"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

מי שהיה מתבונן במערכת היחסים שלי עם המכור שבחיי, בודאי היה מגיע למסקנה שאני הייתי הבלתי שפויה. אני הייתי זו שערכתי חיפושים מבר לבר, עשיתי סקנדלים במקומות ציבוריים, ונתקפתי בהסטריה בגלל סיבות לא חשובות. אני גם הייתי זו שהתעניתי בגלל התנהגותו של המכור, שיקרתי, התנצלתי ותירצתי תירוצים, ושנאתי את כל מה שעשיתי. האם זוהי שפיות?

נר-אנון היה המקום הראשון בו עלה בדעתי לתהות על שפיות דעתי. הבינותי שלא אצליח להתגבר על השפעת המחלה הזו בכוח הרצון או ההיגיון. כמו שאומרים, המחשבות הטובות ביותר שלי הביאו אותי לכאן. אבל, הצעד השני של נר-אנון הזכיר לי שכוח עליון יוכל להחזיר לי את שפיות דעתי.

כאשר אני נמצאת בפגישת נר-אנון אני מרגישה שאני יותר הגיונית מבכול מקום וזמן אחרים; ולכן פניתי לעזרה אל אותו הכוח שזורם בתוך אותן הפגישות. עדיין קורה לעיתים שתוקפים אותי רגעים ללא הגיון, אבל חדלתי להאשים את הזולת בהתנהגותי המוזרה. עכשיו ידוע לי בדיוק לאן לפנות כאשר עלי למצוא שוב את השפיות.

"אם לא נשנה את כוון דרכנו, אנחנו עלולים להגיע למקום אליו פנינו מועדות"

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 17 בינואר
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 18:50