"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

כל כך ניסיתי ללמוד את ההתנתקות. החיים עם מכור פעיל היו מביכים, ורעיון ההתנתקות היה מעורפל. המכור שבחיי היה מאלה שלא ישנים שינה עמוקה, כמעט בכל לילה הוא היה נופל מן המיטה. מאחר וחשבתי זאת לתפקידי, הייתי עוזרת לו תמיד להיכנס למיטה. אחרי שהשתתפתי במשך זמן מה בפגישות נר-אנון, לילה אחד, פשוט פסחתי מעל גופו, נכנסתי למיטה, ואותו השארתי על הרצפה. בפגישת נר-אנון הבאה, הודעתי בתרועת ניצחון:"סוף סוף למדתי את ההתנתקות!" ענו לי:"טוב ויפה,


יצאתי מן הפגישה הזו עם הבנה חדשה שיישמתי אותה בפעם הבאה שיקירי נפל מן המיטה. כאשר מצאתי אותו על הרצפה שוב לא עזרתי לו להיכנס למיטה. אבל כיסיתי אותו בשמיכה לפני שפסחתי מעל גופו ונכנסתי למיטה. השבילי, זאת הייתה התנתקות עם אהבה.

"התנתקות היא לא בידוד, היא גם לא צריכה להישאר ממוקדת בלא לאפשר את ההתנהגות החולניתשל העבר. התנתקות היא לא חומה; היא גשר שבעברו השני נר-אנון יכולה להתחיל גישה חדשה לחיים וליחסי אנוש בכלל".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו - 22 בינואר.
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 01:42