"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

6 בדצמבר
לפני נר-אנון, אני נשבעתי שבכל גופי לא היה בקרבי שמץ של כעס. אבל, תוך כדי עבודת הצעדים, גיליתי שללא ידיעתי הייתי מלאת זעם לגבי המכור שבחיי.

התחלתי להכיר בכעס כשזה היה קורה. בהתחלה הייתה זו הרגשה טובה להחזיר לעצמי את החלק הזה בחיי, שהדחקתי אותו-הרגשתי שלמה יותר, יותר מלאת כוח-אך עם חלוף הזמן, התחלתי לעוות את הרגשת הכוח החדשה הזאת. האשמתי את המכור בכל בעיותיי, דחיתי ממני את כולם, והרגשתי יותר גרוע מאי-פעם.

נר-אנון עזרה לי להחזיר את המוקד אל עצמי, אם לא טוב לי עם מצבי, אני מסוגלת לחפש את חלקי בכך. אני חסרת-אונים אל מול המכור. לפעמים אני כועסת על כך, אבל הכעס לא ישנה זאת. כיום, אני יכולה לכעוס, לבטא את הרגשות האלה בדרך הבריאה ביותר, ואז לשחרר אותם.

"אף אחד איננו מסוגל לשלוט בהשפעתו הערמומית של המכור, או בכוחו ההרסני כלפי החן וההגינות שבחיים...אבל יש לנו כוח, שבא מן האל, וזהו הכוח לשנות את חיינו שלנו".
 

1 תגובות

1 תגובות:

אני זוכרת שגם אנחנו, בקבוצת הצעדים, לא יכולנו בהתחלה להתחבר להרבה רגשות שהדחקנו, אבל תוך כדי העבודה ביחד, לאט לאט נפתחנו, התחברנו ולמדנו להתמקד בעצמנו.

יש לי אסירות תודה על כך. לפעמים חשיבה מוטעית יכולה ליצור כל כך הרבה קשיים בחיינו אבל עם למידת התוכנית ועבודת הצעדים אני מרגישה שאני מחזירה לעצמי את השליטה על חיי שלי.
אוהבת
אילנה

נכתב על-ידי אילנה, בתאריך 10:43 10/12/04  

הוספת תגובה

| שרה 13:30