"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

בצעד השישי והשביעי של התוכנית, אנחנו נעשות נכונות לשחרר את פגמי האופי שלנו – משקעים, התנהגויות, רגשות ישנים, בעיות בלתי פתורות ואמונות שחוסמות אותנו מהאושר שמגיע לנו ואחר-כך, אנחנו מבקשות מאלוהים שייקח אותם מאיתנו.

נכון שזה פשוט? אנחנו לא צריכות שתהיה לנו שליטה על עצמנו כדי לגרום לעצמנו להשתנות. אנחנו לא חייבות לאלץ את השינוי לקרות. זו הפעם הראשונה שאנחנו לא צריכות לעשות את זה בכוחות עצמנו. כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה לשאוף לגישה של נכונות וענווה. כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה לבקש מאלוהים את מה שאנחנו רוצות וצריכות, ואז לתת בו אמון שהוא יעשה בשבילנו את מה שאנחנו לא יכולות לעשות לבד.

אנחנו לא צריכות לחכות בנשימה עצורה כדי שהשינוי יתרחש. התוכנית היא לא תוכנית של עזרה עצמית. בתוכנית היעילה והמופלאה שלנו, שהביאה החלמה ושינוי למיליונים, אנחנו משתנים על ידי זה שאנחנו עובדים את הצעדים.

היום, אלוהים, אני כנועה להחלמה ולתהליך שבאמצעותו אני משתנה. עזור לי להתמקד בצעד שלו אני זקוקה. עזור לי לעשות את חלקי, להירגע ולאפשר לשאר פשוט לקרות.

(אני רק תרגמתי אבל לדעתי הקטע מקסים, כל כך לעניין וקולע לגבי הצעד שהקבוצה שלנו נמצאת בו כעת).
 

1 תגובות

1 תגובות:

אתמול בקבוצה כשקראנו את החומר של הצעד השישי וגם היום כשמצאתי את הקטע שהבאתי כאן (לא במקרה, אני בטוחה) נדלקה אצלי בראש נורה של הבנה חדשה. החברות שלי מהקבוצה בטח שמו לב כמה שהתלהבתי מקריאת הצעד. אני מאמינה שעשיתי דרך ארוכה מהמקום של מאויימות כשמישהו היה מעיר לי, אומר שהתנהגתי לא בסדר או שאני צריכה להשתנות. ואני - רק חיפשתי להצדיק את עצמי בכל סוג של תוקפנות, עויינות או התנהגות שלילית אחרת כי... עשו לי, אמרו לי...
השבח לאל, היום אני במקום אחר. היום (כנראה שגם לא במקרה), התפרצתי בהתנהגות שהייתי רגילה בה (אינסטינקטים מאויימים) והרגשתי מה-זה רע לאחר מכן. מיד תפסתי את עצמי, התקשרתי לאדם שפגעתי בו והתנצלתי, מכל הלב. היום למדתי, היום היתה לי יותר מודעות, היום יכולתי להבחין איך לא מתנהגים.

נכתב על-ידי אילנה, בתאריך 11:44 07/01/05  

הוספת תגובה

| אילנה 08:33