"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

5 בדצמבר
הייתי משוכנעת שיש מישהו בעולם הזה שיבין את כל מצבי-הרוח שלי, שתמיד יהיה לו זמן בשבילי, ושיעלה חיוך על שפתיי. כשיופיע האדם הזה, אני אקבל סוף-סוף את האהבה שהגיעה לי. עד אז, לא הייתה לי ברירה אלא לחכות. מסכנה שכמוני. איזה חיים עצובים ובודדים שהיו לי.

יום אחד, מישהו בפגישת נר-אנון, השתמש במילים:"אסירות תודה", ולפתע, כל התסריט שלי התפורר. כשחשבתי על כל הדברים שהיו עליי להודות עבורם, הפנטסיה שלי הפכה להיות צל בלבד. המציאות הציגה תמונה שונה לחלוטין. היו לי חברים, הילד שבא אליי עם כל-כך הרבה אמון,חבר לעבודה שמושיט יד לידידות, המכור האהוב שבחיי, חברי נר-אנון שמחבקים אותי, מדברים איתי, ומעודדים אותי. מה עשיתי עם אהבתם? נראה כאילו דחיתי אותה כדי לפנות מקום עבור אותו אדם דימיוני, או מה שיותר גרוע, לא הבחנתי בה בכלל.

"אם התפילה היחידה שאמרת במשך כל חייך הייתה 'תודה', דייך".
 

1 תגובות

1 תגובות:

איזה תענוג לקרוא מסר כזה. את יודעת שרה, אני קוראת את ה"רק להיום" ואני מרגישה שאני מקבלת אנרגיה חיובית. התזכורת להיות אסירת תודה על הטוב שבחיי גורמת לי להרגיש פשוט נהדר. ואני מאמינה שכשאני מתרכזת במה שטוב - הטוב הולך וגדל.

האמת - לפעמים כשדברים כל כך טובים קורים לי - אני המומה ולוקח לי קצת זמן לעכל - כנראה שאני עדיין לא לגמרי רגילה לחיות בטוב ויותר מורגלת ל"ביטחון סוטה בכאב מוכר" אבל אני מוכנה ללמוד ולהתרגל גם לחוויות הטובות.
אוהבת - אילנה

נכתב על-ידי אילנה, בתאריך 11:18 10/12/04  

הוספת תגובה

| שרה 13:17