"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

24 באוקטובר
את תהליך ההחלמה בנר-אנון משווים לקילוף בצל. אנו קולפים את הבצל אחריי שכבה,ולעיתים קרובות מזילים כמה דמעות בשעת מעשה.

אבל ההחלמה מביאה אותי למחשבה על קליפת עץ הלבנה.העץ זקוק לקליפה לשם הגנתו; לעומת זאת, כשהעץ גדל, הקליפה מתקלפת מעצמה בהתרגה. אם מסירים את הקליפה מוקדם מדי-על ידי צבי שמגרד את קרניו או קיפוד שמחפס אוכל-העץ פצוע ונעשה פגיע לזהום, לפיטריה, ולחרקים.

כמו עץ הלבנה, גם אני עלול להפצע אם מערכות ההגנה שלי ירו מעליי. רבים מאתנו ניסו במשך זמן רב להתמודד עם הפצעים האלה מן העבר, במקום להתקדם ולהשתנות. אבל בנר-אנון מעודדים אותי להתקדם הקצב האישי שלי. כשאני עושה כך, אני מגלה שחלק משיטות ההגנה ומן הרעיונות שלי הם יותר מדי קשוחים ומגבילים. ואז אני משיל אותם, כמו שעץ הלבנה משחרר את הישן שלו. הם כבר לא נצרכים.

"...התשובות שלנו נמצאות בקרבנו ואנו יכולים למצוא אותן בעזרת התוכנית נר-אנון ובעזרת כוח עליון".  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:04