שאני צודק. אני מסוגל להתחיל לזהות מתי יש לי עסק עם השיגעון של המכור, ואני יכול להתנתק. אני בהחלט לא חייב להגיב בכך שתהיינה לי ספקות לגבי עצמי.

"לעולם לא תהיינה לנו אותן הברירות שיש לנו כשאנו כותבים את התסריט; אבל תמיד יש לנו ברירות".
 

0 תגובות | שרה 13:06

22 באוקטובר
כשסוף סוף אזרתי אומץ לדבר בפגישת נר-אנון, ההתחלקות שלי הייתה מוגבלת לבעיות שכבר פתרתי אותן. אני העלמתי את הרגשות האמיתיים שלי בכך שסיפרתי סיפורים מצחיקים על עצמי ועל המכור, מפני שלא היה לי אמון באף אחד, ולא רציתי שייראו את המאבקים ואת הכאב שלי. לי עצמי היה קשה מאד להתמודד אתם. אבל היה נראה שמצבי לא השתפר. רק כשחדלתי לשחק את תפקיד הליצן, והודתי בפגמים שבאופיי, התחלתי ליהנות מן ההתפתחות הרוחנית שמובטחים לנו בשנים-עשר הצעדים.

הפרדוקס ביושר העצמי הוא, שדרושה לי עזרת הזולת על מנת להגיע אליו. דרושה לי תמיכת הזולת כדי לבחון את רגשותיי ואת המניעים שלי, וכדי להוכח שאחרים הפיקו תועלת מכך שהסתכנו.

"אולי נרגיש שאנו לוקחים סיכון גדול, אבל אם נדבר ביושר על מצב מסויים זה יהיה המפתח להחלמה"?  

0 תגובות | שרה 16:52

21 באוקטובר
הרבה פעמים אמרתי: "הלוואי והייתה לי אמונה". ומה ששמעתי מהרבה חבריי נר-אנון חכמים היה "מסרי את חוסר האמונה שלך לכוח העליון שלך, ובקשי את האמונה"?

אני אמרתי: "אני יודעת שאין לי שליטה, אבל אני מרגישה כל כך חסרת אונים, מפוחדת, וללא תקווה". ואז אמרו לי שיש לי הברירה למסור את הרגשות האלה ולבקש את מה שאני זקוקה לו. פירושו של חוסר שליטה הוא לאו דווקא חוסר אונים. למעשה, זה יכול להוביל אותנו למקור של כוח עצום-הכוח להוציא ולפעול את רצונו של האל.

כמו כן, אמרתי גם: "אני לא מבינה מה אלוהים רוצה שאני אעשה, למרות שהתפללתי ובקשתי הנחייה" המאמצת האוהבת שלי אומרת תמיד:"אלוהים לא מדבר בקוד. בקשי הסבר, ואחריי זה האמיני שתקבלי אותו בבוא העת".
למדתי שכאשר יש ספק בליבי, התשובה היא לשאול.

"גם כאשר נאבקנו ברעיון של כוח עליון, למדנו שכשאנו מבקשים עזרה, זה עובד..."  

0 תגובות | שרה 13:30

20 באוקטובר
בילדותי נהגתי לרדת על ארבע למשך זמן רב. רק כדי להתבונן בזחל כשהוא זוחל הלוך וחזור. הוא לא הגיע רחוק אף פעם, בכל זאת, אני חיכיתי בסבלנות למקרה שהוא יבצע מפגן ראווה מרהיב. זה לא קרה, אבל לא היה איכפת לי, מפני שרק ההתבוננות ביצור המוזר הזה גרמה לי עונג רב.

הזיכרון הזה גורם לי לשאול את עצמי כמה רגעים יקרים כאלה עוברים עליי מבלי שאשים לב אליהם, מפני שראשי עסוק בדברים אחרים. לפני נר-אנון עברו עליי שנים של התעלמות מן היופי שבחיים מפני שעסקתי במאמצים להשפיע על המכורים שיפסיקו להשתמש; ובמשך ההחלמה אבדתי שעות רבות כשאני מחכה לפתור בעיה או להשתחרר מפגם באופיי. למדתי לפנות מקום בחיי לפלאי החיים.

"לא ארתע-במיוחד לא אחשוש ליהנות מכל מה שיפה..."  

