10 באוקטובר
הכביש שהוביל לעיר מגוריי התעקל לאורך מורד של הר תלול. בילדותי חשבתי לעיתים קרובות שהרכב שלנו יסטה מן הדרך ויתגלגל אל התהום. נהגתי להיאחז בידית של הדלת האחורית תוך ניסיון למנוע זאת, לא הבנתי שלפעולה שלי לא הייתה השפעה לכוון הנסיעה של הרכב. בכל זאת, לעתים, אתנהג לגבי הפחדים שלי כיום, בעקשנות וללא תוצאות.
נר-אנון עוזרת לי
"...לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, ולשנות את הדברים שביכולתי...". אומנם אין לי שליטה על הדרך בה המכור השפיע על חיי, אין לי שליטה על הזולת, ואין ביכולתי לגרום לכך שהחיים יתנהלו לפי התוכנית שלי; אך יש ביכולתי להודות בכך שאין לי שליטה, ולפנות אל
הכוח העליון שלי בבקשת עזרה.
כשההגה נתון בידיי, האחריות מוטלת עליי לנהוג רחוק מן הקצה של הכביש. עלי מוטלת החובה להתייחס להחלמה שלי ברצינות, לעבוד על הגישות שלי, לדאוג לבריאות הנפש, הגוף והנשמה שלי, לכפר על מעשיי כשפגעתי בזולת-בקיצור,"...
לשנות את הדברים אשר ביכולתי...".
"
ואם קורה משבר, או שניצבת בפנינו בעיה כלשהי, אנחנו בוחנים אותם לאורה של תפילת השלווה, ומוציאים מהם את העוקץ לפני שיוכל להכאיב לנו"?
0 תגובות
0 תגובות:
הוספת תגובה
| שרה
16:12