"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

15 באוגוסט
הצורה האוהבת ביותר של התנתקות שמצאתי, היא המחילה. במקום לחשוב עליה כמטאטא שמנקה את העבר של הזולת, או כפטיש שאני מכה בו כדי להכריז על מישהו:"חף מפשע", אני משווה את המחילה למספריים. אשתמש בהם כדי לגזור את חוטי הטינה שקושרים אותי לבעייה או לפגיעה מן העבר. בכך שאשחרר את הטינה, אני אשתחרר.

כשהרגשות השליליים לגבי הזלת אוכלים אותי, זה גורם לכך שאני אאבד את הריכוז שלי. אין צורך שאסבול בסבלנות את מה שלא מקובל עליי; אבל התפלשות בשליליות לא תשנה את המצב. אם יש משהו שרצוי לעשות, יש לי החופש לעשותו. במקרה שאין לי שליטה על שנוי הנסיבות, אמסור זאת לידי הכוח העליון שלי. בכך שאשחרר באמת, אני אתנתק ואסלח.

כשמחשבותיי מלאות מרירות, חרדה, רחמים עצמיים, וחלומות נקמה, לא נשאר הרבה מקום לאהבה ולקול השקט של ההנחיה שבקירבי. יש בי הנכונות לאהוב את עצמי במידה מספקת כדי להודות שהטינות עוצרות את התקדמותי, ואז אוכל לשחרר אותן.

"חלק ממני רוצה להיאחז בטינות ישנות, אבל ברור לי שככל שאסלח, חיי יהיו יותר טובים"  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 16:46