"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

היו זמנים שכאשר נכנסה מחשבה לראשי, באופן אוטומטי היא הייתה יוצאת מפי. גם כאשר לא ידעתי אם מה שאומר נכון הוא, המלים זרמו החוצה. בנר-אנון למדתי "לחשוב" לפני שאדבר.

כאשר אני מתפתה להגיב על האשמות כועסות בהאשמות משלי, אני איעצר "לחשוב". כאשר ארגיש בדחף לגלות משהו שנאמר לי מתוך אמון שאשמור זאת בסוד, לרכל, או לספר משהו מאוד אישי לאדם זר, איעצר "לחשוב". וכאשר לא שואלים אותי לדעתי על עיניינו של הזולת, אעשה פסק זמן על מנת "לחשוב" לפני שאגיע למעורבות. בצורה כזו אבחר בהכרה מלאה בדרך בה אגיב.

אפשר שאחליט לא לומר דבר, או שאחפש דרך יותר עדינה להמשיך לדבר, או שאשאל את עצמי אם באמת התכוונתי למה שחשבתי. ייתכן שאחליט שזה לא המקום המתאים לדבר על מה שעל לבי. או שאבחר להמשיך ולדבר באופן ישיר לגמרי. תהיה הדרך שבחרתי בה מה שתהיה, היום תתקבלנה עלי התוצאות של מעשיי מפני שאני הקדשתי זמן לבחור בדרך פעולה מסויימת.

"אני לא מרשה לפי לומר משהו שראשי לא יכול לסבול".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו - 16 בינואר
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 06:37