נדמה לי שאילו רציתי להחזיר לעצמי את כל הרגעים, השעות והימים שהקדשתי לדאגה ולפחדים, שנים היו מתווספות לחיי כניעתי לדאגה פותחת את תיבת פנדורה עם תמונות מפחידות פרנויה של קולות, וביקורת עצמית אכזרית. ככל שארבה לשים לב להפרעות הנפשיות הללו, כך תיתלש האחיזה שלי במציאות במצב כזה אין להישגים מועילים.
על מנת לשבור את מעגל הפחד והדאגה, למדתי למקד את תשומת לבי לרגע הנוכחי בלבד. ביכולתי לא לשים לב למחשבות הרסניות, ולהתרכז במקום זה במראות ובקולות הסובבים אותי: באור ובצל, באדמה שמתחת לרגלי, בדופק של חיי היומיום-בכול המרכיבים של הכאן והעכשיו. שבררים אלה של המציאות ממלטים אותי מן"
מה היה אילו" וה"
היה עליי לעשות". על ידי כך שהם מענגים אותי בהווה. תפילה ומדיטציה,
הסיסמאות,ושיחות טלפוניות עם חברי נר-אנון, הם מקורות נוספים של שלווה שמחזירים אותי לרגע הנוכחי.באוטמי את אוזניי לרעש, רצונו של
הכוח העליון שלי נקלט אצלי ביתר שאת, ויש לי יותר כוח להתמודד עם התקופות הקשות.
"העבר פרח לו. החודש והשנה הבאים אינם קיימים, רק הנקודה של ההווה היא שלנו".
מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 10 בינואר
0 תגובות
0 תגובות:
הוספת תגובה
| שרה
02:58