0 תגובות | שרה 13:18

19 באוקטובר
לאחרונה חל שינוי בחיי שהזכיר לי שתפעול היקום כולו אינו חל על אחריותי. בגלל העברה בלתי צפויה של מקום עבודתי, נאלצתי, תוך שבוע ימים, למצוא מקום מגורים עבור משפחתי בעיר אחרת. אחרי שלושה ימים ללא הצלחה, נכנסתי לפניקה. אחרי חברות ארוכה בנר-אנון, ידעתי שנזקקתי לפגישה. כשהקשבתי לאחרים שהתחלקו בנושאים של מימוש ההתחייבויות שלנו ושל האמון בכוח העליון ביחס לשאר הדברים, נזכרתי שביכולתי לעשות את מיטב יכולתי בלבד. יכולתי לעשות כל מה שאפשר כדי למצוא בית, אבל לא יכולתי לכפות על הבית שיופיע מאליו. היה עלי"לשחרר ולאפשר לאל". ביום האחרון לחיפושים מצאתי מקום מגורים נפלא.

מאבקים ודאגות לא עזרו לי לפתור את הבעיה שלי. מה שכן עזר היה מלוי חלקי במשימה ואמוני בכוח העליון שלי שיעשה את השאר.

"שיהיה לכם אומץ-הלב להתמודד עם הצרות הגדולות שבחיים, וסבלנות עם הצרות הקטנות; וכשתגיעו לסיום עבודתכם היומית לכו לישון בשלווה. אלוהים לא ישן"  

0 תגובות | שרה 20:03

18 באוקטובר
כשאנו חותרים לקראת ההחלמה, אנו עשויים להתקל בהזדמנויות להעמיק לימודים בהם התחלנו זמן רב לפני כן. ייתכן שפעם למדנו להתנתק מבעייה מסויימת. עכשיו, חודשים או שנים לאחר מכן, שוב עלינו להתנתק; יש תחושה כאילו שכחנו את כל מה שידענו פעם. חשוב לזכור ברגעים כאלה, שלמרות שהרגשות הן דומות, אנחנו שונים.

ההחלמה שלי חשובה. כל ניסיון, העוז, והתקווה שצברתי, הם בתוכי כיום, ומנחים את החלטותיי. אולי זה לא ברור לי כרגע, אבל אני התקדמתי, ואמשיך להתקדם עם כל צעד שאצעד. ייתכן שאלמד משהו שכבר למדתי; כפי הנראה, רצוי שאלמד זאת יותר לעומק. הפעם אוכל ועבור את התהליך הזה עם יתר מודעות, או שאפנה אל הכוח העליון שלי יותר מוקדם וביתר קלות, או שאפנה אל מישהו מנר-אנון ללא הסוסים.

"המוח האנושי תמיד מתקדם, אך זוהי התקדמות שנעה במסלול לוליני"  

0 תגובות | שרה 13:46

17 באוקטובר
כשהיינו חדשים, רובינו התפלאנו על היעדרותם של חוקים בנר-אנון. לפני שמצאנו את ההחלמה מן המכור, רק תחושה של סדר קפדני הייתה אולי הדרך היחידה שדרכה יכולנו להרגיש שהייתה לנו קצת שליטה. טבעי היה שציפינו שתוכנית מוצלחת כמו זו של נר-אנון, תהיה אפילו יותר קפדנית ממה שאנחנו היינו!

במקום זה, כשרק היגעתי לנר-אנון, נאמר לי לעבוד את הצעדים בקצב האישי שלי. יכולתי לשאול את מי שרציתי שאלות שעלו על הפרק. אף אחד לא היה אחראי, ועם זאת, כולם היו אחראים. היה נדמה שזה היה בלתי אפשרי, ובכל זאת, זה עבד ביתר יעילות מכל ארגון שאליו השתייכתי.

ככל שהמשכתי לבוא לפגישות נר-אנון, למדתי לבטוח בכך שהקבוצה מונחית על ידי כוח עליון, שרצונו מתבטא במצפון הקבוצה. אני רואה את המסורות בפעולה, איך הן מנחות אותנו באמצעות הצעות במקום חוקים. כמו כן למדתי לתת אמון בחברי האגודה, שכל אחד מהם תורם לרווחת האגודה, כשאף אחד איננו האחראי היחידי.

"קבוצותינו כמות שהן לעולם לא תתארגנה אבל אנחנו יכולים ליצור מרכזי שירות או ועדות שיהיו אחראים ישירות בפני האנשים שאותם הם משרתים"  

0 תגובות | שרה 13:27

16 באוקטובר
כשאני מנסה לפתור בעייה קשה, או להתמודד בלחץ הנסיבות, ואחרי שעשיתי כל מה שביכולתי, אז מה עכשיו? אוכל לעשות משהו שמזין את הראש, את הגוף, או את הרוח. אולי אצא לטיול. או אקשיב למוסיקה. אולי אפגוש מישהו לכוס קפה או לשיחה. אוכל לאכול משהו מזין, או לשבת בשקט ולהרהר, או לקרוא ספר.

