"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

18 בדצמבר
במקומות בהם בני-האדם תלויים בגמלים כתחבורה, יש אימרה:"האמן באלוהים וקשור את גמלך אל העץ". לדעתי האמרה הזו היא תיאור צבעוני למה שאנו בנר-אנון קוראים:"להכין שעורי-בית".

קודם כל יש לנו אמון בכוח העליון שלנו. כשיש אמון, זה מראה שאנו מאשרים שאנו מוכנים לקבל את מה שהכוח העליון בוחר עבורינו. אנחנו לא משלימים את גורלנו; אנו מתחילים את היום עם ציפייה מלאת-בטחון. כמו שאומרים, אנחנו מצפים לנס שיקרה.

אבל אין אנו יכולים לצפות שהכוח העליון שלנו יעשה עבורינו את מה שברור שאנו יכולים לעשות עבור עצמינו. עלינו למלא את החלק שלנו. שנים-עשר הצעדים עוזרים לנו להבחין בין המחויבוית שלנו לבין מה שאנו יכולים לשחרר ולמסור לאל.

"אף אדם אחר לא יכול להגדיר את התפקיד שממלאת השותפות הייחודית שאנו מפתחים עם הכוח העליון שלנו".
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 19:23