"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

2 בדצמבר
אני יכולה לפרט בקלוט את המקבלות של אהובי. במשך שעות אני עושה רשימה של הדרכים בהן הוא היה יכול להשתנות.

אבל דבר לא השתפר כתוצאה מן הביקורת השכלית הזו. זה רק גורם לכך שראשי מתרכז במישהו אחר ולא בעצמי. במקום להודות בחוסר שליטה על ההחלטות והגישות של הזולת, אני משחקת עם אשליות של כוח. בסופו של דבר אני קצת יותר מרת-נפש, יותר מחוסרת תקווה, ויותר מתוסכלת. ודבר לא השתנה ביחס למצב, או לזולת.

מה יקרה אילו לקחתי את רשימת הביקורות ויישמתי אותה, העדינות, אליי? אני מתלוננת על האלימות המילולית של אהובי-הרי אני לא מדברת אליו ככה. אבל במישור המחשבתי, אני אלימה באותה מידה. אותה גישה קיימת אצל שנינו; אנחנו רק מפגינים אותה באופן שונה.

"שלוות הנפש תלויה בהכרה בחסרונות שלנו. חשבון אישי כנה והגון יעזור להתגבר על החסרונות אשר לעתים קרובות מגדילים את הבלבול ואת הייאוש"
 

1 תגובות

1 תגובות:

האם רק לי נדמה שהקטע הזה נכתב במיוחד עבורי? אני חושבת שביקורתיות הוא הפגם המוביל אצלי. תמיד היה לי כישרון לעשות איבחון פסיכולוגי לאנשים אחרים אבל... כמה שהייתי עיוורת לגבי עצמי. אני מאמינה שהיום - ככל שיש לי יותר נכונות לקבל ביקורת וללמוד על עצמי יותר, ההתמקדות שלי מוסטת מהנסיון לתקן אחרים אל שיפור ההתייחסות וההתנהגות שלי. יש לי עוד הרבה ללמוד ולשפר בהתנהגות שלי, אני יודעת אבל ככל שאתחבר לדרך, לצעדים, ולחברות שלי בקבוצה כך תהיה גם הגדילה שלי.

נכתב על-ידי אילנה, בתאריך 06:35 11/12/04  

הוספת תגובה

| שרה 23:55