נר-אנון היא תוכנית של פעולה, שבה אנו מבינים שיש לנו ברירות לגבי מה לעשות עם הזמן שברשותנו. אמבטיית בועות, עיסוי, שיחת טלפון עם מישהו מנר-אנון, רכיבה על אופניים, או תנומה קלה, יכולים להוות דרכים בונות למלא את הזמן שאחרת היה יכוללהתבזבז על דאגה.

גם כאשר אנו חסרי אונים לגביי שינוי הנסיבות שלנו, אנחנו בהחלט לא חסרי ישע. אנו יכולים לנצל את הזמן כדי לעשות משהו טוב לעצמנו. כשאנחנו מתייחסים אל עצמנו באהבה ובעדינות, יכולתנו להתמודד עם אתגרים שהחיים מציגים בפנינו משתפרת.

"...חלק מן ההחלמה שלי הוא, לכבד את הצורך ואת זכותי לשחרר ולהרפות"?  

0 תגובות | שרה 18:14

15 באוגוסט
הצורה האוהבת ביותר של התנתקות שמצאתי, היא המחילה. במקום לחשוב עליה כמטאטא שמנקה את העבר של הזולת, או כפטיש שאני מכה בו כדי להכריז על מישהו:"חף מפשע", אני משווה את המחילה למספריים. אשתמש בהם כדי לגזור את חוטי הטינה שקושרים אותי לבעייה או לפגיעה מן העבר. בכך שאשחרר את הטינה, אני אשתחרר.

כשהרגשות השליליים לגבי הזלת אוכלים אותי, זה גורם לכך שאני אאבד את הריכוז שלי. אין צורך שאסבול בסבלנות את מה שלא מקובל עליי; אבל התפלשות בשליליות לא תשנה את המצב. אם יש משהו שרצוי לעשות, יש לי החופש לעשותו. במקרה שאין לי שליטה על שנוי הנסיבות, אמסור זאת לידי הכוח העליון שלי. בכך שאשחרר באמת, אני אתנתק ואסלח.

כשמחשבותיי מלאות מרירות, חרדה, רחמים עצמיים, וחלומות נקמה, לא נשאר הרבה מקום לאהבה ולקול השקט של ההנחיה שבקירבי. יש בי הנכונות לאהוב את עצמי במידה מספקת כדי להודות שהטינות עוצרות את התקדמותי, ואז אוכל לשחרר אותן.

"חלק ממני רוצה להיאחז בטינות ישנות, אבל ברור לי שככל שאסלח, חיי יהיו יותר טובים"  

0 תגובות | שרה 16:46

14 באוקטובר
אב קדמון אמר:"אל תחפס אחריי האמת, רק חדל להיאחז בדעות". עבורי, הפסקת טיפוח דעות, זהו חלק מן הצעד העשירי. הרבה ממה שמצאתי שלא היה בסדר בחיי, קשור לדעותיי-כלומר, הדעות הקדומות שלי, היומרנות, עמדת הצידקנות העצמית, והגישות שלי.

למשל, היומרנות שלי לדעת כיצד יש לפעול ולבצע הכל, ושאנשים אחרים לא מכירים באמת הצרופה הזו. המציאות מוכיחה שאני טועה, כמו כן אני נוטה לחזור לרעיון שהתעלמותמן הרגשות שלי היא מעשית, ואפילו רצויה. גם זוהי טעות. ואני נוטה לפעול כאילו שיש ביכולתי לנהל את חיי בלי אמון בכוח העליון שלי. גם זוהי טעות.

אני מודה לצעד עשר, שמזכיר לי שעליי להמשיך לעשות חשבון נפש אישי, ולבצע שיפורים לעיתים קרובות. במיוחד בתחומים בהם אני נוטה לשגות.

"כבר לא צריך שנצבור את נטל האשמה או הטינה, שעם הזמן צובר משקל ושפעה. כל יום, כל רגע, יכולם להוות את ההזדמנות לטהור האוויר, להתחלה חדשה ולחופש".  

0 תגובות | שרה 15:17

הסיסמה "התנהג במתינות" היתה לי היום לעזר. .החנתי את הרכב שלי על המדרכה וירדתי עם בעלי לשתות קפה עם חברים מהתוכנית. הייתה ישיבה מאוד נעימה ושלווה. בדיוק שהתכוננו לגשת לרכב אוטובוס דפק את הרכב מהצד. פחדתי שבעלי יכנס ללחץ (שזה בדרך כלל התהנגותו/תי) אמרתי לחבר: לא נורא זה בסך הכול פח והעיקר שאנו בסדר.המתינות שלי עזרה לבעלי לקבל ולהגיב בצורה אדיבה ולא בהתנהגות של צעקות ומלים בוטות.

