"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

לפני נר-אנון, לא הבנתי את ההבדל שבין מה שהיה מענייני ומה לא. הרגשתי שעלי לדאוג לכל הסובבים אותי ולטפל בהם, עד שלא יכולתי לסבול זאת יותר. בדרך כלל המשכתי לנהוג כך עד שחליתי גופנית, הגוף שלי ניסה לומר לי להקדיש תשומת לב לצרכים שלי, אבל אני עדיין לא הקשבתי.

נר-אנון עוזרת לי "להקשיב וללמוד" מהגוף, מהנשמה ומהכוח העליון שלי. כיצד אני עושה זאת? אני מנסה לערוך ביקורת עם עצמי. האם אני במצב של "עייפות, זעם, בדידות או רעב?" אם כן, עלי להפסיק את מה שאני עושה ולהקדיש מספיק זמן לטיפול בצרכים שלי.

אם אשים לב למסרים שניתנים לי, אצליח ביתר יעילות להתנתק ממצב העניינים של אחרים, אם לזה באמת אזדקק. בשבילי, זהו בסיס לשלווה.

"אל תקשיב לידידים כאשר הידיד אשר בקרבך אומר 'זאת תעשה!'".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו - 21 בינואר
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 08:47