"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

26 בנובמבר
אני זוכרת בברור מלים פוגעות שאחרים היו אומרים לי. ביקורת הייתה מקפיצה אותי. גיחוכים מאחוריי הגב היו מגבילים אותי גופנית למשך ימים. אף פעם לא עלה בדעתי שאלו היו התעוללויות, או שהמלים הקשות לא היו נכונות. נראה לי שכולם ידעו עד כמה אני טעיתי, והזהות שלי הייתה כבולה בסבך של בושה. הערך העצמי שלי ירד לתחתית.

ואני, גם כן התנהגתי באכזריות כלפי הזולת. נהניתי מאוד לתקוף את אופיו של מישהו בנוכחות חברים, הרגשתי יותר טוב לגבי עצמי לכמה דקות-אבל לא לטווח ארוך, ורק על חשבון אחרים. הרכילות אף פעם לא העשירה את אופיו של אף אחד. זה היה רק תרוץ למנוע תשומת לב ממני.

"כשזורקים עליך מלח, זה לא יכאב, אלא אם כן יש מקומות רגישים בגופך".
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:37