הדברים הסתדרו על הצד הטוב, פנינו ישר לאגד והכל התנהל בדרך יפה ומתורבתת.
בדרך חזרה הבייתה, בעלי אמר:איך הכל עבר חלק ללא עצבים, ובסך הכל המכה לא כל-כך רצינית.עניתי:אני גאה בך,על זה שהפעלת את המחשבה והתנהגת במתינות, וזו כנראה הדרך הטובה ביותר. הכל הסתדר ברוח יפה.

אסירות תודה לאלוהים ולתוכנית הנפלאה שעוזרת לי להרגיש ולבדוק את מעשיי,להתנהג בשפיות במצבים מלאי מבוכה ולתקן את מה שביכולתי.
אוהבת אותכם  

0 תגובות | שרה 16:12

13 באוקטובר
פגישות נר-אנון פקחו את עיניי לראות משהו שעליו לא חשבתי מעולם: צעקות וטריקות דלתות לא היו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצבים קשים. אומנת ייתכן ואין נזק בהתפרקות דרך הרמת הקול מזמן לזמן, הצעקות יכולות להתפתח להרגל הרסני. אף פעם לא חשבתי לשאול את עצמי אם כך רציתי להתנהג. האם התנהגות זו השיגה את מבוקשי, או עזרה לי להרגיש טוב לגביי עצמי?

כשהבנתי זאת, הבנתי שהתשובה לכך היא "לא". מלים בוטות שנאמרו בקול רם ומעשים שנעשו תוך כעס, הוכיחו את התסכול שלי, והרחיקו כל תקווה לפתרונות שלווים ובעיות שלי.

הסיסמה שעוזרת לי לחזור למצב נפשי מאוזן היא "התנהג במתינות". כשאשתמש הסיסמה הזאת כדי להרגיע את עצמי מבפנים, יהיה קל יותר להרגיע את מה שבחוץ.

"אנסה ליישם את 'התנהג במתינות' בכל תקרית שעלולה להגדיל את המתח ולגרום לפיצוץ".  

0 תגובות | שרה 15:25

12 באוקטובר
הייתי זקוקה לכך שבעלי יתפכח, כדי שנוכל לחיות לנצח באושר, מפני שאני לא יכולתי להתמודד עם המחלה המכוערת שהטילה צל על כל היבט שבמערכת היחסים שלנו, ולא יכולתי להתמודד עם הריקנות שהרגשתי בחיי. היה הרבה יותר נחמד לחשוב על עתיד מלא אושר, אם הוא רק ישתנה.

בנר-אנון הייתי צריכה לשכוח הרבה שטויות רומנטיות כדי למצוא חיים משביעי-רצון כאן ועכשיו.כשבעלי ואני נפרדנו , החלומות שלי התנפצו; אבל בעזרת התמיכה של התוכנית למדתי לחפש את האושר בתוכי, ואת ההעשרה בחיי המציאות שלי. אחרי שנתיים, כשבעלי ואני היינו שוב ביחד, היה עליי לשכוח אשליה חדשה, הפעם אודות המחלה. התפיסה שלי של בריאות, הייתה מבוססת עכשיו על חיים לבד. היה עלי ללמוד למצוא את האיזון בין דאגה לעצמי ובין להיות שם עבור בן זוגי: היה עליי ללמוד לאהוב מחדש.

"שניים-עשר הצעדים של תוכניתנו הובילו אותי לאמונה באלוהים, המבוססת על קבלת העולם כפי שהוא. איני מתאבלת יותר ואיני מתמרמרת על האופן בו העולם צריך להיות".
 

0 תגובות | שרה 13:09

כשרק התחלתי בנר-אנון, יעצו לי ללמוד על מחלת המכור, ואני קראתי ברעבתנות על הנושא הזה. כשקראתי, התחלתי לנתח כל דבר: האם נר-אנון היא פילוסופיה,או שיטה פילוסופית? מה תהיה התוצאה ההגיונית של אמונה בכוח גדול ממני? ומתי כבר תהיה למכור התעוררות רוחנית?.

השאלות האלו העסיקו אותי, אבל לא עזרו לי להחלים. למזלי, המשכתי ללכת לפגישות של נר-אנון, וקראתי חזור וקרוא את שניים-עשר הצעדים ואת שניים עשרה המסורות. בהדרגה התחלתי לתפוס את העיקרון. כשחדלתי לנסות לנתח ולהסביר כל דבר, והתחלתי לחיות את העקרונות-שעה שיישמתי אותם במצבים היומיומיים שלי-תוכנית נר-אנון הייתה פתאום מובנת ואני התחלתי להשתנות.

