"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

22 באוקטובר
כשסוף סוף אזרתי אומץ לדבר בפגישת נר-אנון, ההתחלקות שלי הייתה מוגבלת לבעיות שכבר פתרתי אותן. אני העלמתי את הרגשות האמיתיים שלי בכך שסיפרתי סיפורים מצחיקים על עצמי ועל המכור, מפני שלא היה לי אמון באף אחד, ולא רציתי שייראו את המאבקים ואת הכאב שלי. לי עצמי היה קשה מאד להתמודד אתם. אבל היה נראה שמצבי לא השתפר. רק כשחדלתי לשחק את תפקיד הליצן, והודתי בפגמים שבאופיי, התחלתי ליהנות מן ההתפתחות הרוחנית שמובטחים לנו בשנים-עשר הצעדים.

הפרדוקס ביושר העצמי הוא, שדרושה לי עזרת הזולת על מנת להגיע אליו. דרושה לי תמיכת הזולת כדי לבחון את רגשותיי ואת המניעים שלי, וכדי להוכח שאחרים הפיקו תועלת מכך שהסתכנו.

"אולי נרגיש שאנו לוקחים סיכון גדול, אבל אם נדבר ביושר על מצב מסויים זה יהיה המפתח להחלמה"?  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 16:52