"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

כשאנו משחררים את הכפייה, הדאגה, ואת ההתמקדות בכולם, מלבד עצמנו, רובינו היינו נבוכים מן הרוגע שירד עלינו. לפני כן ידענו לחיות במצב של משברים, אבל לעיתים קרובות נאלצנו להיעזר במעט הסתגלות, כדי להרגיש בנוח עם הדממה החדשה. המחיר עבור השלווה היה הרגעת המצב המתמיד של פטפוט ולהג בראשינו, שבזבז כל כך מזמננו. לפתע עמד המון זמן לרשותנו ולא ידענו כיצד למלא אותו.

כאשר היגעתי לשלווה שהלכה וגברה כתוצאה מעבודת תוכנית נר-אנון, התפלאתי לגלת שעדיין נתפסתי לפחדים ישנים, כאילו רציתי להישאר במשבר. הבנתי שלא ידעתי כיצד להרגיש בטחון,אלא אם כן הייתי עסוקה נפשית. כשדאגתי,הרגשתי מעורבת-ולכן, פחות או יותר בשליטה.

המאמצת שלי הציעה שאנסה, כתרגיל, לשמור על שקט הפנימי שלי גם כשאחוש פחדים וספקות. כשעשיתי, זאת, חזרתי והבטחתי לעצמי שהייתי נתונה להשגחתו של כוח גדול ממני. היום ברור לי שהשפיות והשלווה הן המתנות שקבלתי עבור מאמציי ואמונתי. כשאני מתרגלת, אני לומדת לבטוח בשקט ובשלווה.

“היה רגוע ודע שאני אתך".

תזכורת להיום: היום אמצא הנאה בשלווה שלי. אני יודעת שבטוח להינות מזה.  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| רק להיום | 18:36