"ניתן להבין את החיים לאחור, אך יש לחיות קדימה".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 11 באוקטובר  

0 תגובות | שרה 13:26

נוכחות: תרבות - ע', נציגת פ"ת - ר', נציג חיפה - ג'

ועדת תרבות - בתאריך 17/10/2004 בשעה 20:00 בערב יתקיים מפגש רוחני
"מעגלים רוחניים – סתיו 2004"
המפגש יתקיים בגן התקוה רחוב ההגנה פינת גבעתי תל אביב - אוטובוסים: קו 32 מתחנה המרכזית החדשה, קו 15 מתחנה המרכזית הישנה, קו 16 מרכבת צפון.
כמו כן למגיעים ברכבות יש לרדת ברכבת ההגנה ומשם לקחת קו שמגיע למקום.

יש להגיע בלבוש חם להביא שמיכות לישיבה או כסאות. יהיו מעגלים של דוברות, אוכל והפעלה. אנו זקוקים לדוברות בנושאים הבאים:
הקשר שלי עם המכור
הקשר שלי עם הקבוצות
הקשר שלי עם עצמי
הקשר שלי עם אלוהים

למעוניינים נא לפנות לע'

ועדת כנס - הכנס בים המלח היה מוצלח ביותר היו קבוצות גדולות, הדוברות היו חזקות עם מסר נפלא והעיקר שביקרו אותנו חדשים וחדשות וכן חברי אנ. איי. בהזדמנות זאת אנו רוצים להודות לאנ. איי על שיתוף הפעולה ומכתב תודה הועבר אליהם.

בקרוב תפתח קבוצת מסורות למשך 12 שבועות, הפגישות תתקיימנה ברמת גן. המעוניינים להגיע, נא ליצור קשר עם ר'

אוהבת אתכם, ע'.
 

0 תגובות | אילנה 04:19

10 באוקטובר
הכביש שהוביל לעיר מגוריי התעקל לאורך מורד של הר תלול. בילדותי חשבתי לעיתים קרובות שהרכב שלנו יסטה מן הדרך ויתגלגל אל התהום. נהגתי להיאחז בידית של הדלת האחורית תוך ניסיון למנוע זאת, לא הבנתי שלפעולה שלי לא הייתה השפעה לכוון הנסיעה של הרכב. בכל זאת, לעתים, אתנהג לגבי הפחדים שלי כיום, בעקשנות וללא תוצאות.

נר-אנון עוזרת לי"...לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, ולשנות את הדברים שביכולתי...". אומנם אין לי שליטה על הדרך בה המכור השפיע על חיי, אין לי שליטה על הזולת, ואין ביכולתי לגרום לכך שהחיים יתנהלו לפי התוכנית שלי; אך יש ביכולתי להודות בכך שאין לי שליטה, ולפנות אל הכוח העליון שלי בבקשת עזרה.

כשההגה נתון בידיי, האחריות מוטלת עליי לנהוג רחוק מן הקצה של הכביש. עלי מוטלת החובה להתייחס להחלמה שלי ברצינות, לעבוד על הגישות שלי, לדאוג לבריאות הנפש, הגוף והנשמה שלי, לכפר על מעשיי כשפגעתי בזולת-בקיצור,"...לשנות את הדברים אשר ביכולתי...".

"ואם קורה משבר, או שניצבת בפנינו בעיה כלשהי, אנחנו בוחנים אותם לאורה של תפילת השלווה, ומוציאים מהם את העוקץ לפני שיוכל להכאיב לנו"?  

0 תגובות | שרה 16:12

 

0 תגובות | אילנה 18:38

נהגתי לחשוב את אלוהים ליריב שלי. נכנסנו למאבק של כוח-רצון, ולא הייתה לי שום כוונה להפסיק לעמוד על המשמר. אפשר לתאר באיזה מהירות גישה כזו הובילה אותי לתחתית רגשית עמוקה! הגעתי לנר אנון, אבל עדיין לא הייתה בי הנכונות להודות בכך שלא הייתה לי שליטה. ידעתי שזה היה נכון-עובדה שלא הצלחתי לכבוש את המכור-אבל סירבתי להודות בכך לפני האויב שלי.

אני מודה מאד לנר-אנון על שעזרה לי ללמוד להיכנע. זה לקח זמן רב, אבל בסוף הבנתי שמובנה של הכניעה היא לאו דווקא השתעבדות-פירוש הדבר הוא, שיש בי נכונות לחדול להיאבק במציאות, לחדול לנסות למלא את תפקידו של אלוהים, ולמלא את תפקידי שלי.

כשאנו מלקטים פרחים, או מתפעלים מנפלאות הטבע, לא נשפיל את עצמנו כשנודה שהשליטה לא בידינו. זה נכון לגבי כל התחומים שבחיי. גיליתי שהדרך הטובה ביותר להגיע לשלווה היא, להכיר בעובדה שהעולם נתון בידיים טובות.

