"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

קראתי את הצעד השנים-עשר הרבה פעמים לפני שממש קלטתי אותו. לפתע הוא היה מול עיני:"כשעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה..."איזו הבטחה! אם אעבוד את הצעדים האלה, תהיה לי הארה רוחנית! הייתה תקווה, אפילו בשבילי!

אולם זאת לא הייתה הסיבה שהגעתי לנר-אנון. כמו רבים אחרים, באתי כדי לגלות כיצד לגרום למישהו שיפסיק להשתמש. רק אחרי הרבה זמן הבינותי שחסרה לי בחיי תחושה של כיוון שרק כוח עליון היה מסוגל להעניק לי.

המילים הנפלאות של הצעד השנים-עשר נתנו לי את העידוד לו נזקקתי להתחיל מן ההתחלה. לאט, לאט, לפעמים תוך סבל, פילסתי את דרכי לאורך הצעדים. כעבור זמן מה, קרה משהו מדהים. התמלאתי בתחושת האלוהים שלי ואהבתו אל. הייתה בי תחושה של שלמות. היה לי ברור שלא אחזור יותר להיות מי שהייתה בעבר.

"כששמעתי בפעם הראשונה את קריאת שנים-עשר הצעדים בפגישה, נפל עלי אלם. חשתי חוסר נשימה...הייתי כולי קשב...ידעתי בתוך תוכי שאני 'בבית'".

מתוך אומץ לשנות/כל יום ביומו 26 בינואר
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 08:44