"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

נהגתי לחשוב את אלוהים ליריב שלי. נכנסנו למאבק של כוח-רצון, ולא הייתה לי שום כוונה להפסיק לעמוד על המשמר. אפשר לתאר באיזה מהירות גישה כזו הובילה אותי לתחתית רגשית עמוקה! הגעתי לנר אנון, אבל עדיין לא הייתה בי הנכונות להודות בכך שלא הייתה לי שליטה. ידעתי שזה היה נכון-עובדה שלא הצלחתי לכבוש את המכור-אבל סירבתי להודות בכך לפני האויב שלי.

אני מודה מאד לנר-אנון על שעזרה לי ללמוד להיכנע. זה לקח זמן רב, אבל בסוף הבנתי שמובנה של הכניעה היא לאו דווקא השתעבדות-פירוש הדבר הוא, שיש בי נכונות לחדול להיאבק במציאות, לחדול לנסות למלא את תפקידו של אלוהים, ולמלא את תפקידי שלי.

כשאנו מלקטים פרחים, או מתפעלים מנפלאות הטבע, לא נשפיל את עצמנו כשנודה שהשליטה לא בידינו. זה נכון לגבי כל התחומים שבחיי. גיליתי שהדרך הטובה ביותר להגיע לשלווה היא, להכיר בעובדה שהעולם נתון בידיים טובות.

"הצעד הראשון מכין אותנו לקראת חיים חדשים, לקראת משהו שנוכל להשיג רק תוך הרפיה מאותם דברים בהם אין ביכולתנו לשלוט, ורק אם נקבל על עצמנו, כל יום ביומו, את המשימה הענקית של ארגון חיינו מחדש על-ידי שנוי דרך מחשבתנו".

מתוך אומץ לשנות /כל יום ביומו - 9 באוקטובר  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:50