"הצעד הראשון מכין אותנו לקראת חיים חדשים, לקראת משהו שנוכל להשיג רק תוך הרפיה מאותם דברים בהם אין ביכולתנו לשלוט, ורק אם נקבל על עצמנו, כל יום ביומו, את המשימה הענקית של ארגון חיינו מחדש על-ידי שנוי דרך מחשבתנו".

מתוך אומץ לשנות /כל יום ביומו - 9 באוקטובר  

0 תגובות | שרה 13:50

8 באוקטובר
חיי הם מעשה נסים! הרגשתי בודד ורחוק מן התקווה. מישהו הוביל אותי לנר-אנון, ופה למדתי שאין מצב שהוא לגמרי חסר תקווה. אחרים עברו את הסבל של התמודדות עם המכור של יקיריהם. גם הם ידעו מהו תסכול, כעס, אכזבה, וחרדה, ובכל זאת הם למדו לחיות חיים של שלווה ואושר. באמצעות התוכנית, הכלים שמובילים לשלווה ולשי ההחלמה הם שלי מתי שארצה בהם, ביחד עם התמיכה הנזקקת. כמו שהנחתי לנר-אנון, כך אני מנחה גם לאורך ההחלמה, וכך אמשיך להשתנות.

אני רואה שניסים נוגעים בחיי לעתים קרובות. ייתכן שהם קרו בעבר כל הזמן, אבל אני לא ראיתי אותם. כיום יש בי מודעות להרבה ברכות ופלאות בזכות יישום אסירות התודה באופן פעיל. וכך אני מודה לכוח העליון שלי עבור דברים קטנים כגדולים. אני מודה עבור הכפתור של השעון המעורר, שמאפשר לי לישון עוד כמה דקות, כמו כן עבור הגג שמעל לראשי, עבור הבגדים שעל גבי, ועבור היכולת לתת אהבה וגם לקבלה.

"גם עם הרגעים השחורים ביותר, אפשר להתמודד עם רגשות של תודה בלב; אם לא עבור המשבר עצמו, לפחות עבור ההתקדמות שהוא יכול לעורר בעזרת הכוח העליון שלנו".  

0 תגובות | שרה 17:32

 

0 תגובות | אילנה 09:51

7 באוקטובר
הרגשתי שחיי עמדו על המתנה, רציתי שיהיה שינוי; ציפיתי לכך; אפילו ניסיתי לגרום לכך שזה יקרה. אבל השינויים שרציתי בהם, לא היו בשליטתי. הייתי מתוסכלת. אני נוהגת לפעול, לכן אני מרגישה יותר טוב כשאני עסוקה ועובדת קשה. יש זמן לפעול. אבל בנר-אנון למדתי שיש גם זמן שלא לפעול בו-לעצור ולחכות. כמו שאמרה המאמצת שלי: "אל תעשה סתם משהו, שב במקום".

לעיתים קרובות, אני עדיין חסרת סבלנות לגבי קצב החיים, אבל כיום, כאשר דברים לא הולכים בהתאם ללוח הזמנים שלי, אני מסוגלת לקבל את ההנחה שיש לכך סיבה, ואני יכולה להתאים את עצמי למה שיש. ייתכן שאני עוברת תהליך של שינוי גדול בתוכי, למרות שבחיצוניותי, אני רואה רק מעט הוכחות לכך. אני מוכנה לקבל שזמן המתנה הוא לאו דווקא זמן מבוזבז. גם בזמנים שהכל דומם, יש מה ללמוד.

"לבד מן האמנות האצילה של ביצוע, קיימת האמנות האצילה של אי ביצוע. חוכמת החיים מורכבת מסילוק הבלתי-חיובי".  

0 תגובות | שרה 08:30

6 באוקטובר
למרות שהמשבר שהביא אותנו לנר-אנון חלף, תמיד אפשר ללמוד משהו חדש, אפילו אחרי שנים של החלמה. אנחנו משתנים, הזדמנויות להתבגרות רוחנית, וגם פגמים חדשים באופיינו, צצים כמו עשבים בדשא שכוסח לאחרונה, ואז אנו פונים אל הצעדים כדי לרענן את נקודת המבט שלנו.

יום אחד, אני התנסיתי בכך, כששמתי לב שהתחלתי לכעוס במשך רוב הזמן. חשבתי שהאשמה הייתה באחרים ובנסיבות, אבל החלטתי להתרכז בחלק שאני לקחתי בתמונה. ערכתי רשימה של הזיכרונות, הרגשות, וההתנהגות שלי. בכל פעם שאבדתי את שלוותי; ואז קראתי זאת לפני מישהו שהיה לי אמון בו. תוך כדי קריאה, הופיע לנגד עיניי החוט המקשר-טבעם המדוייק של פגמיי. הבעייה שלי הייתה, הגאווה והיהירות שלי. לא הנסיבות. הצורך להיות תמיד צודק, שלל ממני את השלווה שלי בכל מיני מצבים.

ככל שאעבוד את תוכנית נר-אנון, לא אחדל למצוא דרכים ליישם אותה בחיי. זוהיברכה, מפני שפירושה הוא שחיי ימשיכו להשתפר.

"חשוב לא להפסיק לשאול ולחקור".  

0 תגובות | שרה 14:28

5 באוקטובר
לפעמים אני שוקעת כל-כך עמוק באי-שביעות-רצון, עד כדי כך שאינני מבחינה היכן אני נמצאת ולאן אני הולכת. כשאני מקדישה זמן ל"חשוב", אני מבינה שהגישה השלילית משתקת את חיי. נר-אנון עזרה לי לגלות שאומנם טוב להודות ברגשות שלי, אבל גם הברירה להחליט לאיזה כוון למקד את תשומת לבי. יש לי אתגר, למצוא תכונות חיוביות בעצמי, באחרים. ודברים חיוביים בנסיבות שלי. תוך כדי נוכחות בפגישות,להכין רשימה של הדברים שאני אסירת-תודה עבורם, ולשוחח עם חברי נר-אנון. התכונות האלה תהיינה גלויות לעין-אם אהיה מוכנה לראות אותן.

אני מאמינה שיש לי נפש יפה שנבראה למטרה מסויימת, גם לאנשים ולנסיבות שאני פוגשת בכל יום יופי ומטרה. אני מתחילה לראות את החיובי בכל מה שאני עושה ורואה. הפרספקטיבה שרכשתי מזאת מראה לי שרוב הזמנים הקשים שעברו עליי, הביאו לשנויים נפלאים ביותר.

"לפעמים אני מסתובב עם רחמים עצמיים
ובו בזמן אני נישא בשמים
על גבי עננים יפהפיים".  

0 תגובות | שרה 13:58

באוקטובר4
שמעתי אומרים שבנר-אנון אנו משתדלים להתרכז בדימיון שקיים ביננו ולא בהבדלים. זה לא אומר שההבדלים לא קיימים, או שלא רצוי שנודה בקיומם. זה אומר שבכך נזכיר את הסיבה לנוכחותו כאן, ושלא נרגיש יותר בודדים.

כמו רבים אחרים, כשהגעתי לנר-אנון, חשבתי שהבעיות שלי בודדו אותי משאר האנשים. עם חלוף הזמן, הבנתי שמה שהפריד אותי מן האחרים היו הפחד והבושה שלי. ולא הפרטים המביכים שנבעו מן הבעיות שלי. למדתי להבין שכשהתרחקתי מן הפרטים האלה, יכותי ללחוץ את ידיהם של האחרים שהושפעו מן המכור, וכך מצאתי עזרה.

כולנו שונים ומיוחדים כמו טביעות האצבעות של כל אחד מאתנו שהן שונות מאלו של הזולת; אבל, כשאצבעותינו מתחברות בשעת תפילת השלווה, כל אחד מאתנו הוא חלק ממעגל של תקווה, שהוא דגול ונפלא מכל ההבדלים האישיים שבינינו.

"כי כאשר הגוף אחד הוא ובו אברים רבים יכל אברי הגוף אף כי רבים הם כולם גוף אחד"?  

0 תגובות | שרה 13:23

3 באוקטובר
היה ברור שלא ידעתי מהי חומלה, אבל ידעתי מה היא לא הייתה. חומלה לא הייתה נקמה, שמירת טינה, קריאת שמות גנאי, או צריחות וזריקת חפצים מתוך כעס. בכל זאת, כך התנהגתי כלפי אותו אדם שטענתי שאהבתי אותו. בשבילי, תחילת לימוד החומלה הייתה, חיסול התנהגות כזו.

אומנם עדיין קשה לי להגדיר מהי חומלה, אני חושבת שזה מתחיל בכך שאכיר בעובדה שיש לי עסק עם אדם חולה, שלפעמים מראה תסמינים של מחלה. אין צורך שאקח אישית את התסמינים האלה כשהם מופיעים, כמו למשל התעוללות מילולית; כמו כן אין לי זכות להעניש מישהו על היותו חולה.

אני בת-אדם ראוייה, אינני חייבת לתת שיתעוללו בי. אבל גם אין לי הזכות "לתת על הראש".

"למי שיש ורדים יפים בגנו, בואדי יש לו ורדים יפים בליבו".  

0 תגובות | שרה 13:12

אני יודעת , שבעזרת נתינה גדלים בדרך התוכנית.
זוכרת אני, שכאשר הגעתי לנר-אנון קיבלתי התחלקויות של בנות, שתרמו לי הרבה. קיבלתי הזדהות, דבר שהשאיר אותי בחדר. קיבלתי אוזן קשבת הרבה אהבה,תמיכה ועידוד.
היום לוקחת אני חלק מהשירות כמה שאני יכולה. השבוע אלוהים הפגיש אותי עם שתי חברות,אחת שהייתה מגיעה לחדר והשנייה משהו שעוצר אותה מלהגיע.סיפרתי לה בכמה משפטים מה עשה לי נר-אנון. היא כל כך התלהבה והודתה שחל בי שיפור ניפלא, אפילו שאני נראת קורנת,עם כל הקשיים שאני עוברת .לבסוף ברוב התלהבות השאירה לי את מספר הטלפון וביקשה שאצור קשר איתה, כדי להזכיר לה מתי יש פגישה.
עזבתי אותה וכולי הייתי מלאה בכוח שמילא אותי. זה הזכיר לי באיזה מצב הייתי לפני שהיגעתי לנר-אנון,והיום אני לא לבד.היום יכולה אני להיות אוזן קשבת, אני מקבלת את כולם באהבה.
אסירת תודה למקום הניפלא הזה, שקיבלתי במתנה מאלוהים. אני אסירת תודה לכם חברותה נהדרת,כמה כיף זה להיות שייכת לחברותה הזאת וכמה נפלאה הנתינה.
כמה נעימה ההרגשה להיות בחברת חברים, שמוכנים לתת מניסיונם, כוחם ותקוותם.
יודעת אני "שרק ביחד זה עובד"

שבוע טוב עם הרבה עשייה,נתינה, אור ותקווה.
אוהבת אותכם שרה.
 

0 תגובות | שרה 22:16

2 באוקטובר
חיוני עבור החלמתי, שאעזור לקבוצה שלי בכך שאקבל על עצמי אחריות כלשהי מבין ההתחיבויות הנחוצות להנהלת העניינים באורח חלק. ייתכן שהסיבה העיקרית לכך שהשרות היא כה חיונית, היא, שהיא, מביאה אותי תכופות בקשר עם חברים חדשים. קיים חשש שאסתבך בבעיות חסרות חשיבות של חיי היומיום, ואאבד את קנה המידה ביחס לברכות בהן התברכתי מאז בואי לנר-אנון. שיחות עם החדשים מחזירות אותי למציאות. כשאציג את הספרות, אכין קפה, או אנחה פגישה, אני אהיה זה שמישהו חדש יפנה אליו בשעת הצורך.

זכורה לי תחושת התסכול שנאבקתי לבד במכור.
לא היו לי כלים, לא היה לי עם מי לדבר. נר-אנון שינתה זאת. עכשיו, לא משנה כמה קשה לי, יש לי את האגודה ודרך חיים שעוזרת לי להתמודד. אני כבר לא לבד.

כיום, יש הרבה דברים שעליי להודות עבורם; אך עלי גם לזכור את המרחק שעברתי, על מנת שלא אכנס להלך רוח שלילי בגלל עיניינים חסרי חשיבות. השרות עוזרת לי לזכור.

"אלוהים עשה עבורי את מה שלא יכולתי לעשות עבור עצמי, הוא גרם למעורבותי בעבודת השרות...זה הציל את חיי, את משפחתי, את שפניותי".  

0 תגובות | שרה 13:50

פתאום יש לי מודעות למחשבות שמתרוצצות ומתנגשות בראשי במהירות מפחידה-זיכרונות, הבטחות שלא קוימו, חרדות לגבי העתיד, ציפיות מעצמי ומאחרים שלא התמלאו. זה תוהו ובוהו שמוכר לי היטב, שכיום אני מזהה אותו. זה מאותת לי שבנתיים, אבדה לי השליטה על חיי.

בזמנים כאלה, השלווה נמצאת רק במרחק של שיחת טלפון. הודאה פשוטה במציאותו של התוהו ובוהו, מקטינה אותו מייד. אם אקח מרחק ואצא אל מחוץ לתמונה, התוהו ובוהו יימחק בבת אחת, או שיתפזר לכל הכוונים שמשם זה בא. השבבים של התוהו ובוהו חוזרים למקומם, שם אוכל להשאיר אותם, או שאבחר להתמודד אתם-כל אחד לחוד.

"...כשאנו מוציאים דברים החוצה, הם מאבדים את שליטתם עלינו".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 1 באוקטובר  

0 תגובות | שרה 13:30